ע"פ 9911-07
טרם נותח
פלוני נ. מדינת ישראל
סוג הליך
ערעור פלילי (ע"פ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"פ 9911/07
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 9911/07
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופטת א' חיות
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.10.07 בתפ"ח 11009/05 שניתן על-ידי כבוד השופטים משה רביד, אורית אפעל-גבאי ואהרן פרקש
בשם המערער:
עו"ד ארנון איתן
בשם המשיבה:
עו"ד אפרת רוזן
בשם שירות המבחן לנוער: גב' שלומית מרדר
פסק-דין
השופטת א' פרוקצ'יה:
1. המערער, יליד 1988, הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא רביד, וכב' השופטים אפעל-גבאי ופרקש), על-פי הודאתו, בעבירות של מעשה סדום, ניסיון למעשה סדום, ומעשה מגונה. הוא נדון ביום 9.10.07 ל-24 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. הערעור נסב על העונש, ואלה עיקרי הנתונים הצריכים לענין:
2. הרשעתו של המערער נסבה על האישומים הבאים, בהם הודה:
על-פי האישום הראשון, במהלך קיץ 2005, בארבעה מקרים שונים, ביצע המערער עבירות מין בקטין יליד 1998. במקרה ראשון, הוריד את מכנסיו ותחתוניו של הקטין, נגע באיבר מינו, הכריח את הקטין לגעת באיבר מינו של המערער, ונישק את איבר מינו של הקטין, עד שהגיע לפורקן מיני. במקרה שני, הורה לקטין לשכב על מזרון, המערער נשכב מעליו, ונע לשם הגעה לסיפוק מיני. במקרה שלישי, הורה המערער לקטין להתפשט, והתפשט בעצמו. בתחילה, התיישב על הקטין ששכב על גבו והחדיר את איבר מינו לפיו של הקטין, ולאחר מכן, שכב על גבו של הקטין, וניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של הקטין. לאחר שלא הצליח בכך, הגיע לפורקן בין ישבניו של הקטין. במקרה הרביעי, הורה המערער לקטין להוריד את בגדיו, ליטף את איבר מינו, התפשט בעצמו והחדיר את איבר מינו אל פיו של הקטין. לאחר מכן, נשכב המערער על גבו של הקטין, והגיע לפורקן בין ישבניו.
אישום שני מתייחס לקטין אחר, יליד 2001. במהלך קיץ 2005, הושיב המערער את הקטין עליו ונענע אותו, תוך שהוא נוגע באיבר מינו של הקטין, עד שהגיע לפורקן.
באישום שלישי, הודה המערער בהושבת קטינה, ילידת שנת 1999, על בטנו, ובניסיונו להגיע לסיפוק מיני בדרך זו. במהלך אירוע זה, ניסה להכניס את ידו לתחתוניה של הקטינה, אך לא ביצע זאת לאחר שהילדה התנגדה.
3. תסקיר שירות המבחן ביחס למערער עמד בפירוט רב על הרקע האישי והמשפחתי למעשיו של המערער, ולקשייו התפקודיים. בעקבות המלצת השירות, שולב המערער בחלופת מעצר בהוסטל "חברותא" מאז 18.9.05. בתחילה, דווח על קליטתו המוצלחת ביותר במסגרת ההוסטל. באותו שלב, הוא הביע חרטה כנה על מעשיו, והראה מודעות לצרכיו בקבלת עזרה טיפולית מקצועית כדי להשתלב במסלול חיים נורמטיבי. שירות המבחן הדגיש את החשיבות הרבה במיצוי המסגרת הטיפולית, שנכללו בה טיפול פרטני וקבוצתי, וכן טיפול תרופתי, וערך עבור המערער תכנית בת שלוש שנים הבנויה שלבים שונים, בתנאי מגורים בהוסטל "חברותא", ותחת פיקוח השירות. באותה עת, המליץ השירות על ענישת המערער בדרך של 400 שעות של"צ, ומאסר על תנאי בהיקף משמעותי.
4. הוגש תסקיר נפגע, המתייחס לקטין קרבן האישום הראשון. התסקיר תיאר פגיעה עמוקה ביותר בקטין בכל מישורי חייו. הוא נמצא בטיפול פסיכולוגי, וכעולה מהתסקיר, ההתמודדות שלו עם הפגיעה תיארך זמן רב.
