כלל חברה לביטוח בע"מ נ. מיכל פפו

פסק-דין בתיק ע"א 9873/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9873/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערת: כלל חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבה: מיכל פפו ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.10.06 בת.א. 1062/97 שניתן על-ידי כבוד השופט ע' בנימיני תאריך הישיבה: א' באדר התשס"ט (25.2.09) בשם המערערת: עו"ד ירון אילן בשם המשיבה: עו"ד אילן קנר פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט ע' בנימיני) שחייב את המערערת לפצות את המשיבה על נזקיה בגין תאונת דרכים שבה נפגעה. העובדות 2. ביום 4.3.1997 נפגעה המשיבה בתאונת דרכים בהיותה בת פחות משתיים-עשרה שנים. המשיבה הגישה תביעה נגד המערערת בגין פגיעתה בתאונה - וזאת מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. מטעם בית המשפט המחוזי מונו מומחים בתחום הנוירולוגיה, בתחום האורטופדיה ובתחום רפואת השיניים, אשר העריכו, כל אחד בתחומו, את נכותה של המשיבה. על סמך חוות דעתם של המומחים קבע בית המשפט למשיבה נכות רפואית משוקללת בשיעור כולל של 30% והעמיד את נכותה התפקודית של המבקשת על שיעור זהה. בית המשפט המחוזי פסק למשיבה פיצויים בסכום כולל של 1,503,484 ש"ח. המערערת, מבטחת הרכב המעורב בתאונה, מערערת כנגד שומת הנזק. שתי טענות מרכזיות בפיה: ראשית, לא היה מקום, לטענתה, לסטות מאמת המידה של השכר הממוצע במשק לצורך הערכת הפסדי ההשתכרות של המשיבה, ושנית – ההפרזה, לשיטתה, בהערכת הפגיעה התפקודית שהוסבה למשיבה כתוצאה מן התאונה. דין הערעור להתקבל בחלקו. הסטייה מאמת המידה של השכר הממוצע במשק 3. בית המשפט המחוזי העמיד את הפסד ההשתכרות של המשיבה על סכום של 10,000 ש"ח לחודש – 12,500 ש"ח ברוטו, בקבעו כי מדובר בילדה בעלת כישורים גבוהים המצדיקים חריגה מחישוב הפסד ההשתכרות המבוסס על שיעור השכר הממוצע במשק (כ-150% מן השכר הממוצע). בית-המשפט מצא כי המשיבה במהלך לימודיה בכיתה ו', הייתה "תלמידה מצטיינת, על גבול המחוננת. היא ניגנה בפסנתר ובחליל והיתה פעילה בצופים ונחשבה לנערה מקובלת מאוד בכיתתה". אבחון פסיכולוגי שנערך לה בהיותה בת 10 שנים גילה בה תכונות של יצירתיות, פוטנציאל חשיבה מעולה, יכולת התמדה גבוהה, רמת ביצוע גבוהה, חריצות ומוטיבציה ולהצלחה. לאלה נתווספו סקרנות, לבביות, הומור ומראה נאה – כך על-פי האבחון הפסיכולוגי. גם אחרים שנפגשו עם המשיבה התרשמו מתבונתה כי רבה. יצויין כי לאחר שניתן פסק-הדין של בית המשפט המחוזי, ואף הוגשו סיכומי הצדדים בערעור שלפנינו, ניתן פסק-הדין בע"א 9980/06 עיזבון המנוח אטינגר נ' עיריית ירושלים (לא פורסם, 26.1.2009) (להלן: פרשת אטינגר השנייה), אשר דן והכריע בשאלה דומה; מטבע הדברים עסק הדיון שהתנהל בפנינו גם בהשלכותיה של פסיקה זו על נסיבות המקרה שלפנינו. באותה פרשה פסקנו כי מתחם הסטייה מן החזקה המניחה כי קטין שנפגע בטרם הגיעו לגיל הבגרות, ובטרם נתגבש עתידו התעסוקתי, היה משתכר, אלמלא התאונה, כשיעור השכר הממוצע – נגזר מהגיונה של החזקה עצמה; והדברים יפים לסטייה כלפי מטה, אך גם לסטייה כלפי מעלה. "חריגה מהנחת המוצא המבססת את הפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות על רמת השכר הממוצע במשק מותרת" – כך כבר נפסק – "רק באותם מקרים שבהם הוכחו במשפט נתונים עובדתיים חריגים המתייחסים לנפגע עצמו והמוציאים אותו מגדר הנחת העבודה המשמשת ברגיל לפיצוי ניזוקים קטינים" (שם, בפיסקה 6). לא כל נתון אינדיבידואלי באשר לנפגע די בו כדי להוציאו מגדר אותה הנחת עבודה. יתרה מכך, גם הפוטנציאל האינדיבדואלי של האדם עצמו, הכולל את