מחמד אבו מקדם נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9897/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: מחמד אבו מקדם נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 11.11.09 בת"פ 8168/08 שניתן על-ידי השופט צלקובניק תאריך הישיבה: כ"ד בכסלו תשע"א (1.12.10) בשם המערער: עו"ד צאבר אבו ג'אמע בשם המשיבה: אין התייצבות בשל שביתה בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט צלקובניק) מיום 11.11.09 בת"פ 8168/08, בגדרו הושתו על המערער 8 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירות בהן הורשע או כל עבירת פשע אחרת נגד רכוש הכרוכה בשימוש באלימות בתוך 3 שנים לאחר תום מאסרו. הערעור הוגש תחילה על-ידי הנאשם הנוסף בתיק, אך בפתח הדיון נמסר לנו כי המערער 2 חוזר בו מערעורו, ועל כן הורינו על מחיקת ערעורו (החלטתנו מיום 1.12.10); שכך יתמקדו דברינו במערער דנא, מי שהיה הנאשם 1 בתיק. רקע והליכים קודמים ב. המערער (יליד 1986), תושב הרשות הפלסטינית, הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וניסיון לשוד, לפי סעיף 403 (סיפא) לחוק העונשין. ג. לפי הנטען במבוא כתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, במהלך חודש אפריל 2008 קשרו המערער וחבריו (להלן הקבוצה) ביניהם לשדוד משאיות על-ידי הזמנתן באמתלות שווא וחטיפת נהגיהן. לפי האישום השני, ביום 17.6.08 נפגש המערער עם נהג משאית, אשר הוזמנה על ידי הקבוצה, לכאורה, למטרת ביצוע הובלה. נהג המשאית, שסבר כי הוא נוסע לבית הקבלן המזמין, הובל על ידי המערער לעבר חברי הקבוצה, אשר חסמו את המשאית במכוניתם. בשלב זה נטל המערער מוט ברזל ואיים על נהג המשאית בהורותו לו שייצא מהמשאית. לאחר שנדחף אל מחוץ למשאית, הוכה הנהג על ידי המערער וחבריו לקבוצה; ידיו נכפתו ועיניו כוסו; המערער אף אילצו לענות לשיחות שקיבל במכשיר הטלפון הנייד ולציין שהכל עמו כשורה, ואיים כי אם לא יעשה כן "ישבור את ראשו". חברי קבוצה נוספים הובילו את המשאית לעיר חברון, ומשהגיעו ליעדם ופירקו את משדר האיתוראן מן המשאית, עידכנו בכך את המערער ויתר חברי הקבוצה, הללו שיחררו את נהג המשאית, כשהם מאיימים עליו שלא יביט לעברם. לאחר מכן, העלו חברי הקבוצה באש את הרכב בו חסמו את המשאית קודם לכן. ד. באישום נוסף - החמישי בכתב האישום המתוקן - נטען, כי ביום 8.7.08 הזמין אחד מחברי הקבוצה משאית מחברה פרטית. כחלק ממבצע משטרתי, הובלה המשאית, בה הסתתרו שוטרים סמויים, על ידי שוטר שהציג עצמו כנהג המשאית, לנקודת המפגש שנקבעה. המערער עלה למשאית בנקודת המפגש, מצויד ב"שוקר" חשמלי, והדריך את "נהג המשאית" (השוטר) במסלול הנסיעה. בשלב מסוים עצר השוטר את המשאית בטענה, שאינו מוכן להיכנס עם המשאית לשטחי הרשות הפלסטינית. המערער הזעיק את יתר חברי הקבוצה, איים על השוטר ב"שוקר", והוציאו בכוח מן המשאית, תוך שחברי הקבוצה מכים אותו. השוטרים המוסוים, אשר הסתתרו במשאית, עצרו את המערער, לאחר שזה ניסה להימלט. ה. ביום 18.3.09 הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר מבחן בעניינו של המערער. המערער תואר בתסקיר כבעל דפוסים עברייניים הבאים לידי ביטוי ביחסו לעבירות בהן הורשע, ובמסירת מידע סותר לגבי עברו. צוין, כי המערער מתקשה