5. בטיעוניו לעונש בפני בית המשפט קמא, הסכים ב"כ המאשימה להמלצת שירות המבחן לעניין הענישה. המדינה סברה כי במקרה מיוחד זה, חרף חומרתו הרבה, יש להעדיף את הפן השיקומי ביחס למערער על פני שיקולי ענישה אחרים. היא התייחסה בעמדתה, בין היתר, לעובדה כי המערער היה קטין בעת ביצוע העבירות, ולהצלחה שנחל הליך השיקום, וכן לשיתוף הפעולה של המשפחה, ולקיום מנגנון פיקוח אפקטיבי על המערער בהוסטל ובאמצעות שירות המבחן.
6. בית המשפט המחוזי החליט ביום 10.7.06 לגזור על המערער עונש של צו מבחן למשך שלוש שנים בתנאי מגורים בהוסטל "חברותא", במסגרתו ישתתף בקבוצה טיפולית לעברייני מין, וכן הטיל עליו 400 שעות שירות לתועלת הציבור, ומאסר על תנאי. בגזר דינו, ביטא בית המשפט את התלבטותו אם ראוי לאמץ את הטיעון המשותף של המדינה והסניגוריה, לפיו יש לתת עדיפות ברורה לאינטרס השיקומי של המערער על פני האינטרס הציבורי. לאור חריגותו של המקרה, והערכתו בדבר סיכויי השיקום הגבוהים, החליט בית המשפט בסופו של יום לאמץ את התכנית המוצעת על-ידי שירות המבחן, משראה בה תועלת למערער ולחברה כאחד.
7. אולם בכך לא נשלמה הפרשה.
ביום 9.10.07 ניתן גזר דין נוסף בעניינו של המערער בפני הרכב בית המשפט המחוזי. גזר הדין ניתן לאור פניית שירות המבחן לבית המשפט ביום 11.6.07 בבקשה לדון מחדש בעניינו של המערער, לאחר שלא עמד בתנאי צו המבחן. התברר, כי הוא נפלט מהטיפול הקבוצתי, תיפקודו בהוסטל "חברותא" הפך בעייתי, הוא נהג בהתפרצויות זעם קשות כלפי צוות העובדים והנערים האחרים, וכן התברר כי אונן ביחד עם ילד בן 13 וחצי שהגיע להוסטל זמן קצר קודם לכן. בעקבות כל אלה, הוא סולק מההוסטל ביום 7.6.07 ומאז שהה בבית דודו. שירות המבחן הודיע בפנייתו לבית המשפט כי לדעתו ההליך הטיפולי במערער מוצה, ואין בידיו הצעה לטיפול חלופי.
8. לבקשת בית המשפט המחוזי, הוזמן תסקיר מבחן נוסף, אשר בו הביע שירות המבחן עמדה מקצועית לפיה המסגרת המתאימה למערער הינה מעון נעול. אולם, בשל קושי בשיבוץ המערער במעון נעול לאור הגיעו בינתיים לבגירות, ולאור העומס במעונות הנעולים והעדיפות הניתנת בהם לקטינים, העלה השירות הצעה לבדוק מעון יום פתוח. המדינה התנגדה להעברת המערער למסגרת פתוחה, ועמדה על כך שיוחזק במסגרת סגורה, קרי: מעון נעול, או מאסר ממש. לאחר בדיקה נוספת, הודיע שירות המבחן כי האופציה של מעון נעול אינה זמינה כלל במקרה זה, וגם חלופה של מרכז פתוח לא מתאפשרת לנוכח קשיי המשפחה ללוות את המערער ממקום מעצר הבית למרכז היום הטיפולי. אי לכך, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית באותו שלב, והמליץ לגזור על המערער מאסר, שבמסגרתו יעבור טיפול לעברייני מין.
9. בטיעונו בפני בית המשפט המחוזי, ביקש ב"כ המערער להמשיך גם עתה בקו של ענישה שיקומית במרכז יום עם סידורים מתאימים, או להורות על מעון נעול ביחס למערער. המדינה מצידה ביקשה לגזור על המערער מאסר בפועל שישולב עם טיפול בעברייני מין. לעמדתה, כשלון ההליך השיקומי מצביע על כך שאין תכלית בערוץ הטיפולי, ויש לנקוט כלפי המערער בעונש ממשי על עבירות חמורות שביצע.
