יואל קלמס נ. יצחק ברדריאן

פסק-דין בתיק ע"א 9965/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9965/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. יואל קלמס 2. ד"ר יהושע וינברג נ ג ד המשיבים: 1. יצחק ברדריאן 2. חיים קהתי ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב (כב' הרשמת מ' קלמפנר-נבון) מיום 19.11.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק 01-03177-06-7 בשם המערערים: עו"ד הדס כתר בשם המשיבים: עו"ד אמיר מרגלית פסק-דין ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשמת מ' קלמפנר-נבון)(להלן: הרשמת) מיום 19.11.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק 01-03177-06-7. 1. בפני הרשמת מתנהל דיון בבקשת "פרעתי" שהגישו המערערים כנגד המשיבים. לטענת המערערים, במסגרת תיק ההוצאה לפועל מבקשים המשיבים לגבות שנית את שכר הטרחה בו חויבו המערערים לאחר שערעורם על פסק דין שניתן בעניינם של הצדדים נדחה, אשר כבר נגבה על ידם פעם אחת באמצעות חילוט הערבות הבנקאית. ביום 30.10.2006 התקיים דיון בבקשה. ביום 13.11.2006 הגישו המערערים את בקשת הפסלות. הבקשה התבססה, בין היתר, על דברים שלא נרשמו בפרוטוקול הדיון, לגביהם הוגשה בקשה לתיקון פרוטוקול. את בקשתם נימקו המערערים בהתבטאויות הרשמת במהלך הדיון, מהן עולה, לטענתם, חשש ממשי למשוא פנים, והעדפה פסולה של המשיבים. המערערים סברו כי עילת הפסלות קמה גם כתוצאה מקביעות מהותיות והכרעות דיוניות של הרשמת, כמו למשל הקביעה כי העברת נטל השכנוע מהחייבים לזכאי מתקיימת רק עקב החלטה של ראש ההוצאה לפועל. עוד טענו המערערים כי הרשמת נהגה כלפיהם בדרך שאינה עולה בקנה אחד עם השיטה האדברסרית. הדבר בא לידי ביטוי בהתערבות בחקירות העדים, והגבלת קו החקירה של בא-כוח המערערים על ידי מניעת הידרשות בשלב החקירה לשאלות משפטיות. זאת כאשר, לטענת המערערים, חשיפת התשתית המשפטית לפעולת בא-כוח המשיבים בנסיון לגבות את חובם של המערערים פעמיים היא מהותית לתיק. בנוסף, סברו המערערים, כי יחסה העוין של הרשמת כלפיהם התבטא בקטיעת קו החקירה בהכרעות דיוניות וקביעות שונות, סירוב לרשום שאלות שהוצגו לפרוטוקול, ונסיון לזרז את החקירה מצד המערערים, כאשר מנגד אפשרה הרשמת לבא-כוח המשיבים ליתן תשובות רחבות שאינן מן העניין. 2. הרשמת, בהחלטתה מיום 19.11.2006, דחתה את בקשת הפסלות. נקבע כי השגות על החלטות דיוניות מקומן בשלב הערעור, אם וכאשר יוגש, ולא במסגרת טענת פסלות. אשר לאופן ניהול הדיון והתערבות הרשמת בחקירות העדים, נקבע כי האחריות לניהול הדיון מוטלת על בית המשפט והוא זה שקובע אילו שאלות מותרות, אלו אסורות, אלו ראיות לקבל ואיזה לא. הובהר כי גם בטענה לפיה רישום הפרוטוקול היה חלקי אין משום עילת פסלות. אשר על כן, נקבע כי טענות המערערים אינן מגבשות חשש ממשי למשוא פנים, ולכל היותר מדובר בתחושה סובייקטיבית של המערערים, שאינה מצדיקה פסילת הרשמת. לבסוף נקבע כי בקשת המערערים הוגשה בשיהוי, שכן לטענת המערערים תחושתם כי הרשמת חרצה גורל בקשתם בטענת "פרעתי" התעוררה כבר בראשית הדיון, ואילו הבקשה הוגשה רק לאחר שהתנהל דיון ונחקרו עדים. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעור הודגש כי טענותיהם של המערערים כנגד החלטות הרשמת אינן טענות ערעוריות. נטען כי במקרה הנוכחי מקימות ההחלטות עילת פסלות, באשר האופן והטון בהם נקבעו ההחלטות מלמדים על יחסה העוין של הרשמת כנגד המערערים, וכיוון שבאמצעותן סוכלה חשיפת העובדות הצריכות לעניין. לטענת המערערים, השפעת ההחלטות אינה ניתנת לריפוי בהליך של ערעור, שכן את יומם של המערערים, שנקטע באיבו, לא יוכל להחליף ערעור. עוד נטען, כי מהחלטות הרשמת עולה קביעה מגובשת, ברורה ובלתי ניתנת לשינוי בנוגע להליך. הודגש כי האינטרס בבסיס הנסיון לייעל ולקצר הליכים משפטיים אינו אמור לפגוע בזכויות היסוד של הצדדים להליך להוכיח טענותיהם ולהביא ראיותיהם בהליך. אשר לאופן רישום הפרוטוקול, ציינו