פסק-דין בתיק על"ע 9846/03
בבית המשפט העליון
על"ע
9846/03
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט א' רובינשטיין
המערער:
תמיר כהן
נ ג ד
המשיב:
לשכת עורכי הדין - הועד המרכזי
ערעור על החלטתו של הוועד המרכזי של
לשכת עורכי הדין מיום 21.10.03
תאריך הישיבה:
כ"ח בסיון התשס"ד
(17.06.04)
בשם המערער:
עו"ד בר חיים ראובן
בשם המשיב:
עו"ד עליאש משה
פסק-דין
השופטת מ' נאור:
1. בשנת 1999 הגיש המערער בקשה
להירשם כמתמחה, מלווה בתצהיר בהתאם לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961;
התמחותו אושרה. הוא סיים את התמחותו וביקש להתקבל כחבר בלשכה לאחר שעמד בבחינות.
שוב הגיש בקשה מלווה בתצהיר, והתקבל כחבר בלשכה. בעת הגשת הבקשות היה תלוי ועומד
נגד המערער כתב אישום בגין גניבת כרטיס אשראי (ת"פ 2497/97 בבית משפט השלום
בירושלים). המערער הורשע תחילה בבית משפט השלום אך לאחר מאבק משפטי ממושך זוכה
ביום 3.12.2002 בערעור (שני) לבית המשפט המחוזי והרשעתו בוטלה.
2. ההליך נשוא הערעור שבפנינו נוגע לשני
התצהירים שהגיש המבקש ללשכה, האחד – בעת הגשת הבקשה לאשר את התמחותו; השני – בעת
הגשת הבקשה לקבלו כחבר בלשכה. בשני המקרים קיבל המערער מהלשכה טופס סטנדרטי של
תצהיר; בשני המקרים הגיש המערער ללשכה תצהירים בו מולאו פרטיו האישיים וטופס אישור
בכתב יד. שני התצהירים דומים מאוד, חזותית, לטופס התצהיר הסטנדרטי, אלא שבשני המקרים
השמיט המערער מהתצהיר שהודפס על ידו מחדש שורות שהתבקש למלאן.
התצהיר שהוגש עם הבקשה לאישור
התמחות:
3. נוסח התצהיר הסטנדרטי אותו התבקש המערער
למלא עם בקשת ההתמחות הוא זה:
"ת צ ה י ר
אני הח"מ ________ לאחר שהוזהרתי כי עלי לומר את האמת וכי אהיה
צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא אעשה כן מצהיר/ה בזה בכתב כדלקמן:
1. שמי ___________ מס' ת"ז _____________
2. מעולם לא הורשעתי בעבירה פלילית כלשהי (לרבות עבירות בחו"ל).
3. לא הוגש נגדי כתב אישום.
4. לא תלוי ועומד נגדי הליך של חקירה במשטרה הידוע לי.
5. תצהיר זה אני נותן/ת בתמיכה לבקשתי להירשם כמתמחה בלשכת עורכי-הדין.
_____________
חתימת המצהיר/ה
הנני מאשר בזה כי ביום ___________ הופיע/ה בפני __________ במשרדי
ברחוב ___________ מר/גב' ___________ אשר זהה עצמו על ידי תעודת זהות מס'
__________ (המוכר לי באופן אישי) ולאחר שהזהרתיו כי עליו להצהיר את האמת וכי יהיה
צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, אישה את נכונות הצהרתו הנ"ל וחתם
עליה.
___________ ___________
חותמת עורך-דין"
נוסח
התצהיר שהוגש על ידי המערער היה:
"ת צ ה י ר
אני הח"מ כהן תמיר לאחר שהוזהרתי כי עלי לומר את
האמת וכי אהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא אעשה כן מצהיר/ה בזה בכתב כדלקמן:
1. שמי תמיר כהן מס' ת"ז 029500311
2. מעולם לא הורשעתי בעבירה פלילית כלשהי (לרבות עבירות בחו"ל).
3. תצהיר זה אני נותן/ת בתמיכה לבקשתי להירשם כמתמחה בלשכת
עורכי-הדין.
