טובה נעים נ. סהר חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 9813/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9813/07 וערעור שכנגד בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר המערערים (המשיבים שכנגד): 1. טובה נעים 2. שי נעים 3. רועי נעים 4. עמית חי נעים נ ג ד המשיבות (המערערות שכנגד): 1. סהר חברה לביטוח בע"מ 2. אבנ"ר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.3.07 בת.א. 5087/03 שניתן על-ידי כבוד השופט י' שפירא תאריך הישיבה: ל' בסיון התשס"ט (22.6.09) בשם המערערים (המשיבים שכנגד): עו"ד גיורא רואי; עו"ד אהרון שטכלברג בשם המשיבות (המערערות שכנגד): עו"ד עידית סלע-בורבין פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' שפירא), שבו נקבע הפיצוי שישולם למערערים בגין תאונת דרכים מיום 24.3.2001 שבה נהרג אבי המשפחה. אציין בפתח הדברים כי בית המשפט המחוזי נתן את פסק-הדין בתיק זה ביום 26.3.2007. הערעור הוגש ביום 19.11.2007, והערעור שכנגד – ביום 15.1.2008. המערערים שכנגד טוענים כי יש לדחות את הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו. אולם בנסיבות המקרה, לאור העובדה שהטענה בדבר דחיית הערעור הועלתה באופן מפורש רק בסיכומים, ולאור ההחלטה הנוספת של בית המשפט המחוזי (מיום 23.9.2007) שבה הכריע במספר מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים לאחר פסק-הדין, לא ראינו לדחות את הערעור מחמת איחור בהגשתו. 2. הצדדים משיגים על מספר קביעות של בית המשפטי המחוזי. ראינו לנכון להתייחס לכמה מן ההשגות הללו. ראשית, בית המשפט המחוזי החליט, לאחר דין ודברים והחלטות עוקבות (וסותרות), שלא למנות מומחה מטעמו לבדיקת מצבה הנפשי של האלמנה בעקבות התאונה. אין להתערב בהחלטה זו של הערכאה המבררת. התובענה נשוא דיוננו אינה מתייחסת לנזקיה של האלמנה כנפגעת (לפי הלכת אלסוחה – רע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון דהאן, פ"ד מד(3) 397 (1990)); קיימת תובענה נפרדת בעניין זה ובמסגרתה – כך נמסר לנו – מונה מומחה רפואי. בתיק הנוכחי נטען כי גם ראשי הנזק הנוגעים לתביעת התלויים ולתביעת העיזבון עשויים להיות מושפעים ממצבה הנפשי של האלמנה בעקבות התאונה, הפוגע ביכולתה לעבוד. אולם אין ספק שחישוב הפיצוי עבור הפסד התמיכה (בתביעת התלויים) ועבור "השנים האבודות" (בתביעת העיזבון) צריך להיעשות לפי הקופה המשותפת שהייתה לבני הזוג עובר לתאונה, ולעניין זה אין נפקות למצבה הנפשי של האלמנה לאחר התאונה. גם בראש הנזק של אובדן שירותי בעל לא מצאתי פגם בהכרעתו של בית המשפט המחוזי על-פי הנתונים שהיו לפניו, ואין מקום, בהקשר זה, להחזיר את התיק לצורך מינוי מומחה בתחום הנפשי. יחד עם זאת, לאור הטענות שהועלו באשר לאובדן השירותים והתמיכה של האב, לכאן ולכאן, ראינו לנכון להגדיל את סכום הפיצוי הכולל בראש נזק זה, למערערים כולם, באופן שיעמוד בסך הכל על 200,000 ש"ח (בערכי יום פסק-הדין של בית המשפט המחוזי). סכום זה יבוא במקום הסכומים שפסק בית המשפט המחוזי בראש הנזק של אובדן שירותי בעל ואב (פסקה 4 לפסק-הדין). 3. שנית, בית המשפט המחוזי נדרש ארוכות לנושא גובה שכרו של המנוח עובר לתאונה, לאור הטענה כי השכר האמיתי היה גבוה מהשכר שדווח לרשויות המס. בית המשפט המחוזי עמד על ההלכות שניתנו בסוגיה זו, שבתמצית קובעות כי הפיצוי ייגזר מן ההכנסה האמיתית שהוכחה, אולם ניזוק הטוען להכנסה גבוהה יותר מן ההכנסה המדווחת נדרש להציג ראיות מהימנות ומשכנעות. זאת, כפי שציין בית המשפט העליון באחת הפרשות, שכן "מי שהוכיח שהוא נכון להצהיר הצהרות שאינן אמת, יש להקפיד עמו כשהוא מבקש להוכיח הכנסה בשיעור גבוה יותר, שהרי כבר הראה, שכשנוח לו הדבר, הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת" (ע"א 5794/94 אררט נ' בן שבח, פ"ד נא(3), 489 (1995)). בית המשפט המחוזי הוסיף וציין בהקשר זה כי עיקרון השבת המצב לקדמותו עשוי לחייב התחשבות בנתון נוסף והוא האפשרות שרשויות המס היו מגלות את התרמית, והניזוק במקרה כזה היה מחויב לא רק בתשלום מס-אמת אלא גם בקנסות, בריבית והצמדה ובעלויות משפטיות. בית המשפט הטעים עוד כי אדם שאינו מדווח לרשויות המס עלול להיתפס ולמצוא את עצמו בבית האסורים, תוך גדיעת מקור הכנסתו. את כל אלה, סבר בית המשפט המחוזי, יש לגלם בסכום הפיצוי המשולם למי שהכנסתו האמיתית הייתה גבוהה מהכנסתו המדווחת. 