פלוני נ. בית הדין הדרוזי בעכו

פסק-דין בתיק בג"ץ 990/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 990/16 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ע' ברון העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הדרוזי בעכו 2. בית הדין הדרוזי לערעורים 3. פלוני עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרת: עו"ד סאלח עלי בשם המשיבים 2-1: עו"ד רמי טרביה בשם המשיב 3: עו"ד הלאל קאסם פסק-דין השופטת א' חיות: עתירה המופנית כלפי החלטתו של המשיב 2, בית הדין הדתי הדרוזי לערעורים בעכו (להלן: בית הדין לערעורים), מיום 22.10.2015 בו נדחה ערעורה של העותרת על החלטתו של המשיב 1 להמשיך ולדון בתביעת הגירושין בין המשיב 3 (להלן: המשיב) לעותרת. 1. העותרת והמשיב משתייכים לעדה הדרוזית. הם התחתנו בשנת 2008 לפי הדין האישי הדרוזי ולהם בן קטין. בשנת 2014 הגישה העותרת תביעת "שלום בית" לבית הדין הדרוזי בעכו (להלן: בית הדין), לפי סעיפים 47 ו-48 לחוק המעמד האישי של העדה הדרוזית בישראל, 1962 (להלן: חוק המעמד האישי). המשיב מצידו הגיש תביעה לגירושין. כפי שעולה מהחלטת בית הדין מיום 22.10.2015 (שתרגומה צורף לתגובת המשיב, מש/1) תחילה מינה בית הדין מגשרים שיתווכו בין בני הזוג, אך ניסיונות אלו לא צלחו. ביום 17.9.2015 הודיעו באי-כוחם של בני הזוג כי המגעים לשלום בית הגיעו למבוי סתום וכי לא ניתן להמשיך בחיי הנישואין. משכך, קבע בית הדין כי לא נותר אלא לשמוע את עדויות הצדדים בשאלת ההיפרדות ולהחליט בשאלת הגירושין. בדיון ביום 22.10.2015 טענה העותרת כי אין לדון בשאלת הגירושין טרם הכרעה בשאלת הפיצויים שרשאי בית הדין לפסוק לפי הדין הדתי הדרוזי לצד שנמצא על-ידו "אשם" בגירושין (להלן: פיצויי אשם גירושין). בית הדין דחה טענה זו וקבע כי נוכח כשלון ניסיונות הגישור והוראות הדין הדתי הדרוזי האוסר על כפיית נישואין, יש לשמוע את הצדדים בשאלת הגירושין תוך מתן הזדמנות לבית הדין לחקור אותם בשאלה זו, על מנת שיוכל לקבל החלטה האם להורות על גירושין אם לאו. לאחר מכן טענה העותרת כי "בשלב הזה אני לא רוצה גירושין" ואילו המשיב העיד כי הוא פרוד מהעותרת מאז נובמבר 2014 וכי ברצונו להתגרש ממנה לאלתר, שכן כפיית הנישואין מסבה לו ולבנם המשותף סבל רב. לאחר שבית הדין ביקש לקבל הבהרות מהעותרת, היא הודיעה כי מצבה הנפשי רע מאוד. בהמשך נענה בית הדין לבקשת העותרת ולא נתן החלטה בשאלת הגירושין על מנת לאפשר לה לערער על ההחלטה. 2. העותרת ערערה על החלטת בית הדין מיום 22.10.2015 לבית הדין לערעורים וטענה כי אין לבית הדין סמכות לפצל את הדיון בתביעת הגירושין, כך שתחילה יחליט בשאלת הגירושין ולאחר מכן בפיצויי אשם הגירושין וכי עליו לדון בשתי הסוגיות ביחד. בהחלטתו מיום 20.1.2016 דחה בית הדין לערעורים (כב' הקאדים השיח' מופק טריף והשיח' חאתם חלבי) את הערעור ולא קיבל את טענות המערערת לעניין פיצול הדיון. מכל מקום, כך נקבע, בית הדין טרם שמע את מלוא טענות הצדדים וטרם הכריע בשאלת הגירושין, וייתכן כי אף יגיע למסקנה שעל הצדדים להגיע להסכמה ביניהם בעניין זה ועל-כן החזיר בית הדין לערעורים את ההליך לבית הדין על מנת שידון בו ויחליט בו כחוכמתו. 3. מכאן העתירה דנן בה טוענת העותרת כי בית הדין לערעורים קבע למעשה שניתן להפריד דיונית בין תביעת הגירושין ובין פיצויי אשם הגירושין וכי בעשותו כן הוא פועל בניגוד לסעיף 182-181 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 הקובעים כי אין להתיר אישה מנישואין בעל כורחה מבלי שיש בעניין פסק דין סופי של בית הדין המוסמך. לגישת העותרת, פסק דין סופי הוא כזה המסיים את המחלוקת בבית הדין כמקשה אחת. בנוסף טוענת העותרת כי שלילת זכותה להוכיח את טענותיה לעניין פיצויי אשם הגירושין טרם תוכרז כגרושה עולה כדי פגיעה בזכותה לשוויון והלכה למעשה מהווה ניצול שלה על-ידי המשיב שכן לא יהיה לו אינטרס ליישב את תביעת פיצויי אשם הגירושין לאחר שיתגרשו. לחלופין טוענת העותרת כי גם אם היה בסמכותו של בית הדין לפצל את