_____________
חתימת המצהיר/ה
הנני מאשר בזה כי ביום 21/2/99 הופיע/ה בפני עו"ד
שמואל מיכאל במשרדי
ברחוב אבן ישראל 5, י-ם מר/גב' כהן תמיר אשר זהה עצמו על ידי תעודת זהות
מס' 02950031
(המוכר לי באופן אישי) ולאחר שהזהרתיו כי עליו להצהיר את האמת וכי יהיה צפוי
לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, אישה את נכונות הצהרתו הנ"ל וחתם עליה.
___________ ___________
חותמת עורך-דין"
הפרטים החסרים (המודגשים בציטוט) מולאו
בכתב יד. השוואה מדוקדקת בין שני התצהירים מראה כי המערער השמיט מנוסח התצהיר אותו
התבקש למלא שני קטעים:
"3. לא הוגש נגדי כתב אישום.
4. לא תלוי ועומד נגדי הליך של
חקירה במשטרה
הידוע לי."
התצהיר שהוגש עם הבקשה להתקבל כחבר
בלשכה
4. נוסח התצהיר שהתבקש המערער למלא הוא זה:
"ת צ ה י ר
אני הח"מ ________ לאחר שהוזהרתי כי עלי לומר את האמת וכי אהיה
צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא אעשה כן מצהיר/ה בזה בכתב כדלקמן:
1. שמי ___________ מס' ת"ז _____________
2. הנני תושב/ת מדינת ישראל ומעל גיל 23 שנים.
3. מעולם לא הורשעתי בעבירה פלילית כלשהי (לרבות עבירות בחו"ל).
4. לא הוגש נגדי כתב אישום.
5. לא תלוי ועומד נגדי הליך של חקירה במשטרה הידוע לי.
6. תצהיר זה אני נותן/ת בתמיכה לבקשתי להתקבל כחבר/ה בלשכת עורכי-הדין
בישראל.
_____________
חתימת המצהיר/ה
הנני מאשר בזה כי ביום ___________ הופיע/ה בפני __________ במשרדי
ברחוב ___________ מר/גב' ___________ אשר זהה עצמו על ידי תעודת זהות מס'
__________ (המוכר לי באופן אישי) ולאחר שהזהרתיו כי עליו להצהיר את האמת וכי יהיה
צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, אישה את נכונות הצהרתו הנ"ל וחתם
עליה.
___________ ___________
חותמת עורך-דין"
בנוסח
המודפס מחדש שהגיש המערער, שנחתם ביום 8.3.00, נרשם:
"ת צ ה י ר
אני הח"מ תמיר כהן לאחר שהוזהרתי כי עלי לומר את
האמת וכי אהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא אעשה כן מצהיר/ה בזה בכתב כדלקמן:
1. שמי תמיר כהן מס' ת"ז 029500311
2. הנני תושב מדינת ישראל ומעל גיל 23 שנים.
3. מעולם לא הורשעתי בעבירה פלילית כלשהי (לרבות עבירות בחו"ל).
4. לא תלוי ועומד נגדי הליך של חקירה במשטרה שידוע לי.
5. תצהיר זה אני נותן/ת כתמיכה בבקשתי להתקבל כחבר/ה בלשכת עורכי הדין
בישראל.
_____________
חתימת המצהיר/ה
הנני מאשר בזה כי ביום 8/3/00 הופיע/ה בפני עו"ד
פלורה צדוק במשרדי
ברחוב כנפי נשרים 24, י-ם מר/גב' תמיר כהן אשר זהה עצמו על ידי תעודת זהות
מס' 02950031
(המוכר לי באופן אישי) ולאחר שהזהרתיו כי עליו להצהיר את האמת וכי יהיה צפוי
לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, אישה את נכונות הצהרתו הנ"ל וחתם עליה.
___________ ___________
חותמת עורך-דין"
גם כאן הפרטים מולאו בכתב יד; הפעם הושמטה
הפיסקה הרביעית:
"4. לא הוגש נגדי כתב אישום."
