דניאל מולקנדוב נ. פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה)

פסק-דין בתיק בג"ץ 9882/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9882/16 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון העותר: דניאל מולקנדוב נ ג ד המשיבות: 1. פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) 2. משטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי ולמתן צו ביניים תאריך הישיבה: י"ב בשבט התשע"ז (08.02.2017) בשם העותר: עו"ד אמנון מאיר יצחקניא; עו"ד אילן סובל בשם המשיבות: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. שאלת תחולתה ותקפותה של התחייבות-מה שניתנה לעותר על-ידי רשויות האכיפה במסגרת המגעים לכריתת הסכם עד מדינה היא שעומדת במרכזה של העתירה שלפנינו. 2. העותר, דניאל מולקנדוב (להלן: העותר), איש עסקים, פנה בשלהי שנת 2014 באמצעות בא-כוחו, עו"ד אמנון יצחקניא, לפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) (להלן: הפרקליטות), וביקש לחשוף לפניה פרשת שחיתות ציבורית, בה מעורב מר אמנון כהן, ששימש באותה עת חבר כנסת (להלן: ח"כ כהן). בפנייתו הראשונית, תאר בא-כוחו של העותר מערכת יחסים מורכבת, שהתקיימה בין העותר לאיש ציבור ידוע שם, במהלכה העניק העותר לאותה אישיות טובות הנאה, כספיות ואחרות, בתמורה לקידום עסקיו וענייניו של העותר. בהמשך המגעים בין הצדדים, נחשפה זהותה של אותה דמות ציבורית, כח"כ כהן. 3. לא לחינם הלך העותר אצל הפרקליטות; כפי שנרמז, המידע שביקש העותר למסור קשר אף אותו לביצוע המעשים העולים, לכאורה, כדי עבירות שחיתות חמורות. על כן, כרך בא-כוחו של העותר את מסירת המידע המפליל, בהתחייבות שתינתן מצד הפרקליטות כי לא תעשה שימוש נגד העותר במידע שימסר על-ידו. התחייבות כאמור ניתנה לעותר ביום 25.12.2014, במסגרת מכתב ששלחה הפרקליטות לבא-כוח העותר (להלן: המכתב או מכתב ההתחייבות) וזהו נוסחו: "1. במענה לפנייתך הריני לאשר ולהתחייב כי מידע שימסור מרשך, באמצעותך, בקשר לעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים ועבירות מס, לרבות הקלטות ותמליליהן, ישמשו אך לשם הערכת המידע והראיות ובמידה ולא ייחתם עם מרשך הסכם לשמש כעד מדינה, לא יעשה כל שימוש במידע, בין אם כחומר חקירה ובין אם לצרכי מודיעין. 2. מובהר כי אם המידע או חלקים ממנו היו ידועים לרשויות, בין אם במסגרת חקירה פלילית, משמעתית ובין אם כחומר מודיעיני, במועד מוקדם למועד מכתבי זה, או שייוודעו לרשויות אכיפת החוק ממקורות אחרים בעתיד, לא יהיה בהתחייבות זו כדי להשפיע על אותו המידע ועל אפשרויות השימוש בו. 3. ככל שלא נודיעך, תוך 14 יום, כי קיימת חקירה או מידע כאמור בידי רשויות האכיפה אזי לא תחול ההסתייגות המפורטת בסיפא לסעיף 2 לעיל. 4. למען הסר ספק מובהר כי למרשך לא ניתנה ולא ניתנת כל הבטחה, בין אם במפורש ובין אם במשתמע, להתקשר עמו בהסכם, או להיטיב עמו בכל דרך אחרת, עקב מסירת מידע או בכלל ומסירת המידע על ידו, כמוה כהסכמה לאמור במכתבי זה". 4. על יסוד ההתחייבויות שניתנו לו, התייצב העותר מספר פעמים במשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה של המשטרה ומסר מספר הודעות. לשיטתו, בתמורה לקידום ענייניו העסקיים, בין היתר באמצעות תמיכה בהצעות חקיקה שונות שהיטיבו עמו, העניק העותר לח"כ כהן הטבות מטובות הנאה שונות, בכללן אף טובות הנאה נושאות אופי מיני, אשר סופקו לח"כ כהן בהזדמנויות שונות ובמקומות שונים באמצעות אחת, א', תושבת בלארוס, אשר בינה לבין משפחת העותר התקיימו קשרי ידידות. כך נמשכו הדברים מספר שנים, אך בשלב מסוים, כך טוען העותר, נתגלע סכסוך בינו לבין ח"כ כהן, ותקוות שנטע בו התפוגגו; אשר על כן, פנה העותר לרשויות האכיפה, באמצעות בא-כוחו, וביקש לחשוף את פרטי הפרשה. 