כושרו האינטלקטואלי, הוא נתון שקשה להישען עליו כסימן מובהק למסלול בו יבחר בבגרותו. "כך למשל, אין לומר כי מי שמצטיין בלימודי המתמטיקה יבחר בהכרח במסלול העיסוק במדעים הריאליים, או כי אדם המצליח בלימודי ההיסטוריה בבית-הספר יבחר להשתכר בבגרותו מחקר העבר" (ע"א 9980/06 הנ"ל, בפיסקה 6). גם אדם בעל כישורים מיוחדים עשוי לנתב אותם למסלול שאין בצדו הכנסה גבוהה אך יש בו משום הגשמה של שאיפות אחרות, חשובות לא פחות. הצלחה בלימודים בבית-הספר, דרך משל, אינה מגדירה בהכרח סיפור חיים מסויים. יש צורך בנתונים אשר ככלל, מלמדים כי הנפגע, חרף היותו קטין, רכש לו בפועל "היסטוריה תעסוקתית", לאמור, פיתוח כישורים מיוחדים שאינם מאפיינים ילד או ילדה בישראל, באופן רגיל, או שעסק בפועל בעיסוק שעשוי להמשך אל תוך חייו הבוגרים (שם, בפיסקה 7). 4. בא כוח המשיבה טען כי קיימת תחושה שההלכה בפרשת אטינגר השנייה סתמה את הגולל על האפשרות להעניק לניזוק קטין פיצוי החורג מן השכר הממוצע במשק. לדבריו, תחושה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההכרה בקיומם של חריגים לכלל, והמקרה שלפנינו – כך לדעתו – הוא אחד מאותם חריגים. ייחודו של המקרה שלפנינו נובע לדבריו מכך שהמשיבה לא הייתה ילדה מחוננת בלבד אלא התברכה גם בתכונות אופי רבות שלאורן, כך בהסתברות גבוהה, היא הייתה צפויה להשתכר סכומים העולים על השכר הממוצע במשק. המערערת סבורה לעומת זאת, כי אין בנתונים האינדיבידואליים שהובאו אודות המשיבה כדי לשקף את יכולת ההשתכרות שלה בהגיעה לבגרות. ציוניה של המשיבה בבית-הספר, כך מציינת המערערת, מלמדים כי היא לא מימשה את הפוטנציאל הטמון בה עד תום, לפחות לא בתחומי המתמטיקה והמדעים וכי "הייתה תלמידה ממוצעת למדי". מכל מקום – כך סבורה המערערת – היה ראוי להפחית בפיצוי בראש הנזק של הפסדי ההשתכרות שהרי אם בורכה המשיבה בכישורים אינטלקטואליים, מחד גיסא, ובהיעדר פגיעה קוגנטיבית כתוצאה מהתאונה, מאידך גיסא – לא תפגע יכולתה להשתכר מעבודה חשיבתית. נראה עם זאת כי ספק אם הישגיה המוגבלים של המשיבה, לאחר התאונה, מלמדים בהכרח על פוטנציאל מופחת קודם לתאונה, שהרי אין לשלול את האפשרות כי הפגיעות בתאונה תרמו לאי-מיצוי הפוטנציאל החשיבתי שלה. אלא שהשאלה היא אחרת: האם יש בתכונות שנתגלו בה, בהיותה בת 10 שנים, כדי להוות סימן די להשתכרותה הפוטנציאלית בעתיד, או שמא, במקרה זה, גם באלה התכונות, כמו גם לגבי הנתונים על הישגיה המוגבלים לאחר התאונה, אין כדי לשמש אינדיקציה לרמת ההשתכרות שלה אלמלא התאונה. 5. אכן, ההלכה שנפסקה בפרשת אטינגר השנייה מכירה בקיומם של חריגים לכלל שלפיו הפסד ההשתכרות של ניזוק קטין יחושב לפי גובה השכר הממוצע במשק. אולם, המקרה שלפנינו אינו משתייך לסוג המקרים החריגים אשר הוכרו בפרשת אטינגר השנייה. זיהוי המקרים החריגים נעוץ בהבדל שבין חריג הנסמך על סיפור חיים תיאורטי לבין זה הנסמך על סיפור חיים שיש לו חיות. כל עוד סיפור החיים התעסוקתי של הקטין טרם החל להיכתב הרי שמכלול האפשרויות התעסוקתיות, שאותו משקף השכר הממוצע במשק, עודנו פתוח לפניו, לטוב או לרע. האופן הפתוח לפניו צריך שישקף את שקלול ההזדמנויות העומדות בפני אדם בישראל – כולן. לעומת זאת, אם בחר כבר הקטין באופן מובהק ומוחשי בכיוון תעסוקתי מסוים – אם קיימת בעניינו כבר "היסטוריה תעסוקתית", אם מצוי הוא כבר במסלול הנמשך אל העתיד – יש מקום ליתן ביטוי לבחירה זו בפיצוי בגין הפסד ההשכרות המוענק לו. כך נכתב בעניין זה בפרשת אטינגר השנייה: החישוב המבוסס על רמת השכר הממוצע במשק בא אפוא לשקף את מגוון סיפורי החיים שהיה פתוח בפני הנפגע הקטין. הסטייה מן הנתון הזה צריכה להישען על אינדיקציות כבדות-משקל