פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9804/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9804/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 12.10.08 בתפ"ח 1149/05 שניתנו על ידי כבוד השופטים: ב' אופיר-תום – סג"נ, מ' סוקולוב וי' שנלר תאריך הישיבה: י"ט בשבט התשע"א (24.1.2011) בשם המערער: עו"ד יהונתן דודוביץ; עו"ד זאב יגשל בשם המשיבה: עו"ד עדי שגב פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: בפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתפ"ח 1149/05 (כבוד השופטים ב' אופיר-תום – סגנית נשיאה, מ' סוקולוב ו-י' שנלר) מיום 27.5.2008. רקע עובדתי ודיוני 1. כנגד המערער הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום המייחס לו עבירה של אינוס בן משפחה, לפי סעיף 345(א)(1) ביחד עם סעיף 351(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירה של מעשה סדום בבן משפחה, לפי סעיף 347(ב) ביחד עם סעיפים 345(א)(1) ו-351(א) לחוק; וכן עבירה של מעשה מגונה בכח בבן משפחה, לפי סעיף 348(ב) ביחד עם סעיף 351(ג)(2) לחוק. לפי המתואר בכתב האישום, בין השנים 2005-2004, במספר רב של הזדמנויות, נהג המערער לנשק, לחבק וללטף את בתו החורגת, קטינה ילידת 1999 (להלן: המתלוננת). באותה תקופה נהג המערער לבקש מהמתלוננת להיכנס אל חדרו, ולאחר שנכנסה סגר את הדלת וביקש ממנה לעלות על המיטה ולשכב מעליו. המערער הכניס את איבר מינו אל אבר מינה תוך שהוא גורם לה לכאב וזאת למרות התנגדותה. במספר הזדמנויות החדיר המערער את אבר מינו לתוך פי הטבעת של הקטינה, למרות התנגדותה וכן ביקש ממנה ללקק את אבר מינו כשהוא מבטיח לה מתנות והפתעות. המערער ביצע את המעשים המתוארים לעיל גם על הספה בסלון ובמקלחת וזאת למרות שהמתלוננת היתה מתנגדת ואומרת שהיא "לא מרשה". 2. בית המשפט המחוזי, בהכרעת דין מפורטת ומנומקת, הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. 3. הרשעתו של המערער התבססה ברובה על עדותה של המתלוננת בפני חוקרת הילדים. יצוין כי בהתאם להחלטת חוקרת הילדים המתלוננת לא העידה בפני בית המשפט. יחד עם זאת, התרשם בית המשפט כי המתלוננת העידה עדות אמת וקבע כי דבריה מהימנים בעיניו וזאת לאחר קריאת תמליל חקירת המתלוננת, התרשמות מעדותה של חוקרת הילדים וצפייה בקלטת החקירה. מנגד, קבע בית המשפט כי עדותו של המערער אינה מהימנה עליו, כי היא משדרת "אי אמת מתחילה ועד תום", כי גרסתו נמצאה "חלולה ומעוררת תהיות" וכי היא אינה סבירה ובלתי עקבית בעליל. לאור קביעות אלה אימץ בית המשפט את גרסת המתלוננת ביחס לאירועי האונס במלואה ודחה את גרסת המערער כלא אמינה. 4. כנדרש בחוק, מצא בית המשפט ראיות שיש בהן כדי להוות סיוע לעדותה של המתלוננת בפני חוקרת הילדים. ראשית, קבע בית המשפט כי מצבה הנפשי של הקטינה בעת גילוי הפרשה מהווה סיוע לחקירתה. שנית, קבע בית המשפט כי העובדה שהמתלוננת תיארה פרטים מוכמנים על בטנו של המערער מהווה אף היא סיוע, כמו גם העובדה שהיא הפגינה ידע בכל הקשור למין מעבר למצופה מילדה בגילה, בייחוד לאור החברה החרדית בה גדלה. שלישית, קבע בית המשפט כי חקירתה של אחותה הקטינה של המתלוננת מהווה אף היא סיוע שכן יש בה כדי לרמוז על המעשים שביצע המערער, וזאת חרף קביעתה של חוקרת ילדים לפיה לא ניתן להביע עמדה בנוגע למהימנותה של האחות. בנוסף. קבע בית המשפט כי אף שקריו של המערער מהווים סיוע לגרסתה של המתלוננת. 