5. כתמך וחיזוק לגרסתו, מסר העותר, באמצעות בא-כוחו, מסמכים שונים, תכתובות דוא"ל, מסרונים והקלטות שיחות שערך עם ח"כ כהן. גם פרטיהם של גורמים שונים בפרשת מתן השוחד וטובות ההנאה נמסרו, ובכלל אלה גם פרטיה של א'. המשא ומתן לכריתת הסכם עד מדינה עם העותר נמשך עוד זמן מה, אך פערים בעמדות הצדדים ביחס לאופי ההסדר, בעיקר בכל הנוגע לטיב טובת ההנאה שתינתן לעותר (ולטענת המשיבות – אף פגמים שעלו במהימנותו), הביאו להפסקת המגעים, ובחודשים שלאחר מכן שרר נתק בין רשויות האכיפה והחקירה לבין העותר ובא-כוחו. 6. חלף זמן והפרשה שבה ונעורה. לטענת בא-כוח העותר, בשלהי שנת 2015 פנו אליו מספר גורמי עיתונות, ציינו כי מעורבותו בפרטי החקירה ידועה להם, וביקשו כי ימסור להם את פרטי פרשת טובות ההנאה, השוחד המיני והאתנן. בין היתר, כך מצוין בעתירה, פנו אליו העיתונאיות ד"ר אילנה דיין וגב' רויטל חובל, מגישה ותחקירנית בתכנית 'עובדה' המשודרת בערוץ השני. על מנת להשיבן כהוגן, פנה תחילה בא-כוח העותר אל עו"ד אתי בן דור מפרקליטות מחוז תל-אביב, וביקש לברר כיצד התקדמה החקירה, אם בכלל, עד אותה עת. במענה לפנייתו זו, הבהירה עו"ד בן-דור כי הוחלט שלא להוסיף ולחקור בתלונתו של העותר, הואיל ו"ההליך הפלילי אינו מהווה מסגרת מתאימה לבירורה". הצדדים המשיכו בחילופי דברים, תוך שבא-כוח העותר מביע את פליאתו מן ההחלטה לסגור את תיק החקירה, אך ללא הועיל. בחלוף זמן קצר, נשלחה אל העותר הודעה על סיום בדיקת התלונה שהגיש, וסגירת תיק החקירה. 7. משהוחלט על סגירת תיק החקירה, סבורים היו העותר ובא-כוחו כי אין מניעה כי חומרי החקירה יועברו לגורמי העיתונות, ומשכך העבירו את המידע המצוי בידיהם לתחקירני התוכנית 'עובדה'. לאחר מכן, פנה בא-כוח העותר ביום 15.2.2016 פעם נוספת לעו"ד בן-דור, והודיע כי המידע המצוי בידיהם הועבר לידי גורמי עיתונות השוקדים על עריכת תחקיר עיתונאי. בפניה זו צוין עוד, כי העותר עשה כך בעצת בא-כוחו, מתוך מטרה להביא לפתיחה מחודשת של החקירה, ולמצער לעורר שיח ציבורי סביב הפרשה. אעיר, כי אף שהעניין לא עלה במפורש בפנייתו של העותר, נראה, כי צעדים אלה נעשו על יסוד ההנחה כי גם על מעשים אלה של העותר, והמידע שמסר, יחולו ההתחייבויות האמורות במכתב ההתחייבות. מעיון בתשובת הפרקליטות, נראה כי זו הגיבה בשוויון נפש, לא ניסתה להצר את צעדיו של העותר, ואף לא ציינה כי צעד זה עלול לשמש בידיו של העותר חרב פיפיות – להביא, אמנם, לפתיחה מחודשת של חקירת הפרשה, אך בפעם הזאת לא יחול עוד האמור במכתב ההתחייבות. 8. כתבת התחקיר שודרה ביום 10.3.2016. שלושה שחקנים מרכזיים נטלו בה חלק. ראשית הופיע העותר, אשר תאר כיצד נהג להעביר כספים במזומן לבקשת ח"כ כהן, כיצד 'סיפק' לו את שרותיה של א', וכיצד יזם ח"כ כהן מהלכי חקיקה שונים, חלקם נגעו באופן ישיר לתחום עיסוקו של העותר, בתמורה לטובות הנאה אלה, ובהוראה ישירה שניתנה מאת העותר. עוד תואר, כיצד פעל ח"כ כהן נמרצות למען העותר, כאשר זה נעצר ונחקר בחשד לביצוע עבירות פליליות בתחום ניירות הערך, ובתוך כך פנה לדמויות מפתח, במטרה שיפעלו להטבת תנאי מעצרו. טענות אלה, נתמכו