קיבוץ כפר גלעדי ועוד 164 אח' נ. המוסד לביטוח לאומי

פסק-דין בתיק בג"ץ 9883/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9883/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברלינר העותרים: קיבוץ כפר גלעדי ועוד 164 אח' נ ג ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על-תנאי פסק-דין השופטת ד' ברלינר: 1. העותרים הינם 165 קיבוצים, מושבי עובדים, כפרים שיתופיים ומושבים שיתופיים, כולם בעלי רישיון לקבור מתים בבית עלמין הנמצא בתחום יישובם. על פי סעיף 266 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק), מחויב המשיב, המוסד לביטוח לאומי, לשלם להם דמי קבורה עבור קבורת "אדם שנפטר בישראל או תושב ישראל שנפטר בחוץ לארץ". תקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה), תשל"ו-1976 (להלן – התקנות), מסדירות את המבחנים לפיהם נקבע גובה התשלום האמור. על פי תקנה 6(א) לתקנות, אם "נערכה קבורה בבית עלמין הנמצא בשטח סלעי והוכח להנחת דעת המוסד כי היו לחברה הוצאות נוספות הקשורות בחציבת הקבר, ישלם לה המוסד תוספת חציבה כאמור בלוח ב' לתוספת...". לוח ב' לתוספת קובע שתי דרגות של תוספת חציבה: קבוצה א' וקבוצה ב', כאשר גובה התוספת לקבוצה א' כמעט כפול מגובה התוספת לקבוצה ב'. הסיווג בין הקבוצות נעשה על פי קושי הקרקע. 2. העתירה מכוונת כנגד מדיניות המוסד לביטוח לאומי בנוגע לאופן הוכחת קושי הקרקע. המוסד לביטוח לאומי דורש כי קושי הקרקע יוכח בין היתר על סמך חוות דעת גיאולוגית. לטענת העותרים, חוות הדעת הגיאולוגית הינה הוצאה יקרה אשר אינה כדאית ליישובים אשר בשטחם בתי עלמין קטנים. הדבר מביא לאפליה שיטתית וחמורה של יישובים אלו, אשר כתוצאה ממדיניות זו זכאים, רובם ככולם, לתוספת חציבה ב' לכל היותר. העותרים טוענים כי את קושי הקרקע ניתן להוכיח גם בדרכים אחרות, אשר אינן כרוכות בהוצאות כה כבדות. 3. המשיב, בתגובתו, טוען כטענה מקדמית כי דין העתירה להידחות על הסף מכיוון שלבית הדין האזורי לעבודה סמכות ייחודית בנושא. התבקשה תגובת העותרים בנקודה זו. העותרים מסכימים כי לבית הדין האזורי לעבודה סמכות בעניין, אולם לגישתם ראוי שהעתירה תתברר בפני בית המשפט הגבוה לצדק בשל כך שמדובר בסוגיה משפטית עקרונית אשר אינה כרוכה בבירור עובדתי והיא בעלת השלכות רוחב משמעותיות. 4. לבית הדין האזורי לעבודה יש אכן סמכות ייחודית לדון בטענות המובאות בעתירה (סעיף 391(א)(6) לחוק). על כך אין חולק. אין חולק גם, כי העובדה שהעתירה עוסקת בעניינים הנמצאים בסמכות בית הדין האזורי לעבודה אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק לגביה. אולם במקרה כזה יש בנמצא סעד חלופי העשוי להוות עילה לדחייה על הסף. הברירה להיזקק לעתירה למרות קיומה של סמכות מקבילה נתונה לשיקול דעת בית המשפט הגבוה לצדק (ראו בג"צ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז (2) 229, 241-237). נראה לי כי בנסיבות העניין מן הראוי שהסוגיה שבעתירה תובא בפני בית הדין האזורי לעבודה. הדעת נותנת, כי לשם ליבון טענות העותרים ייתכן ויידרש בירור עובדתי, כגון בשאלה האם מבחינה מקצועית ניתן אכן להוכיח את קושי הקרקע בדרכים החלופיות המוזכרות בעתירה. די בכך כדי להעדיף את הבאת הנושא בפני ערכאה דיונית שלה הכלים לאותו בירור עובדתי. את הבעיה של הצפת בתי הדין האזוריים בעשרות ואף מאות תיקים מאותו סוג (כפי שטענו העותרים) ניתן לפתור במישור הדיוני, ונראה כי זהו המתווה הראוי. אשר על כן העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, ט' בניסן התשס"ז (28.3.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06098830_Z05.docהג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il