10. בית המשפט תיאר בגזר-דינו השני את לבטיו הקשים בענישה במקרה זה; את המאמצים הכבירים שנעשו מצד כל הגורמים הטיפוליים, ומטעם ההגנה והתביעה כאחד, כדי לאפשר את הליך שיקומו של המערער. הוא הגיע למסקנה כי בסופו של יום, משנכשלו הניסיונות לאתר מסגרת מוסדית מתאימה למערער, שתתן מענה הן לצורך בהגנה על החברה מפני מסוכנותו, והן לצורך במתן טיפול הולם לבעיותיו, אין מנוס מהטלת עונש מאסר על המערער. בית המשפט דחה כבלתי ישימות את הצעות ההגנה לשלב את המערער במעון יום ובמעון נעול. הוא התייחס לחומרת העבירות בהן הורשע המערער, ולפגיעתן הקשה בקרבנות התעללותו המינית, ומנגד - לטעמים לקולא, קרי: קטינותו של המערער בעת ביצוע העבירות, לנסיבותיו האישיות, ולשיקולי שיקומו. כן הביא בחשבון את שהותו הארוכה בהוסטל "חברותא", ואת ההישגים אליהם הגיע בשהותו שם, חרף מעידותיו האחרונות. כן צויינה במיוחד התגייסותה של משפחת המערער לעזור לו. בסופו של יום, ולאחר שנשקלו מכלול השיקולים, ביטל בית המשפט את צו המבחן וצו השירות לתועלת הציבור שהוטלו על המערער בגזר הדין הראשון. הוא גזר עליו מאסר בפועל למשך שנתיים, והותיר על כנו את עונש המאסר על תנאי שהוטל על המערער בגזר הדין הראשון. כן ניתנה הוראה לרשויות שב"ס לשלב את המערער בהליך טיפול בעברייני מין.
11. על גזר דין זה נסב הערעור שבפנינו. בין לבין, עוכב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המערער, עד להכרעה בערעורו.
12. בערעור בפנינו, טוען ב"כ המערער כי ראוי היה שלא להטיל על מרשו עונש מאסר בפועל נוכח חריגותו של המקרה, ולאור האפשרות, שעדיין עומדת בעינה, למצות את הליך השיקום במוסד פתוח או נעול, כפי שבית המשפט יקבע. לחלופין, נטען כי עונש המאסר שהוטל על המערער חמור מדי, ואינו מתחשב במידה מספקת בתהליך הטיפולי שהמערער עבר, ובנסיבותיו האישיות. ב"כ המערער ביקש כי יוגש תסקיר שירות מבחן נוסף, אשר יבדוק אפיק שיקומי אפשרי גם בשלב מאוחר זה של הדברים.
13. במענה לבקשת ב"כ המערער, הורינו על הגשת תסקיר מבחן משלים. בתסקירו המשלים מיום 20.3.08, בחן שירות המבחן את מידת התאמתו של המערער לתכנית טיפול במסגרת מרכז יום לטיפול בעברייני מין מבוגרים בקהילה בפתח תקווה. בסופו של דבר, הוא המליץ לשלבו בהליך טיפולי במרכז זה במשך שלושה חודשי ניסיון, בכפוף לתנאי מעצר בית, ותנאי פיקוח נוספים. בעקבות תסקיר זה, הורינו ביום 18.5.08 על שילוב ניסיוני של המערער במרכז לטיפול בעברייני מין בוגרים בפתח תקווה, במסגרת תנאי מעצר בית ונתאים נוספים שפורטו.
14. בתסקירו מיום 7.10.08, ביקש שירות המבחן הארכה של שלושה חודשים נוספים לצורך המשך ההליך הטיפולי במערער, לאור התרשמותו כי הוא מפיק תועלת רבה ממנו, ומראה סימני התקדמות מבטיחים. בהסכמת המדינה, ניתנה ההארכה המבוקשת.
15. ביום 22.6.09 התקיים דיון נוסף בבית המשפט בעניינו של המערער. לקראת הדיון, הוגש ביום 16.6.09 תסקיר מבחן משלים, ובו דווח על כך כי המערער מטופל מזה כשנה במרכז יום לטיפול בעברייני מין מבוגרים בפתח תקווה. לדברי התסקיר, התנהלותו במרכז "יציבה, ומלווה בשיתוף פעולה אקטיבי מצדו", כלשון התסקיר. כעולה מהתסקיר, ההליך הטיפולי שהמערער השתלב בו, הוא אינטנסיבי ומשמעותי ביותר.