גם בהקלטות שיחות טלפון שקיים העותר עם ח"כ כהן, ואף אלה שודרו במסגרת התחקיר. השחקן השני הוא ח"כ כהן עצמו. שיחות טלפון שקיימו תחקירני התוכנית עמו, חיזקו, כך יסתבר, את גרסתו של העותר, ולמצער ביססו עוד יותר את ה'יש' הראייתי הנדרש לצורך פתיחה בחקירה. כשחקן שלישי שימשו באי-כוח העותר, עו"ד אמנון יצחקניא ועו"ד נוסף ממשרדו, עו"ד אילן סובל, אשר תארו את תדהמתם ותדהמת העותר, עת התבשרו על סיום הליכי בדיקת התלונה, תוך שהביעו מורת רוח ותמיהה על אופן התנהלותם של גורמי האכיפה והחקירה בסוגיה זו. 9. חלף זמן, והנה ידעה הפרשה התפתחות נוספת. בשלהי שנת 2016, הגיעה א' לביקור בישראל, וכאשר ביקשה לשוב אל מולדתה, ביום 4.12.2016, עוכבה על-ידי רשויות האכיפה ונלקחה לחקירה בנוגע למעורבותה בפרשה. יחד עמה, נדרש גם העותר לחקירה (אם כי באותה עת שהה מחוץ לגבולות המדינה), ואף רעייתו, המיודדת עם א', נדרשה לסור למשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה לשם גביית גרסתה. מיד עם היוודע דברים אלה, פנה בא-כוח העותר אל גורמים שונים בפרקליטות המחוז וביחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרה, בבקשה לקבלת הסברים "מה זה ועל מה זה" – מדוע נדרש העותר לחקירה, חרף ההחלטה על סגירת תיק החקירה, ומה טעם לא פעלה הפרקליטות על-פי האמור במכתב ההתחייבות. חילופי דברים נרשמו בימים שלאחר מכן, במהלכם הודיעה הפרקליטות לבא-כוח העותר כי הוחלט על פתיחה מחודשת של חקירת הפרשה, נוכח חומרי חקירה חדשים שהגיעו לידיה, בין היתר בעקבות תחקיר התוכנית 'עובדה'. אשר למכתב ההתחייבות, נטען, כי האמור במכתב זה אינו חל על הדברים שמסר העותר במסגרת תחקיר הטלוויזיה, ומשבחר העותר לחשוף את המידע האמור שלא במסגרת משא ומתן לכריתת הסכם עד מדינה, לא יוכל לזכות עוד בהגנה שהעניק לו מכתב ההתחייבות. בקשת בא-כוח העותר כי הליכי החקירה נגדו יפסקו עד שיביא את עניינו לפני ערכאות המשפט, נדחתה על-ידי הפרקליטות ביום 13.12.2016. מיד בסמוך, עוד זה מדבר וזה בא, פנתה הפרקליטות לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בבקשה בהולה לגביית עדות מוקדמת מא', שיציאתה מהארץ עוכבה במשך כל אותה תקופה. הרצים יצאו דחופים, והעותר, כך נראה, מצא עצמו במבוכה רבה. 10. על פרשת דברים זו נסובה העתירה שלפנינו; עניינה בהשגות העותר על החלטת הפרקליטות לפתוח בחקירה נגדו, חרף ההתחייבויות שניתנו לו במסגרת מכתב ההתחייבות, וכחלק מהמשא ומתן לכריתת הסכם עד מדינה עמו. הרוצה להחכים בהמשך פרשת הדברים, בהליך גביית העדות המוקדמת, ושאלות שהתעוררו בעקבותיה, יפנה לדברינו בפסק הדין בע"פ 514/17, שעתיד להינתן בקרוב. 11. צו ביניים המורה על עיכוב החלטת הפרקליטות להעמיד לדין את העותר או לבצע כל פעולות חקירה אחרות נגדו, וזאת עד לתום הדיון בעתירה, ניתן ביום 25.1.2017. תמצית טענות הצדדים בעתירה 12. העותר טוען כי הפרקליטות נהגה עמו שלא כהוגן עת החליטה לפתוח בחקירה נגדו, למרות האמור במכתב ההתחייבות. לשיטתו, לשון מכתב זה, ואף התנהלות הפרקליטות לכל אורך הפרשה, מלמדים על נכונותה שלא לעשות שימוש כלשהו בתוצרי המשא ומתן לכריתת הסכם עד מדינה. למעשה, יש בהתחייבות הפרקליטות כדי להטיל חיסיון על המידע שמסר העותר במהלך המגעים, וממילא חיסיון זה חל אף על הדברים שנמסרו במסגרת תחקיר הטלוויזיה. לשיטתו, התנערות הפרקליטות מהמוסכם בין הצדדים, אינה לפי הכללים שבהם תוכל רשות להשתחרר מהתחייבות שלטונית, ואף