פסק-דין בתיק ע"א 9806/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9806/16 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המערער: ארביב יעקב נ ג ד המשיב: איגר בנימין ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה מיום 7.12.2016 בת"א 28688-07-12 שניתנה על ידי כבוד השופטת ס' קולנדר-אברמוביץ כתב תשובה מטעם המשיב מיום 12.1.2017 בשם המערער: עו"ד רם דורון בשם המשיב: עו"ד רונן זינגר פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה (השופטת ס' קולנדר-אברמוביץ), מיום 7.12.2016 בת"א 28688-07-12 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 2. המשיב הגיש נגד המערער שתי תביעות; האחת, תביעה לסילוק יד ממקרקעין (ת"א 36409-09-11), והשנייה, תביעה לדמי שימוש ראויים (ת"א 28688-07-12). שתי התביעות התנהלו לפני השופטת ס' קולנדר-אברמוביץ, שהחליטה לעכב את הדיון בתביעה לדמי שימוש ראויים עד להכרעה בתביעה לסילוק יד. ביום 5.6.2016 ניתן פסק דין חלקי, שבו נקבע כי על המערער לפנות שטח בגודל 379.3 מ"ר, וביום 14.11.2016 ניתן פסק דין נוסף בשאלה האם יש להתנות את הפינוי התשלום פיצוי בגין השקעות שהשקיע המערער במקרקעין (להלן: פסק הדין). בפסק הדין התייחס בין המשפט לחוות דעת מומחים שהגישו כל אחד מבעלי הדין, במסגרתן הביעו המומחים דעתם גם בנוגע לסוגית דמי השימוש הראויים. ביום 7.12.2016 התקיים קדם משפט בתביעה לדמי שימוש ראויים. בפתח הדיון, קם בא-כוח המערער וביקש כי בית המשפט יפסול עצמו, בטענה כי בפסק הדין הכריע בית המשפט גם בתביעה לדמי השימוש ובכך גיבש דעתו כך שמדובר ב"משחק מכור". המשיב התנגד לבקשה. 3. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי סבר שבמסגרת התביעה לסילוק יד לא היה צורך לדון בטענות בדבר ההשקעה שהשקיע המערער במקרקעין ואף לא בסוגית דמי השימוש. ואולם, המערער לא סבר כן ולאחר שהגיש הליכים בעניין זה לבית המשפט המחוזי, נקבע כי לפני בית המשפט ייחקרו המומחים אשר הגישו חוות דעת לתיק בית המשפט. בית המשפט הוסיף וקבע כי מאחר שמומחים אלה התייחסו הן לדמי השימוש הן להשקעות במקרקעין, ואף נחקרו בעניין זה, לא היה מנוס מלהתייחס לכך במסגרת פסק הדין, אף שציין במפורש בפסק הדין כי הוא עושה זאת לאור ובהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בעניין. בית המשפט ציין כי ברור שקביעותיו בפסק הדין, הנוגעות לדמי השימוש הראויים, אשר נקבעו לאחר הגשת חוות דעת המומחים וחקירותיהם, יפות גם לתביעה לדמי שימוש ראויים. ואולם, בית המשפט לא סבר כי מטעם זה יש מקום לפסילתו, שכן שב וקבע כי פסק הדין הוא ברור ואכן מסיים גם את הדיון בתביעה לדמי שימוש ראויים. בית המשפט הוסיף כי פתוחה בפני המערער האפשרות להגיש ערעור על פסק הדין. לבקשת המערער, עוכב המשך הדיון עד להכרעה בערעור הפסלות שהגיש, הוא הערעור שלפניי. עם זאת, עיון בתוכנת "נט המשפט" מעלה כי התביעה לדמי שימוש ראויים נסגרה. 4. לדברי המערער, בפסק הדין הראשון ישנן התבטאויות ברורות וחד-משמעיות החורצות את הדין בתביעה לדמי שימוש ראויים, ולמעשה, השופטת ס' קולנדר-אברמוביץ הודיעה על כך בדיון בו נתבקשה לפסול עצמה מלשבת בדין. לטענתו, בית המשפט פסק בשאלת דמי השימוש הראויים עוד בטרם שמיעת ראיות בעניין. המערער מציין כי בתביעה לדמי שימוש ניתן בתחילה פסק דין בהעדר התייצבותו, אף שלא הוזמן כדין, וכי רק לאחר שערער לבית המשפט המחוזי בוטל פסק הדין. כנגד התנהלות זו הגיש המערער תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים – תלונה שנמצאה מוצדקת. המערער מבהיר כי בית המשפט המחוזי החזיר את הדיון לבית משפט השלום לדון בהתניית פינוי המקרקעין בפיצוי שעל המשיב לשלם למערער בגין השקעותיו במקרקעין, ולא כדי שידון בדמי שימוש ראויים שעל המערער לשלם למשיב. מכל מקום, מאחר שבית המשפט עצמו קבע: "ברור הוא שקביעותיי בפסק-הדין לדמי השימוש הראויים אשר ניתנו לאחר שניתנו חוות דעת המומחים וחקירותיהם יפות הן גם לדיון שבפני", וגם: "החלטתי הינה ברורה ואכן מסיימת גם את הדיון בתביעה זו