בעת מילוי התצהיר (8.3.00) אכן לא הורשע
המערער; זמן קצר לאחר מכן, ביום 27.4.00 הורשע המערער בפלילים, ולימים בוטלה הרשעתו.
5. מעשיו של המערער עברו, בשלב הראשון,
בשלום. מי שבדקו את הטפסים לא נתנו דעתם לכך שהתצהיר "קוצר", ושהמערער
השמיט שורות כך שלא הצהיר על מה שהתבקש להצהיר. המערער התקבל, כאמור, כמתמחה ואחר
כך, ביום 28.5.00, כחבר בלשכה.
6. לימים נודע ללשכה שהמערער, שכבר היה חבר
בלשכה, הורשע (הרשעתו היתה, כאמור ביום 27.4.00 לאחר מילוי התצהיר השני ולפני
שהתקבל ללשכה). נפתחו נגד המערער שני הליכים: האחד, בקשת הלשכה להשעותו זמנית,
השני – בקשת הלשכה להוציאו משורותיה.
7. בקשתה השנייה של הלשכה לבטל את רישומו
של המערער כחבר התבררה בפני בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין (מחוז
ירושלים) (בד"מ 21/00). הליך זה הוגש לפי סעיף 47 לחוק לשכת עורכי הדין
המסמיך בית דין משמעתי מחוזי לבטל רישומו של חבר הלשכה בפנקס החברים ולבטל חברותו
בלשכה אם הוכח בפניו שהרישום הושג במירמה. הלשכה טענה כי המערער השיג במירמה הן את
רישומו כמתמחה והן את רישומו כחבר. לטענתה, על יסוד דברים אלה, היא היתה רשאית
לבטל את רישומו של המערער כחבר בה. בית הדין, בהחלטה שניתנה ביום 21.8.02, קיבל את
טענותיה של הלשכה. הוא קבע כי "מרמה יכול שתעשה הן באורח פוזיטיבי בדרך של
מעשה והן באורח של מחדל, קרי גם העלמת מידע או הסתרת נתונים רלוונטיים יכול שיגיעו
לכדי מעשה מרמה". כן קבע בית הדין כי לאור הוראות החוק, על מנת לבטל רישומו
של חבר אין הלשכה חייבת להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין מעשה המרמה לבין קבלתו של החבר.
לדבריו: "די אם יוכיח המבקש [ועד הלשכה] כי המשיב [המערער כאן] פעל ... בדרך
של מרמה או תחבולה וכי אותו מידע הינו רלוונטי לצורך קבלת ההחלטה של הלשכה". בית
הדין דחה את טענת המערער לפיה הלשכה אינה מוסכמת לדרוש את התצהירים (שנוסחם הובא
לעיל) ובהם דרישה לפרט אם נגד המערער הוגש כתב אישום או שמתנהלת נגדו חקירה. בית
הדין המשמעתי קבע כי הלשכה רשאית ואף חייבת לברור את חבריה, ולמנוע את האפשרות, בין
בפסק קבע ובין בעיכוב זמני, שמי שאינו מתאים לשמש במקצוע יחבור לשורותיה. לשם כך
יש לה סמכות עזר לדרוש מהמועמדים מידע רלוונטי. לפיכך, ביטל בית הדין את רישומו של
המערער בפנקס החברים וביטל את חברותו בלשכת עורכי הדין.
8. על החלטה זו של בית הדין הוגש ערעור לבית
משפט זה (על"ע 9368/02). ביום 3.12.02 – לפני שניתנה החלטה בערעור – זוכה
המערער מהעבירות בהן הואשם בפלילים. ביום 27.2.03 התקיים הדיון בערעור. המשיבה הצהירה כי אם המערער יגיש בקשה חדשה להתקבל כחבר בלשכה
תובא בקשתו לדיון לפני מוסדות הלשכה, על יסוד כל העובדות, בדרך המקובלת. לאור הצהרה זו, חזר בו המערער מן הערעור. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי
"חזקה על המשיבה ... [ש]תביא את בקשתו לדיון לפני מוסדותיה בהקדם
האפשרי".