נוגדת עקרונות יסוד של תום לב והגינות. עוד נטען, כי החלטת המשיבות לחקור גם את עניינו של העותר תעמוד בסופו של דבר בעוכריה, שכן היא מרתיעה חושפי שחיתויות, נוגדת את האינטרס הציבורי, ואינה מעניקה את המשקל הראוי לתועלת הרבה שצמחה מפנייתו של העותר. אשר על כן, סבור העותר כי יש לקבל את העתירה ולהורות על בטלות ההחלטה לפתוח בחקירה נגדו. 13. המשיבות מבקשות לדחות טענות אלה. תחילה, צוין כי החקירה המחודשת נעשית בזהירות מרבית, וכי ההחלטה על פתיחת החקירה מחדש נעשתה על יסוד תחקיר הטלוויזיה, אשר חשף חומר ראיות נוסף שלא היה בידי המשיבות בעת הליכי החקירה. בתוך כך, הובהר כי על-פי הנחיה שניתנה מטעם היועץ המשפטי לממשלה, תנוהל החקירה המחודשת על-ידי צוות חקירה שונה, שלא נטל חלק במגעים שנוהלו עם העותר, ומבלי שיעשה שימוש בחומר הראיות שמסר העותר במהלך המגעים בין הצדדים לכריתת הסכם עד מדינה. 14. לגופן של הטענות, סבורות המשיבות כי דין העתירה להידחות מחמת העדר עילה להתערב בשיקול הדעת המוקנה לרשויות האכיפה, החקירה וההעמדה לדין. לשיטתן, הפרשנות הנאותה ללשון המכתב, אינה מחילה חיסיון על המידע והמסמכים שמסר העותר, ואין בלשון הוראותיו כדי למנוע מהמשיבות לעשות שימוש בחומרים שמסר, אם הגיעו אליהן בשלב מאוחר יותר ממקור חיצוני בלתי תלוי. לפיכך, משפנה העותר ובחר למסור קבל עם את המידע המצוי בידיו, לא יחול האמור במכתב על הדברים שמסר במסגרת זו, וממילא בסמכותה לפתוח בחקירה פלילית נגד העותר. דיון והכרעה 15. האם אכן חזרו בהן המשיבות מדיבורן, ונהגו שלא כהוגן כאשר החליטו לפתוח בחקירה נגד העותר, חרף התחייבויות והבטחות שניתנו לו במכתב ההתחייבות, ולמרות מצג שהציגו לו עת פנה אליהן בא-כוחו עובר לשידור התחקיר הטלוויזיוני? 16. בטרם תיבחן שאלה זו, לרבות גדר המוסכם בין הצדדים, והתנהלותם בהתאם להסכמות האמורות, אתעכב קמעא על המצע הנורמטיבי ועל שיקולי האינטרסים שביסוד הפרשייה שעניין לנו בה – התנהלותם של צדדים במסגרת המשא ומתן לכריתתו של הסכם עד מדינה. על המגעים לכריתת הסכם עד מדינה 17. רבות דובר על מורכבותם של הליכי המשא ומתן לקראת כריתתו של הסכם עד מדינה. שיקולים של מהות מונחים על הכף; אלה ואלה נוטלים על עצמם סיכון לא מבוטל. הנחקר נוטל את הסיכון כי מידע שימסור עתיד לשנות את חייו מן הקצה אל הקצה, וזאת מבלי שניתנת לו ערובה ובטוחה כי בסופו של דבר, תוענק לו חסינות מלאה מפני העמדה לדין; מנגד, נוטלות רשויות האכיפה והחקירה את הסיכון שבאי-העמדתו לדין של זה המעורב לכאורה בפשעים חמורים, ולעיתים הן נאלצות להרעיף על הנחקר אי-אילו טובות הנאה בתמורה לעדותו. נוכח מערך אינטרסים מורכב זה, גובר החשש כי הצדדים לא ירחשו אמון זה בזה ולא ינהגו בהגינות הנדרשת, וממילא תיווצרנה תקלות. ואמנם, מלומדים אנו במקרים בהם עד מדינה לא עמד בדיבורו ובמוסכם עמו, וידועים מקרים בהם נפסלה קבילות עדויות נחקר – עד מדינה, מחמת דוחקם ולחצם של גורמי החקירה אשר להוטים היו להגיע עמו להסכמות, עד כדי פגיעה ברצונו הטוב והחופשי של הנחקר למסור את אמרותיו (ראו: ע"פ 5975/14 ‏אברהים דרויש אגבריה נ' מדינת ישראל, בפסקאות 17-19 (31.12.2015); ע"פ 7921/11 דוד ואנונו נ' מדינת ישראל, בפסקה 23 וההפניות שם (24.8.2015)). 18. תולדותיה של מערכת שיקולים זו, תימצאנה בהנחיות שגיבש היועץ המשפטי לממשלה בעניין, שיסודן בהלכה הפסוקה, ובהן מוסדרות, בין היתר, הוראות שונות הנוגעות לניהול המגעים לכריתת הסכם עד מדינה, וסדר העבודה מקום בו מגעים אלה לא הבשילו לכלל הסכם (ראו בסעיפים להנחיה 4.2201 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה (להלן: הנחיות היועץ)). 