להודות בהתנהגותו הבעייתית, ומציג עצמו כמי שחייו מתנהלים באופן תקין וחיובי. בהקשר זה צוין גם, כי המערער מייחס לעצמו חלק מזערי בביצוע העבירות; כך למשל, הכחיש כי נהג באלימות המתוארת בכתב האישום. בתסקיר תואר ורקעו האישי של המערער, פטירת אמו בצעירותו ונישואיו מחדש של אביו אשר, לדבריו, היכה אותו והזניח אותו ואת אחיו, ולכן נאלץ לעבוד ולדאוג לצרכי המשפחה. לא ניתנה המלצה טיפולית בעניינו של המערער, והומלץ על ענישה ממשית, מציבת גבולות, אשר תהוה גורם מרתיע. ו. ביום 24.12.10 נגזר דינו של המערער. בית המשפט ציין, כי גניבת כלי רכב וציוד כבד צמחה לכדי תופעה עבריינית חמורה, ככל הנראה נוכח הקלות היחסית בה ניתן לבצע עבירה זו ונוכח הפיתוי הכלכלי הרב שבצידה. בית המשפט ציין את חומרת העבירה, אשר תואמה ותוכננה לפרטי-פרטים על ידי מספר משתתפים. כן נדחתה הטענה, שיש ליתן משקל לכך שמעורבות המערער (וחברו הנאשם האחר) בעבירות המתוארות פחותה לעומת יתר חברי הקבוצה. המערער תואר כמי שפעל ב"קו הראשון" של המבצעים, שכן ישב לצד נהגי המשאיות המרומים בעודו מאיים עליהם בנשק קר. בית המשפט דחה את טענת המערער, לפיה ביצע את המיוחס לו בשל מצוקה כלכלית, בקבעו כי המערער וחבריו פעלו מתוך תעוזה עבריינית כשכל מטרתם עשיית רווחים בדרך קלה ומהירה. נשקלו שיקולים לקולה, ובהם גילו הצעיר של המערער, הודאתו במיוחס לו, נסיבותיו המשפחתיות ועברו הפלילי שתואר ככזה שאינו מכביד (כניסה לישראל שלא כדין, שימוש במסמך מזויף, התחזות, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו). הושתו העונשים כאמור. הערעור ז. בערעור נטען, בין היתר, כי שגה בית המשפט קמא בבואו לגזור את דינם של המערער (וחברו) בלא הבחנה מיתר חברי הקבוצה, ובכך יוחסו לו עבירות שלא עבר. נטען גם, כי העונש שהושת חמור יתר על המידה, ואף חורג מרף הענישה הנוהג בעבירות דומות, וכי בית המשפט קמא לא ייחס משקל הראוי להודאת המערער, ולשיתוף הפעולה שגילה במהלך חקירתו. ח. לקראת הדיון עיינו בתסקיר משלים של שירות המבחן לגבי המערער. נמסר כי הוא נחשב לאסיר חיובי (עבירת משמעת אחת נרשמה לחובתו), וכי עבר כראוי מסלולי לימוד, והוא מתפקד באופן תקין במתפרה. עד כה לא השתלב בקבוצות טיפול, אך יוכל להשתלב בקבוצה לכישורי חיים בהמשך. נאמר כי הוא מודה חלקית בעבירות, בטענה כי נגרר אחר אחרים שניסה לשכנעם נגד העבירות, ושימש בעיקר כנהג ללא התנהגות אלימה; המתלונן אכן נפגע, אך בעיקר מהתנהגות אחרים. ט. בדיון שב וטען עו"ד אבו ג'אמע, כי על שולחו, שהורשע כנאמר בעבירת שוד אחת ובנסיון שוד אחד, הוטל עונש חמור מדי ביחס לפסיקה בנסיבות דומות, כנטען, שם הוטלו 56-52 חודשי מאסר בפועל. עוד נטען, כי עומד להיחתם הסדר טיעון מקל עם אחרים מן הקבוצה, אך טרם נסתיים. נאמר כי אין להעניש את המערער על מעשי אחרים; הוא הודה בשלב ראשוני, וללא זאת לא היתה נחשפת החוליה, הוא גם הותקף על ידי עוצריו מעבר לסבירות. מדובר - כנאמר - באדם צעיר לימים שהתארס לפני תפיסתו. הכרעה י. כאמור, כתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, כולל חלק כללי המתיחס גם למערער, ועניינו קשר החורג מגניבת רכב "רגילה", שחומרתה בצדה, לשדידת משאיות ולחטיפת נהגיהן באלימות ובאיומים וכפיתתם, ושחרורם רק בשלב מאוחר