שבפני", אין זה ראוי, לדעת המערער, שידון בתביעה לדמי שימוש ראויים, שכן דינו נחרץ. לדברי המערער, מדובר בעיוות דין של ממש ובהפרת כללי הצדק הטבעי. משכך, מוטב לדעתו, להעביר את הדיון בתביעה לדמי שימוש ראויים, לידי שופט אחר. 5. ביום 3.1.2017 הוריתי למשיב להגיש את תגובתו לערעור. לטענת המשיב, דין הערעור להידחות תוך חיוב המערער בהוצאות נכבדות ובשכר טרחת עורך-דין. המשיב מתאר את השתלשלות ההליכים ואת התנהלותו הדיונית של המערער. לדעתו, הערעור דנן הוא חלק מניסיונות המערער לעכב ולמשוך הליכים משפטיים שנפתחו בשנת 2011, כדי להטיל על כתפי המשיב מעמסה כלכלית ולנסות להתעשר על גבו שלא כדין. המשיב מזכיר כי אין בהגשת תלונה נגד שופט, אף אם נמצאה מוצדקת, כדי להצדיק את פסילתו. לטענת המשיב, המערער הביא על עצמו את פסק הדין הראשון, שכן הוא שביקש לדון בתביעה הכספית במסגרת התביעה לסילוק יד, על ידי העלאת טענות כספיות במסגרת תצהירו, וכן, על ידי הגשת חוות דעת מטעמו שכללה עניינים כספיים; הוא התנגד להוצאת חוות הדעת מתיק בית המשפט ועתר לשם כך לבית המשפט המחוזי. משאושרה הגשתה, הגיש המשיב חוות דעת נגדית מטעמו ובית המשפט התייחס אל חוות הדעת בפסק הדין הראשון, ובדין עשה כן. לדברי המשיב, אכן, בתחילת ההליכים נקבע כי התביעה לדמי שימוש ראויים תידון לאחר מתן פסק הדין בתביעה לסילוק יד. ואולם, משביקש המערער להידרש, במסגרת התביעה לסילוק יד, לטענותיו הכספיות, נאלץ בית המשפט קמא, בלית ברירה, לדון בטענות אלה "ומה פלא או תמה שהכריע בהן?!". מכל מקום, לדעת המשיב, אין לתת יד להתנהלות המערער הנאחז בטענת פסלות בשל כך שדרכו הדיונית לא צלחה, ולכן אין לקבל את ערעורו. אין למשיב ספק כי לוּ היה המערער מצליח בטענותיו בתביעה לסילוק יד, היה מבקש להשתמש בפסק הדין הראשון ולהגישו בתביעה לדמי שימוש ראויים. לפיכך, מבקש המשיב לדחות את הטענות כאילו מדובר ב"משחק מכור" או ב"חציית קווים". 6. דין הערעור להידחות. די בכך שהדיון בתביעה לדמי שימוש ראויים נושא ערעור זה הסתיים כדי לדחות את הערעור. זאת, מבלי להיכנס לגוף הטענות שהעלה המערער. במקרה דנן, נוצרו נסיבות מיוחדות שבהן חרף עיכוב התביעה לדמי שימוש ראויים עד להכרעה בתביעה לסילוק יד, הגשת חוות דעת המומחים, אשר במסגרתן ניתנה התייחסות הן לסוגית דמי השימוש הן להשקעות במקרקעין, הביאה את בית המשפט קמא להתייחס במסגרת פסק הדין הראשון גם לסוגיות אלו. בין אם צדק בית המשפט ובין אם לאו, משהוכרע העניין בפסק הדין הראשון, ובכך נסתיימה התביעה לדמי שימוש ראויים, התייתר הדיון בערעור הפסלות. זאת, שכן כידוע, בעוד ערעור על גוף פסק דין או החלטה צופה פני עבר, ובא לבחון את תוקפן של החלטות שנתקבלו, בקשה וערעור פסלות צופים הם פני עתיד, שכן הם בוחנים האם שופט יכול להמשיך לשבת בדין או שיש להעביר את התיק התלוי ועומד לטיפולו של שופט אחר (השוו: ע"א 230/16 אדזיאשילי נ' טרן (12.1.2016) יגאל מרזל דיני פסלות שופט 44 (2006), להלן: מרזל). כאמור, עם מתן פסק הדין הראשון, סיים בית המשפט את הטיפול בתביעה לדמי שימוש ראויים. משכך, אין סיבה שבית משפט זה יקדיש מזמנו לסוגית הפסלות, שהפכה תיאורטית. דרך המלך במקרים כמו זה, היא לטעון את טענת הפסלות במסגרת הערעור על פסק הדין עצמו (השוו: ע"א 8297/14 דור נ' וי.אמ.ג'י אריאל קומודיטיס (1996) בע"מ (10.2.2015); מרזל, עמודים 340-338), כמובן – תוך עמידה במועדים ובסדרי הדין. 7. למעלה מן הצורך, אציין כי הגשת תלונה נגד שופט לנציב תלונות הציבור על שופטים אינה מקימה עילת פסלות אם לא הוכח חשש ממשי למשוא פנים מעבר לעצם הגשת התלונה (מרזל, עמודים 227-224). ממילא, לא כל תלונה, אפילו נמצאה מוצדקת, מעוררת עילת פסלות (השוו: ע"א 533/16 פלוני נ' פלונית (29.2.2016)). כאמור, הערעור נדחה. חרף הגשת תשובה וכדי שלא להסלים עוד את המחלוקת בין בעלי הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' בשבט התשע"ז (‏31.1.2017). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16098060_C02.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il