19. כך למשל, בדומה לאמור במכתב ההתחייבות שלפנינו, מורות הנחיות היועץ כי מקום בו נשאו ונתנו הצדדים באמונה לכריתת הסכם עד מדינה, אך מאמציהם לא נשאו פרי ולא עלה בידם להגיע לכלל הסכמה, אזי לא יעשה שימוש במידע שמסר הנחקר במסגרת המגעים. לכלל זה אף הוכרו מספר חריגים בהם תוכלנה רשויות החקירה לעשות שימוש בתוצרי מגעים שנכשלו לכריתת הסכם עד מדינה; בין היתר הכירה הפסיקה בחריגים לכלל זה במקרים בהם היתל הנחקר בחוקריו, או שיקר ביודעין על מנת להרוויח את טובות ההנאה המובטחות; ומקרה בו דבריו של הנחקר ניתנו מיוזמתו, מבלי שניתנה התחייבות או הבטחה מפורשת מצד רשויות החקירה, כי הדברים שמסר עשויים לשמש יסוד ובסיס להסכם עד מדינה. ההנחה שבבסיס חריג זה היא כי חשוד היוזם את המשא ומתן אינו מוסר את המידע המפליל כתוצאה מהבטחה מצד רשויות החקירה, ויוזמתו מצביעה על כך כי נטל על עצמו את הסיכון שהדברים ישמשו נגדו (ראו: בסעיף 12(ב) להנחיות היועץ; ע"פ 5825/97 שלום נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2), 933, 974 (2001) (להלן: עניין שלום); ע"פ 157/87 סביחי נ' מדינת ישראל; בש"פ 1197/84 משה נ' מדינת ישראל, בעמ' 822; ראו גם יעקב קדמי, על הראיות, בעמ' 493-492 (כרך א', 2009)). 20. הכלל האמור חל גם בענייננו. אמנם, מצב עניינים בו פתאום קם אדם בבוקר ומחליט כי הוא מעוניין למסור מידע בתמורה לחסינות מפני העמדה לדין או למצער התחייבות כי לא יעשה שימוש במידע במסגרת ההליך הפלילי, אינה מבטיחה לו דבר (ראו: עניין שלום, בפסקה 12; וכן ע"פ 175/80 אליהו סמילה‎ ‎נ' מדינת ישראל, פ''ד לה(3) (1981)). ברם, שונים הם פני הדברים כאשר פונה אדם אל הרשויות, ובהמשך מבשילות ההסכמות בין הצדדים לכדי התחייבות מצד רשויות החקירה שלא לעשות שימוש נגד הנחקר במידע שיעביר. מסקנה זו היא מובנת ומתבקשת נוכח ציפייתו הסבירה של הפונה אל רשויות החקירה כי תעמודנה בדיבורן ותכבדנה את שהתחייבו לו (בעניין זה, ראו בעניין שלום, בשלהי פסקה 12). נראה אפוא, כי בענייננו, גם מבלי להיזקק להתחייבות מפורשת מצד רשויות החקירה, הייתה חלה עליהן ממילא החובה שלא לעשות שימוש במידע שמסר העותר במסגרת החקירה, נוכח לשון הנחיות היועץ וההלכה הפסוקה. 21. להשלמת התמונה, אזכיר הוראה אחרת המעוגנת בהנחיות היועץ, לפיה יש לתעד את הליכי המגעים לכריתת הסכם עד מדינה (ראו בסעיף 12(א) להנחיות היועץ). הפסיקה הכירה בעבר בחובת תיעוד זו, נוכח החשדנות הרבה שיש לנקוט ביחס לעדות עד מדינה ובכדי להציג את התמונה הראייתית בשלמותה. כאשר ידון ההליך הפלילי לגופו, יהיה בשימור ותיעוד המגעים כדי לסייע בידי ההגנה ורשויות התביעה להתחקות אחר מהימנות גרסתו של עד המדינה, לאתר שינויים שחלו בה, ולאפשר לצדדים (רשויות התביעה ויתר הנאשמים), להציגה כעקבית ואמינה ולחלופין להטיל בה דופי וספק (ראו: ע"פ 1361/10 מדינת ישראל נ' יניב זגורי, בפסקאות ט"ז-ל"ו וביחוד את האמור בסעיפים ל"א-ל"ג (2.6.2011)). נסיבות העניין שלפנינו מלמדות כי הנחיה זו יפה גם ביחס לתרחישים אחרים אשר עלולים להתעורר, אף כאשר אין חולק כי המשא ומתן לא הבשיל לכדי הסכם עד מדינה כולל. במקרים כגון דא, עשוי תיעוד מדויק של המגעים לאפשר לצדדים לנמק את טענותיהם כדבעי, כאשר תעלינה שאלות באשר לטיב ההסכמות אליהן הגיעו במסגרת ההתדיינות ביניהם. 