עלי חליל נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9885/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9885/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: עלי חליל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 3.11.2009 בת.פ. 66/09 שניתן על ידי כבוד השופט ש' אטרש תאריך הישיבה: כ"ט באדר התש"ע (15.03.10) בשם המערער: עו"ד ניזאר עבוד בשם המשיבה: עו"ד עדי מנחם פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ש' אטרש) בת.פ. 66/09 מיום 3.11.2009 במסגרתו הושתו על המערער 20 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו), 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בשכרות או עבירה של סירוב לבדיקת שכרות. בנוסף, נפסל המערער מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים (בניכוי פסילה מנהלית בת 30 ימים) מיום שחרורו ממאסר. העובדות על פי כתב האישום המתוקן 1. ביום 10.1.2009 סמוך לשעה 00:15 נהג המערער ברכב מסחרי בטבריה. בהגיעו מכיוון רחוב פיק"א בעיר פנה המערער ימינה מבלי לתת זכות קדימה לרכב שנסע ברחוב יהודה הנשיא. משכך, ניידת משטרה ובה שוטר ומתנדב (להלן: השוטרים) החלה בנסיעה אחריו, תוך שהשוטרים כורזים למערער ומורים לו לעצור בצד הדרך. המערער, אשר נהג בעודו שיכור, התעלם מהוראותיהם והחל לנסוע בעוד האור האדום דולק ברמזור. השוטרים החלו לדלוק אחר המערער, כרזו לו לעצור והפעילו אורות כחולים, אולם המערער האיץ את מהירות רכבו והחל לנסוע בפראות בתוככי העיר. כשנסעו השוטרים במקביל לרכבו של המערער זה הוריד את ראשו לכיוון ההגה כדי שהשוטרים לא יזהו את פניו. המערער המשיך לנהוג בפראות, עבר רמזורים באור אדום, "חתך" כלי רכב וסיכן בנהיגתו את השוטרים. בהגיעו לצומת גבעת אבני עצר המערער את רכבו במחסום שהוקם במקום על ידי המשטרה ונעצר על ידי השוטרים. לאחר מעצרו התבקש המערער לתת דגימת נשיפה לצורך בדיקת אלכוהול וסירב לעשות כן. בגין מעשיו אלו הואשם המערער בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה [לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)], נהיגה בשכרות [לפי סעיף 62(3) בצירוף סעיף 64ב(א)(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה)] וסירוב לבדיקת שכרות (לפי סעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה). הכרעת הדין 2. במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים הודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן כפי שפורטו לעיל והורשע בעבירות המיוחסות לו. בהסדר הטיעון נקבע כי הטיעונים לעונש יערכו לאחר שיתקבל תסקיר שירות מבחן בעניינו של המערער, כאשר המשיבה תטען לעונש בן 30 חודשי מאסר ועונשים נלווים ואילו בא כוחו של המערער יהיה חופשי בטיעוניו לעונש. טיעונים לעונש 3. מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי ביום 8.10.2009 עלה כי המערער הינו בן 27, נשוי ואב לשלושה ילדים. שירות המבחן תיאר את המערער כאדם בעל הרגלי שתיית אלכוהול ובעל יכולת תפקוד נמוכה. בנוסף צויין כי המערער עזב את הלימודים לאחר תשע שנות לימוד והחל לעבוד בתחום הבנייה עם דודו. בהמשך התנדב המערער לצבא ושירת במשמר הגבול. לפי התסקיר, משפחתו של המערער סבלה ממצוקה כלכלית, אשר החמירה בעקבות מעורבותו בעבירה. המערער תואר כמי שמקבל על עצמו אחריות למיוחס לו בכתב האישום ולהתנהגותו ה"כושלת" ואף כמי שהביע חרטה על מעשיו. בנוסף צויין כי אין לו עבר פלילי או הרשעות קודמות. יחד עם זאת, שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער, אולם ציין כי נוכח עברו הנקי הטלת עונש מאסר לתקופה ממושכת "עלולה לחשוף אותו להשפעות השליליות של הכלא ותגרום לנסיגה בתפקודו". 4. המשיבה ביקשה לגזור על המערער מאסר בפועל בן 30 חודשים, מאסר על תנאי, קנס ופסילת רישיון נהיגה לתקופה ממושכת. המשיבה הדגישה את חומרת מעשיו של המערער המשקפים לדבריה מסוכנות בלתי מבוטלת ואי רתיעה מגורמי אכיפת החוק. עוד נטען כי הדברים מקבלים משנה חומרה כאשר ידוע כי המערער נהג תחת השפעת אלכוהול. 