עם זאת, סירב המערער לחזור בו מערעור אחר
שהגיש בעניין השעייתו (על"ע 7160/02). בערעור זה, החליט בית המשפט כי הדיון בתיק
התייתר, נוכח העובדה כי המערער זוכה מהאשמות נגדו.
9. ביום 2.3.03 פנה המערער שוב למשיבה בבקשה
לחדש את חברותו בה. הפעם, יחד עם בקשה זו, הגיש המערער תצהיר כנדרש. ביום 6.4.03,
התקיים דיון על פה בעניין בקשתו זו של המערער בפני ועדת ההתמחות של הלשכה. ועדת
ההתמחות המליצה בפני הועד המרכזי לאשר את בקשתו של המערער ולקבלו כחבר רק מחודש
מאי 2005. ביום 28.10.03 החליט הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין כי "מר תמיר
אינו ראוי להיות עורך-דין והוא יכול לחדש את בקשתו בחלוף עשר שנים מהמועד שבו הגיש
לראשונה את בקשתו להתקבל כחבר בלשכה (באפריל 2000)". על החלטה זו נסוב הערעור
שבפנינו.
10. המערער העלה שורה של טענות בענין פגיעה
בזכות הטיעון. הצענו במהלך הדיון כי עניינו של המערער יוחזר לדיון לועד המרכזי,
וכי המערער יוכל להעלות טענות בכתב. ב"כ המערער, עו"ד בר-חיים, סירב להצעה זו, והודיע
כי הוא זונח את טענותיו בענין זכות הטיעון. אין עוד צורך איפוא להיכנס לפרטי
הטענות שהועלו.
11. הדיון בועד המרכזי, שבסופו התקבלה ההחלטה
נשוא הדין התמקד בשאלה אחת: מה ההשלכה שיש לעובדה שהמערער מסר (פעמיים) ללשכה
תצהיר שבו נעלמו כלא היו אותם פרטים עליהם התבקש להצהיר. כזכור, הועד המרכזי לא
קיבל את המלצת ועדת ההתמחות (שהוא גוף לא סטטוטורי, הממליץ בפני הועד המרכזי).
ברוב של 7 נגד 4 הוחלט "מאשרים חידוש בקשתו [של המערער] לאחר 10 שנים מהמועד
שבו הגיש לראשונה בקשתו."
12. המערער חזר וטען לפנינו כפי שטען בזמנו
בבית הדין המשמעתי כי הלשכה איננה מוסמכת לדרוש ממועמד (לקבלה כמתמחה או לקבלה
כחבר) להצהיר שלא הוגש כנגדו כתב אישום, ועל כן זכאי היה, לטענתו "לקצר"
את טופס התצהיר ולהימנע מלהצהיר על העובדה שהוגש נגדו כתב אישום.
לדעתי המערער מנוע מלהעלות טענה זו לאחר
שנבחנה ונדחתה בהליך בענין מחיקת שמו כחבר בלשכה, הליך שהפך לחלוט. גם לגוף הענין
סבורה אני שאין ממש בטענה. על פי פסיקה עניפה של בית משפט זה זכאית הלשכה לשקול את
העובדה שנגד מועמד תלוי ועומד כתב אישום בעבירה אשר לכאורה יש בה קלון (ראו, למשל,
על"ע 7679/02 קטשוילי נ' הועד המרכזי של לשכת עורכי,
פ"ד נז(1), 42 והאסמכתאות בו). מקובלת עלי קביעתו של בית הדין המשמעתי לפיה
מוסמכת הלשכה "לסנן" מועמדים בלתי ראויים. לשם כך יש לה את כל סמכויות
העזר הנדרשות, ובהן סמכות לדרוש ממועמד להצהיר שלא הוגש נגדו כתב אישום. בהחלטה
מיום 21.10.2003, עמד בית הדין המשמעתי בהרחבה על עמדתו של המערער באותו הליך,
עמדה לפיה אין הוא חייב למסור דבר ללשכה, תוך רמז שעל הלשכה לחפש בעצמה את האינפורמציה
הרלבנטית. גישתו של המערער היתה גישה לפיה אין הוא חייב דבר ללשכה. עמדה זו אין ביכולתי
לקבל מבחינה משפטית. אך מעבר לכך – אפילו צדק המערער בטענתו המשפטית, אין הדבר
מצדיק את הדרך בה העלים עובדות מהלשכה. המערער נקט בדרך פתלתלה: הוא הגיש (פעמיים)
תצהיר חלקי. הוא לא כתב ללשכה: איני מסכים להגיש תצהיר, ואין זה בסמכותכם לדרוש
זאת ממני. אילו עשה כך היתה, מן הסתם, נדלקת "נורה אדומה" אצל מי שבחן
את הטופס, והמערער לא היה מתקבל בקלות כמתמחה או מאוחר יותר כחבר בלשכה. המערער
הגיש תצהיר שאף שתוכנו הרשום איננו
כוזב, הוא תצהיר מטעה. יש בו העלמת עובדה שהיה ברור למערער כי הלשכה מוצאת אותה
רלבנטית: העובדה שהוגש נגדו כתב אישום.
