עיזבון המנוח שפיק כבהא, ז"ל נ. היועץ המשפטי לממשלה

פסק-דין בתיק בג"ץ 9907/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9907/17 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת י' וילנר העותרים: 1. עיזבון המנוח שפיק כבהא, ז"ל 2. מארי כבהא נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. פרקליטות מחוז חיפה 3. ח'אלד ג'בארין עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"א באדר התשע"ח (26.2.2018) בשם העותרים: עו"ד וופא זועבי-פאהום; עו"ד תמי אולמן בשם המשיבים 2-1: עו"ד ערין ספדי-עטילה פסק-דין השופט ע' פוגלמן: עניינה של העתירה בבקשת העותרים כי נורה למשיבים 2-1 (להלן: המדינה) להימנע מלהציג הסדר טיעון בינה לבין המשיב 3, ח'אלד ג'בארין (להלן: ג'בארין) בהליך המתקיים בעניינו (תפ"ח 46930-01-14) לפני בית המשפט המחוזי בחיפה. תמצית העובדות וההליכים 1. ביום 23.1.2014 הוגש נגד ג'בארין כתב אישום המייחס לו עבירות רצח בכוונה תחילה (ביצוע בצוותא); קשירת קשר לפשע; והחזקת ונשיאת נשק שלא כדין. על פי הנטען בכתב האישום, שפיק כבהא ז"ל (להלן: המנוח), זמר במקצועו, הוזמן להופיע באחד מהאירועים שנערכו לקראת החתונה של אחיו של ג'בארין אך בשל התחייבויות קודמות – נבצר ממנו להיענות להזמנה. ביום 22.10.2013 או בסמוך לכך קשרו ג'בארין ואמל מחמיד (להלן: אמל) קשר להמית את המנוח בירי, לאחר שנודע להם כי האחרון אמור להופיע באותו היום בגן אירועים באום אל פאחם (להלן: גן האירועים). באותו היום פנה ג'בארין למוחמד מחמיד (להלן: אבו סעד), שעבד בחנות למכירת קטנועים, וביקש ממנו קטנוע, תוך שהסביר לו כי הוא זקוק לקטנוע כדי לירות לכיוונו של רכב שעשוי להימצא בו אדם (מבלי לשתף את אבו סעד בכוונה לגרום למותו של המנוח). אבו סעד נעתר לבקשה זו והגיע, רכוב על קטנוע, להיפגש עם ג'בארין ואמל. השלושה נסעו לביתו של גב'ארין, שם הסירו את לוחית הזיהוי של הקטנוע ובהמשך אבו סעד עזב את המקום ברכבו של ג'בארין. ג'בארין ואמל הצטיידו בנשק ובתחמושת ונסעו לגן האירועים, שם המתינו לסיום הופעתו של המנוח ולעזיבתו את המקום. בשעה 00:03 לערך, עזב המנוח את גן האירועים ברכב השייך לאדם אחר (להלן: הרכב), כשהוא יושב לצד הנהג ובמושב האחורי יושב נוסע נוסף. באותו הזמן, עזבו אמל וג'בארין את המקום ורכבו על הקטנוע לפני הרכב. בהתאם לתכנית, אמל וג'בארין המתינו לרכב עד שזה חלף על פניהם והם נסעו אחריו. בשלב מסוים עקפו אמל וג'בארין את הרכב, נצמדו עם הקטנוע לחלקו הימני של הרכב וירו לעבר המנוח כמה כדורים, כך שלפחות שניים מהם פגעו בו ואחד – שפגע בחזהו של המנוח – הביא למותו. 2. כתב אישום נוסף הוגש נגד אמל ואבו סעד, בהסתמך על אותה תשתית עובדתית שפורטה בכתב האישום בעניינו של ג'בארין, ובמסגרתו יוחסו לאמל אותן עבירות ואילו אבו סעד הואשם בסיוע להריגה. כפי שתואר בתגובה המקדמית שהוגשה מטעם המדינה, ההחלטה להגיש כתבי אישום נגד אמל וג'בארין בעבירה של רצח התקבלה חרף קשיים ראייתיים מסוימים בתיק (שעליהם נעמוד עוד בפירוט להלן). במסגרת ההליך הפלילי בעניינו של ג'בארין התקיימו מספר דיונים, ובהם העידו גם