שון לביא[גרשון ליבל] נ. עו'ד צבי לוטן

החלטה בתיק ע"א 9914/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9914/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: שון לביא [גרשון ליבל] נ ג ד המשיב: עו"ד צבי לוטן ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בחדרה בתיק ה.פ. 199/07 מיום 21.5.08 שניתנה על-ידי כבוד השופט ח' שרעבי בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט ח' שרעבי) שלא לפסול עצמו מלדון בה.פ. 199/07. 1. המערער היה הבעלים של חברת מכשירנות חדרה בע"מ (להלן: החברה). בעקבות מחלוקת בין המערער למשיב בעניין שכר טרחה שהגיע לו, לטענתו, משסיפק למערער ולחברה שירותים משפטיים במסגרת הליכים משפטיים שהתנהלו בינם לבין חברת האחים רויכמן, הועברה המחלוקת בין הצדדים לבוררות אצל הבורר השופט בדימוס חיים שפירא ז"ל. בפסק הבורר מיום 11.12.1998, חוייבו המערער והחברה לשלם למשיב שכר טרחה בסך של כ-300,000 ₪. בקשת המערער לביטול פסק הבורר נדחתה, ופסק הבורר אושר. בקשותיו הרבות של המערער לביטול פסק הבורר, בין היתר בטענה כי לבורר היכרות מוקדמת עם האחים רויכמן, נדחו על ידי בית המשפט השלום בחדרה, ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה, נדחתה אף היא. המערער לא אמר נואש והגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בהחלטה מיום 15.1.2007 חזר בו המערער, בהמלצת בית המשפט, מבקשתו והיא נמחקה. בית המשפט קבע כי על אף הליכים טורדניים מרובים שהמערער יזם כנגד המשיבים, ויתרה החברה על פסיקת הוצאות ואילו המשיב הותיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט. בית המשפט קבע כי אף שהיה ראוי כי המערער ישא בעלויות הליך הסרק שיזם, הרי משהצהיר כי בכך תם פרק ההליכים בנושא פסק הבורר, לא יינתן צו להוצאות בבקשת רשות הערעור. 2. בהמשך להחלטת בית משפט זה, הגיש המערער בקשה נוספת לביטול פסק בורר בטענה כי גילה שלבורר היו יחסי עבודה קבועים עם האחים רויכמן. בקשה זו נדחתה על ידי בית משפט השלום בקובעו כי בקשות קודמות של המערער לביטול פסק הבורר בשל אותה עילה ואותו נימוק נדחו על ידי הערכאות השונות, וכבר נקבע כי אין קשר בין האחים רויכמן להליך הבוררות משלא היו צד לו, וכי לא מתקיימת עילת הביטול לה טוען המערער. עוד קבע בית המשפט כי לאור כמות הבקשות בעניין פסק הבורר לאורך השנים ובכל הערכאות, עושה המערער שימוש לרעה בהליכי משפט ומטריד שלא בצדק ושלא לצורך את המשיב, ולפיכך אף חוייב בהוצאות המשיב. על החלטה זו הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בהחלטה מיום 19.6.2007, דחה בית המשפט את הבקשה ללא קבלת תשובת המשיב, בקובעו כי המערער פועל מזה כעשור לביטול פסק הבורר ומגיש בקשות חוזרות לביטולו, על אף קביעות הערכאות השונות כי אין ממש בטענותיו למשוא פנים של הבורר וכי קשריו של הבורר עם רויכמן, אינן רלבנטיות לבוררות בין המערער למשיב. עוד קבע בית המשפט כי גם אם נפל פגם בהחלטת בית משפט השלום בכך שלא קיים דיון, הרי שבנסיבות המקרה, אין להתייחס להליך שהתנהל בבית המשפט קמא כבטל בשל כך, מאחר שהחלטת בית המשפט קמא הושתתה על טענת מעשה בית דין, שהינה טענת סף. בית המשפט הוסיף וקבע כי כפי שכבר נקבע בערכאה דלמטה, בקשות המערער לביטול פסק הבורר עולות כדי שימוש לרעה בהליכי משפט ובזבוז זמנו, ובעיקר נוכח הצהרת המערער בבית משפט זה כי תמו ההליכים בנושא פסק הבוררות. לפיכך, הבקשה נדחתה והמערער חוייב בתשלום הוצאות לאוצר המדינה בסך 5,000 ₪. 