5. בית המשפט התייחס לכל טענותיו של המערער בנוגע לחקירת המתלוננת בפני חוקרת הילדים ולפגמים אשר נפלו בה כביכול. כך, דחה בית המשפט את טענת המערער לפיה חקירת המתלוננת בפני חוקרת הילדים "הזדהמה" בעקבות נוכחותה של הגב' שוורץ, היועצת החינוכית בבית הספר בו למדה המתלוננת, אשר היא זו שחשפה את הפרשה (להלן: גב' שוורץ). בית המשפט קבע כי אין לראות בכך שהגב' שוורץ דיבבה את המתלוננת כחקירה על ידי גורמים לא מוסמכים, כפי שאירע בע"פ 4649/01 אסולין נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 616 (להלן: עניין אסולין). בנוסף, קבע בית המשפט כי חוקרת הילדים הסבירה מדוע ביקשה מגב' שוורץ להיות נוכחת בחקירת המתלוננת וכי ממילא, בזמן בו שהתה בחדר החקירה, היא ישבה מאחורי המתלוננת ולא יצרה עמה קשר עין. עוד קבע בית המשפט כי את עיקר תלונתה מסרה המתלוננת לחוקרת הילדים לאחר שהגב' שוורץ יצאה מהחדר, כפי שניתן ללמוד מצפייה בוידאו וכן מקריאת תמליל החקירה. בית המשפט דחה גם את כל טענותיו של המערער הנוגעות לכך שהמתלוננת לא העידה בבית המשפט וקבע כי סמכותה של חוקרת הילדים בעניין זה לא נתונה לביקורת שיפוטית וכי אף לגופו של עניין נראה כי החלטתה של חוקרת הילדים הינה החלטה סבירה והגיונית. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת המערער לפיה לא ניתן להרשיעו באונס כיוון שקרום הבתולין של המתלוננת לא נפגע. בית המשפט קבע כי עדותה של המתלוננת מעלה באופן ברור כי מעשיו של המערער עלו עד כדי "תחילת חדירה" וכי עצם היעדרם של סממנים פיסיים אינו מהווה ראיה לכך שהמעשה לא התרחש. 6. ביום 12.10.2008 הטיל בית המשפט על המערער עונש של 13 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים וכן פיצוי למתלוננת בסך של 35,000 ש"ח. 7. מכאן הערעור שבפנינו, המופנה כנגד הכרעת הדין בלבד. טענות הצדדים טענות המערער 8. המערער טוען טענות מטענות שונות כנגד הרשעתו על ידי בית המשפט המחוזי ואתמקד בעיקריות שבהן. עיקר טענותיו של המערער מופנה כנגד קביעתו של בית המשפט לפיה יש לתת אמון בעדותה של המתלוננת. לטענתו מדובר במקרה אשר מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי מהימנות וזאת כיוון שבית המשפט התעלם מתמיהות העולות מגרסת המתלוננת וקבע את ממצאיו תוך התעלמות מראיות בעלות משקל רב ובניגוד להגיון ולשכל הישר. כך, למשל, מפנה המערער לדברי המתלוננת לפיהם לאחר שנולד אחיה התינוק לא אירעו האירועים המתוארים בכתב האישום וזאת בניגוד למה שנאמר לרופא שבדק אותה (להלן: ד"ר זייצב). עוד טוען המערער בהקשר זה, בין היתר, כי מסקנתו של בית המשפט לפיה לא ייתכן כי המתלוננת המציאה את הסיפור שכן היא מתארת דברים אשר לא יכלה, בגילה, לדעת אותם, מנוגדת להגיון ולכך שמספר עדים העידו בקשר לילדה כי התנהגותה היתה חריגה לחברה החרדית בה גדלה ופורצת גבולות וכי היא נוטה לדמיין דברים. לטענתו, ייתכן והמתלוננת בדתה את הדברים מליבה, זאת בייחוד לאור העובדה שלא נמצאו שום סימנים רפואיים קליניים אשר יכולים לאמת את גרסתה. עוד טוען המערער כי אמה של המתלוננת העידה כי היתה המומה מגילוי הפרשה וכי עדות זו אינה מתיישבת עם העובדה שמדובר במשפחה מלוכדת ובאם שנכחה מרבית הזמן בבית. לטענתו, אם אכן היו מתרחשים האירועים הנטענים בכתב האישום, האם היתה יודעת על כך. בנוסף, טוען המערער כי בית המשפט התעלם מכך שיכול להיות שהאירועים שהמתלוננת מספרת התרחשו כאשר היתה בצרפת ובוצעו על ידי אביה הביולוגי. לטענתו אין כל ראיה התומכת בעמדת בית המשפט המחוזי לפיה המתלוננת לא ראתה את אביה הביולוגי מאז היתה כבת שנתיים וחצי, וזאת גם לאור עדותה של חוקרת הילדים לפיה לא ברור בדיוק מהמתלוננת מתי אירעו האירועים עליהם סיפרה בחקירתה. 