5. באת כוחו של המערער ביקשה שיוטל עליו עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות, תוך התחשבות בכך שהמערער הודה באשמה בהזדמנות הראשונה, בחרטתו הכנה ובעברו הנקי. בנוסף נטען כי המערער הינו אדם נורמטיבי, אשר התנדב לשרת בצבא וכי האירוע שבגינו הוגש כתב האישום מהווה אירוע חד פעמי, אשר נמשך זמן קצר מאוד ולא גרם כל נזק. גזר הדין 6. בית המשפט המחוזי ציין במסגרת גזר דינו את חומרת מעשיו של המערער, אשר נהג בצורה פרועה, לא ציית להוראות השוטרים, חצה רמזורים אדומים וסיכן באופן ממשי את חייהם של המשתמשים בכביש ושל השוטרים: "חומרה מיוחדת יש בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. המלטות ובריחה משוטרים תוך נהיגה פרועה ומסוכנת גורמת לסיכון ממשי של חיי המשתמשים בכביש ובהם גם אנשי משטרה המעורבים במרדף אחר הנהג הנמלט והיא עלולה להסתיים בתוצאות קשות ביותר, עד כדי אובדן חיי אדם" (סעיף 8 לגזר הדין). בית המשפט דחה את טענת המערער לפיה האירוע נמשך "זמן קצר מאוד" שכן לפי עובדות כתב האישום המתוקן האירוע החל בתוך העיר טבריה והסתיים מחוץ לעיר, בצומת גבעת אבני. כמו כן צויין כי העובדה שלא נגרם כל נזק אינה יכולה להיזקף לטובת המערער. בית המשפט המחוזי קבע קביעה עובדתית לפיה המערער היה שיכור בעת המרדף, דבר שהעצים את המסוכנות הכרוכה בנהיגתו. 7. בהמשך, ציין בית המשפט את השיקולים המטים את הכף לקולא: גילו הצעיר של המערער, עברו הנקי, העובדה שלקח אחריות על מעשיו והחרטה שהביע. כן צויינה התנדבותו של המערער לשירות צבאי. בית המשפט המחוזי התרשם כי המערער הפנים את החומרה במעשיו והתחשב בהערת שירות המבחן לפיה עונש מאסר לתקופה ממושכת עלול לגרום לנסיגה בתפקוד המערער ולפיכך גזר על המערער את העונשים שפורטו לעיל. מכאן הערעור שלפנינו, המופנה אך כלפי חומרת העונש. נימוקי הערעור 8. המערער – באמצעות בא כוחו, עו"ד ניזאר עבוד – טען כי בית המשפט המחוזי גזר עליו עונש חמור, אשר לא התחשב במידה מספקת בנסיבות המטות את הכף לקולא. לדבריו, היה על בית המשפט להתחשב בכך שהוא בחור צעיר, נורמטיבי, ללא עבר פלילי אשר היה מעורב באירוע חד פעמי שהוביל להגשת כתב האישום. לדבריו, אין בהשמתו מאחורי סורג ובריח כדי לשרת את האינטרס הציבורי ואין מקום לענישה כה מחמירה בנסיבות המקרה דנן. המערער טוען עוד כי הוא כבר נענש על מעורבותו באירוע לאחר ששהה במעצר מאחורי סורג ובריח מיום 10.1.2009 ועד ליום 21.4.2009 ובמעצר בית עם איזוק אלקטרוני החל מיום זה. בנוסף טוען המערער כי הוא לא השתלב בהליך טיפולי בשל היותו מצוי במעצר בית ובשל העובדה ששירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית לגביו ואין לזקוף זאת לחובתו שכן לטענתו הוא מעוניין להשתלב בהליך כזה. 9. באת כוח המשיבה – עו"ד עדי מנחם - טענה מנגד כי אין מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי נוכח העובדה שהעונש שנגזר על המערער נמצא בטווח הענישה שהוסכם על הצדדים במסגרת הסדר הטיעון. בנוסף נטען כי העונש שנגזר על המערער אינו חורג מרמת הענישה בעבירות בהן הורשע המערער וכי אין להתעלם מנסיבותיו החמורות של המקרה, עת המערער נהג ברחובות טבריה בפראות, חצה רמזורים באור אדום ונעצר רק כשהגיע למחסום משטרתי. 10. עובר לדיון שנערך לפנינו, ביום 8.3.2010, הוגש לעיוננו תסקיר מבחן משלים בעניינו של המערער. במסגרת התסקיר מצויין כי המערער, המרצה את עונשו בכלא צלמון, שוהה באגף נקיים מסמים, עובד בקנטינה של בית הכלא ומשתלב במאסר באופן חיובי וללא בעיות חריגות. עוד מצויין כי המערער מביע חרטה על מעשיו ומודע לשיקול דעתו המוטעה וכן כי הוא מועמד להשתלב בחודש יולי במסגרת "פרויקט לראשונה", פרויקט לאסירים שעבורם זהו מאסר ראשון אשר מטרתו חיזוק ההתמודדות עם הקשיים בתקופת ריצוי המאסר והקניית אלטרנטיבות להתמודדות יעילה. דיון והכרעה 11. דין הערעור להידחות. בית משפט זה חזר פעמים