המערערים כי הם מודעים להלכה לפיה רישום פרוטוקול חלקי, לכשעצמו, אינו יוצר עילת פסלות, ואולם במקרה הנוכחי רישומו החלקי של הפרוטוקול מצטרף למינון חריג של התרחשויות אובייקטיביות המקימות, לטענתם, עילת פסלות. לבסוף, בכל הנוגע למועד העלאת בקשת הפסלות, נטען כי רק בסופו של הדיון, לאחר שנחשפו המערערים להתבטאויות הרשמת לאורך כל הדיון, התחוור להם כי אין סיכוי שיזכו ליחס אובייקטיבי מצד הרשמת, וכי דעתה התקבעה כנגדם. המשיבים סבורים כי יש לדחות את הערעור בשל השיהוי בהגשת בקשת הפסלות. השיהוי נובע מכך שבעוד לטענת המערערים כבר בתחילת הדיון, בטרם החלה החקירה, ניתן היה להבין שדעתה של הרשמת מגובשת, הרי שבקשת הפסלות הוגשה רק שבועיים לאחר הדיון. גם לגופו של עניין סבורים המשיבים כי לא קמה עילת פסלות, מטעמיה של הרשמת בהחלטתה. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. גם אם אתעלם מהשיהוי בו הוגשה בקשת הפסלות, הרי שעיון בטענות המערערים מעלה כי בקשת הפסילה, רובה ככולה, נובעת מחוסר שביעות רצון של המערערים מאופן ניהול הדיון והחלטות הרשמת. הלכה היא כי השגות על הדרך בה בוחר בית המשפט לנהל את הדיון, ועל החלטותיו, מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם). לעניין החלטות דיוניות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 178-174). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף של החלטות לרעת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם); מרזל, בעמ' 175). אשר לטענות בעניין אופן ניהול הדיון, אכן, תפקיד ניהול החקירה מסור בשיטת המשפט בישראל בידי עורכי הדין, אולם, כפי שציינה הרשמת בהחלטתה, האחריות לניהולו של המשפט מוטלת על בית המשפט והוא שקובע איזה שאלות מותרות ואיזה אסורות, איזה ראיות לקבל ואיזה לאו (ע"א 1013/92 הרוש נ' הרוש, פ"ד מו(2)133; ע"א 2668/96 וינברג-דורון ושות' נ' הרב רבינוביץ (לא פורסם); ע"א 4911/00 הסופרת קורינה נ' נציגות הבית ברח' אפרים 212 (לא פורסם); מרזל, בעמ' 182). לכן, רשאית היתה הרשמת במקרה הנוכחי להתערב בחקירה על דרך של פסילת שאלות, להגביל את משך החקירה, ליתן החלטות במהלך החקירה, ולהעיר הערות שנראו לה נחוצות לצורך ניהול הדיון באופן תקין, יעיל וצודק. בכך לא הביעה הרשמת כל דעה לגבי התיק לגופו. בערעור ניסו המערערים להראות מדוע טענותיהם אינן טענות ערעוריות גרידא, ואולם לא מצאתי יסוד לטענתם, כי ההחלטות שקיבלה הרשמת בעניינם, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן, ולעניין זה אין אני נצרכת, והדרך בה נוהל הדיון, מקימים עילת פסלות ומעוררים את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערים. זאת ועוד, גם בטענת המערערים לפיה רישום הפרוטוקול היה חלקי, אין כדי להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (ע"פ 1368/91 בטיטו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 6207/03 אגמון נ' בורוכוב (לא פורסם); ע"א 2670/06 זיאדה נ' חן (לא פורסם); מרזל, בעמ' 175). הדרך הנכונה להתמודד עם פרוטוקול שאינו משקף לדעת צד את שאירע בדיון היא באמצעות הגשת בקשה לתיקון הפרוטוקול, כפי שאכן עשו המערערים. 5. אפשר שבראייתם של המערערים נוצר חשש, כי ההחלטות שקיבלה הרשמת בדיון, כמו גם אופן ניהול הדיון על ידה, ודברים שאמרה, מצביעים על קיום משוא פנים כלפיהם, אולם חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 115). אשר על כן, לא שוכנעתי כי התנהלות הרשמת בדיון מעוררת אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערים, היינו אותה אפשרות ממשית לכך שהרשמת גיבשה לעצמה עמדה סופית, באופן שאין עוד טעם בהמשך ההליכים בפניה. אשר על כן, הערעור נדחה. המערערים ישאו בשכר טרחת עורך-דין של המשיבים בסכום של 5,000 ₪. ניתן היום, ד' באייר התשס"ז (22.4.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06099650_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il