3. בהמשך, הגיש המערער תביעה לביטול כל שלוש ההחלטות שניתנו על ידי בית משפט השלום, בטענה כי היה על בית המשפט לקיים בהן דיון טרם מתן החלטותיו. משנותבה תביעתו לאותו שופט עצמו שדן בבקשות (השופט שרעבי), הגיש המערער בקשת לפסלות שופט בה טען כי על בית המשפט לפסול עצמו מלדון בתיק העיקרי. לטענתו, מאחר שבית המשפט הוציא מתחת ידו שלוש החלטות בבקשות המערער לביטול פסק הבורר, ומשלא היה מוסמך לדון ולדחות אותן מבלי לשמוע את המערער, משהוגשו בדרך של המרצה לפי תקנה 9 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט-1968 (להלן: תקנות הבוררות), יש לפסול אותו מלדון בתביעה. המערער טען כי משדחה בית המשפט את הבקשות, החלטותיו בטלות מעיקרן. עוד טען המערער בבקשת הפסלות כי בנסיבות העניין כשנשוא התיק העיקרי הוא שלוש החלטות של בית המשפט, יש חשש ממשי למשוא פנים וניגוד עניינים בניהול המשפט. כן טען כי לבית המשפט ישנה דעה קדומה שבגינה אף דחה את בקשותיו של המערער וכי אין הוא יכול להיות אובייקטיבי. המערער הוסיף כי העובדה שבית המשפט החליט שלוש פעמים בחוסר סמכות, מלמדת כי הוא מעדיף את המשיב וכי הפך להיות בעל עניין אישי במשפט הנדון, שבו עוסקת גם התובענה העיקרית. 4. בהחלטה מיום 8.11.2007, דחה בית המשפט את הבקשה בקובעו כי טענות המערער כנגד החלטות בית המשפט במסגרת התיק העיקרי הן טענות משפטיות, אשר אינן מונעות ממנו לדון ולהכריע בהן באופן אובייקטיבי, לאחר בחינת טיעוני הצדדים. עוד קבע בית המשפט כי גם החלטותיו במסגרת התובענה העיקרית, לכשיינתנו, הן החלטות משפטיות הנתונות לביקורת של ערכאת ערעור, לו יחפוץ בכך המערער. בית המשפט הוסיף וקבע כי ההחלטות נשוא התובענה העיקרית, אינן הופכות אותו לבעל עניין אישי בתובענה, ואף אינן מלמדות כי קיים חשש ממשי למשוא פנים באופן שיצדיק פסילתו. יתירה מזו, קבע בית המשפט, כל שלוש החלטותיו עמדו לביקורת במסגרת בקשות רשות ערעור שהגיש המערער, ונדחו על ידי ערכאת הערעור תוך הטחת ביקורת במערער. כן נקבע שאין ממש בטענת המערער לפיה על פי תקנה 9 לתקנות הבוררות, חייב בית המשפט לקיים דיון בבקשה לביטול פסק בורר המוגשת בדרך המרצה, וזאת לאור החלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.6.2007 בה נקבע כי בית המשפט דחה הבקשה על הסף מנימוק של השתק פלוגתא, מעשה בית דין ושימוש לרעה בהליכי בית משפט. 5. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערער טוען כי בית המשפט פסול מלישב בדין, בין היתר טוען הוא כי יסודות עשיית הצדק פוסלים אותו מלדון ולהחליט בעניינו הוא; כי אם ישב השופט בתביעה לביטול פסק דינו שלו זהו פגם שכמוהו כחריגה מסמכות; כי ישנו חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט כאשר נימוקיו בהחלטה שלא לפסל עצמו מהווים לכשעצמם דעה קדומה ו"נעולה" שדי בה כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט; כי קיים ניגוד עניינים אישי ממשי; כי יש להעביר את הדיון לשופט אחר ולו מחמת מראית פני הצדק. לבסוף, מבקש המערער כי בית משפט זה יורה בנוסף על העברת הדיון מכבוד השופט שרעבי לשופט אחר, גם על העברת התיק לבית משפט אחר. 6. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בקשת הפסלות נובעת מחוסר שביעות רצונו של המערער מהחלטות השופט ומניהול ההליכים. הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין החלטות דיוניות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 174-178 (2006). לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); ע"פ 5674/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005)). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף של החלטות שאינן מצדדות בעמדת בעל דין, איך בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם, 18.3.2001); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 29.10.2004) ; מרזל, בעמ' 175). לא מצאתי יסוד לטענת המערער, כי ההחלטות שקיבל בית-המשפט בעניינו, ומבלי שאדרש להביע עמדה לגופן, מקימות עילת פסלות, ומעוררות חשש ממשי לקיום משוא פנים כלפי המערער. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש, כי החלטות בית המשפט ואופן ניהול הדיון על ידו מצביעים על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001)); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל, בעמ' 115). 7. זאת ועוד, בית-המשפט קבע בהחלטתו בבקשת הפסילה כי לא קיימת עילת פסלות וכי אין בטענות המערער כנגד החלטותיו במסגרת התיק העיקרי, כדי למנוע ממנו לדון ולהכריע בהן באופן אובייקטיבי, לאחר בחינת טיעוני הצדדים. בהחלטת השופט בעניין הבהיר השופט כי החלטותיו ניתנו לגופם של דברים ואין בהן כדי להופכו לבעל עניין אישי בתובענה, ואף אין הן מלמדות על חשש ממשי למשוא פנים באופן שיצדיק פסילתו. ואמנם אין לראות כי מתעורר חשש אובייקטיבי למשוא פנים מצידו של השופט ואיני רואה טעם המצדיק קבלת הערעור על החלטתו. בשולי הדברים אציין שכאמור לעיל, בית משפט זה אף הוא דן בפרשה זו בבקשת רשות הערעור שהגיש המערער על החלטת בית המשפט המחוזי (רע"א 7217/04) ובהמלצתו, נמחקה הבקשה. הובהר באותה החלטה כי אף שהיה ראוי כי המערער ישא בעלויות הליך הסרק שיזם, משהצהיר כי תם פרק ההליכים בנושא פסק הבורר, נמנע בית משפט זה ממתן צו להוצאות. נראה כי המערער סבור כי ככל שיגיש בקשות רבות, כך יגדל הסיכוי להתערבות בפסק הבורר, ולא היא. בקשות חוזרות ונשנות לביטול פסק הבורר שהתבססו על עילות שונות וטענות כאלה ואחרות הוגשו על ידי המערער ונדחו על ידי הערכאות השונות תוך חיובו בהוצאות שאף לא שולמו, כפי שנלמד מהתנגדות המשיב לבקשת הפסלות. נראה כי טוב יעשה המערער אם יחדל מלשוב עוד ועוד לבתי המשפט ולהטריד את בעלי הדין, ולעשות שימוש סרק בהליכים. 8. לכך אוסיף, כי יש לדחות את טענת המערער בדבר פסילה מכוח מראית פני הצדק. לא אחת נפסק, כי אין מקום להרחיב את השימוש בטענת מראית פני הצדק, אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו נטענת טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן, נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה (ע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי (לא פורסם, 2.3.1998)). אשר על כן, הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיב בסך 1,000 ש"ח. ניתן היום, א' בסיוון התשס"ח (4.6.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07099140_N08.doc שי מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il