22. הנה אפוא, הרגישות המובנית הקיימת בהליכי המשא ומתן, מטילה על רשויות האכיפה הוראות וכללים מיוחדים. נוכח אלה, מתעורר החשש כי בנסיבות העניין נמנעו רשויות האכיפה והחקירה מלפעול על-פי הדין החל עליהן ובהתאם להסכמות אליהן הגיעו, וכעת ניצב העותר בפִתחה של חקירה פלילית, חרף הבטחות שניתנו לו, ולמרות לשונו של מכתב ההתחייבות. גבי דידי, סבורני כי החשש האמור אינו בר-קיימא; אבהיר את דבריי מיד בסמוך תוך התייחסות למישור העקרוני הנוגע לטיבו ומהותו של מכתב התחייבות מן הסוג שלפנינו. טיבו ומהותו של מכתב ההתחייבות 23. שתיים הן השאלות הטעונות ליבון. האחת, עניינה בירור לשון מכתב ההתחייבות, ובמרכזה השאלה הפרשנית האם אכן התחייבו המשיבות שלא לעשות שימוש במידע שיגיע בעתיד לידיהן באשר למעורבותו של העותר בביצוע העבירות המדוברות. אם התשובה לכך שלילית, תצוץ דילמה אחרת – כלום צדקו המשיבות כאשר ראו במידע שהציג העותר במסגרת תחקיר הטלוויזיה (הזהה, כך נראה, בעיקרו, לחומר הראיות שהוצג על-ידי העותר במהלך המשא ומתן), משום מידע חדש, שאינו חוסה תחת האמור במכתב ההתחייבות ושאין בו כדי לפגוע בציפייתו הסבירה של נחקר אשר בא בהסכמות כגון אלה עם רשויות החקירה. 24. דומה כי הכרעה בפלוגתא הראשונה דורשת ליבון קל; אף כי לשון מכתב ההתחייבות אינה בהירה כל צרכה, כוונת הפרקליטות במכתבה ברורה ומפורשת. מנגד, הליכה בתלם הפרשנות בו פוסע העותר, מובילה לתוצאה פרשנית שאין בה לא טעם ולא היגיון. כך היא, שוב, לשון הסעיפים הרלבנטיים במכתב ההתחייבות: "2. מובהר כי אם המידע או חלקים ממנו היו ידועים לרשויות, בין אם במסגרת חקירה פלילית, משמעתית ובין אם כחומר מודיעיני, במועד מוקדם למועד מכתבי זה, או שייוודעו לרשויות אכיפת החוק ממקורות אחרים בעתיד, לא יהיה בהתחייבות זו כדי להשפיע על אותו המידע ועל אפשרויות השימוש בו. 3. ככל שלא נודיעך, תוך 14 יום, כי קיימת חקירה או מידע כאמור בידי רשויות האכיפה אזי לא תחול ההסתייגות המפורטת בסיפא לסעיף 2 לעיל..." [ההדגשה שלי – נ' ס']. 25. כאמור, הצדדים חלוקים לגבי פרשנותו של סעיף 3. שיטתו של העותר היא כי מצודתו של סעיף 3 פרושה על האמור בסעיף 2 כולו. משמעות הדבר היא כי בחלוף 14 הימים האמורים בסעיף זה, לא תוכלנה המשיבות לפתוח בחקירה נגדו, מבלי קשר ויחס לטיב המידע שיגיע לידיה בעתיד, האופן שבו יתקבל, וזהות מוסר המידע. המשיבות, מנגד, סבורות כי האמור בסעיף 3 חל רק על האמור בסעיף 2 רישא; קרי, משמעות הסעיף היא כי בחלוף 14 יום על המשיבות לעדכן את בא-כוח העותר על מידע שהיה מצוי כבר ברשותן במועד מסירת מכתב ההתחייבות, אך הוראות סעיף זה אינן עוסקות במקרה בו יגיע לידיה בעתיד מידע ראייתי חדש. משזו ההתחייבות אשר ניתנה, הפרשנות הנאותה היא, לשיטת המשיבות, כי אין בהתחייבות הגדורה שנמסרה כדי למנוע מהן לעשות שימוש בכל מידע שיגיע לידיהן, תהא זהותו ומקורו אשר יהא. 26. ניסיונו של העותר להיתלות בלשון מכתב ההתחייבות אינו משכנע; פרשנותו אינה עומדת במבחן הסברה, וגם אמת המידה הפרשנית אינה מטיבה עמו. הטענה לפיה כוונת המכתב היא כי בתוך 14 יום, ולאחר בדיקה, יהיה על הפרקליטות לברר אם עתיד ליפול לידיה חומר חקירה, מובילה לאבסורד פרשני והיא משוללת היגיון. אבסורד פרשני, משום שסעיף 3 מורה במפורש על חומר חקירה ומידע המצוי כבר בידי הרשות ("ככל שלא נודיעך [...] כי קיימת חקירה או מידע כאמור"); משוללת