שירות המבחן מציע בתסקירו האחרון כי ייגזר על המערער עונש מאסר בעבודות שירות שיתחיל בחודש אוגוסט 2009, שהוא מועד תחילת הטיפול בשלב ב' במרכז הטיפולי. באותו שלב הטיפול מרוכז ב-3 מפגשים שבועיים בשעות אחר-הצהריים, דבר שיאפשר למערער לבצע את עבודות השירות בד-בבד. כן הוא ממליץ להותיר את עונש המאסר על תנאי בעינו, ולהוסיף לכך צו מבחן טהור למשך שנתיים, אשר יכלול שהות של חצי שנה נוספת במרכז הטיפולי, ולאחר מכן יישאר המערער נתון לטיפול שירות המבחן, ולמעקב מרכז היום. כן הומלץ כי במהלך תקופת המבחן, ההקלות בתנאים המגבילים המוטלים על המערער ייקבעו בידי הצוות המטפל במרכז היום, בתיאום עם שירות המבחן.
16. בדיון בבית המשפט, הודיעה המדינה כי המלצת שירות המבחן ביחס לעונש שראוי להטיל על המערער מקובלת עליה, וביקשה כי יוגש תסקיר ממונה על עבודות שירות, כדי להבטיח קיומה של אפשרות לקלוט את המערער במסגרת זו.
17. בטיעוניה בדיון, הדגישה קצינת המבחן לנוער, הגב' מרדר, את התהליך השיקומי המרשים שהמערער עבר, ואת החשיבות המיוחדת בנסיבות מקרה זה שלא לקטוע את ההליך הטיפולי הנושא פרי, בענישה במאסר בפועל, העלול לסכל את התועלת שכבר הופקה מהטיפול במערער.
18. ביום 5.7.09 נשלחה לבקשתנו חוות דעת הממונה על עבודות שירות, ובה הודעה כי המערער נמצא מתאים לעבודות שירות, ויוכל להתחיל בהן כבר ביום 11.8.09.
19. הליך זה עבר תהפוכות וגלגולים רבים. לא בכדי ראיתי חשיבות בתיאור מפורט של השתלשלות ההליכים הארוכה שעברה על המערער, המשקפת את החבל הדק שהוא הילך עליו, אשר הפריד לאורך זמן רב, אך כחוט השערה, בין ענישתו במלוא החומרה בענישה מרתיעה בגין עבירות חמורות כלפי מספר קטינים, לבין האפשרות להיבנות מענישה משקמת, העשויה לפתוח בפניו אופקים חדשים, שיש בהם סיכוי לחיים נורמטיביים ובריאים. כנגד חומרתן המופלגת של העבירות אותן עבר המערער, נשקלו כבר בתחילת הדרך שיקולי השיקום בענישה, וניתן להם משקל מכריע נוכח קטינותו בעת ביצוע המעשים, ופוטנציאל השיקום שהוא הראה. האמון ששירותי הרווחה נתנו במערער וביכולתו להשתקם, ועזרתה של המשפחה בענין זה, הקרינו על החלטת בית המשפט בגזר הדין הראשון, אשר התאפיין בקו של תקווה לתיקון המערער ולחזרתו לתלם.
אלא שניסיון השיקום ההתחלתי נשא פרי רק בחלקו, ובעקבותיו באה מעידה גדולה של המערער, אשר הפחיתה באופן ניכר מהאמון בו ובסיכוייו להשתקם. אולם, גם לאחר שנגזר על המערער עונש מאסר בפועל בבית המשפט המחוזי, גורמי ההגנה, התביעה, ושירותי המבחן לא אמרו נואש, ובכוחות משותפים ומתואמים איפשרו את קליטתו במרכז הטיפולי בפתח תקווה, שם הוא שוהה כבר למעלה משנה. התקווה בשיקומו של המערער, שפיעמה בגורמים המטפלים וכן בנציגי ההגנה והתביעה במקרה זה, דבקה גם במערער עצמו, והפעם תקווה זו לא נכזבה. תיאור התקדמותו של המערער בהליך הטיפולי מרשים ומעודד עד מאד. בצדו, קשה שלא להתרשם עמוקות מהמסירות של שרותי הרווחה, שסירבו להיכנע לגזירת הכישלון, אשר בינו לבין עונש מאסר ממשי הבדיל אך גבול דק. השקעתם הרבה, הובילה את המערער בהדרגה להפנים את החשיבות שבשינוי הערכים המתחייב בהתנהגותו. גישתם זו, במשולב עם ההבנה ושיתוף הפעולה בין ההגנה לתביעה, הביאה להצלתו של המערער מגזירת מאסר בפועל ומהידרדרות אפשרית נוספת כתוצאה מכך.