9. עוד טוען המערער, כי שגה בית המשפט בכך שביסס את מסקנתו על עדותה של המתלוננת בפני חוקרת הילדים שכן מדובר בחקירה "מזוהמת". לטענתו, גב' שוורץ גילתה מעורבות אקטיבית בפרשה וחקרה את המתלוננת עוד בטרם החלה חקירתה של חוקרת הילדים ולכן חלה בענייננו ההלכה שנקבעה בהקשר זה בעניין אסולין. לטענתו, בניגוד לקביעת בית המשפט, לא מדובר בדיבוב אלא בחקירה ממש אשר כללה גם שאלות מגמתיות. עוד טוען המערער בהקשר זה כי עצם העובדה שגב' שוורץ נכחה בחקירה והיתה מעורבת בה זיהמה את החקירה באופן אשר מונע מבית המשפט להסתמך עליה. עוד טוען המערער, בין היתר, כי לא היה כל צורך בנוכחותה של גב' שוורץ בחדר החקירה וכי אף חוקרת הילדים העידה כי זו פעם ראשונה שחקירתה של מתלוננת מהמגזר החרדי מתנהלת בנוכחותו של אדם נוסף. לטענתו, בניגוד למסקנתו של בית המשפט לפיה גב' שוורץ לא לקחה חלק פעיל בחקירה ולכן זו לא זוהמה, המתלוננת היתה מודעת לכל אורך השיחה כי הגב' שוורץ נמצאת בחדר והגב' שוורץ התערבה בחקירה במקרים רבים, הביעה את עמדתה, ניסתה להכניס מלים לפיה של המתלוננת וניסתה לשכנע אותה לחזור על הסיפור שסיפרה לה. לבסוף, טוען המערער כי החקירה "מזוהמת" בשל התנהלותה של חוקרת הילדים, אשר גילתה מעורבות רגשית יתרה ולא ניהלה אותה בצורה מקצועית וראויה. בעניין זה טוען המערער, בין היתר, כי החקירה התנהלה במשך זמן ארוך, כי חוקרת הילדים פנתה אל גב' שוורץ במהלך החקירה ובנוכחות המתלוננת והשתמשה בה כגורם מאיים, כי המתלוננת נשאלה שאלות מעיקות ומדריכות וכי חוקרת הילדים ציינה בפניה עובדות מגמתיות. 10. לבסוף, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי ישנן ראיות סיוע לעדותה של המתלוננת בפני חוקרת הילדים. כך למשל, טוען המערער כי שגה בית המשפט בכך שקבע כי גרסתו מעוררת תהיות וכי יש לראות בכך כסיוע לעדותה של המתלוננת. המערער טוען כי הסביר בעדותו כי הרישום מחקירתו במשטרה, ממנו עולה כי אמר כי לא רחץ את הילדות מעולם, אינו נכון וכי מעולם לא אמר את הדברים. לטענתו, הוא מאשר שאכן סייע לעתים ברחיצת הבנות, אך זאת תמיד תחת השגחתה של אשתו. יתרה מכך, אף אם שיקר בנוגע לרחצת הבנות, אין בכך כדי להוות סיוע כיוון שלא מדובר בסוגיה מהותית הנמצאת במחלוקת בין הצדדים ואף לא נקבע כי מדובר בשקרים אשר נאמרו בכוונה להעלים את האמת מבית המשפט. עוד טוען המערער בהקשר זה כי לא שיקר ביחס ליחסיו עם המתלוננת וביחס למצבו הבריאותי. לטענתו, אמנם לא אמר בחקירתו הראשונית דבר בעניין בעיית האין אונות ממנה הוא סובל, אך זאת עקב בושה ולא במטרה לשקר. עוד טוען המערער כי אף מצבה הנפשי של הקטינה לא יכול להוות סיוע שכן כלל לא עולה מהראיות כי מצבה הנפשי היה קשה. עוד טוען המערער כי אף מסקנתו של בית המשפט לפיה ניתן לראות בידיעתה של המתלוננת על פרטים מוכמנים כסיוע הינה מסקנה שגויה. לעמדתו, כלל לא מדובר בפרטים מוכמנים שכן מדובר בפרטים אשר המתלוננת ראתה לכאורה בעת שעשתה לו מסאג' ולא בעת המעשים המיניים הנטענים. בנוסף, לא ניתן לטעון כי הידע של המתלוננת על כל הקשור בקיום יחסי מין הינו פרט מוכמן שכן היא יכלה ללמוד מידע זה אף ממקורות אחרים. עוד טוען המערער כי אף עדותה של אחותה של המתלוננת בפני חוקרת הילדים אינה יכולה להוות סיוע שכן בית המשפט סטה מחוות דעתה של חוקרת הציורים, אשר קבעה כי אין ביכולתה להעריך את מהימנותה של הקטינה, וזאת ללא כל הסבר סביר. לבסוף, טוען המערער כי אין להסתמך על חוות דעתה של המומחית לניתוח ציורים שכן עוד בטרם בדקה את הציור שציירה המתלוננת, נאמר לה כי מדובר בעבירת מין והיא אף קיבלה את תמליל החקירה. טענות המשיבה 11. מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי ועל נימוקיה. לטענתה, עיקר טענותיו של המערער מופנות כלפי ממצאי עובדה ומהימנות אשר אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהם וכי אף במקרה זה לא נפל בהם כל פגם המצדיק התערבות. אף לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי דין הערעור להדחות. לטענתה, צדק בית המשפט בקובעו כי עדותה של המתלוננת בפני חוקרת הילדים מלמדת על אמיתות גרסתה וזאת, בין היתר, לאור רמת הבקיאות שהיא מגלה בנושאים הקשורים למין. על מהימנות המתלוננת ניתן ללמוד, כך לטענתה, אף מהדו"חות שהגישה חוקרת הילדים ומעדותה וכן מחוות הדעת של המומחית לניתוח ציורים. בנוסף, טוענת המשיבה כי צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי מעשיו של המערער עלו עד כדי "תחילת חדירה" וזאת על אף העובדה שלא הוכח כי ישנה פגיעה בקרום הבתולין של המתלוננת. עוד טוענת המשיבה כי הסתירות שמעלה המערער בטענותיו אינן פוגמות במהימנותה של המתלוננת. כך, לגבי טענתו בעניין התאריך האחרון בו בוצעו לכאורה המעשים המתוארים בכתב האישום, טוענת המשיבה כי חוקרת ילדים היא שמסרה את המידע לרופא ולא המתלוננת עצמה וכי מדובר באי הבנה. לגבי טענת המערער לפיה ייתכן והמתלוננת התכוונה לאביה הביולוגי כשתיארה את המעשים, טוענת המשיבה כי המתלוננת ידעה להבחין בין אביה הביולוגי לבין המערער וכי ממילא לא שהתה ביחידות עם אביה הביולוגי למעלה משנתיים טרם תחילת המעשים המתוארים בכתב האישום. 12. בעניין טענת המערער לפיה חקירת המתלוננת על ידי חוקרת הילדים זוהמה, טוענת המשיבה כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה החקירה לא זוהמה הינה קביעה ראויה אשר מבוססת היטב בחומר הראיות. לטענתה, גב' שוורץ התערבה בשיחה בין המתלוננת לבין חוקרת הילדים רק בנושאים שאינם קשורים לחקירה וממילא כאשר נעזרה בה חוקרת הילדים לא סיפרה המתלוננת דבר בנוגע למעשים המתוארים בכתב האישום. עוד טוענת המשיבה כי טענות המערער לפיהן החקירה התנהלה באופן לא מקצועי נדחו על ידי בית המשפט המחוזי אשר קבע כי החקירה היתה עניינית ומקצועית. 13. לבסוף, טוענת המשיבה כי ישנן מספר ראיות אשר מהוות סיוע לעדותה של המתלוננת בפני חוקרת הילדים. ראשית, טוענת המשיבה כי העובדה שהמתלוננת תיארה את הצלקת על בטנו של המערער מהווה סיוע כיוון שמדובר בפרט מוכמן. לטענתה, המערער מעולם לא אישר כי המתלוננת עשתה לו מסאג' בבטנו אלא רק ברגלו או בגבו ולכן הוא לא יכול לטעון כי היא ראתה את הצלקת בעת שעשתה לו מסאג'. יתרה מכך, המשיבה טוענת כי המערער עמד על כך שמעולם לא היה ערום בעת שהמתלוננת עשתה לו מסאג'. שנית, טוענת המשיבה כי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה מצבה הנפשי של המתלוננת מהווה סיוע הינה קביעה אשר מבוססת היטב בחומר הראיות. שלשית, טוענת המשיבה כי הסתירות הרבות בדברי המערער אף הן מהוות סיוע לעדות המתלוננת. לבסוף, טוענת המשיבה כי גם עדותה של אחותה של המתלוננת מהווה סיוע, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. דיון 14. לאחר שבחנתי בחינה מדוקדקת את חומר הראיות כמו גם את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי לא קמה עילה להתערבותנו ודין הערעור להידחות. "זיהום" החקירה 15. כאמור, המערער טוען כי אין להסתמך על חקירתה של המתלוננת על ידי חוקרת הילדים כיוון שזו "זוהמה", הן בעקבות חקירתה של הגב' שוורץ את המתלוננת טרם החקירה והן בעקבות נוכחותה ומעורבותה במהלך החקירה. אמנם, בעניין אסולין הכירה הפסיקה בכך שייתכן ועוצמת חקירת הקטין על ידי החוקר כראיה תיפגע כיוון ש"זוהמה", אך לא כך קרה במקרה שלפנינו ולכן, מהנימוקים שיפורטו להלן, דינן של טענות אלה להדחות. 16. כפי שנקבע בעניין אסולין, השאלה האם הושפעה עדותה של המתלוננת מהשיחה שניהלה עמה גב' שוורץ לפני החקירה ולכן זוהמה, הינה שאלה עובדתית, אשר ההכרעה בה מסורה לערכאה הדיונית (שם, בעמוד 622). בענייננו, נדרש בית המשפט המחוזי לטענה זו של המערער וקבע באופן מפורש כי "אין בדיבובה של הקטינה על ידי הגב' שוורץ, כדי להצטייר כחקירתה על ידה... דיבוב הקטינה על ידה לא בא אלא במסגרת חשיפת הפרשה בפניה, דרך אקראי" (עמוד 34 לפסק הדין). מסקנה זו מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה. כפי שהעידה הגב' שוורץ, חשדה התעורר לאחר שראתה את המתלוננת קופצת על אחותה, ששכבה על המיטה ונשכבת עליה: ש: רגע, בואי קצת תרחיבי את הנקודה הזאת. תסבירי בדיוק למה את מתכוונת? מה היא בדיוק עשתה? ת: היא הרימה את הכותונת, ו, כ.ה. א.: היא היתה בתחתונים? עדה: כן. היא היתה. כן. הרימה את הכותונת ופשקה את זוג רגליה והתחילה ככה, כ.