היגיון, מפני שאין כל טעם ורציונל בשהות כלשהי (ובוודאי לא שהות בת 14 יום), על-מנת למצות את האפשרות כי חומרי חקירה ומידע כאמור יגיע לידי הרשות בדרך זו או אחרת. אין עצה ואין תבונה לעלילות אשר נתכנו למהלכי החקירה ולאופן שבו מידע עשוי ליפול לידי המשיבות בעתיד. התחייבות הכובלת מראש את המשיבות מלעשות שימוש כלשהו במידע (לרבות אמרות וראיות שמסר הנחקר), מהווה, למעשה, הסכם עד מדינה בזעיר אנפין, שאין כל היגיון להניח שהמשיבות התכוונו להעניק לעותר בשלב כה מקדמי של המגעים ביניהם. גם העובדה כי הפרשנות שבה אוחזות המשיבות תואמת את הכללים הקבועים בהלכה הפסוקה ובהנחיות היועץ, לגבי שימוש ראייתי ומודיעיני בתוצרי המגעים, מחזקת את עמדתן. 27. אמנם, אין להכחיש את העובדה כי לשון ההסכם משובשת. בהחלט ניתן היה להפריד יפה בין מידע עתידי שיפול לידי המשיבות, לבין מידע המצוי בידיה בעת ניסוח מכתב ההתחייבות, ובכך לעשותו סולת נקייה שאינה מותירה מקום לספקות פרשניים. ברם, גם מתוך כשל הלשון שבו נוסח מכתב ההתחייבות, אחת היא הפרשנות הלשונית העולה ממנו, ולפיה אין במכתב ההתחייבות כדי לחסום כל שימוש עתידי בחומרי חקירה אחרים אשר נפלו לידי המשיבות, ובהתאם לכך לפתוח בחקירה נגד העותר. 28. על רקע זה, מתעוררת דילמה, כיצד יש לסווג את הדברים שמסר העותר במסגרת התחקיר הטלוויזיוני. לכאורה, כפי שטוען בא-כוח העותר, התחקיר הטלוויזיוני מבוסס ברובו על אותם חומרי חקירה שנמסרו במסגרת המגעים לכריתת הסכם עד מדינה, ומשחל על רשויות האכיפה והחקירה איסור לעשות שימוש באותם חומרים, חיסיון של ממש, הרי שיש להחיל איסור זה גם על ממצאי התחקיר הטלוויזיוני; מנגד, טוענות המשיבות כי "הפה שאסר הוא הפה שהתיר", ודברים שעליהם התחייבה הפרקליטות כי לא תעשה בהם שימוש ראייתי, הפכו לה להיתר, משפנה העותר ומסר קבל עם את דבר מעורבותו (לכאורה) בפרשת טובות ההנאה המדוברות. 29. גם בסוגיה זו דעתי כעמדה שהציגו המשיבות. לבד מן העובדה כי טענותיהן מתיישבות יפה עם לשון המכתב, הרי שיש בפרשנותן כדי להלום אף את מהותו של ההסכם המונח לפנינו והתכליות שאותו נועד לשמש. 30. הסכמות ביניים הניתנות מטעם רשויות האכיפה במסגרת המשא ומתן לכריתת הסכם עד מדינה, הן תחומות וגדורות מטבען. מתוך מערך הציפיות והאינטרסים העומד ברקע מגעים אלה, עולה כי התחייבויות מהסוג שלפנינו, נועדו לאפשר משא ומתן פתוח בין הצדדים, מבלי שיופעל על הנחקר לחץ פסול, וללא שמורא ההפללה העצמית והסכנה כי דברים שימסור נחקר במסגרת החקירה ישמשו נגדו, מקום בו לא יבשילו המגעים לכדי הסכם. משפגו תכליות אלה, אין כל טעם לראות במכתב שמסרה הפרקליטות משום התחייבות ברת-תוקף. הדרך הפרשנית הנאותה היא לראות את הפרקליטות כמי שנטלה על עצמה התחייבות החלה על עניין ספציפי, שתחולתו מצומצמת לנסיבות בהן מסר לידיה העותר את המידע שעמו. משכך, ברי כי אין בהתחייבויות אלה כדי להטיל חיסיון או להשפיע על מעמדם הראייתי של חומרי חקירה אחרים שהגיעו כבר לידיה, או כאלה שעתידים ליפול ברשתה ממקורות אחרים, תהא אשר תהא זהותם. הדברים נכונים גם כאשר הדברים יצאו מפיו של נחקר, שלא במסגרת המגעים לכריתת הסכם עד מדינה. משפנה העותר אל גורמי-חוץ, ומסר מידע מפליל על אודותיו ועל אחרים, לא יחול עוד האמור במכתב ההתחייבות; מעשיו של העותר מלמדים כי "פנים חדשות באו לכאן", ותורת התחייבות שלא לעשות שימוש אשר חלה על דבריו הראשונים (ויתר הראיות שהציג לפני המשיבות), לא תחול על מעשיו ודבריו האחרונים. 