נראה לי המערער אינו מפנים עד עתה את הפסול
שבמעשיו, והוא מתבצר מאחורי טענות משפטיות.
13. עוד בר-חיים טען בפנינו כי המערער פעל כפי
שפעל בענין התצהירים על יסוד עצה משפטית שקיבל. לטענה זו אין זכר בהחלטתו של בית
הדין המשמעתי, ואיני סבורה שעלינו להיזקק לה, לראשונה, בערעור.
14. עוד טען עו"ד בר-חיים שכיוון שהמערער זוכה
בהליך הפלילי מאיין הדבר, בדיעבד, את כתב האישום שהוגש נגדו, "כאילו" לא
היה. גם טענה זו אין לקבל. הגשת כתב האישום היא עובדה, שאין הזיכוי מבטל אותה.
אילו הצהיר המערער על העובדה, והיה מזוכה מכתב האישום, היתה נסללת בפניו הדרך
להתקבל ללשכה. החלטת הועד המרכזי שלא לקבל את המערער לעת הזו כחבר בלשכה אינה
נעוצה בפרשת כרטיס האשראי, פרשה ממנה זוכה המערער. היא נעוצה בשני התצהירים
באמצעותם התקבל המערער במירמה, תחילה כמתמחה ואחר-כך כחבר בלשכה.
15. הטריד אותי, במידה מסויימת, אורך התקופה
שנקבע בהחלטה. מפרוטוקול הדיון בועד המרכזי כמו גם מאסמכתאות שהוזכרו בפנינו עולה
כי היו מקרים שבהם התייחס הועד המרכזי בפחות חומרא לניסיונות להתקבל במירמה
להתמחות או לחברות בלשכה. כזכור, לא קיבל הועד המרכזי בעניינו של המערער את המלצת
ועדת ההתמחות שהיתה נוחה יותר למערער. ואולם, בסופו של יום, דעתי היא כי אין להתערב
על דרך העקרון בהחלטה נשוא הערעור, אף שאציע לחברי לקצר במעט את התקופה, כפי
שיוסבר להלן. מפרוטוקול הדיון של הועד המרכזי עולה כי נסיונות להתקבל במירמה ללשכה
הפכו ל"מכת מדינה", ויש יותר ויותר מקרים בהם אנשים סוללים את דרכם
ללשכה בדרך של מרמה, זיוף ושימוש במסמכים כוזבים. בנסיבות אלה, ההחלטה שהתקבלה
ברוב דיעות, החלטה שמשמעותה היא נקיטת קו מחמיר משהיה בעבר, מקובלת עלי.