4. הכלל הוא שיש לבחון את הכנסתו האמיתית של התובע עובר לתאונה וכי אין מקום להשבתו למצב מדומה כפי שהוא משתקף בדו"חות מס שנתגלו ככוזבים. אין להעניש את הניזוק, ובוודאי כך לגבי התלויים בו, בשל חטאיו. יחד עם זאת, כאמור, על מי שתובע מכוח טענה הנסמכת על כזב בדיווחי המס מוטל נטל ממשי להוכיח כי טענותיו החדשות אינן כוזבות גם הן. יתרה מכך, יש לשקול את האפשרות להעמיד את פקיד השומה על הטענות שנשמעו במשפט בדבר הגשת דו"חות כוזבים, על-מנת שיוכל לשקול את צעדי הגביה האפשריים – אם בכלל. בענייננו, מכל מקום, בית המשפט המחוזי שקל את מכלול הנתונים שהובאו לפניו לגבי הכנסותיו של המנוח. בית המשפט ציין בין השאר כי המנוח מסר לרשויות המס דיווחים על הכנסותיו מן העסק, ולאחר דיונים עם רשויות המס נקבע שיעור המס לפי הצהרותיו. בין המשפט קבע כי לגבי הכנסות נוספות מסוימות שנטענו – לא הובאו ראיות מספקות. בית המשפט אף ציין כי לגבי טענות שונות נמנעו המערערים להציג ראיות שניתן היה להציגן. בית המשפט לא התעלם מן הטענות שהובאו לפניו לגבי רמת החיים שבה חיה המשפחה אך גם בהקשר זה לא מצא תשתית מספקת לגזור מרמת החיים מסקנה לגבי השתכרות של המנוח העולה בשיעור ניכר על ההכנסה המדווחת. יש לציין כי עדותה של האלמנה, שאמורה הייתה לשפוך אור על המסתתר מאחורי דיווחיו הכוזבים-לכאורה של המנוח לרשויות המס, הייתה כשלעצמה בלתי-מהימנה. בית המשפט המחוזי התרשם כי "התובעת אינה דוברת אמת" והבהיר: "אינני יכול לסמוך על הנתונים שהיא מוסרת". חרף הקשיים האמורים, והתשתית הראייתית החסרה, בית המשפט שקלל בבסיס השכר שנקבע גם את הנטען לגבי הכנסות נוספות, והעמיד את הסכום על 11,000 ש"ח לחודש, שהם 10% יותר משכרו החודשי הגבוה ביותר של המנוח. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לא ראיתי עילה מספקת להתערב בהערכתה של הערכאה המבררת, לכאן או לכאן. עם זאת, מקבל אני את טענת המערערים כי לפי ההנחות של פסק-הדין יש לקבוע שהסכום של 11,000 ש"ח נכון למועד התאונה, ולא למועד פסק-הדין, שאחרת אין משמעות לקביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר תוספת של 10% בגין הכנסות נוספות. במעוגל ייקבע אפוא בסיס השכר לצורך החישוב על סכום של 12,000 ש"ח נכון למועד פסק-הדין של בית המשפט המחוזי. יתר ההשגות שהעלו הצדדים נגד פסק-הדין של בית המשפט המחוזי לא שכנעוני כי קמה עילה להתערבותה של ערכאת הערעור. התוצאה היא שהערעור מתקבל במובנים שפורטו לעיל. הערעור שכנגד נדחה. המשיבים בערעור ישלמו למערערים את הוצאות הערעור וכן שכר טרחת עורך דין בסכום של 15,000 ש"ח. המשנה-לנשיאה השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: מסכים אני לחוות דעתו של חברי המשנה לנשיאה. אוסיף רק כי חלקי עם הקוראים לנהוג זהירות יתרה בטענות בדבר הכנסות לא מדווחות בתביעות נזיקין; הדברים נאמרים ככלל, מעבר למקרה הנוכחי. דומה הדבר במידה מסוימת להשתק שיפוטי, מקום שאל מול רשויות מדינה מסוימות מוצג מצג אחד, ובהליך שיפוטי - למרבה הצער בנסיבות עצובות - מוצג מצג אחר; גם אם המציאות האנושית אינה זרה לכגון דא, הדבר אומר דרשני, ומצדיק - כאמור - בדיקה מוקפדת על-ידי בתי המשפט הדיוניים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, כ"ו באב התשס"ט (16.8.2009). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07098130_P11.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il