20. לאור השתלבותו הטובה של המערער בהליך השיקומי, בהסכמת המדינה ובהמלצת שירות המבחן, ראוי, אכן, למזג בענישה כיום אלמנט שיקומי, בד-בבד עם יסוד עונשי מרתיע, שישקף הן את חומרת העבירות והן את המסוכנות שעדין נותרה במערער, לאור מעידותיו בהליך הטיפולי. שילוב זה של יסודות השיקום וההרתעה יושג אם יתאפשר למערער להשלים את ההליך הטיפולי שהוא משולב בו, ובד-בבד יוטל עליו עונש ממשי בדרך של מאסר בעבודות שירות. המעקב אחר המערער יושג באמצעות צו מבחן טהור למשך שנתיים, שבמהלכו יימשך ההליך הטיפולי במערער, אשר ילווה בפיקוח שירות המבחן.
21. אנו מודעים לכך שבענישה האמורה אין משום מיצוי הדין עם המערער על העבירות החמורות שביצע, ועל הפגיעות החמורות שפגע במספר קטינים, שהשפעותיהן הקשות בוודאי יתנו את אותותיהן על המשך חייהם. אך לאור הליך שיקומו שעלה על מסלול מבטיח, אנו רואים לתת משקל מכריע להיבט זה בענישה, מתוך תקווה כי חזרתו של המערער למסלול נורמטיבי תסב תועלת רבה הן לו כאדם, והן לחברה. יחד עם זאת, יש להקפיד גם להבא על מיצויו של ההליך הטיפולי, ועל המשך פיקוח שירות המבחן על תפקודו התקין של המערער כדי להבטיח שלא ימעד שוב. בשיקולינו אלה, איננו מתעלמים כלל ועיקר מהסבל הקשה שעבר על קרבנותיו של המערער, ומקווים כי מעבר הזמן, ההליכים הטיפוליים, והתמיכה של המסגרות המשפחתיות של הנפגעים יפחיתו בהדרגה את רישומיהן של הפגיעות הקשות שחוו.
22. אנחנו מקבלים, אפוא, את המלצת שירות המבחן, שמצטרפים אליה בהסכמה גם המדינה וגם ההגנה, ומחליטים כדלקמן:
(1) יתבטלו גזרי הדין שניתנו על-ידי בית המשפט קמא בימים 10.7.06 ו-9.10.07.
(2) בגין ההרשעות באישומים השני והשלישי ייגזרו על המערער העונשים הבאים:
(א) מאסר בעבודות שירות למשך שישה חודשים, שהמערער נמצא מתאים לביצוען על-פי חוות דעת הממונה על עבודות השירות מיום 5.7.09. המערער יתחיל בביצוע עבודות השירות ביום 1.9.09 ויבצעו במקום, בשעות ובכפוף לכל יתר התנאים המפורטים בחוות דעת הממונה.
(ב) מאסר על תנאי למשך 7 חודשים, למשך שלוש שנים, והתנאי הוא כי במהלך תקופה זו לא יעבור המערער עבירת מין מסוג פשע.
(3) בגין ההרשעה באישום הראשון, יוטל על המערער צו מבחן טהור בהתאם לסעיף 1(1)(א) לפקודת המבחן, התשכ"ט-1969. תקופת הצו תהיה לשנתיים. במהלך תקופת המבחן, ישהה המערער כחצי שנה נוספת במרכז הטיפולי בפתח תקווה. לאחר סיום הטיפול במרכז, הוא ימשיך להיות בטיפול שירות המבחן ובמעקב המרכז הטיפולי.
במהלך תקופת המבחן, ההקלות בתנאים המגבילים תקבענה על-ידי הצוות במרכז הטיפולי בפתח תקווה, בתיאום עם שירות המבחן, וכל זאת בשים לב להתקדמות המערער בתהליך הטיפולי.
ניתן היום, כ"ז באב התשס"ט (17.08.09).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07099110_R17.doc יט
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il