16. אף שמקובל עלי שמותר ללשכה לנקוט קו מחמיר
משהיה בעבר סבורה אני כאמור כי בנסיבות הענין יש מקום לקצר במידה מסויימת את
התקופה. הסיבה לכך נעוצה באי דיוק מסויים בנתונים שנמסרו לועד המרכזי. לאי דיוק זה
הפנה את תשומת לבנו עו"ד בר-חיים, ב"כ המערער, לאחר הדיון שהתקיים
בפנינו. במהלך הדיון ביקש עו"ד בר-חיים לקבל, וקיבל תוך כדי הדיון את
פרוטוקול הדיון של הועד המרכזי מיום 21.10.03. עו"ד בר-חיים מצביע בטענותיו
הנוספות בכתב על חלופי הדברים הבאים:
". . . האם בתצהיר זה הוא הסתיר את ההרשעה או שהסתיר את כתב
האישום?
ש. ננר: הסתיר את שניהם.
י. פסטינגר: האם זה היה לאחר שהיתה הרשעה נגדו?
ש. נגר: כן."
למעשה העובדות הן שהמערער חתם על התצהיר
בו ביקש לקבלו כחבר בלשכה ביום 8.3.00, באותה עת – טרם הורשע. הרשעתו (שבוטלה
לימים) היתה ביום 27.4.00 והוא התקבל כחבר בלשכה ביום 28.5.00. נאמן לשיטתו, הוא
לא נקט יוזמה מצידו לגלות
ללשכה, לפני קבלת הרשיון את דבר הרשעתו (כפי שלדעתי חייב היה לעשות). עם זאת לא
היה זה מדוייק די הצורך לומר את שנאמר לחברי הועד המרכזי בדיון. בנסיבות אלה, ואף
שכאמור אין לדעתי, על דרך העקרון, פגם בכך שהועד המרכזי נקט בקו מחמיר משהיה בעבר,
אציע לחברי להפחית במידה מסויימת את התקופה ולהעמידה על תשע שנים במקום עשר.
ש
ו פ ט ת
הנשיא א' ברק:
אני
מסכים.
ה
נ ש י א
השופט א' רובינשטיין:
א. שותף אני לגישתה של חברתי השופטת נאור
בנקודות המשפטיות שעלו בפרשה זו. בין השאר, סבורני כמותה כי לשכת עורכי הדין
מוסמכת, בחינת פשיטא, וכחלק מסמכויות העזר שלה, "לסנן" מועמדים בלתי
ראויים גם על-ידי דרישת תצהיר ובו פרטים שאינם מופיעים מפורשות בחיקוקים
הרלבנטיים, כמו בענייננו אי הגשת כתב אישום ואי קיומו של הליך חקירה במשטרה הידוע
למועמד. הוא הדין לדחיית הטענה, כאילו זיכוי בהליך הפלילי שקיומו הועלם מן הלשכה
מאיין למפרע את כתב האישום. דבר זה אין לקבלו כל עיקר, שהרי כתב אישום הוגש גם
הוגש. אף מקובלת עלי גישת חברתי, באשר לחומרה שבה יש לראות נסיונות להתקבל ללשכה
במרמה, אם כי גם אני הוטרדתי מעיקרא במידה מסויימת כמוה על ידי אורך התקופה שנקבעה
בהחלטה. כפי שאבהיר להלן, בנסיבות מצטרף אני גם לתוצאה, אך אבקש להידרש לנקודה אחת
שעלתה בדיון ועניינה זכות הטיעון וסדריה ושראיתי בה קושי.
ב. בדין כתבה חברתי, כי ב"כ המערער טען
באשר לזכות הטיעון של שולחו, אך זנח טענה זו, הגם שהצענו במהלך הדיון, בחינת
"את פתח לו", כי עניינו של המערער יוחזר לועד המרכזי, ולקראת הדיון בועד
יוכל להעלות טענותיו בכתב. עם זאת אציין, כי על פי העובדות העולות מן התיק, הופיעו
המערער ובא כוחו בפני ועדת ההתמחות ביום 6.4.03, והוועדה המליצה כי יוכל לחדש
בקשתו להתקבל כחבר במאי 2005, בתום חמש שנים מהמועד שבו הגיש מועמדותו לראשונה.
