קטשוילי שבי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9823/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9823/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל המערער: קטשוילי שבי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת"פ 40346/00 מיום 30.10.07 שניתן ע"י כב' השופט צ' גורפינקל תאריך הישיבה: ד' בכסלו התשס"ט (1.12.08) בשם המערער: עו"ד צ' אמיר עו"ד ע' הדד בשם המשיבה: עו"ד מ' רוזן-עוזר עו"ד ע' זלר פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לעניין עשרה אישומים, בעבירות של קבלת שוחד, הפרת אמונים, הברחת טובין, קשירת קשר לביצוע פשע וזיוף מסמכים. בעקבות הרשעתו נגזרו על המערער העונשים הבאים: 4 שנות מאסר בפועל בגין עבירת ההברחה ו-5 שנות מאסר בפועל בגין עבירת השוחד אשר ירוצו בחופף, שנת מאסר על תנאי וקנס בסך 300,000 ש"ח. המערער משיג על חומרת העונש שהושת עליו. 2. ביום 13.11.00 הוגש נגד המערער ונגד 10 נאשמים נוספים (להלן יחד - המעורבים) כתב אישום האוחז 11 אישומים. כתב האישום מייחס למעורבים השתתפות בהברחה לישראל של מכולות ובהן סיגריות במסווה של יבוא רהיטים. כדאיותה של ההברחה נובעת מכך שסיגריות הינן טובין עתירי מיסוי ושיעור המס המוטל עליהן גבוה משיעור המס המוטל על רהיטים. בתקופה הרלוונטית עבד המערער באגף המכס והמע"מ במשרד האוצר (להלן - המכס) כממונה פרויקטים באגף המודיעין של המכס והיה בעל נגישות למערכות המידע והמודיעין של המכס. תמציתו של כתב האישום הינה כדלקמן: תחילתו של הקשר הפלילי בין המעורבים היה בהצעתו של המערער לאדם בשם יצחק סדן (להלן - סדן) לסייע לו להבריח מכולות. בהמשך, כך נטען, הצטרפו לקשר אנשים נוספים, ביניהם קרוביו של המערער ועובדים אחרים באגף המכס. המעורבים בפרשה פעלו כדי לאתר חברות המייבאות רהיטים מתוך ידיעה כי הטובין שייובאו על שמן ינותבו למסלול בו לא נבדקים הטובין על-ידי רשויות המכס. לשם כך נעזרו הם באדם בשם אליהו אנידג'ר, אשר עבד באותה עת כמעריך בבית המכס באשדוד והיה בעל נגישות למערכות המידע הרלוונטיות (להלן - אנידג'ר). בהמשך, נרכשו על-ידי המעורבים סיגריות מזויפות אשר אוחסנו במכולות ששטרי המטען שלהן זויפו ונחזו כנושאים חתימה של מורשה מטעם החברה שעל שמה בוצע היבוא. 3. על-פי הנטען בכתב האישום, המעורבים הבריחו תשע מכולות בדרך המתוארת. סכום המס הכולל ממנו השתמטו המעורבים הוערך על-ידי המאשימה בסך כ-37 מיליון ש"ח. כמו כן, קיבלו המעורבים בפרשה, ובכללם המערער, תשלומים בסך מאות אלפי דולרים מטעמו של סדן עבור חלקם בקשר. מעבר לכך, כנטען באישומים השלישי והרביעי, היה המערער מעורב במימון רכישת המכולות ואף נסע לסין יחד עם אדם נוסף כדי לרכוש את הסיגריות המזויפות שהוברחו לישראל. בנוסף, מפרט כתב האישום שני מקרים נוספים בהם ניסו המעורבים להבריח מכולות בדרך המתוארת, אך הדבר לא עלה בידם בשל חשדות שהתעוררו ברשויות המכס ותחילתה של חקירה סמויה בעניין. 4. לאחר שנחשפה הפרשה והוגשו כתבי אישום הודו שישה מהמעורבים בפרשה, ביניהם אנידג'ר, במיוחס להם במסגרת הסדרי טיעון. נגד יתר המעורבים - המערער, פנחס טל (להלן - טל), שבתאי שאלון (להלן - שאלון) ויעקב מנע, ששימש כמבקר חשבונות בכיר בבית המכס ביפו (להלן - מנע) - נוהל הליך הוכחות בסופו הורשעו, כאמור, בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. לאחר ההרשעה, ובטרם נגזר דינו, יצא המערער את הארץ לרוסיה בניגוד לתנאי שחרורו ממעצר. עקב כך, הופרד משפטו ממשפטם של יתר המעורבים ובית המשפט הורה על חילוט ערבויות שהופקדו על-ידו ועל-ידי בני משפחתו בסך 200,000 ש"ח. בחלוף זמן מה, הסגיר עצמו המערער לרשויות