ה. א.: להתנדנד? ... ת: על הילדה שבכיתה ט'. הילדה בכיתה ט' צחקה, מדי פעם אמרה לה מספיק-מספיק... אז אחר כך אמרתי לה זה לא יפה לעשות ככה, אז היא אמרה לי: אז מה גם לאבא אנחנו עושים ככה. ...אז היא הסתכלה עלי ככה. היא אומרת לי: את עובדת סוציאלית? אז אמרתי לה: לא. אני לא עובדת סוציאלית. ...אז היא אומרת לי: אבא אמר לי, אני לא זוכרת אם היא אמרה גם אימא. ... אבא אמר לי שלעובדים סוציאליים לא מספרים הכל כי ילדים קטנים לא יודעים מה להגיד ומה לא להגיד. ואז יכולים לקחת את הילדים הקטנים להוציא אותם מהבית ולשים אותם במקום סגור" (עמודים 14-13 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי (להלן: הפרוטוקול)). לאור דברים אלו שסיפרה המתלוננת לגב' שוורץ, אך טבעי הוא כי הגב' שוורץ תנסה להמשיך ולדלות ממנה פרטים נוספים ולבדוק מה באמת ארע. הגב' שוורץ אף העידה בבית המשפט כי היא מודעת לבעייתיות בזיהום חקירה ולכן שאלה את המתלוננת שאלה "קטנטנה" כלשונה, בנוסח של "מה קרה?". בתשובה, הסבירה המתלוננת לגב' שוורץ כי היא עושה לאביה מסאז' כיוון שזה גורם לו להרגיש טוב יותר, וכן כי היא נוגעת באיבר המין שלו וכי הוא נוגע באיבר המין שלה למרות שזה אסור (עמוד 15 לפרוטוקול). ברי כי לאור האמור לעיל, יש להבחין בין מקרה זה, בו הגב' שוורץ שאלה את המתלוננת שאלות תוך כדי חשיפת הפרשה ועל מנת ללמוד האם אכן עליה לדווח על חשדותיה לגורמים הרלבנטיים, לבין עניין אסולין, בו נאמר לאחת הקטינות כך: "נכון נ' מותק שלי הוא עשה לך מה שאבא עושה לך הוא נגע לך ברגלים, אני אביא לך 10 שקלים אם תגידי כן אם תגידי לי שהוא הרים אותך ונגע בך" (שם, בעמוד 19). כפי שעולה מעדותה של הגב' שוורץ, אשר לגביה פסק בית המשפט המחוזי כי היא נמצאה מהימנה בעיניו, המתלוננת לא נשאלה שאלות מדריכות ולבטח שלא הובטח לה פרס כלשהו בתמורה לעדותה. 17. אף את טענותיו של המערער בכל הנוגע לנוכחותה של גב' שוורץ בחקירתה של המתלוננת אין בידי לקבל. החוק מסמיך במפורש את חוקרת הילדים להחליט האם לאפשר לאדם זר להיות נוכח בחקירה (סעיף 5 לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו-1955 (להלן חוק הגנת ילדים)) ונראה כי בנסיבות המקרה שלפנינו, החלטתה של חוקרת הילדים לאפשר לגב' שוורץ להישאר בחדר במהלך החקירה הינה החלטה סבירה. בעדותה בפני בית המשפט המחוזי, הסבירה חוקרת הילדים מדוע החליטה לאפשר לגב' שוורץ להיות נוכחת בחקירתה של המתלוננת למרות שלא מדובר בצעד שכיח בחקירות מסוג זה: "כמו שאמרתי, החקירה במגזר החרדי היא לא חקירה רגילה. זה חקירה שדורשת היערכות. חקירה שדורשת חשיבה בשל הרגישות של הקהילה. זה קהילה מתבדלת, קהילה סגורה שבהחלט רואה בי אישה חילונית ששייכת לממסד החילוני, איזה שהוא גורם, אני לא יודעת אם לא רצוי אבל לא מקובל, משהו שהילדים אפילו כמעט ולא רואים אנשים חילוניים כי הם גרים בקהילה מאד סגורה. ההיערכות דורשת ממני כמו שאמרתי גם להתלבש בצורה מותאמת וגם לחשוב על טובת הילדה. בטח ובטח שמדובר על עבירה שקשורה בתוך המשפחה. ילדים חרדים גדלים ביידעה שהחינוך הוא כזה שאנחנו לא מוציאים דברים החוצה. לא מוציאים דברים שהם לא צנועים. אנחנו לא מדברים. לא מספרים לא מלשינים. ...לכן כל התפיסה וההבנה היא שחקירה מהסוג הזה היא תדרוש, היא בעצם האנטי תזה היא סותרת את כל מה שהילד בעצם מתבקש לעשות בחקירה שזה אומר לחשוף דברים מאד אישיים, להזכיר שמות ולדבר על דברים מאד לא צנועים. מה שבתפיסה שלי דורש ממני להגיע למצב במעט מאוד זמן שהילד שיושב מולי רואה בי בן אדם לגיטימי, יכול לתת בי אמון ומקבל ממני איזה שהיא לגיטימציה לדבר. לכן כשא. הגיעה עם הילדה וכמו שאני אוכל גם להראות אחר כך גם בתמליל, הילדה חשבה שא. לוקחת אותה בכדי שהיא רוצה לדבר איתי, היא אמרה לה, אנחנו נלך לפגוש את מ., אני רוצה לדבר