המלצה זו אושרה על-ידי הועד המרכזי ביום 20.5.03 (מכתב סמנכ"ל הלשכה, רחל
אופיר, מיום ג' באייר תשס"ג-3.6.03). ביום 29.6.03 כתב ב"כ המערער אל
הלשכה וטען שהדיון ב-20.5.03 לא היה ממצה, בשל הסתייגות (של חבר הועד המרכזי
עו"ד י' פסטינגר), וכי החלטת הועד בטלה, והוסיף בקשה להודיעו אימתי ייערך
הדיון לגופו של ענין בועד המרכזי וכן לטעון טענותיו שם בהתאם לס' 44 לחוק הלשכה. סמנכ"ל
הלשכה השיבה (מכתבה מיום ל' בסיון תשס"ד-30.6.03) כי אכן היתה הסתייגות, כי
ההודעה מיום 3.6.03 בטלה, ויימסר לו על המועד החדש וכן תובא לאישור בקשתו להופיע
ולטעון. אחר כל אלה דן הועד המרכזי ביום 21.10.03 בעניינו של המערער, והחליט כי
יוכל לחדש את בקשתו בחלוף עשר שנים מהמועד שבו הגיש לראשונה את בקשתו להתקבל כחבר
(באפריל 2000), קרי, בשנת 2010 (מכתב הלשכה מיום ב' בחשוון תשס"ד –
28.10.03).
ג. הקושי שראיתי בדיון הועד המרכזי בנסיבות
היה בכך, שכל כולו בא בעקבות הסתייגות של חבר הועד המרכזי שמטרתה היתה להקל עם המערער ביחס להמלצת ועדת ההתמחות, ולא עוד, אלא
שהמערער הוא הוא שביקש לבטל את החלטת הועד המרכזי מיום 20.5.03 שאישרה את המלצות ועדת ההתמחות; והנה בדיון
עצמו נהפכה הקערה על פיה, ולא זו בלבד שלא הופחת מחמש השנים שקבעה ועדת ההתמחות,
אלא הן הוכפלו לעשר. בדיון זה לא השתתף המערער, אף כי נמסר בלא פירוט (מכתב הלשכה
מ-28.10.03) כי פניותיו הועברו אל חברי הועד. נוצרה בי תחושה של אי נוחות רבה:
אכן, במישור הפורמלי הסמכות בענין קבלת חברים היא של הועד המרכזי (סעיף 44 לחוק
לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961). על פי הסעיף, על הלשכה ליתן למועמד הזדמנות
לטעון טענותיו בפניה. אמנם, טענות אלה ניתן להעלות בפני ועדת ההתמחות המשמשת
כזרועו של הועד המרכזי, והזדמנות זו ניתנה. אך אם המועמד עצמו הוא הוא המבקש להשיג
על ועדת ההתמחות, או חבר בועד המרכזי מסתייג ומבקש דיון נוסף, ועקב כך אכן נערך
דיון כזה ומקומו של המערער-המועמד נפקד ולוא בטיעון ממצה בכתב, יש בעיני חשש שמא
לא היה למערער מלוא יומו בפני הועד המרכזי, בנסיבות שבהן בא להתברך ונמצא לוקה.
משל – בהיקש לא מושלם – למי שהגיש ערעור על חומרת עונשו והמדינה לא ערערה, אך בית
המשפט החמיר בעונשו.
ד. ואכן, במבט צופה פני
עתיד, לדעתי אם עולה להצבעה בועד המרכזי הצעה המחמירה לעומת ועדת ההתמחות (ולא כל
שכן בנסיבות כפי שאירעו כאן), יש מקום לאפשר למועמד להישמע בפני הועד באשר לכך,
ולמצער בכתב.
ה. ואולם במקרה דנן
ויתר המערער על טענותיו בנושא זכות הטיעון, חרף הצעתנו, ונימוקו מן הסתם עמו,
ולפיכך, ונוכח האמור באשר לנושאים לגופם, אצטרף לגישת חברתי בחוות דעתה ולתוצאה
שאליה הגיעה.
ש
ו פ ט
הוחלט
כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור.
ניתן
היום, ט"ו באב, תשס"ד (2.8.2004).
ה נ ש י א ש
ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03098460_C01.docעע
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il