החוק ברוסיה ולאחר שהסכים לניהול הליכי הסגרה נגדו, הובא הוא ארצה. ביום 30.10.07 נגזר דינו והושתו עליו העונשים שפורטו לעיל. יצוין, כי מעונש המאסר בפועל שנגזר על הנאשם נוכו עשרה ימים בהם שהה במעצר ברוסיה עובר להסגרתו. עוד יוער כי בתגובת הפרקליטות הרוסית לבקשת ההסגרה שנשלחה אל שר המשפטים בישראל (להלן - תגובת הפרקליטות הרוסית) נאמר כי ניתן להסגיר את המערער לצורך העמדתו לדין בביצוע "עבירת הברחה" וכי לא ניתן להסגיר את המערער לצורך גזירת עונשו בעבירות זיוף המסמכים בהן הורשע מאחר שעל פי הדין הרוסי חלה התיישנות על עבירות אלו. 5. דינם של המעורבים האחרים נגדם נוהל הליך ההוכחות נגזר ביום 6.9.05. על טל, בן דודו של המערער שהיה בעל תפקיד מרכזי בפרשה, נגזרו שלוש שנות מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי וקנס בסך 250,000 ש"ח. על שאלון, שהיה מעורב בהברחתן ורכישתן של 3 מכולות נגזרו שנתיים מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי וקנס בסך מיליון ש"ח. על מנע, עובד המכס שחלקו בפרשה היה בקבלת שוחד וסיוע לביצוע ההברחה, נגזרו 30 חודשי מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי וקנס בסך 150,000 ש"ח. 6. בערעור שלפנינו מלין המערער על חומרת העונש שנגזר עליו. ראשית, מעלה המערער טענות הנוגעות להליך ההסגרה. לשיטתו, מתגובת הפרקליטות הרוסית עולה כי הסגרתו אושרה לצורך גזירת עונשו בעבירת הברחה אחת בלבד ועל כן היה על בית המשפט לגזור את דינו בהתאם. שנית, לטענת המערער בית המשפט המחוזי חרג מהעיקרון של אחידות בענישה. זאת, שכן העונש שנגזר עליו חמור באופן משמעותי מהעונשים שנגזרו על מעורבים אחרים בפרשה, הגם שמידת מעורבותם במסכת האירועים נשוא כתב האישום אינה נופלת ואף עולה על שלו. בהקשר זה מוסיף המערער כי בעוד שעליו נגזרו עונשי מאסר נפרדים בגין ההרשעה בעבירות ההברחה ובגין ההרשעה בעבירות השוחד, הרי שבית המשפט לא ערך הבחנה דומה ביחס למעורבים האחרים. לבסוף טוען המערער, כי בהטלת הקנס היה על בית המשפט להתחשב בגובה הערבויות שכבר חולטו על-פי החלטת בית המשפט ומשלא עשה כן הרי שגם עונש הקנס שהוטל עליו חמור מדי. המשיבה, מצידה, סומכת ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי וטוענת כי העונש שנגזר על המערער משקף בצורה הולמת את חומרת המעשים בהם הורשע, בפרט בהתחשב בתפקידו ובמעמדו כעובד ציבור. 7. דין טענות המערער בנוגע להליך ההסגרה להידחות. עיון בתגובת הפרקליטות הרוסית מלמד כי התגובה מתייחסת לסוג העבירות בגינן ניתן להסגיר את המערער לישראל ואינה מתייחסת למספר האישומים בכל אחת מן העבירות. היינו, אין בעובדה כי הנוסח המתורגם של התגובה נוקט לשון "הברחה" כדי להעיד שהכוונה היא לאישום אחד בלבד. הדבר אף עולה בקנה אחד עם השכל הישר, שכן הפרקליטות הרוסית נתבקשה להסגיר את המערער לאחר הרשעתו במספר אישומים בגין כל אחת מהעבירות ואין להניח, ואף אין לכך כל עיגון בתגובתה, כי מסיבה כלשהי הסכימה להסגירו רק בגין אחד מאישומי ההברחה. כמו כן, בניגוד לטענת המערער, הליכי ההסגרה לא אפשרו את גזירת דינו בעבירות המהוות חלק מינורי יחסית בכתב האישום והרשעתו בעבירות החמורות של קבלת שוחד, הפרת אמונים והברחת טובין נותרה על כנה. מעיון בגזר הדין ניתן לראות כי בית המשפט המחוזי אכן גזר את עונשו של המערער אך באותן עבירות לגביהן אושרה הסגרתו. 