פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9870/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9870/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט ח' אפרתי) מיום 16.11.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 8371/07 בשם המערער: עו"ד זוהר ברזילי בשם המשיבה: עו"ד אוהד גורדון פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ח' אפרתי), מיום 16.11.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 8371/07. רקע 1. ביום 18.12.2007 הוגש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ח' אפרתי) כתב אישום נגד המערער, המייחס לו עבירה של ניסיון למעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3), ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ועבירה של ניסיון להטרדה מינית, עבירה לפי סעיפים 3(א)(6)(א) + 5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1988 (להלן: החוק למניעת הטרדה מינית), ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין (להלן: ההליך העיקרי). יצוין כבר עתה, כי במקביל להגשת כתב האישום בהליך העיקרי הוגשה שורת כתבי אישום נוספים נגד נאשמים אחרים, בגין עבירות מסוגן של העבירות נשוא כתב האישום, וזאת כתוצאה מכתבת תחקיר שנערכה על ידי ערוץ 10 (להלן: התיקים האחרים). מספר לא מבוטל מתיקים אלה נקבע לדיון בפני השופט אפרתי. באחד התיקים האחרים (ת.פ. 1146/08), גזר השופט אפרתי את דינו של נאשם אחר באותה פרשה, שהורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של ניסיון להטרדה מינית של קטינה מתחת לגיל 15 (עבירה לפי סעיפים 3(א)(6)(א)+5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין). הטענות העיקריות שהועלו בערעור הפסילה היו שתיים. האחת, התבססה על כך שהשופט סירב להמתין בקביעת מועד הקראת כתב האישום, עד לתום הליכים שהתנהלו בפני שופטים אחרים ביחס לקבלת חומר חקירה, והשניה התייחסה לכך שהשופט גזר את דינו של נאשם אחר בעבירות דומות שנחשפו עקב אותה כתבת תסקיר והתבטא באותו עניין ביחס להסדר טיעון שנעשה בעניין הצורך להחמיר בענישה. תמצית השתלשלות העובדות 2. ישיבת המענה הראשונה בהליך העיקרי, שנקבעה ליום 22.2.2008, נדחתה מספר פעמים בהתאם לבקשת הצדדים על רקע הבקשות שהיו תלויות ועומדות לקבלת תחקיר ערוץ 10 כחומר חקירה באחד התיקים האחרים שנחשפו באותה כתבה (ב.ש. 90496/08 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו), וכן בעניינו של המערער (ב.ש. 909/08 בבית משפט השלום בתל אביב-יפו). בסופו של דבר נקבע התיק למענה ליום 13.5.2008. במהלך הדיון שהתקיים ביום 13.5.2008, הביא המערער לידיעת בית המשפט את החלטת השופט בן-יוסף בב.ש. 90496/08 אשר הורה למסור את החומר, וטען כי מכוח החלטה זו יש לדחות את המענה פעם נוספת. נוכח טענה זו, ונוכח הודעת המשיבה כי היא שוקלת לערער על החלטת השופט בן-יוסף, הורה בית המשפט על דחיית הישיבה. כפי שעולה מהחומר שהובא בפניי, הישיבה נדחתה לאחר מכן מספר פעמים נוספות, בהסכמת הצדדים. בקשת הדחייה האחרונה הוגשה על ידי המערער ביום 7.7.2008, ולפיה נתבקש בית המשפט לדחות את ההקראה עד לאחר מועד הדיון בבקשה, שנקבע ליום 12.10.2008. בהחלטתו מיום 9.7.2008 דחה בית המשפט את הבקשה, נוכח הדחיות הרבות שכבר ניתנו בתיק, וקבע כי המערער ישיב לאישום במועד שנקבע למענה, בתאריך 4.9.2008. ביום 31.8.2008 הגיש המערער לבית המשפט בקשה נוספת לדחיית ההקראה הקבועה ליום 4.9.2008, בטענה שהתביעה טרם העבירה לידיו את כל חומר החקירה המבוקש. הבקשה נדחתה. בישיבה שהתקיימה ביום 4.9.2008 הובהר כי המערער לא נמצא עוד בהגבלת חירות, כי הוא מסרב לכפור בכתב האישום, וכי למיטב ידיעתה של המשיבה כל חומר החקירה שבידיה הועבר לידי המערער זה מכבר. בנסיבות אלה החליט בית המשפט לדחות את הישיבה ליום 28.9.2008. בישיבה שהתקיימה ביום 28.9.2008 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי ערר המשיבה על החלטת השופט בן-יוסף נקבע לשמיעה ליום 2.10.2008. לפיכך, דחה בית המשפט את ההקראה פעם נוספת ליום 25.11.2008, וציין כי לא יינתנו דחיות נוספות. 