פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9850/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9850/05 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברלינר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק פ"ח 826/05 שניתן ביום 5.9.05 על-ידי סגן הנשיא צ' סגל, אב"ד, והשופטים י' נועם ו-ר' כרמל תאריך הישיבה: ל' בסיון תשס"ו (26.6.06) בשם המערער: עו"ד פארס גאנם בשם המשיב: בשם שירות המבחן: עו"ד אוהד גורדון גב' ג'ודי באומץ פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. המערער הורשע, על פי הודאתו בעקבות הסדר טיעון, בעבירות של קשר לסייע לאויב במלחמה (סעיפים 92 + 99 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977) וגילוי החלטה לבגוד (סעיף 100 לחוק העונשין). ב. המערער הובא לדין בכתב אישום אחד עם שלושה נאשמים אחרים, שהראשון בהם גילה עניין באתרי אינטרנט בענייני טרור ואגר מסמכים שונים בקשר לטרור, לרבות הכנת חומרי נפץ. אותו נאשם 1 תיכנן להקים חוליה שמטרתה ביצועם של פיגועי טרור בישראל, ולגייס לשם כך צעירים. לעניין זה בא בדברים עם אדם נוסף – מוראד – שעמו שוחח בענייני דת ובענייני ארגון אל-קעידה. מוראד מסר לנאשם 1 כי הוא מפקד על חוליה שאותה גייס שמטרתה פיגועים, ובה בין היתר המערער והנאשמים האחרים בתיק. המערער דנא – נאשם 4 – התגייס לחוליה ביוני 2004 (מערער זה הוא יליד 9.6.86; לא ברור, אם כבר בגר בשעה שהתגייס לחוליה). על פי כתב האישום, פנה אליו מוראד ושאלו היכן ניתן יהא לבצע פיגוע. הוא השיב, כי בכניסה למחנה הפליטים בו הוא מתגורר ממוקם מחסום צה"ל, ואם יספק לו מוראד אקדח, יירה בחיילים ויחטוף את נשקם. ג. בעקבות הסדר הטיעון על פיו הודה המערער, שלא כלל הסכמה על העונש, ביקשה התביעה להשית עליו 21 חודשי מאסר מיום מעצרו, 21.2.05; המערער טען לעונש השוה לתקופת המעצר עד לגזר הדין. ד. יצוין, כי נאשמים 3-2 בתיק נדונו ל-21 חודשי מאסר, ואילו נאשם 1 נדון, כנמסר, ל-48 חודשי מאסר. ה. בתסקיר שירות המבחן למבוגרים שהוגש לבית המשפט קמא נוכח גילו של המערער, נמסר כי המערער הביע את תסכולו מכך שבהיעדר תעודת זהות ישראלית (שיש להוריו) גדל תוך התמודדות מתמדת עם קשיי המעבר במחסומים, וכעסו בעקבות זאת היה רקע למעורבותו הפלילית. נאמר כי הסכים לביצוע העבירות על רקע תחושות כעס, ורצון לנקום בשלטונות על מה שראה כעוול; תחושה זו פגעה בשיקול דעתו ולכן הסכים לביצוע העבירה. הוא הביע חרטה, ציין כי אינו סבור שהיה בכוחו לבצע ירי בפועל, וכן הביע צער על המחיר שהוא משלם בעצם מעצרו. שירות המבחן לא שלל כי הטלתו של עונש מאסר ממושך תעצים את כעסי המערער כלפי הממסד ואת מסוכנותו, והמליץ לאמץ את הסדר הטיעון. ו. בבית המשפט המחוזי נטען על-ידי המדינה כי כעסו של הנאשם ונכונותו לירות בחיילים, כעולה גם מתסקיר שירות המבחן, מצדיקה הטלת המאסר שנתבקש. בא כוח המערער ציין מנגד כי המדובר בקטין, שלא עבר את העבירה על בסיס אידיאולוגי, ולא ביצע כל פעולה פוזיטיבית שהיא לשם קידום הקשר – בשונה מנאשמים 3-2. המערער ציין בפני בית המשפט כי למד לקח, כי עבר את העבירות בהיותו קטין, וביקש רחמים. ז. בית המשפט המחוזי ציין כי לא בלי