פלוני נ. ממשלת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 9834/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9834/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט נ' הנדל העותרים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני 6. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד עדי לוסטיגמן פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. העותרים הם בני משפחה. העותר 6 (להלן – האב) הגיע לישראל מגאנה בשנת 1988 למטרת עבודה. העותרת 5 (להלן – האם) הגיעה לישראל מהפיליפינים בשנת 1990, אף היא למטרת עבודה. השניים הכירו ונישאו בישראל, בה נולדו להם ארבעה בנים, הם העותרים 4-1. בשנת 1998 מסרו ההורים את העותרים 2-1, שגילם בעת הגשת העתירה 14 שנים ו-13 שנים בהתאמה, למשמורת אצל קרוב משפחה בגאנה (להלן – הדוד). לדברי ההורים, מסירת הילדים למשמורת הדוד בגאנה נבעה מחוסר יכולתם לממן טיפול רפואי יקר לו נזקקו שני הילדים ובשל חששם שיציאת הילדים מהבית בו שהו בהיחבא באותה עת, תחשוף את הילדים למעצר ולגירוש. שני הילדים הנוספים, העותרים 4-3 שגילם בעת הגשת העתירה עומד על 11 שנים ו-9 שנים בהתאמה, מתגוררים בישראל יחד עם הוריהם. 2. מתוקף החלטת ממשלה מיום 18.6.2006 שמספרה 156 (להלן – החלטת הממשלה), ביקשו האב, האם ושני הילדים המתגוררים בישראל לקבל מעמד חוקי בישראל (להלן – הבקשה לקבלת מעמד). בעקבות הבקשה קיבלו הילדים המתגוררים בישראל מעמד של קבע ואילו להורים ניתן מעמד ארעי. שני הילדים המתגוררים בגאנה לא נכללו בבקשה ולא ניתן להם כל מעמד. ביום 17.9.2007 נפטר הדוד בגאנה. לטענת העותרים, מאז אותו יום לא נמצא אדם שיסכים לטפל דרך קבע בילדים המתגוררים בגאנה, וכעת הם מצויים אצל קרוב משפחה אחר בגאנה, אשר הסכים לטפל בהם לתקופה קצרה. לדברי ההורים, בעקבות פטירת הדוד הם נקלעו למצוקה של ממש. מחד, אין בנמצא קרוב משפחה היכול לדאוג לשני ילדיהם המצויים בגאנה. מאידך, ילדיהם הקטנים הינם תושבים ישראלים שהתערו בחברה והם ישראלים לכל דבר. ניתוקם מישראל יפגע בהם פגיעה קשה. ההורים טוענים, כי גם האפשרות שאחד מהם יעזוב את הארץ לצורך מגורים עם הילדים המצויים בגאנה יפגע בצורה קשה בהם ובילדיהם. בנסיבות אלה, סבורים העותרים, הפתרון היחיד למצבם הוא הבאת הילדים המצויים בגאנה לארץ ומתן מעמד חוקי להם בישראל. 3. על רקע האמור, פנו העותרים בחודש אוגוסט 2008 באמצעות מוקד הסיוע לעובדים זרים, ופעם נוספת בחודש ספטמבר 2008, למשיב 2 (להלן – המשיב), בבקשה לאפשר את כניסת הילדים השוהים בגאנה לארץ ולהקנות להם מעמד חוקי בישראל. לאחר שהעותרים מסרו מסמכים לפי דרישת המשיב, נמסר להם ביום 24.5.2009 כי הבקשה נדחתה. ההחלטה נומקה בכך שבני משפחה אשר לא נכללו בבקשה לקבלת מעמד שהגישו ההורים והילדים המתגוררים בארץ, אינם זכאים לקבל מעמד. ביום 16.6.2009 עררו העותרים נגד דחיית בקשתם. בערר ביקשו העותרים כי עניינם יועבר לטיפול הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים (להלן – הוועדה הבינמשרדית). ביום 2.8.2009 הודיעה ראש דסק מרכז במטה המשיב, כי הערר נדחה והוחלט שלא להעביר הבקשה לבחינת הוועדה הבינמשרדית. זאת בנימוק דומה לנימוק שנמסר בהחלטה הקודמת. 4. העותרים טוענים, כי הנימוק לדחיית הבקשה להקניית מעמד בישראל לעותרים 2-1, הם הילדים המצויים בגאנה, אינו יכול לעמוד. לדבריהם, הילדים המתגוררים בגאנה לא נכללו בבקשה הראשונה לקבלת מעמד בשל הוראתו של סעיף 3ב להחלטת הממשלה, אשר מכוחה פנו לקבלת מעמד. נוסח סעיף 3ב מובא בחלקו להלן: שר הפנים רשאי להעניק רשיון לישיבת ארעי בישראל להורי הילד וכן לאחיו, ובלבד שאלה מתגוררים עמו במשק בית משותף בישראל ברציפות מיום לידתו, או כניסתו לישראל ונמצאים בישראל במועד קבלת החלטה זו. יציאה קצרה לביקור מחוץ לישראל לא תהווה שבירת רצף לענין סעיף זה. ... מתן המעמד לילד ובני משפחתו כאמור, לא יוכל לשמש בסיס לזכאות של קרובי משפחה נוספים, בכל עת, לשם קבלת רישיון ישיבה לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, או אזרחות ישראלית. העותרים אינם חולקים, על כך שהבקשה לקבלת מעמד עבור הילדים המתגוררים בגאנה, אינה עומדת בתנאי הקבוע בסעיף 3ב להחלטת הממשלה. ברם, לטענת העותרים, אין בהוראת הסעיף כדי לשלול את סמכותו של המשיב ליתן מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. העותרים טוענים, כי סירובו של המשיב להעביר את הבקשה לדיון בוועדה הבינמשרדית הוא בלתי סביר לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה וכי המשיב אף לא קיים את חובתו להפעיל שיקול דעת עצמאי. לחלופין טוענים העותרים, כי סעיף 3ב אינו מידתי, בהיותו פוגע יתר על הנדרש בילדים של מהגרי עבודה. 