בני משפחתו של המנוח. בצד האמור, בין היתר נוכח הקשיים הראייתיים האמורים, התנהלו בין הצדדים מגעים לצורך הגעה להסדר טיעון. בהמשך לכך, ביום 27.10.2015 נפגשו נציגי פרקליטות מחוז חיפה (להלן: פרקליטות המחוז) עם משפחת המנוח והציגו לפניהם הצעה מטעם ההגנה להסדר טיעון שלפיו ג'בארין יואשם בהריגה, ויידון לעונש מאסר בפועל העומד על תקופה של 16-14 שנים. המשפחה התנגדה להצעה זו, וזו נדחתה בסופו של יום. ביום 10.4.2016 הודיעו הצדדים לבית המשפט המחוזי כי הם מסכימים לקיים הליך גישור בתיק ובהתאם – הועבר התיק לגישור לפני השופט י' ליפשיץ (להלן: הליך הגישור). כעולה מהתגובה המקדמית לעתירה, בהליך הגישור עלתה הצעה כי הצדדים יגיעו להסדר טיעון, במסגרתו תומר עבירת הרצח המיוחסת לג'בארין ולאמל (שעניינו כאמור נדון בהליך נפרד) בעבירת הריגה וייקבע עונש מאסר בפועל מוסכם על הצדדים. ביום 4.5.2016 נערכה פגישה עם משפחת המנוח, שבה הוצגה אותה הצעה. המשפחה התנגדה להצעה וביום 23.5.2016 הודיעו הצדדים לשופט המגשר כי לא הגיעו להסכמות. 3. ההליך הפלילי שהתקיים בעניינם של אמל ואבו סעד נוהל עד תום, ובהכרעת דין מיום 31.1.2017 הורשע אמל בעבירות של הריגה (בצוותא) ובעבירות נוספות (להלן: הכרעת הדין). בהמשך, גזר בית המשפט על אמל עונש של 14 שנות מאסר בפועל. בהכרעת הדין נקבע כי אמל נהג בקטנוע וג'בארין הוא שירה במנוח; וכי לא התקיימו התנאים להרשעת אמל בעבירת רצח, כי אם בהריגה. כמתואר בתגובה המקדמית לעתירה, נוכח האמור בהכרעת הדין ובשל הקשיים הראייתיים שלהם הייתה ערה המדינה מלכתחילה, התגבשה נכונות בקרב פרקליטות המחוז – על דעתו של פרקליט המחוז – להגיע להסדר טיעון עם ג'בארין, בכפוף לשמיעת עמדתה של משפחת המנוח. מתווה הסדר הטיעון בשלב זה כלל המרת האישום ברצח להריגה; הסכמה על עונש מאסר בפועל של 14 שנים; וטיעון חופשי של הצדדים לגבי יתר רכיבי הענישה, ובהם רכיב המאסר על תנאי (להלן: הסדר הטיעון). 4. ביום 21.11.2017 נערכה פגישה לגבי המתווה האמור בין נציגי פרקליטות המחוז לבין משפחת המנוח. בפגישה זו, כך טענה המדינה, הוסברו לבני המשפחה הקשיים הראייתיים המאפיינים את התיק וצוין כי עמדת המשפחה היא אך אחד השיקולים הרלוונטיים בעת בחינת האפשרות להגיע להסדר טיעון. המשפחה התנגדה להסדר והודיעה כי היא מתכוונת להגיש עתירה בעניינו. כמו כן, ביקשה באת כוח המשפחה לצלם את חומרי החקירה בתיק ובקשה זו נענתה בחיוב (ובכפוף לתנאים להם הסכימה נציגת המשפחה). לאחר שהתקיימה הפגישה עם המשפחה, נערכה ישיבה אצל פרקליט המחוז, שבה הוצגה בין היתר עמדת המשפחה, המתנגדת להסדר הטיעון. פרקליט המחוז החליט להמשיך במתווה המוצע חרף ההתנגדות האמורה. 