31. הנסיבות הייחודיות המלוות את המגעים לכריתת הסכם עד מדינה עלולות לתעתע. במסגרת מגעים אלה עוטות רשויות האכיפה מסכה ומסווה, ומי אשר ברגיל משמשים בשני עברי מתרס החקירה, הנה הופכים לבעלי אינטרסים משותפים, עת הופכת הרשות החוקרת והמאשימה לצד השוקל שכר עברה כנגד הפסדה, ומבקשת לבוא עם הנחקר בהסכם המטיב עמו, עם הרווחה המצרפית והאינטרס הציבורי. ברם, לא לעולם חוסן ולא לעד חיסיון; אל לו לנחקר להניח כי הזדמנות שנקרתה לו לשעה, תהא נתונה לו לעולם ועד. משיצא את חדרי המשא ומתן, או כאשר הסתיימו המגעים לכריתת הסכם עד מדינה, הרי שמידע חדש שימצא בידי המשיבות, אף מפיו של הנחקר עצמו, עשוי להביא לחקירה נגדו. כמובן, אין בדברים אלה כדי לקבוע מסמרות לכל עניין עתידי. הכל הולך אחר הנסיבות, וחזקה על פרשיות מהסוג שלפנינו, כי נסיבותיהם משתנות ממקרה למקרה. 32. משאלה הם פני הדברים, נמצא כי אין במעשי המשיבות כדי להפר את האמור במכתב ההתחייבות, וממילא אין לשעות לטענות העותר בדבר השתחררותן של המשיבות מהבטחה מנהלית מחייבת. לא אעסוק גם בטענות שטען העותר בכל הנוגע ליכולתן של המשיבות לפתוח בחקירה ולהעמיד לדין את העותר על יסוד חומר הראיות שמסר במסגרת התחקיר הטלוויזיוני, מבלי שתעשנה שימוש במידע וחומרי ראיות שנמסרו במסגרת המשא והמתן. אין מקומן של שאלות מסוג זה להתברר בהליך שלפנינו. טענות אלה נוגעות לקבילותן ולטיבן של הראיות, בכללן גם טענות לאי-קבילותן של 'ראיות נגזרות', ועליהן להתברר במסגרת ההליך הפלילי גופו, אם וכאשר תבחרנה המשיבות להעמיד לדין את העותר. 33. בטרם סיכום, אציין כי אין במסקנה שאליה הגעתי כדי לנקות כליל את המשיבות מביקורת. מכתב ההתחייבות נוסח בלשון שאינה בהירה. על מנת לעמוד כדבעי על טיבו של ההסכם, נדרש הפרשן לבחון ולחזור ולבחון את משמעותו המילולית, ולהגיע לכלל מסקנה ברורה רק לאחר שנשללו דרכי פרשנות אחרות. דקדוק בלשונו אף מעלה כי אין בו הוראה ברורה לפיה מקום בו יגיעו בעתיד חומרי חקירה חדשים, לא תוכל הפרקליטות לעשות שימוש בתוצרי המשא והמתן (אף כי תוכל לעשות שימוש במידע החדש שיגיע לידיה). אין בדברים הללו כדי לשנות מן התוצאה שאליה הגעתי, אולם סבורני כי מוטב למשיבות להקדיש מחשבה מעמיקה אף לדרך ניסוח הדברים, בטרם תבואנה בהסכמות שממין העניין שלפנינו. הסכמים יש לנסח בבהירות, ודאי כאשר מערכת של שיקולים נכבדים מונחת על הכף, כבענייננו. סיכום 34. המסקנה הפרשנית ברורה; דין העתירה להידחות. מכתב ההתחייבות אינו מעניק חיסיון על אותם דברים שמסר העותר הרבה אחרי דבריו במסגרת המגעים לכריתת הסכם עד מדינה. למקרא לשון המכתב והתכלית העולה ממנו, ברי כי פרשנותו הראויה, כמו גם ציפייתו הסבירה של נמען מכתב זה, היא כי תוקפו יפה כלפי הדברים שנמסרו במסגרת החקירה, וכלפיהם בלבד. על כן, משפנה העותר ובחר למסור בפומבי ובפרהסיה את המידע המצוי בידיו, לא יחולו ההסכמות הראשונות על מעשיו המאוחרים. 35. אשר על כן, לוּ תישמע דעתי – נבטל את צו הביניים שניתן בהחלטת השופט א' שהם מיום 25.1.2017 ונדחה את העתירה. בנסיבות כמתואר, אציע שנעשה כן בלי צו להוצאות. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ע' ברון: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נ' סולברג. ניתן היום, ‏ח' באדר התשע"ז (‏6.3.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16098820_O14.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il