מחמוד סעיד סאלח מחמוד נ. שר הביטחון

פסק-דין בתיק בג"ץ 9937/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9937/05 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין העותר: מחמוד סעיד סאלח מחמוד נ ג ד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. שר הפנים 3. המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: י"ד באב התשס"ו (8.8.2006) בשם העותר: עו"ד מחמוד שאהין בשם המשיבים: עו"ד גלעד שירמן פסק-דין השופט א' ריבלין: העותר מבקש מבית המשפט כי יורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא ישוחרר לתחומי הרשות הפלשתינית. העותר עצור מזה מספר שנים, מעת שחזר משהייה ממושכת בפקיסטן. בשל שהותו שם איבד את תושבותו עוד לפני שנים רבות. משנכנס לאזור, נעצר על-ידי כוחות הבטחון, ובמהלך חקירתו התברר כי הוא פעיל בארגון טרור הקשור לאוסמה בן-לאדן, וכי במסגרת הארגון הוא עבר אימונים צבאיים. כיוון שכך, בוטל היתר הכניסה של העותר לאזור והוצא נגדו צו גירוש. בעתירה קודמת שהגיש, ביקש העותר כי בית המשפט יורה על שחרורו דווקא לתחומי האזור. במהלך הדיון באותה עתירה הודיע העותר כי הוא מסכים לגירושו לפקיסטן, אולם לאחר מכן חזר בו מהסכמתו. עתירתו של העותר נדחתה ובפסק הדין ציין בית המשפט כי מפתחות בית הסוהר בידיו, וכי בידיו האפשרות להסכים להיות מגורש למדינה אחרת, ובכך להביא לידי שחרורו ממעצר. בתקופה שחלפה מאז הביע העותר, חליפות, את הסכמתו לצאת למדינה אחרת מחוץ לתחום האזור, אך בכל עת שנתבקש סיוע של גורמי הצלב האדום להגשמת ההסכמה הזו, חזר בו העותר מן ההסכמה וממילא – לא ניתן סיוע מצד אותם גורמים בגרושו. היום שב בא-כוחו של העותר והצהיר כי העותר מוכן להיות מגורש לכל מדינה אחרת; ואולם נציג המדינה שב והבהיר שאין טעם בהצהרה כזו, שכן כל אימת שהעותר נשאל להסכמתו בעל-פה מחוץ לכותלי בית המשפט, הוא מבהיר כי אין זה רצונו האמיתי. כיוון שכך, נתבקשו שלטונות הבטחון לבחון, אם חלוף הזמן אין בו כדי לאפשר את שחרור העותר לתחומי עזה או לשטחי איו"ש. עמדת גורמי הבטחון עומדת בעינה, ולפיה אין לשחרר את העותר לשטחי האזור, שכן בכך ייווצר סיכון חמור לבטחון המדינה. אותם גורמים, כך מצהירה המדינה בתגובתה הכתובה, מדגישים כי הגוף שבראשו עמד העותר היה גוף מרכזי בפעילותו של ארגון אל-קאיעדה באותם ימים, וכי אלפי פעילי אל-קאיעדה הפזורים ברחבי העולם, הם תוצר ישיר של אותו מנגנון. בנסיבות אלה, לא מצאנו צידוק להתערב בהחלטת גורמי הבטחון, ולהורות על שחרורו של העותר אל תוך האזור. דין העתירה הזו, כדין העתירה הקודמת, להידחות, וכך אנו מורים. רשמנו לפנינו הודעתם של המשיבים כי אם תבוא הסכמה מצד העותר, ימשיכו המשיבים לחפש דרך שתאפשר את שחרורו של העותר ואת הרחקתו למדינה אחרת. התחייבות זו של המשיבים מותנית בשיתוף פעולה אמיתי מצד העותר, ואנו חוזרים על ההמלצה שהבאנו בפני בא-כוחו במהלך הדיון בעתירה, כי יבוא בדברים עם נציגי המדינה, על-מנת להביא לנוסח בקשה והסכמה שיאפשרו את המשך הטיפול בגרושו של העותר. העתירה נדחית. ניתן היום, כ"א באב התשס"ו (15.8.2006). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05099370_P05.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il