3. ביום 28.9.2008, כפי הנראה בסמוך לסיום הישיבה שהתקיימה באותו יום, הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. הנימוק היחיד שהעלה המערער בבקשתו היה התבטאותו של בית המשפט (השופט אפרתי) במסגרת גזר-הדין בת.פ. 1146/08, המוזכר לעיל. בגזר-דין זה, שניתן ביום 6.3.2008, הביע השופט אפרתי את עמדתו ביחס לחומרת העונש בציינו כי: "אם אני הייתי בנעלי התביעה הייתי מחמיר מעט יותר, או מנסה להגיע להחמרה מוסכמת גבוהה יותר". המערער טען בבקשתו, כי התבטאות זו של בית המשפט מקימה חשש ממשי למשוא פנים ולתקינות ההליך המשפטי, ומכאן כי יש להעביר את הדיון בעניינו למותב אחר (להלן: בקשת הפסלות). ביום 3.11.2008 קיים בית המשפט דיון בבקשת הפסלות. במסגרת דיון זה, חזר המערער על הטענה שהעלה במסגרת בקשת הפסלות, וכן העלה טענה נוספת, שלא הועלתה בבקשת הפסלות, ולפיה בתיק אחר מבין התיקים האחרים דחה בית המשפט טענות מקדמיות שהועלו תוך קביעת ממצאים. בנוסף, טען המערער כי אף שההליכים בבקשה מעוכבים עד למתן החלטה סופית בב.ש. 90496/08, וטרם נמסר לידיו כל חומר החקירה בעניינו, קבע בית המשפט כי עליו להשיב לכתב האישום ביום 25.11.2008. על כך הגיבה המשיבה, כי היא מסכימה עם עמדת המערער לפיה ההחלטה בבקשה צריכה להינתן בשים לב להחלטה הסופית שעתידה להינתן בב.ש. 90496/08. ביחס לבקשת הפסלות טענה המשיבה, כי לא קמה, בנסיבות העניין, עילה לפסילת בית המשפט. לטענתה, בית המשפט לא התייחס בשום צורה ובשום דיון לנסיבות הספציפיות של המערער או לעבירות בהן הוא מואשם, בוודאי לא באופן כזה המעיד שדעתו ננעלה בכל הקשור לנאשם. בהחלטתו מיום 3.11.2008, שניתנה במעמד הצדדים, קבע בית המשפט כי אף שהמערער לא יחויב להשיב לכתב האישום בישיבה הנוכחית, יהא עליו להשיב לאישום במועד שנקבע – ביום 25.11.2008, וכי לא יינתנו דחיות נוספות למועד זה, למעט במקרים חריגים. 4. ביום 16.11.2008 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות בהחלטה מפורטת ומנומקת. בהחלטתו ציין בית המשפט, כי לא גיבש כל עמדה או דעה ביחס לתוצאת המשפט בעניינו של המערער, שטרם החל להתברר, ואין לו כל היכרות קודמת עם המערער או מי ממקורביו. מכאן, קבע בית המשפט כי לא מתעורר חשש ממשי למשוא פנים המקים עילה לפסילתו, וכי על המערער להשיב ללא דיחוי לכתב האישום. עם זאת, התיר בית המשפט למערער להודיע לבית המשפט אך אם הוא כופר או מודה במיוחס לו בכתב האישום, ולמסור תשובה מפורטת במועד מאוחר יותר. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 5. בערעורו מעלה המערער מספר טענות ביחס להתנהלותו של בית המשפט, אשר לטענתו מקימות עילה לפסילתו. ראשית טוען המערער, כי מאחר שבית המשפט דן בעניינו של אחר אשר היה מעורב בפרשה נשוא כתב האישום, במסגרת ת.פ. 1146/08, והביע את דעתו ביחס לרף הענישה בעבירות מסוג בהן מואשם המערער, היה על בית המשפט לפסול עצמו מלדון בעניינו. שנית, טוען המערער כי העובדה שבית המשפט הורה לו להשיב לכתב האישום, אף שטרם קיבל לידיו את כל חומר החקירה המבוקש, פוגעת בזכותו להליך הוגן, מקימה חשש ממשי למשוא פנים ופוגעת במראית פני הצדק. כן טוען המערער, כי בחלק מהתיקים האחרים (בהם ת.פ. 8371/07 ות.פ. 1152/08) דחה בית המשפט (השופט ח' אפרתי) טענות מקדמיות שהועלו לגבי עבירת הניסיון, כאשר בדעתו של המערער להעלות במסגרת הדיון בעניינו טענות מקדמיות דומות. לטענת המערער, דחיית הטענות המקדמיות על ידי בית המשפט מקימה חשש כי טענותיו שלו לא ישמעו בדעה פתוחה. ביום 17.12.2008 הגיש המערער בקשה למתן פסק-דין בערעור הפסילה על בסיס טיעוני הצדדים בכתב. בתגובת המשיבה, שהוגשה ביום 29.12.2008, חזרה המדינה על עמדתה כי אין בטענות המערער כדי לבסס את קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. לטענת המדינה, חיובו של המערער להשיב לכתב האישום בא לעולם לאחר שמועד מתן התשובה לאישום נדחה לאורך חודשים רבים, והוא נועד אך כדי לקדם את ההליך ואין בו משום הבעת דעה ביחס לתוצאת המשפט. כן טענה המדינה, כי על פי ההלכה הפסוקה, העובדה שבית המשפט הכריע בחלק מן התיקים האחרים אינה מהווה עילה לפסילתו מלדון בעניינו של המערער, וכי התבטאויותיו של בית המשפט, אליהן מפנה המערער בבקשת הפסלות, הן כלליות, ואינן נוגעות למערער או לעובדות נשוא כתב האישום. 6. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית יצוין, כי שתיים מבין שלוש הטענות שהעלה המערער בהודעת הערעור – הטענה הנוגעת לחיובו של המערער להשיב לכתב האישום והטענה הנוגעת לדחיית טענות מקדמיות בחלק מהתיקים האחרים – כלל לא הועלו בבקשת הפסלות שהוגשה לבית המשפט קמא, וכבר מטעם זה דינן להידחות. גם לגופם של דברים דין טענות אלה להידחות. ראשית, טענת המערער כי החלטת בית המשפט לפיה עליו להשיב לכתב האישום, אף שטרם הועבר לידיו מלוא חומר החקירה, מהווה עילה לפסילת המותב, דינה להידחות. הלכה היא, כי החלטות דיוניות אינן יכולות לבסס, כשלעצמן, עילת פסלות. על מנת שניתן יהיה לבסס עילת פסלות על החלטה דיונית של בית המשפט, נדרש להראות כי יש בהחלטה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים, כלומר, כי ההחלטה מעידה כי דעתו של בית המשפט ננעלה ביחס למערער (ראו: ע"פ 7675/03 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 16.11.2003); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.10.2004); ע"פ 3504/92 הלפרן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.10.1992)). בענייננו, החלטת בית המשפט כי על המערער להשיב לכתב האישום, וזאת נוכח הזמן הרב - קרוב לשנה - ממועד הגשת כתב האישום, אינה מקימה חשש כאמור. אדרבא, בית המשפט אף התיר למערער להודיע האם הוא כופר או מודה במיוחס לו בכתב האישום, ולמסור תשובה מפורטת בהמשך. באשר לטענות המערער ביחס להחלטות שניתנו על ידי בית המשפט בחלק מהתיקים האחרים, ובפרט ביחס להתבטאותו של בית המשפט במסגרת גזר-הדין בת.פ. 1146/08, הרי שגם דין טענות אלה להידחות. ככלל, העובדה כשלעצמה, שאותו מותב דן ואף מכריע בעניינם של מספר נאשמים הקשורים לאותה פרשה אינו מהווה עילת פסילה. כלל זה מבוסס על ההנחה כי בית המשפט הינו גורם מקצועי, אשר ביכולתו להפריד בין העניינים המובאים לפניו ולדון בכל אחד מהם ללא דעה מוקדמת ובלא שיהא בכך חשש ממשי למשוא פנים. דברים אלה נכונים במיוחד במקרה זה, שבו המעשים והאישומים המיוחסים לנאשמים השונים בפרשה נשוא כתב האישום שונים זה מזה, ואינם קשורים אלא שנחשפו באותה כתבת תחקיר. באשר לטענת המערער שעניינה בהתבטאותו של בית המשפט במסגרת גזר-הדין בת.פ. 1146/08, כבר נקבע בפסיקת בית משפט זה כי התבטאות של שופט, כשלעצמה, אינה יכולה לשמש עילת פסלות. יש לבחון האם, בנסיבות המקרה הקונקרטי, יש בהתבטאותו האמורה של בית המשפט כדי להוכיח כי דעתו ננעלה עד כי אין באפשרותו לדון בעניינו של המערער באופן חסר פניות (השוו: ע"פ 4651/90 אשור נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 787, 789; ע"פ 5368/03 לותם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.2003)). בענייננו, התבטאותו האמורה של בית המשפט הינה כללית, ואינה נוגעת למערער או לעובדות נשוא כתב האישום אלא להסדר טיעון שנערך עם נאשם אחר. מכאן כי אינן מלמדות על נעילת דעתו של בית המשפט ביחס למערער. לכן יש להוסיף את הצהרתו המפורשת של בית המשפט במסגרת החלטתו מיום 16.11.2008, כי לא גיבש כל עמדה או דעה ביחס לתוצאת ההליך העיקרי, שטרם החל להתברר, ואין כל סיבה להניח שלא כך הם פני הדברים. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"א בשבט התשס"ט (15.2.2009). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08098700_N02.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il