5. ביום 18.12.2017 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא ר' שפירא, סגן הנשיא א' אליקים והשופטת ת' נאות פרי), אשר במסגרתו התכוונו הצדדים להציג את הסדר הטיעון. באותו דיון ביקשה באת כוח משפחת המנוח לדחות את מועד הצגת ההסדר על רקע כוונתה להגיש עתירה בעניינו. בהחלטה מאותו יום נקבע כי הצגת ההסדר תידחה ליום 24.12.2017 שעה 15:30 וכי לא תינתנה דחיות נוספות אלא אם יורה על כך בית המשפט המוסמך. טענות הצדדים בעתירה 6. מכאן העתירה שלפנינו שבה נטען כי הסדר הטיעון בעניינו של ג'בארין אינו סביר ודינו בטלות. העותרים, עזבונו של המנוח ואחותו (לעיל ולהלן: העותרים או בני המשפחה), טוענים כי התשתית הראייתית הקיימת נגד ג'בארין אינה מצדיקה הגעה להסדר טיעון בעבירה של הריגה; כי ההליך הפלילי בעניינו התנהל בעצלתיים, בין היתר בשל ביטול ישיבות לבקשת הצדדים; וכי לא ניתנה לבני המשפחה הזדמנות להשמיע את עמדתם לגבי הסדר הטיעון המוצע, כנפגעי עבירה, בגדרי הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי. לטענת העותרים הסדר הטיעון לא הולם את חומרת האירוע, המבטא אלימות קשה, ויש בו כדי לשדר מסר מקל בנוגע לשימוש בלתי חוקי בנשק והשלכותיו ההרסניות. עוד נטען כי הרשעתו של אמל בהריגה בלבד אינה מצדיקה שינוי בעמדתה של המדינה בהתייחס לג'בארין שכן אף לטענתה של האחרונה ג'בארין לא שיתף את אמל בכוונתו להמית את המנוח. בצד העתירה הגישו העותרים בקשה למתן צו ביניים שימנע מנציגי המדינה להציג לבית המשפט המחוזי את הסדר הטיעון עד להכרעה בהליך שלפנינו. בתגובתה מיום 21.12.2017 מסרה המדינה כי היא אינה מתנגדת לבקשה למתן צו ביניים ובהתאם כי יידחה מועד הדיון בהליך הפלילי. בהחלטה מאותו יום נעתר בית משפט זה לבקשה וניתן צו ביניים שלפיו הדיון שנקבע להצגת הסדר הטיעון יידחה עד להכרעה בעתירה. כמו כן, הורה בית המשפט על הגשת תגובה מקדמית מטעם המדינה לעתירה. 7. בתגובה המקדמית ובדיון לפנינו טענה המדינה כי דין העתירה להידחות על הסף, בהעדר עילה להתערבות בהחלטת רשויות התביעה. הודגש כי ההחלטה נושא העתירה מצויה בלב שיקול דעתן של רשויות התביעה ואף בעניינו הפרטני של ג'בארין ההחלטה התקבלה לאחר שנשקלו השיקולים הרלוונטיים ובהם הקשיים הראייתיים הקיימים בתיק להוכחת עבירת הרצח, שעליהם נעמוד להלן בתמצית. דיון והכרעה 8. הלכה עמנו כי החלטות רשויות התביעה לעניין עריכת הסדר טיעון מסורות לשיקול דעתן המקצועי, וכפועל יוצא – התערבות שיפוטית בהחלטות אלו תתאפשר במקרים נדירים, שבהם ההחלטה לוקה בפגם מהותי שאינו עולה בקנה אחד עם עקרונות המשפט המינהלי (ראו, מני רבים, בג"ץ 6711/16 בני משפחת המנוח מנשרוב ז"ל נ' פרקליטות מחוז תל אביב, פסקאות 20-19 (9.11.2016); בג"ץ 4395/12 כהן נ' פרקליטות מחוז מרכז, פסקה 10 לחוות דעת של המשנה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור (15.11.2012); בג"ץ 1560/12 דיקן נ' פרקליטות המדינה, פסקה 6 (29.5.2012); בג"ץ 1353/11 שריר נ' פרקליטות המדינה, פסקה 4 (7.4.2011)). 9. בענייננו, המדינה סברה תחילה כי הראיות הקיימות בתיק יכולות לבסס את אשמתו הפלילית של ג'בארין בעבירת רצח בכוונה תחילה וזאת הגם שכבר באותו שלב – התעוררו בתיק קשיים ראייתיים מסוימים. בפרט, כך נטען, לא הייתה נגד ג'בארין ראייה אובייקטיבית הקושרת אותו לנסיעה על הקטנוע ולירי במנוח (בין היתר התעורר קושי לקבוע מי בפועל ירה במנוח – ג'בארין או אמל), מלבד העדויות של אמל ואבו סעד – שמסרו גרסאות סותרות בנושא. בנוסף, לטענת הפרקליטות, התעורר קושי מסוים להוכיח כוונה להמית את המנוח, בנתון