טרייגרמן אלכסנדר נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 9958/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9958/02 בפני: כבוד המשנה לנשיא ת' אור כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: טרייגרמן אלכסנדר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 11.11.02, בת.פ. 40419/01, שניתן על ידי כבוד השופט ש' טימן תאריך הישיבה: י"ד באלול תשס"ג (11.9.2003) בשם המערער: עו"ד יוסי זילברברג בשם המשיבה: עו"ד רחל מטר פסק – דין השופט א' א' לוי: המערער שימש בעבר כעובד במחלקת הגבייה בעיריית לוד, שם עבד גם המתלונן. בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי נטען, כי באחד מימיו של חודש דצמבר 2001, ארב המערער למתלונן, ובצאתו מבניין העירייה עקב אחריו עד אשר הגיע לחניון של קניון, שם תקף אותו מתוך כוונה לחטוף ממנו תיק בו הוביל כספים של מחלקת הגבייה להפקדה. למערער יוחסה עבירה של ניסיון שוד לפי סעיף 403 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ולאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, החליט בית המשפט להרשיעו. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי הודה המערער בתקיפתו של המתלונן, אולם לטענתו עשה זאת לא למטרת גניבה, אלא כדי לגמול למתלונן על התנכלויותיו מן העבר. בית המשפט המחוזי דחה גרסה זו, וגם את הטענה בדבר קיומו של סכסוך קודם בין המערער לקורבנו. אכן, הערכאה הראשונה לא רחשה אמון רב גם למתלונן, אולם לבסוף החליטה להעדיף את גרסתו, הואיל והאפשרות שהוא בדה את ניסיון השוד מלבו לא קנתה אצלה אחיזה, ובלשון בית המשפט: "המתלונן ... אמנם נכשל בכמה אי דיוקים, במהלך עדותו. אולם היה נחרץ ועקבי – מאז נחקר במשטרה ועד לסיום חקירתו הנגדית – בנושאים השנויים במחלוקת: יחסיו העכורים עם הנאשם וניצולו של זה (ובאופן שמשכורתו נפגעה, עד לפיטוריו מהעירייה), והטענה שהנאשם ניסה לחטוף מידו, בכוח, את התיק שהכיל מזומנים ושיקים. ובעניין זה האמנתי לו, כאמור, ושוכנעתי שהוא דובר אמת; מה גם שלא מצאתי כל סיבה שבגללה ימציא ניסיון שוד, במקום להסתפק בתלונה על תקיפתו המכוערת, בעזרת תרסיס, שהיו לה עדים והיו עליה ראיות" (ראו הכרעת הדין, בעמ' 93). אולם לא על עדותו של המתלונן בלבד התבססה הרשעתו של המערער, אלא גם על ראיות נוספות שהציעה המשיבה שאת חלקן נפרט להלן: א) כאמור, ידע המערער את נוהל הפקדת הכספים בבנק, וממילא גם את מסלול תנועתו של המתלונן מהעירייה ליעדו. לפיכך, וכדי להכין לעצמו רכב מילוט, הקדים המערער והחנה את רכבו כבר בלילה שקדם לאירוע במקום סמוך לזירה בה תכנן לתקוף את קורבנו. את דרכו לזירה עשה המערער ביום המחרת עם קטנוע, והסבריו של המערער למטרתן של הכנות אלו, היו רחוקים מלהניח את הדעת. ב) כזכור, טען המערער כי כוונתו היתה לתקוף את המתלונן בלבד כדי להשיב לו כגמולו. אם יש ממש בטענה זו, ההיגיון מחייב כי המערער לא היה טורח להסוות את זהותו. אך עובדה היא שלא כך נהג, הואיל והגיע לזירה כאשר כובע גרב על פניו, קסדת אופנוען לראשו, ובידו תרסיס ממנו התיז לעבר פניו של המתלונן במהלך תקיפתו. ג) בפני בית המשפט המחוזי נתגלעה מחלוקת בשאלה אם המערער שלח את ידו ואחז בתיקו של המתלונן, דבר שהיה בו כדי ללמד על מטרת התקיפה. בסוגיה זו הכריע בית המשפט לחובת המערער, גם בהסתמך על אמרות-שלו אשר לא שללו את האפשרות הזו, אולם בית המשפט עשה זאת בעיקר בהסתמך על דברים ששמע השוטר גולן לוי מפיו של המערער לאחר מעצרו, ובלשון הדו"ח ת/1 אותו ערך השוטר: "לאחר שכבלתי את ידיו שאלתי אותו למה הוא ניסה לחטוף את התיק של הבחור השני והוא אמר לי שהמצב קשה ואין לו כסף". ונדמה כי אין צורך להדגיש עד כמה דברים אלה תומכים בטענת המשיבה לפיה כוונת המערער בתקיפת המתלונן היתה לבצע שוד. הכרעתו של בית המשפט המחוזי בעניינו של המערער, היתה בעיקרה הכרעה בשאלות של עובדה ומהימנות, בהן אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב. אולם כפי שהראינו, לא מטעם זה בלבד הגענו למסקנה כי דין הערעור על ההרשעה להידחות, אלא בעיקר לאחר ששוכנענו כי חומר הראיות שהובא לבית המשפט חייב מסקנה זו בלבד ולא אחרת זולתה. באשר לעונש – בית המשפט המחוזי גזר למערער שלוש וחצי שנות מאסר, מתוכן שנתיים בפועל והיתרה על-תנאי. אין ספק שלכליאתו של אדם נודעת השלכה עליו ועל הסובבים אותו, ובמיוחד נכונים הדברים כאשר מדובר באדם צעיר אשר עתיד להתנסות במאסר לראשונה בחייו. אולם מנגד ניצבת חומרתו הרבה של המעשה בו חטא המערער. הוא תקף אדם בטבורה של עיר ולאור יום, במטרה לגנוב ממנו כספים, ויש בהתנהגות זו כדי ללמד על כך שבמערער גלומה מידה לא מבוטלת של סכנה לציבור ולרכושו. מעשה מסוג זה חייב תגובה עונשית הולמת, ועל כן איננו סבורים כי בעונש שהושת על המערער יש פן של חומרה או שהוא חורג ממדיניות הענישה המקובלת, ומכאן החלטנו לדחות את הערעור על שני חלקיו. המערער יתייצב לשאת בעונשו ביום כ"ג בתשרי תשס"ד (19.10.2003), במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, עד לשעה 11:00. הערבויות אותנו הפקיד המערער לצורך שחרורו בערובה, תעמודנה בתוקפן עד להתייצבותו לשאת בעונש. ניתן היום, י"ד באלול תשס"ג (11.9.2003). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02099580_O08.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il