איתה. זאת אומרת היא לא ידעה למה היא באה. היא לא ידעה מה מטרת השיחה. ולכן א., דיברנו על זה לפני כן, כשהיא תגיע היא תתייחס אלי כמו אל חברה שלה. מישהי שהיא כבר מכירה מישהי שהיא לגיטימית, מישהי שאפשר לתת בה אמון" (עמוד 65 לפרוטוקול). בנוסף, העידה חוקרת הילדים כי היא שלמה עם החלטתה לאפשר לגב' שוורץ להיות נוכחת בחקירה ואף גאה בה (עמוד 165 לפרוטוקול) והתרשמותה יכולה לשמש ראיה רלוונטית לבחינת הטענה בדבר "זיהום" החקירה (ע"פ 854/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.3.2005, בפסקה 17 לפסק דינו של השופט י' עדיאל)). אוסיף, כי צפייה בקלטת מעלה כי במהלך החקירה ישבה הגב' שוורץ מאחורי המתלוננת ולמעט מקרים מעטים לא דיברה עמה ולא נטלה שום חלק בחקירה. חוקרת הילדים הסבירה, כי פנתה אל הגב' שוורץ, כאשר פנתה אליה, על מנת לשאול אותה האם יש משהו נוסף שהיא יכולה לשאול את המתלוננת וכן על מנת להיעזר בה לצורך שימוש במונחים מתחום הדת וזאת במטרה לעזור לילדה להיפתח ולשתף פעולה בצורה הטובה ביותר (עמודים 67 ו-69 לפרוטוקול). אך יתרה מכך, כפי שטענה המשיבה וכפי שאף קבע בית המשפט המחוזי, צפייה בקלטת מעלה כי המתלוננת מסרה את עיקר תלונתה דווקא בשלב שבו הגב' שוורץ יצאה מהחדר ולכן ברי כי אין כל בסיס לטענתו של המערער לזיהום החקירה בעקבות נוכחותה. מהימנות המתלוננת ­­18. עיקר טענותיו של המערער מופנות כלפי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה יש לתת אמון בגרסתה של המתלוננת כפי שהוצגה בפני חוקרת הילדים. כידוע, הלכה היא, כי בית משפט זה, בשבתו כערכאת ערעור, יתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, (ראו למשל: ע"פ 7461/05 דדוש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.4.2006)). הלכה זו, לרוב, מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בשמיעת עדויות הנמסרות במהלכו של משפט העוסק בעבירות מין. לרוב, במקרי אונס, העדויות המרכזיות הן העדויות של הנאשם ושל הקורבן ויש לעמת אותן זו מול זו. חשיבותן של העדויות משליכה על החשיבות שיש לתת להערכת המהימנות של בית המשפט המחוזי ולהיקף התערבותו של בית משפט זה (ע"פ 6295/05 וקנין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.1.2007)(. יחד עם זאת, חשוב לציין כי הכרעתו של בית המשפט המחוזי נסמכה בעיקר על עדותה של המתלוננת בפני חוקרת הילדים אשר התקבלה כראיה בהתאם לסעיף 9 לחוק הגנת ילדים. במקרה זה, בו חוקרת הילדים לא אישרה את עדותה של המתלוננת בפני בית המשפט, נחלשת ההלכה בדבר אי התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות וזאת כיוון שאין פער ממשי בין יכולתה של הערכאה הדיונית להתרשם מחקירתה של המתלוננת בפני חוקרת הילדים באמצעות צפייה בקלטת החקירה, לבין יכולתנו אנו. ברי כי קביעה זו רלבנטית אך ורק לממצאי עובדה ומהימנות שהתבססו על חקירתה של המתלוננת ולא על עדויות אחרות שהובאו בפני בית המשפט בדרך המקובלת. 19. בענייננו, לא מדובר באחד מאותם מקרים חריגים אשר מצדיקים התערבות בקביעתה של הערכאה הדיונית ביחס למהימנות ולעובדות. בית המשפט המחוזי התייחס בפירוט לחקירת המתלוננת ולעדותה של חוקרת הילדים אשר התרשמותה מעדותה של המתלוננת בפניה הינה ראיה קבילה, אשר בית המשפט רשאי להסתמך עליה כראיה מרכזית בגיבוש קביעתו בדבר אמינות המתלוננת (ראו למשל: ע"פ 1121/96 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 353, 359 (1996)) וקבע כי גרסת המתלוננת מהימנה בעיניו, וזאת בניגוד לגרסת המערער אשר נמצאה כבלתי אמינה לחלוטין. לאחר שצפיתי בכל הקלטות המתעדות את חקירתה של המתלוננת על ידי חוקרת הילדים ועיינתי היטב בתמליליהן של קלטות אלה, כמו גם בעדותה של חוקרת הילדים בפני בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי קביעה זו בדין יסודה ולא מצאתי מקום להתערב בה. ראשית, ניתן