החלטה בתיק רע"א 9890/16 בבית המשפט העליון רע"א 9890/16 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשים: 1. שלמה חבוט 2. דבורה חבוט נ ג ד המשיבים: 1. משה תייר 2. עידית תייר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 25187-06-16 מיום 9.10.2016 שניתנה על-ידי השופטת ה' סילש בשם המבקשים: עו"ד טל פרי; עו"ד ורה אורמן בשם המשיבים: עו"ד רוית ווקס סלוקי פסק דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ה' סילש) בת"א 25187-06-16 מיום 9.10.2016, להעביר את הדיון בתביעת המבקשים לבית משפט השלום באשדוד. 2. עניינה של התובענה (שהוגשה על-ידי המבקשים) בביטול הסכם מכר מקרקעין, הריסת הבנוי בו והשבת המצב לקדמותו, וכן תשלום בגין נזקים והוצאות בסך של כ-105,714 ₪. בית המשפט המחוזי קבע כי הסכם המכר המדובר הוא הסכם של מכירת זכויות בר-רשות, זכות אובליגטורית באופיה, ובמצב זה יש לבחון את שוויה של הזכות. שווי הזכות הוגדר במסגרת הסכם המכר אשר ביטולו מתבקש. עיון בהסכם המכר מגלה ששווי הזכות נמוך בשיעורו מסכום הכסף המקנה את סמכות השיפוט העניינית לבית המשפט המחוזי, ולפיכך יש להעביר את הדיון בתובענה לבית משפט השלום באשדוד, לו קנויה הסמכות המקומית לפי הוראות הסכם המכר. 3. בבקשת רשות הערעור מלינים המבקשים על האופן שבו הסיק בית המשפט מהו שווי הסעד המבוקש. לטענתם, אמנם בהסכם המכר נמכרו הזכויות במקרקעין תמורת סכום כסף שבסמכות השיפוט העניינית של בית משפט השלום (1,600,000 ₪), אולם הסכם המכר נחתם בשנת 2008. כיום עומד שווי הזכויות על סכום בשיעור גבוה הרבה יותר, לכל הפחות 4,000,000 ₪. המבקשים ציינו כי במקביל לקיומו של הליך זה, הגישו המשיבים נגדם תביעה בבית משפט השלום באשדוד, שם נטענה על-ידם טענה על העדר סמכות עניינית, אך שם הורה בית המשפט לצדדים להתייחס לשווי הזכויות נשוא ההסכם נכון למועד הגשת כתב התביעה. במסגרת זו פנו המבקשים לשמאי לשם קבלת הערכת שווי הזכויות נכון למועד הגשת התביעה, והלה העריך את שווי הזכויות באומדן שלכל הפחות 5,400,000 ₪. 4. לפי הנטען שגה אפוא בית המשפט המחוזי בכך שהעריך את שווי הזכויות לפי הרשום בהסכם המכר, ולא לפי שוויין בעת הגשת התביעה. המבקשים מדגישים כי בית המשפט היה מודע לכך שהסכום הקבוע בהסכם המכר אינו משקף בהכרח את שווי הזכויות כעת, שכן בהחלטתו כתב כי "לעת הזו, ומבלי לקבוע מסמרות אני מוצאת לבחון את השווי על בסיס הנקוב בהסכם המכר עצמו, אשר אותו מבקשים המשיבים [המבקשים דכאן – נ' ס'] לבטל, תוך שמירת טענות כל הצדדים לעניין זה". 5. המשיבים השיבו לבקשה, ולטענתם הסעד המבוקש בתביעת המבקשים הוא השבת המצב לקדמותו – ביטול הסכם המכר והשבת התמורה ששילמו. תמורה זו – כאמור, 1,600,000 ₪ – אינה בסמכות השיפוט העניינית של בית המשפט המחוזי, ולכן כדין הורה על העברת התובענה לדיון בבית משפט השלום. עוד טענו המשיבים כי המבקשים עושים שימוש לרעה בהליכי משפט על מנת לעכב את הדיון בתביעתם שהוגשה לבית משפט השלום באשדוד. 6. בשולי הדברים אציין עוד, כי בתניית סמכות השיפוט המקומית שבהסכם המכר נקבעה הסמכות לבית משפט השלום באשדוד או לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי העניין. אף על-פי כן, הגישו המבקשים את תביעתם לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, זאת, לטענתם, משום שבעת חתימת ההסכם טרם הוקם בית המשפט המחוזי במחוז מרכז, וכוונת הצדדים היתה לקבוע תניית שיפוט על-פי הסמכות הקבועה בפועל. מטבע הדברים לא נזקק בית המשפט המחוזי לדון בטענה זו, והמבקשים בבקשת רשות הערעור אינם עומדים עוד למעשה על טענה זו. המשיבים, מצדם, מתרעמים על התנהלותם של המבקשים בהקשר זה. דיון הכרעה 7. החלטתי לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בבקשה כבערעור, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. דין הערעור, בעיקרו, להתקבל. 8. בשלב זה אין חולק על כך שעסקינן בזכויות אובליגטוריות, שהמבחן לקביעת הסמכות העניינית בהקשרן הוא שוויין הכספי. אלא, ששווי הזכויות נקבע לפי מועד הגשת התובענה (ראו לשון סעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). בענייננו, המבוקש בתובענה הוא לבטל את הסכם המכר ולהשיב למבקשים את הזכויות במקרקעין שמכרו. על מנת להכריע בשאלת הסמכות העניינית, אין די בהסתמכות על הסכם המכר שנערך לפני שנים רבות, ויש להעריך את שוויין של הזכויות בעת הגשת התביעה. לעתים אין מתעוררת מחלוקת בנושא זה, או אז בית המשפט אינו בוחן את הסוגיה מיוזמתו (השוו: ע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה, פ"ד נא(2) 669 (1997)). אולם, כאשר יש מחלוקת בין הצדדים בהקשר זה, על בית המשפט להידרש אליה, ואינו יכול להסתמך על הסכם המכר כשלעצמו. אין זה ברור אם הערכת השמאי שצורפה לבקשה הובאה לעיון בית המשפט המחוזי אם לאו, אולם בשעה זו – שבה מונחת הערכה זו לפנינו, ואילו המשיבים מצדם אינם טוענים כל טענה עובדתית אחרת באשר לשווי הזכויות כעת – הרי שלמעשה אין מחלוקת בין הצדדים על כך ששווי הזכויות במקרקעין מצוי לכאורה בסמכות בית המשפט המחוזי. אדגיש: אף אם את שווי הסעד יש לחשב כשווי הזכויות במקרקעין פחות הסכום שאותו יחזירו המבקשים למשיבים לטענתם, עדיין מדובר בסכום המצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי. משכך, כדין הוגשה התובענה לבית המשפט המחוזי. 9. מנגד, הטענה בדבר פרשנות תניית הסמכות המקומית מעוררת שאלה; אלא, שלאור הסכמתם המשתמעת של המבקשים בעניין זה אין צורך להכריע בכך. לאור לשונה של תניית השיפוט, ובהתחשב גם בכך שהתובענה טרם נדונה לגופה בערכאה כלשהי, הריני מורה על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. 10. הערעור מתקבל כאמור. בנסיבות העניין ולפי אופן ההתנהלות, לא אעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ז בשבט התשע"ז (‏13.2.2017). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16098900_O05.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il