רבות על ההלכה לפיה ערכאת הערעור אינה מתערבת בעונש אותו גזרה הערכאה הדיונית על הנאשם, אלא במקרים חריגים בהם נפלה בגזר דינה של הערכאה הדיונית טעות מהותית אשר בולטת על פניה או שעה שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות [ראו למשל: ע"פ 419/81 פייביש נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 701, 712; ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.2009); ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009)]. איני סבור כי המקרה דנן מצדיק את התערבותנו בעונש אותו גזר בית המשפט המחוזי על המערער, עונש אשר משקף את האיזון הנכון בין העבירות החמורות בהן הורשע המערער לבין נסיבותיו האישיות. כפי שצויין לעיל, בית המשפט המחוזי עמד על השיקולים המטים את הכף לקולא בעניינו של המערער: "להקלה בעונשו של הנאשם (המערער – י.ד.) במקרה דנן, יש להביא בחשבון את גילו הצעיר, את עברו הנקי, את הודאתו, את לקיחת האחריות על מעשיו ואת חרטתו. במהלך השירות הצבאי משך שנתיים, שירות שביצע בהתנדבות למרות שלא היה מחויב לכך, ביצע הנאשם את תפקידו על הצד הטוב ביותר, התנהגותו היתה טובה מאוד והוא זכה לתעודת הצטיינות כעולה מהמסמכים השונים שהוגשו לעיוני" (סעיף 10 לגזר הדין). יתרה מכך, עונשו של המערער נופל בגדרו של הסדר הטיעון בין הצדדים ואשר על פיו הוסכם כי המשיבה תטען כי יש להשית על המערער 30 חודשי מאסר בפועל. משכך, איני יכול לקבל את טענת המערער לפיה בית המשפט המחוזי לא התחשב במידה מספת בנסיבות המטות את הכף לכיוון הקלה בעונש ובנוסף, העובדה שהעונש שנגזר על המערער נמצא בטווח שהוסכם על הצדדים במסגרת הסדר הטיעון מובילה אף היא למסקנה כי אין להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי: "מושכלות ראשונים הם כי בהחלתו של הסדר טיעון מפעיל בית המשפט מבחן איזון בן ההקלה שמעניק ההסדר לנאשם לבין התועלת שבהסדר לאינטרס הציבורי. בית המשפט, ובכלל זה בית משפט שלערעור, אינו קשור בהסדר הטיעון או בעמדת התביעה לענין העונש. יחד עם זאת ינתן משקל רב להסדר שהושג בין הצדדים. נדרש טעם מיוחד לסטייה מהסדר שנתקבל, והוא כאשר מבחן האיזון לא יושם כראוי במסגרת ההסדר. בית המשפט יטה בדרך כלל לגזור את העונש בתחומי הסדר הטיעון, מקום שהסדר זה עונה למבחן האיזון המקובל. ואם כך הוא לגבי ערכאה דיונית, קל וחומר כך הוא לגבי ערכאת ערעור, אשר בכל מקרה, וגם בלא הסדר טיעון, מגביל את התערבותו בענישה שנקבעה בידי הערכאה הדיונית למצבים חריגים של סטייה ממדיניות ענישה ראויה. קיומו של הסדר טיעון הוא שיקול מרכזי בשיקוליו של בית משפט הגוזר עונש ולא בנקל יסטה ממנו. על אחת כמה וכמה, כאשר מתבקשת סטייה מעונש שנגזר בתחומי הסדר טיעון, שיש בו איזון ראוי בין שיקולי הענישה השונים" ["פ 3712/08 שוובר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.3.2009)]. 12. אשר על כן, לא התקיימה עילה להתערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, יש לקוות כי המערער ישתלב בהצלחה במסגרת "פרויקט לראשונה" בו הוא עתיד להשתתף וכי האירוע בגינו הוגש כתב האישום דנן אכן יהווה אירוע חד פעמי בחייו. סוף דבר, אנו דוחים את הערעור. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: מסכים אני לפסק דינו של חברי השופט דנציגר. אבקש רק להטעים: לא זו בלבד שהעונש במקרה דנא אינו חורג מהסדר הטיעון כי אם מצוי "עמוק" בתוכו (מאסר 20 חודש, מקום שההסדר היה עד 30 חודש) – אלא שהעבירות כוללות לא רק סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, אלא גם נהיגה בשכרות, נגע מסוג אחר, חטא על פשע. על כן, בהתחשב בשילוב זה ובענישה הנוהגת, אין בעונש משום חומרה. אף אני מצטרף לתקוה כי יהא זה אירוע חד פעמי בחיי המערער. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, ו' בניסן תש"ע (21.3.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09098850_W04.doc נג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il