לכך שנורו 4-3 יריות בלבד לכיוונו. למרות האמור, הוחלט להגיש נגד ג'בארין ואמל כתבי אישום בגין רצח, וזאת בין היתר בשל התנהגות הנהג והנוסע על הקטנוע – היצמדותם לרכב בידיעה כי בכוונת היורה לירות לעבר המנוח – שהצביעה, לשיטת המדינה, על כוונתם לרצוח בצוותא את המנוח. בטיעון לפנינו ובתגובתה המקדמית לעתירה, הבהירה המדינה כי בהכרעת הדין בעניינם של אמל ואבו סעד לא התקבלה עמדתה בקשר לכך שאמל וג'בארין ביצעו את עבירת הרצח בצוותא ונקבע בה כי אמל לא היה מי שביצע את הירי; וכי לא ניתן ללמוד מהראיות על כוונה מצדו להמית את המנוח (כל זאת, "מבלי לקבוע ממצא באשר לכוונותיו של חאלד [ג'בארין – ע' פ']", שעניינו נדון לפני מותב אחר). בעקבות קביעות אלו, נערכה בחינה והערכה מחודשת של הראיות. לאחר בחינה זו, הגיעה הפרקליטות למסקנה כי סיכויי ההרשעה של ג'בארין בעבירת הרצח נמוכים יותר מההערכה הראשונית וכי קיים סיכוי סביר כי ג'בארין יורשע בהריגה (לכל היותר), לצד סיכוי כי ההליך יסתיים אף בזיכויו. 10. בהמשך לכך, התגבשה נכונות עקרונית מצד המדינה להגיע להסדר טיעון עם ג'בארין, שעיקריו פורטו מעלה. נציגי הפרקליטות נפגשו עם נציגי משפחת המנוח, והציגו להם את הקשיים האמורים ואת תוכנו של הסדר הטיעון המוצע. אלה האחרונים השמיעו את התנגדותם הנחרצת להסדר. לאחר שנשקלה התנגדות המשפחה כאמור, לצד יתר השיקולים הרלוונטיים, הגיע פרקליט המחוז למסקנה כי בנסיבות המקרה דנא, האינטרס הציבורי מצדיק את קידום הסדר הטיעון נושא העתירה. איני סבור כי החלטה זו חורגת מתחום שיקול הדעת הרחב המסור לרשויות התביעה במקרים כגון דא, וזאת אפילו הייתי מוכן להניח – לטובת העותרים – כי החלטה להמשיך ולנהל את ההליך נגד ג'בארין על יסוד כתב האישום המקורי הייתה מצויה אף היא במתחם הסבירות. 11. ההחלטה שלפנינו התקבלה לאחר בחינה יסודית של מכלול השיקולים שהוצגו (לרבות התנגדותם של העותרים למתווה המוצע להסדר הטיעון), והיא נסמכה בעיקרה על הערכת רשויות התביעה את הראיות הקיימות בתיק ומשקלן בנקודת הזמן הנוכחית, מלאכה "מורכבת ורבת פנים" המצויה בגרעין הקשה של סמכויות היועץ המשפטי לממשלה ושלוחיו, ומותירה, מטבע הדברים, שוליים צרים יותר להתערבות שיפוטית (בג"ץ 5699/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סב(3) 550, 745-743 (2008)). לפיכך, על רקע מכלול הנסיבות האמורות, ובהינתן אמות המידה שהותוו בפסיקתנו לביקורת שיפוטית על החלטות מעין זו שבעתירה שלפנינו, אין בידי לקבוע כי ההחלטה בעניין ג'בארין נופלת מחוץ לגבולות מתחם הסבירות או כי קמה עילה אחרת להתערבותנו. זאת נאמר, בזהירות המתבקשת במקרה דנא, שכן הסדר הטיעון טרם אושר על ידי בית המשפט המחוזי (ובתוך כך טרם נגזר עונשו של ג'בארין), וזה האחרון יידרש לדברים בגדרי ההליך שלפניו ויכריע בהם כחוכמתו. העתירה נדחית אפוא. ממילא צו הביניים שניתן בהחלטה מיום 21.12.2017 בטל. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ' באדר התשע"ח (‏7.3.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17099070_M07.doc שג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il