8. גם בטענות המערער בנוגע להיעדר אחידות בענישה לא מצאתי כדי להצדיק התערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. אכן, ככלל מן הראוי הוא כי מי שהורשעו בגין עבירות דומות ובנסיבות דומות יענשו בעונשים דומים (ע"פ 301/82 גורן נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 204 (1983)). ואולם, כלל זה אינו כלל טכני המחייב גזירה שווה "אוטומטית" בין העונשים שהוטלו על המעורבים בפרשה. יש לבחון את נסיבותיו האישיות של כל אחד מהמעורבים ובהתאם לכך לגזור את העונש ההולם את חומרת מעשיו (ע"פ 462/89 ג'בארה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.11.1989); ע"פ 5268/03 אהרונוביץ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.1.2004)). בית המשפט המחוזי עמד על כך שיש להבחין בין המערער לבין המעורבים האחרים ועל הנסיבות המקנות חומרה יתרה למעשיו של המערער. כך, לא ניתן להשוות בין מעשי המערער אשר בוצעו בעת שהלה עבד באגף המודיעין של המכס, לבין מעשיהם של המעורבים שאינם עובדי מדינה, דוגמת טל ושאלון. המערער ניצל את נגישותו למאגרי מידע ומודיעין והפר בצורה בוטה את האמון שניתן בו על-ידי מעסיקיו והציבור בכללותו. בפסיקת בית משפט זה דובר רבות על חומרת עבירות השוחד והפרת האמונים של עובדי ציבור ועל החשיבות שבענישה משמעותית על דרך של גזירת עונשי מאסר בפועל בגין ביצוען (ע"פ 355/88 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 221, 268-266 (1989); ע"פ 6916/06 אטיאס נ' מדינת ישראל, סע' 56-55 (טרם פורסם, 29.10.2007)). 9. המערער אינו יכול להיבנות גם מניסיונו להשוות בין העונשים שנגזרו על עובדי המדינה האחרים בפרשה. ראשית, העונש אשר הושת על אנידג'ר נגזר לאחר שהאחרון הודה במיוחס לו במסגרת עסקת טיעון. נתון זה מהווה שיקול משמעותי לעניין ההשוואה בין גזרי הדין (ראו למשל: ע"פ 9449/01 יוספברג נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.2.2002). השוו: ע"פ 7068/06 מדינת ישראל נ' אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ, סע' 17 לפסק הדין (טרם פורסם, 31.5.2007)). אשר להשוואה שערך המערער מול עונשו של מנע, הרי שכפי שציינה המשיבה, בית המשפט המחוזי עמד על כך שקיימים הבדלים משמעותיים במידת המעורבות של השניים בפרשה. מבלי להקל ראש במעשיו של מנע, הלה הורשע במעורבות רק בחלק מן ההברחות, כאשר תפקידו היה בעיקרו סיוע לביצוע ההברחה בנוסף לקבלת שוחד. לעומת זאת, מעורבותו של המערער בקשר הינה רחבת היקף: החל מחלקו בייזום הקשר וכלה בנטילת חלק במימון המכולות ואף בנסיעה לחו"ל לצורך רכישתן. בכך יש כדי להצדיק את ההבחנה בין העונש שנגזר עליו לבין העונשים שנגזרו על מעורבים אחרים בפרשה שאף היו עובדי מדינה. 10. לבסוף, לא מצאתי ממש אף בטענות המערער ביחס לגובה הקנס שהושת עליו. הערבות שהופקדה על-ידי המערער ובני משפחתו נועדה להבטיח את התייצבותו של המערער למשפט ולא להענישו בגין העבירות שביצע. משהפר המערער את תנאי השחרור ויצא את הארץ עובר למתן גזר דינו אין הוא יכול להלין על כך שהערבויות חולטו. כמו כן, איני סבור כי גובה הקנס שנגזר על המערער הוא מחמיר בהתחשב באופי המעשים בהם הורשע. לא זו בלבד שהמערער הורשע בקבלת שוחד בסכומים גבוהים אשר אותם לא השיב מעולם, אלא שהוא נטל חלק פעיל בהתארגנות שהתחמקה מתשלום מיסים בסך עשרות מיליוני שקלים. בעניין הקנס יש להתחשב גם בכך שהמערער השתתף במימון ורכישת המכולות. לשם השוואה, על שאלון, מי שהיה המממן העיקרי של המכולות, נגזר קנס של מיליון ש"ח. 11. לאור כל האמור, מצאתי כי העונשים שגזר בית המשפט המחוזי על המערער משקללים נכונה את כל השיקולים הרלוונטיים ומשקפים באופן הולם את חומרת מעשיו והיקף מעורבותו בפרשה. הערעור נדחה. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, כ"ג בטבת התשס"ט (19.1.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07098230_S03.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il