המלמדות כי הקטין בחר בדרך מסוימת והתכוון גם להתמיד בה. ודוק: מדובר על בחירה אישית פוזיטיבית של הקטין, שיש לה ביטוי במציאות, בניגוד לייחוס תיאורטי של בחירה בדרך חיים פוטנציאלית. הצלחה בלימודים בבית-הספר, דרך למשל, אינה מגדירה סיפור חיים מסוים, ואינה משקפת בחירה אינדיבידואלית של הקטין בדרך מסוימת. בהקשר זה, לא הרי ילד רך בשנים שהצטיין בלימודי החשבון כהרי נער המתקרב לגיל הבגרות ומשתלב, דרך קבע, בקבוצת ספורט מקצוענית. ובדומה, לא הרי נערה המגלה כשרון רב בחוגי ההעשרה כהרי ידידתה שהשתלבה בפועל בתחום ההי-טק ובית המשפט משתכנע כי לכך כיוונה את מסלול חייה. המדובר בנתונים אשר, ככלל, מלמדים כי הנפגע, חרף היותו קטין, רכש לו, בפועל, "היסטוריה תעסוקתית", לאמור פיתח כישורים מיוחדים שאינם מאפיינים, ברגיל, ילד או ילדה בישראל, או שעסק בפועל בעיסוק שעתיד להמשך גם בחייו הבוגרים. (שם, בפסקה 7) 6. בענייננו, מדובר בילדה שגילה במועד אירוע התאונה היה בן פחות משתיים-עשרה שנים ואשר במועד התאונה טרם החל להיכתב ולו מקצת, סיפור החיים התעסוקתי שלה. בנסיבות אלה, אין בנתונים שנמסרו לגבי כישוריה ואופיה כדי להביא לחריגה מן הכלל הרגיל בדבר חישוב הפסד ההשתכרות לפי השכר הממוצע במשק. פסק הדין של בית המשפט המחוזי יתוקן בהתאם. הפגיעה התפקודית 7. בית המשפט המחוזי בחן את השפעת הפגיעה בתאונה על תפקודה של המערערת וקבע כי אין "סיבה לחרוג מן החזקה לפיה שיעור הנכות הרפואית משקף גם את שיעור הנכות התפקודית". בהתאם לכך, הועמד שיעור נכותה התפקודית של המשיבה, כאמור, על 30%. המערערת טוענת כי לא היה מקום להתחשב בנכות הרפואית בגין הצלקות בקביעת שיעור נכותה התפקודית של המבקשת, שכן לאלו אין כל משמעות תפקודית. המשיבה מצידה טוענת כי שיעור הנכות התפקודית שנקבע בעניינה אף נמוך מהראוי. ככלל, קיים קושי להעריך את הנכות התפקודית של קטין וכאשר אין אינדיקציות סותרות, קביעת שיעור הנכות התפקודית לפי שיעור הנכות הרפואי היא הדרך הנכונה. אכן, ברגיל הדברים אמורים במקרה שבו לכל רכיבי הנכות הרפואית קיימת משמעות תפקודית. בית-המשפט המחוזי קבע אמנם במפורש כי "התובעת סובלת מצלקות לא-מעטות ומכוערות בשתי רגליה. אך אין לכך השלכה תפקודית, כל עוד אין מדובר בעיסוק כדוגמנית", אך הוסיף גם כי אין להתעלם מכך שפגיעה במראה של נערה צעירה משליך על דימויה העצמי, ועל יכולתה ליצור קשר עם אחרים, ובעיקר בחורים". הנה כי כן, בית המשפט המחוזי סבר כי הצלקות אינן נטולות כל השפעה תפקודית, שכן הן משפיעות על דימויה העצמי של המשיבה ולעניין זה קיים משקל תפקודי. על-כן, חרף העובדה שלכאורה היה מקום להפחית משעור הפגיעה התפקודית הכוללת בשל אופיה של הנכות הרפואית – לא שוכנעתי כי זה המקרה להתערבות בפסק-הדין. משתווספת להערכת בית-המשפט המחוזי גם האפשרות כי מגבלותיה של המשיבה יוחמרו ככל שתתבגר, הקושי ממנו היא סובלת בשל פער הזמן שנוצר במהלך לימודיה והעובדה כי היא סובלת מכאבי ראש שאין לשלול את נפקותם התפקודית, מתגבשת המסקנה כי אין במקרה זה עילה מספקת להתערב בהערכתו הכוללת של בית-המשפט לעניין הפגיעה התפקודית. אשר על כן, הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי יתוקן באופן שהפסד ההשתכרות של המערערת יחושב לפי השכר הממוצע במשק נכון ליום מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי. המשיבה תשא בשכר טרחת עורך הדין של המערערת בסכום של 10,000 ש"ח. המשנה-לנשיאה השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, כ"ו באדר התשס"ט (22.3.2009). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06098730_P04.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il