הדיון, מדובר בסדר דין פגום הפוגע בעקרונות הצדק הטבעי. לבסוף טוענת העותרת כי הגם שטרם ניתן פסק דין לגירושין, עתירתה אינה מוקדמת שכן אם תינתן תעודת גירושין לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו. זאת נוכח הוראות סעיף 37 לחוק המעמד האישי לפיהן אין לבטל מתן תעודת גירושין. העותרת לא צירפה העתקים מתורגמים של החלטות בית הדין, ואלו צורפו לתגובת המשיב. בד בבד עם הגשת העתירה ביקשה העותרת כי בית משפט זה יורה לבית הדין לדון בתביעתה "במסלול של פסק דין סופי" ולהימנע מהוצאת תעודת גירושין כל עוד לא נשמעו מלוא ראיות הצדדים "בהתאם לסדר הדין הנכון". 4. בתגובתו של היועץ המשפטי לבתי הדין הדרוזיים צוין כי פיצויי אשם הגירושין הם פיצויים ייחודיים לדין הדתי הדרוזי וכי מדובר בפיצויים מעין עונשיים המכוונים להטיב את הנזק הנפשי והממוני שנגרם למי מהצדדים שגורש על לא עוול בכפו. עוד ציין היועץ המשפטי כי פיצויי אשם הגירושין נפסקים לאחר מתן פסק הדין בגירושין ובנוסף לזכויות הרכושיות והממוניות האחרות וכי כשמם כן הם – פיצויים הנפסקים עם התגבשות הנזק - הגירושין. על כן, כך נטען, רק לאחר החלטה על גירושין ניתן להגיש בקשה מפורטת לקבלת פיצויים אלו ובית הדין יוכל לדון בבקשה זו. אשר לטענות העותרת בדבר סופיות פסק הדין לגירושין, טוען היועץ המשפטי כי גם פסק דין בגירושין ניתן לערעור ולביטול במידת הצורך על-ידי בית הדין לערעורים וזאת לפי סעיף 6 לחוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים, התשכ"ג-1963 (להלן: חוק בתי דין דרוזים) ותקנה 75 לתקנות סדרי הדין בבתי הדין הדתיים הדרוזיים, 1964. היועץ מסכם בכך שהעותרת והמשיב נשמעו בפני בתי הדין הדרוזיים והם יישמעו בהמשך ההליכים, זכויותיהם הדיוניות כובדו ולא ניתנה בשלב זה כל החלטה או פסק הדין שקיפחו את זכויות מי מהצדדים, המצדיקים התערבותו של בית משפט זה. 5. המשיב מציין כי העותרת הגישה מספר תביעות נגדו בבית המשפט לענייני משפחה בקריות, ודבר זה מלמד כי פניה אינם לשלום בית, כנטען, וכי אין חשש שזכויותיה יקופחו. עוד נטען כי מהלכיה של העותרת מכוונים לאלצו לשלם לה סכום כסף גדול על מנת שתתגרש ממנו. המשיב שב על הצהרתו מיום 22.10.2015 לפיה הוא מוכן להפקיד במזכירות בית הדין סכום כסף שיבטיח את תשלום פיצויי אשם הגירושין, ככל שייפסקו כאלו לטובת העותרת. 6. דין העתירה להידחות. הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של בתי דין דתיים ובכללם בתי הדין הדרוזיים ואינו מתערב בשיקול דעתם אלא במקרים נדירים של חריגה מסמכות או פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. כך בעניינים מהותיים, ועל אחת כמה וכמה בעניינים דיוניים, בהם מסור שיקול דעת רחב לערכאה המנהלת את הדיון (בג"ץ 2829/03 פלונית נ' בית הדין הדרוזי לערעורים בעכו, פ"ד ס(4) 178-177 (2006); בג"ץ 1994/13 פלונית נ' בית הדין הדרוזי בעכו (2.4.2014); בג"ץ 2535/14 פלוני נ' בית הדין הדתי הדרוזי בעכו (5.2.2015); בגץ 6144/14 אלכסנדרה צ'רטקוב נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (15.9.2014)). הטענות שמעלה העותרת הן טענות ערעוריות מובהקות שאינן מגלות עילה להתערבות בהחלטות נושא העתירה ויתרה מכך – הן נוגעות לנושאים דיוניים מובהקים. היועץ המשפטי לבתי הדין הדרוזיים הבהיר כי הדיונים עד כה מתנהלים על פי סדרי הדין הנוהגים בבתי הדין הדרוזיים, תוך הקפדה על הזכויות של בעלי הדין הנוגעים בדבר ולא מצאנו בטענות העותרת דבר שיש בו כדי לסתור זאת ולו לכאורה. זאת ועוד, נראה כי העתירה אף לוקה בהיותה מוקדמת שכן בית הדין הדרוזי טרם הכריע כלל בשאלת הגירושין של בני הזוג ולעותרת שמורה הזכות לערער על כל החלטה שתתקבל בעניין זה לכשתתקבל. אשר על כן, העתירה נדחית ועמה הבקשה למתן צו ביניים. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ' באדר א התשע"ו (‏29.2.2016). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16009900_V04.doc אה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il