היסוס לא החמיר מעבר לעמדת המדינה, אף שהחומרה מצדיקה מאסר בפועל לתקופה ממושכת יותר, אלא ששיקולים ראייתיים ובטחוניים היו ביסוד ההחלטה על הסדר טיעון ויש לאמצו. ח. (1) בערעור בבית משפט זה נטען, כי חלקו של המערער מצוי ברף החומרה הנמוך ביותר מכל הנאשמים בתיק, אך הוטל עליו עונש הזהה לשניים מהנאשמים שחלקם גדול יותר. לדעת המערער גזר הדין של הנאשם מס' 1, שניתן סמוך לגזר דינו של המערער, השפיע על בית המשפט קמא לחומרה; ועוד, נטען כי לא היתה התחשבות בגזר הדין בקטינותו של המערער או היותו על סף הקטינות, וכן בחרטתו. (2) בתסקיר מעדכן של שירות המבחן נאמר כי אין למערער בעיות משמעת או קשיים תפקודיים בכלאו, ובשל סיווגו כאסיר בטחוני אינו יוצא לחופשות. ט. בדיון בפנינו ציין בא כוח המערער בנוסף, כי ועדת השחרורים לא אישרה הפחתת שליש בשל היותו אסיר בטחוני, אך לנאשמים 3-2 הופחת השליש. בא כוח המדינה סבר כי יש להותיר את העונש על כנו. בהודעה לאחר הדיון, לבקשתנו, מסר בא כוח המדינה כי הנאשם 2 לא שוחרר שחרור מוקדם, מה שאין כן נאשם 3, שאכן שוחרר (בדיון שני) בשחרור מוקדם, תוך התרשמות הועדה מהבעת חרטה. אשר למערער דנא, הוא הודיע בועדה כי אינו רוצה בשחרור מוקדם, ועל כן נדחתה בקשתו, ביום 5.4.06. י. (1) לאחר העיון ושמיעת באי כוח הצדדים החלטנו לקבל את הערעור כך שעונשו של המערער יופחת בחודשיים ימים ויועמד על 19 במקום 21 חודשי מאסר בפועל. הטעם לכך הוא כפול – ראשית, חלקו המועט בעבירות משל השותפים האחרים, ושנית, קטינותו (אם גם סמוך לבגרות) בעת המעשה, נושא שעל פי מגמת המחוקק יש מקום ליתן לו משקל. למותר לציין כי שותפים אנו לחומרה בה ראה בית המשפט קמא את העבירות, ואולם היה מקום להביא בחשבון את התמונה הכוללת של הענישה בתיק, וליתן ביטוי מסוים לשוני שבין המערער לשני הנאשמים שאל מעשיהם משוים את עבירותיו. (2) לטעם הראשון: באשר לחלקם של הנאשמים 3-2, שנדונו אף הם ל-21 חודשי מאסר בפועל (לגבי נאשם 2 למצער היה הסדר טיעון שקבע בהסכמה 21 חודשי מאסר), הנה נאשם 2 גלש באתרי טרור ואסף מידע לשם ייצור חומרי נפץ, וכן קיבל לידיו סכינים, ותרם כסף לטובת חוליית הטרור. נאשם 3 יצא לתצפית לכיוון מחסום צה"ל לשם אפשרות פיגוע, וכן הציע לספק נשק וגם ביקש לצאת לרכישת נשק. לגבי המערער דנא, מבלי להמעיט מחומרת עבירותיו, לא נטען כי עשה מעשה פוזיטיבי מן הסוג האמור. בכך יש נסיבה שראוי כי תישקל בענישתו. (3) באשר לטעם השני, כאמור, המערער ביצע את העבירות בעת היותו קטין או ימים ספורים לאחר התבגרותו. סברנו כי יש להביא בחשבון במידה מסוימת גורם זה. י"א. עונשו של המערער יועמד איפוא על 19 חודשים מיום מעצרו (27.2.05). י"ב. בשולי הדברים נאמר, כי במועד הדיון סברנו שאם אכן הנאשמים 3-2 זכו להפחתת שליש, יש מקום כי גם עניינו של המערער יובא מחדש לפני ועדת השחרורים. אכן זכה אחד מן הנאשמים הללו בכך. ואולם, משהוברר כי המערער עצמו – כיום אדם בגיר, כבן עשרים – הודיע לועדת השחרורים כי אינו חפץ בשחרור, אין אנו מביעים כל דעה בנושא זה. ניתן היום, י' בתמוז תשס"ו (6.7.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05098500_T01.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il