5. לפיכך, מבקשים העותרים ליתן צו על תנאי המורה למשיבים לנמק "מדוע לא תפורש החלטת הממשלה ככזו המאפשרת לוועדה הבינמשרדית לשקול מתן מעמד של קרובי משפחה שהם בני משפחה של אנשים שקיבלו מעמד מתוקף החלטת הממשלה". לחלופין מבקשים העותרים ליתן צו על תנאי המורה למשיבים לנמק מדוע לא יתוקן סעיף 3ב להחלטת הממשלה באופן שלא יישלל שיקול דעתו של המשיב ליתן מעמד לבני משפחה נוספים של מי שקיבלו מעמד על פי החלטת הממשלה. בנוסף, מבקשים העותרים כי יינתן מעמד חוקי בישראל לילדים המתגוררים כעת בגאנה ולמצער, כי בקשתם תיבחן בפני הוועדה הבינמשרדית. 6. דין העתירה להידחות על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי. לפי הוראת סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן – חוק בתי משפט לעניינים מינהליים), ופרט 12 לתוספת הראשונה לאותו חוק, מוסמך בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים לדון בהחלטה של רשות לפי חוקים מסוימים, בהם חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן – חוק הכניסה לישראל), ולמעט החלטות הממשלה בענייני מינהל האוכלוסין ועובדים זרים. כידוע, הקביעה האם עתירה מינהלית מסוימת מצויה בגדר סמכותו המקבילה של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים תיעשה על פי הסעד המבוקש באותה עתירה (זאת להוציא חריגים מסוימים שאינם רלוונטיים לענייננו). הסעד המרכזי המבוקש בעתירה הוא "פירוש” החלטת הממשלה ככזו המאפשרת לוועדה הבינמשרדית לשקול מתן מעמד לבני משפחה של מי שקיבלו מעמד בישראל לפי החלטת הממשלה. למעשה, נוגע סעד זה לאופן בו הפעיל המשיב את הסמכות הנתונה לו מתוקף חוק הכניסה לישראל. אין בסעד זה משום השגה על החלטת הממשלה עצמה. לפיכך, מצוי הסעד העיקרי אותו מבקשים העותרים בגדר סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. גם שניים מן הסעדים הנוספים שהתבקשו בעתירה, מתן מעמד בישראל לילדים השוהים בגאנה והעברת הבקשה לבחינה של הועדה הבינמשרדית, נוגעים לסמכותו ולהחלטותיו של המשיב מכוח חוק הכניסה לישראל. מכאן, שאף סעדים אלה מצויים בגדר סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. 7. אין אנו מתעלמים מן העובדה, כי העותרים ביקשו לחלופין שהמשיבים ינמקו מדוע לא יתוקן סעיף 3ב להחלטת הממשלה כך ששיקול דעתו של המשיב ליתן מעמד לבני משפחה של מי שקיבל מעמד מתוקף החלטת הממשלה לא יישלל. אף אם הסעד האחרון מצוי בסמכותו הייחודית של בית משפט זה נוכח הסייג המצוי ברישא של פרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, אין בכך כדי לשנות את מסקנתנו. סעד זה הוא סעד שולי בעתירה שלפנינו. כדי להוציא את הדיון בעתירה מגדר סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים, נדרש כי הסעד הדומיננטי בעתירה, או למצער סעד מרכזי בה, יהיה בגדר סמכותו הייחודית של בית משפט זה (ראו והשוו: בג"ץ 4381/97 מייזליק נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פתח-תקוה, פ"ד נא(5) 385; בג"ץ 8886/05 סועאד נ' המועצה המקומית משגב (טרם פורסם); בג"ץ 3775/06 התנועה המסורתית נ' ראש הממשלה (טרם פורסם)). משבידי העותרים סעד חלופי על דרך פנייה לבית המשפט לענינים מינהליים, דין העתירה להידחות. נוסיף, במאמר מוסגר, כי בית משפט זה דחה עתירה נגד החלטת הממשלה (ראו בג"ץ 7301/06 פורום משפטי למען ארץ ישראל נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם)). יוער עם זאת, כי באותה העתירה הועלו השגות מכיוון אחר על החלטת הממשלה. 8. העתירה נדחית איפוא על הסף. ניתן היום, ז' בטבת התש"ע (24.12.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09098340_S01.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il