ללמוד על מהימנותה של המתלוננת מחקירתה על ידי חוקרת הילדים. צפייה בקלטות החקירה מעלה כי מדובר במתלוננת אשר מתארת את האירועים הקשים שחוותה בצורה שהיא אמנם פשוטה וילדותית אך עשירה ומרובה בפרטים אשר ילדה בגילה, ולבטח ילדה אשר גדלה בבית דתי ובסביבה שומרת מצוות, לא אמורה לדעת אותם. האופן בו המתלוננת חושפת את אשר אירע לה בפני חוקרת הילדים מלמד על כך שמדובר באירועים אשר היא חוותה על בשרה ולא בדברים שבדתה מלבה, שמעה מגורמים זרים או ראתה בטלוויזיה. כך, לדוגמה, מתארת המתלוננת בפעם הראשונה בחקירה את אירוע האונס: "י: הוא אמר ש... ש... שהוא יכניס לי את זה לשלי ואז אמרתי לו לא לא אז זהו, והוא אמר כן רק פעם אחת וזה קרה הרבה פעמים [אהה] שהוא רצה להכניס לי את זה והוא הכניס לי ואמרתי לו לא לא לא זה לא טוב אז.... ח: ...מה הוא רצה להכניס. י: קוראים לזה בול... ח: בול? י: בולבול. ... ח: האם הוא הכניס? י: (מהנהנת לחיוב) הוא לא הכניס, הוא דחף את זה. .. ח:לאיפה הוא דחף את זה? י: לשלי... ... י:זה התחבר ביחד. ... ח: מה התחבר ביחד? י: הבול. ח: בול? עם מה? י: עם שלי. ח: עם שלך? או.קיי. בואי תספרי לי מה הרגשת כשהבול התחבר עם הזה שלך? י: כואב" (ת/2, עמודים 32-26, ת/3, עמוד 1). תיאור נוסף אשר יש בו כדי להדגים את הטענה לפיה המתלוננת הכירה עובדות ומונחים הקשורים לקיום יחסי מין אשר ילדות בגילה לא אמורות להכיר הינו תיאורה ביחס למין האוראלי שכפה עליה המערער: "ח: את אמרת, הוא אמר שאני אלקק לו. י: נכון, בדיוק. ח: או.קיי. אני רוצה שתספרי לי על זה. י: הוא אמר, בואי תלקקי לי ואני אתן לך הפתעה. זהו זה. ... ח: או.קיי. זה שהוא אמר לך ללקק לו קרה פעם אחת י: לא. ... ח: ..איך היה הבול שלו כשאת היית מלקקת לו? י: הוא ארוך. ... ח:...היה רטוב אחרי שליקקת לו? י: בט... איך את לא חושבת. בטח. ... ח: מה היה רטוב? י: הבול. ... ח: האם יצא משהו מהבול? י: כן. מיץ. ח: מיץ? בואי תספרי לי על זה. י: מים כאילו. מים, מים. ח: מים? איזה צבע היו למים האלה? י: לבן. ... ח: מתי המים האלה היו יוצאים? י: מתי שהוא היה סיים." (ת/3, עמוד 27, עמודים 35-32). נדמה שדי בתיאורים אלה על מנת להסיק מסקנות בנוגע למהימנותה של המתלוננת. אוסיף, כי המתלוננת ציינה בחקירתה כי המעשים נעשו חרף התנגדותה ולמרות שחזרה ואמרה למערער כי מדובר במעשים אסורים (ראו למשל: ת/3 בעמוד 25). שנית, ניתן ללמוד על מהימנותה של המתלוננת באמצעות הדו"חות שהגישה חוקרת הילדים ועדותה בפני בית המשפט המחוזי. אמנם, התרשמותה של חוקרת הילדים אינה מחייבת את בית המשפט, אך, כאמור, היא בהחלט מהווה כלי מרכזי באמצעותו יכול בית המשפט לגבש את מסקנתו בעניין מהימנותה של המתלוננת. בטופס הערכת המהימנות שערכה חוקרת הילדים (ת/5ב) היא כתבה כי היא מתרשמת שהמתלוננת סיפרה לה על אירועים שחוותה וזאת, בין היתר, כיוון שהיא תיארה מספר אירועים ספציפיים של פגיעה על ידי המערער, כיוון שתיארה את האירועים בדיבור לא מובנה ובהדרגתיות, היתה עקבית בגרסתה ולא הראתה מגמה של הפללה כלפי המערער. גם בעדותה בפני בית המשפט הסבירה חוקרת הילדים מדוע לטעמה סיפורה של המתלוננת אינו בדוי. בין היתר, הסבירה חוקרת הילדים כי כאשר ילדים מספרים על אירועים שהם לא באמת חוו, הם לא מרחיבים בדיבור אלא מדקלמים מלל ראשוני ולא מספקים פרטים ספציפיים מעבר לכך, זאת בניגוד לעדותה של המתלוננת שהיא "יוצאת דופן מבחינת כמות ועושר המלל" (עמודים 100-99 לפרוטוקול). עוד מציינת חוקרת הילדים כי המתלוננת דייקה מאד בעדותה, הודתה כאשר לא זכרה פרטים עליהם נשאלה ואף תיקנה את עצמה כאשר טעתה (עמודים 101-100לפרוטוקול). בחקירתה הנגדית שללה חוקרת הילדים את טענתו של בא כוח המערער לפיה המתלוננת בדתה את האירועים מלבה וענתה כי "אני שוללת מכל וכל ש[המתלוננת] היא ילדה שמדמיינת" (עמוד 195 לפרוטוקול). למסקנה דומה הגיע בית המשפט המחוזי בקובעו כי עדותה של המתלוננת נמצאה מהימנה ו"נוגעת באמת" (עמוד 22 לפסק הדין). עמדתו זו של בית המשפט המחוזי, כאמור, מקובלת עלי במלואה והיא מתחזקת לאחר צפייה בקלטות החקירה. 