יותר, עם פירוק האיתוראן מן המשאית. המדובר איפוא בתחכום עברייני של ממש. על פי האישום השני מילא המערער תפקיד מרכזי - בהפניית הנהג המתלונן בכחש לנתיב שאיפשר ביצוע העבירות, תוך שיחת טלפון מבוימת, באיום במוט ברזל ובפיצוץ אם לא יירד מן המשאית, ובדחיפתו אל מחוץ למשאית; בהמשך - עם האחרים - הכנסת המתלונן לרכב אחר כפות וכסוי עיניים, תוך איום מצד המערער כי אם ישיב המתלונן לצלצול מכשיר המירס שלו ישבור את ראשו, ולבסוף שחרורו תוך איום שלא יביט לאחור, והצתת הרכב האחר ששימש בעבירה. יא. באישום החמישי עסקינן בפרשה שבה היו מעורבים, כאמור, שוטרים סמויים. אחד מהם, ששימש כביכול כנהג וסירב להמשיך לעברי שטחי הרשות הפלסטינאית, נתפס על-ידי המערער שהחזיק "שוקר" חשמלי, ונאשמים אחרים היכוהו ואז נמלט המערער. אין בכל אלה כל ראיה לטענת המערער בפני שירות המבחן, כי ניסה להניא את חבריו מן העבירה וכי חלקו היה משני, של נהג. אדרבה, חלקו נראה - ואנו חיים מפי כתב האישום המתוקן – מרכזי, "בקו ראשון" כדברי בית המשפט קמא, וכלל אלימות ושימוש בנשק קר להטלת אימה. בית המשפט קמא הזכיר, כאמור, את עבירותיו הקודמות של המערער, לרבות כניסה לישראל, שימוש במסמך מזויף והתחזות, והפרעה לשוטר במילוי תפקיד, וכשלעצמי איני רואה להקל בעבר זה ראש כלל. יב. הטענה העיקרית בפי הסניגור היתה, כאמור, כי אין לפקוד על המערער את אשמתם של אחרים - אך לא כך נעשה. המדובר בחבורה שפעלה בצוותא, והמחוקק נתן לכך ביטוי בקביעת העבירה של שוד בנסיבות מחמירות, קרי בחבורה ובאלימות, שהעונש המירבי בגינה עומד על 20 שנים; אין פוקדים איפוא על המערער עונשם של אחרים, אלא את עוונו שלו, על חלקו בכנופיית שודדים אלימים ועל חלקו האישי המשמעותי בהחלט שתואר מעלה. יג. עיינו גם בתקדימים מבתי המשפט המחוזיים שהציג הסניגור המלומד ובהם ענישה קלה יותר. ואולם, למשל, בת"פ (באר-שבע) 40403/02 מדינת ישראל נ' צכר (לא פורסם) היה מדובר במקרה אחד של שוד בחבורה תוך איומי אקדח על שומר שנקשר בידיו וברגליו, בנאשם ללא עבר פלילי (56 חודשי מאסר בפועל); בת"פ (תל-אביב) 40282/06 מדינת ישראל נ' ראאפת (לא פורסם) היה מדובר במקרה חמור בעל דמיון לענייננו אך שוב - בפרשה אחת ובבעל עבר נקי, ובעונש מוסכם של 4.5 שנים; כך גם בת"פ (באר-שבע) 8026/07 מדינת ישראל נ' אלשואהין (לא פורסם, ארבע וחצי שנים) היה מקרה יחיד ונאשם בעל עבר נקי. בכל אלה לא היה המדובר באותה התארגנות קבוצתית כבענייננו. בפנינו לא חזרה - למצער לא בפה מלא - טענת המצוקה הכלכלית שנשמעה בבית המשפט קמא כעילת הקלה, וטוב שכך. יד. לענייננו מזדקרת בראש חומרת המעשים, שכפי שציין בית המשפט קמא, נקל לשער את האימה שנפלה על המתלונן, נהג המשאית, משחברו עליו רשעים וחשש פן דמו הותר, מלבד הפגיעה ברכושו ואלימות כלפיו. השוטרים באירוע הנוסף ראו בעיניהם את "שיטת העבודה" והשוטר- הנהג חוה אותה על בשרו. גניבת רכב היתה לאורך שנים "מכת מדינה"; גניבת רכב המשודרגת לדרגת שוד אלים בחבורה היא "מכת מכות" וראויה לענישה מחמירה ומרתיעה. לכך מצטרף העבר הפלילי. על כן אין מקום להיעתר לערעור. ניתן היום, ל' בכסלו תשע"א (7.12.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רח מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il