יהודה כהן נ. מדינת ישראל רשות המיסים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 996/21 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין העותר: יהודה כהן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - רשות המיסים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט נ' סולברג: עתירה לביטול פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 15425-06-20 יהודה כהן נ' מדינת ישראל), מיום 27.1.2021. העותר, יהודה כהן, הועסק על-ידי רשות המיסים בשנים 1981-1968 כמוכס במעברי הגבול שבבקעת הירדן. לדברי כהן, במהלך עבודתו הגיש תלונה על האחראי על צוות העובדים במעבר הגבול, בגין הגשת דיווח שעות עבודה כוזב. בעקבות זאת, נדרש האחראי להשיב למדינה כספים, ובשל כך התנכל לו, והביא לסיום העסקתו. בנסיבות האלה, טען כהן כי היה זכאי לפיצויי פרישה מוגדלים, אך למרות זאת, לא זכה לקבלם. לטענת כהן, הדבר נודע לו רק בחודש נובמבר 2016, בעת שעיין בתיקו האישי, וגילה כי הכספים המגיעים לו הופקדו לחשבון בנק שאינו מתנהל על שמו. עוד טען כהן, כי בעקבות פיטוריו הדרדר מצבו הנפשי, ומשכך, לא יכול היה לפנות במועד מוקדם יותר, ולמצות זכויותיו. לעומת זאת, טענה רשות המיסים כי התביעה התיישנה לפני שנים ארוכות, וכי אין לקבל את טענות כהן להעדר ידיעה או יכולת לפנות במועד מוקדם יותר. עוד הוסיפה וטענה, כי הכספים הועברו לחשבון הבנק האמור, על-פי דרישתו של כהן. לאחר שבחן את הראיות והעדויות שהובאו לפניו, דחה בית הדין האזורי לעבודה את תביעת כהן מחמת התיישנות. נקבע, כי "התובע לא הרים את הנטל להוכיח נסיבות המביאות להשעיה של מירוץ ההתיישנות, ועל כן דין טענת ההתיישנות להתקבל, ודין התביעה להידחות". ערעור שהגיש כהן לבית הדין הארצי לעבודה – נדחה גם הוא. נקבע, כי משנדחו טענותיו של כהן על-ידי בית הדין האזורי לעבודה, אין מקום להתערבות בקביעותיו העובדתיות, ובמסקנה המשפטית הנגזרת מהן, שכן הכרעתו נסמכה על התרשמות ישירה מהעדויות והראיות שהובאו לפניו. בעתירתו טוען כהן, כי יש לבטל את פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, ולחייב את רשות המיסים להשליש לידיו את פיצויי הפרישה, המגיעים לו לשיטתו, נוכח נסיבות סיום העסקתו. לדבריו, אין לקבל את טענת ההתיישנות, הן משום שעילת התביעה לא נודעה לו אלא סמוך להגשת התובענה; הן מחמת העובדה שמצבו הנפשי לא אִפשר לו לפעול במועד מוקדם יותר. לאחר עיון בפסקי הדין מושא העתירה, ולאחר שקילת טענותיו של כהן, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, בהעדר עילה להתערבותנו. הלכה פסוקה מושרשת וידועה היא, כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין לעבודה. בית משפט זה ימנע מהתערבות, אלא אם כן נמצא כי מדובר במקרה חריג, שבו נפלה טעות משפטית, מהותית ועקרונית, אשר הצדק מחייב את תיקונה (בג"ץ 7774/20 אבראהים נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 14 (4.2.2021)). דברים אלו נכונים מקל וחומר, מקום שבו עיקר עניינה של העתירה נסוב על עניינים שבעובדה, שהוכרעו זה מכבר, על ידי הערכאות הקודמות. אכן כן, אין כוחו של בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יפה מכוחן של הערכאות הקודמות, שנדרשו לראיות, לחוות הדעת ולעדויות. לאחרונה אמרתי: "ענייננו בעתירה שהוגשה לבית המשפט הגבוה לצדק על פסקי דין שניתנו על-ידי בתי הדין לעבודה. כידוע, לא בנקל תתערב ערכאת ערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, לבטח בהליך שלפנינו, שהוא בבחינת 'גלגול שלישי', ואף למעלה מכך" (בג"ץ 312/20 סידיס נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 18 (24.11.2020)). ברי אפוא, כי העתירה דנן, העוסקת, רובה ככולה, בטענות עובדתיות שהוכרעו זה לא מכבר, אינה באה בקהל אותם מצבים חריגים, העשויים להביא להתערבותו של בית משפט זה. אשר על כן, העתירה נדחית בזאת על הסף, בהעדר עילה להתערבות. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תגובה, לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ג באדר התשפ"א (‏7.3.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21009960_O03.docx פג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il