20. המערער טוען לקיומן של תהיות וסתירות ביחס לגרסת המתלוננת אשר יש בהן כדי לעורר ספק סביר באמיתות גרסתה. כאמור, אין בידי לקבל טענות אלה ואתייחס לעיקריות שביניהן. ראשית, טוען המערער כי לא ניתן להרשיעו באונס כיוון שבחוות הדעת של ד"ר זייצב נכתב כי קרום הבתולין נמצא שלם. בצדק דחה בית המשפט המחוזי טענה זו. ראשית, ד"ר זייצב העיד כי יכולים להיות מקרים בהם הוכנס איבר המין של הנאשם לאיבר מינה של המתלוננת למרות שקרום הבתולין לא נקרע (עמוד 287 לפרוטוקול). בנוסף, כאמור, העידה המתלוננת כי המערער הכניס את איבר מינו לשלה וכן העידה כי הדבר הסב לה כאב. בנסיבות אלה מקובלת עלי המסקנה לפיה ניתן לקבוע כי היתה, לכל הפחות "תחילת חדירה" וזאת למרות שקרום הבתולין לא נפגע (השוו: ע"פ 286/94 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.1995)). אף את טענתו של המערער לפיה ייתכן והמתלוננת, בחקירתה, התייחסה למעשים שביצע בה אביה הביולוגי, אין בידי לקבל. חוקרת הילדים הסבירה בעדותה בפני בית המשפט המחוזי מדוע היא חושבת כי המתלוננת ידעה להבחין בין אביה הביולוגי לבין המערער: "...אחרי ששאלתי אותה כמה שורות לפני כן: אם מישהו מהמשפחה ביקש ממנה לעשות, היא מדברת על המסג' בגוף, היא מהנהנת בחיוב ומחייכת. ואז אני אומרת לה: בואי תספרי לי הכל מהתחלה ועד הסוף על זה שהוא, ואז אני רוצה מיד לדעת על מי אנחנו מדברים. אני אומרת: הוא למי את מתכוונת? ואז היא מהנהנת ואומרת: אבא שלי. הוא לא האבא האמיתי. ואז אני מהדהדת את הדברים שלה: הוא לא האבא האמיתי. היא אומרת: האבא האמיתי זה האבא שבצרפת. אז אני אומרת לה: אז זה האבא הזה שאת מדברת עליו, לא האבא האמיתי, בואי תספרי לי. ...היא אומרת: קוראים לו י. י. אז בואי נקרא לו י. זה בסדר? היא אומרת: קוראים לו י. אבל היא אומרת אבא שלי אז ביררתי את רוצה שנקרא לו אבא? אז היא אומרת לי: את תקראי לו י. אני אקרא לו אבא. זאת אומרת היא עושה אבחנות מאד ברורות. האבא ששמו י. שהוא האבא הלא אמיתי שלה, הוא הדמות שעליה אנחנו מדברים" (עמוד 75 לפרוטוקול)(ההדגשה הוספה – ס' ג''). צפייה בקלטת החקירה מעלה כי מסקנתה של חוקרת הילדים הינה מסקנה סבירה וכי אכן המתלוננת ידעה לעשות את האבחנה האמורה. בנוסף, העידה אמה של המתלוננת, כי מאז שעלו לארץ מצרפת, כאשר המתלוננת היתה בת ארבעה חודשים, כמעט ולא היה לה קשר עם אביה הביולוגי (עמוד 415 לפרוטוקול). לאור דברים אלה, טענתו של המערער לפיה המתלוננת התבלבלה בינו לבין אביה הביולוגי, אין לה על מה להיסמך. לבסוף, טוען המערער כי ישנה סתירה בגרסתה של המתלוננת ביחס לתאריך האחרון בו בוצעו המעשים המתוארים בכתב האישום. לטענתו, המתלוננת אמרה בשיחתה עם חוקרת הילדים כי לאחר שנולד אחיה התינוק הופסקו המעשים בעוד שברישום שערך ד"ר זייצב נכתב כי הילדה מסרה שהאירוע האחרון התרחש כשבועיים לפני יום הבדיקה, משמע לאחר שנולד התינוק. אין בידי לקבל טענה זו. ד"ר זייצב העיד מפורשות כי לא קיבל מידע ישירות מהמתלוננת וכי כל המידע שנמסר לו נמסר מחוקרת ילדים בשם יעל ביילין, אשר לוותה את המתלוננת לבדיקה (עמוד 277 לפרוטוקול). חוקרת זו לא הוזמנה להעיד ולא ניתן לדעת מהיכן הגיע אליה המידע. בנסיבות אלה מקובלת עלי עמדתה של המשיבה לפיה ככל הנראה מדובר בטעות בהעברת המידע או באי הבנה. אוסיף, כי אף אם היתה מתגלה סתירה בגרסתה של המתלוננת ביחס לתאריך בו נפסקו המעשים המיוחסים למערער, ספק אם מדובר בסתירה מהותית אשר יש בה כדי לפגוע באמינותה. סיוע 21. סעיף 11 לחוק הגנת ילדים קובע כי לא ניתן להרשיע נאשם בהסתמך על עדות של ילד שנגבתה על ידי חוקר ילדים, ללא תוספת ראייתית מסוג סיוע. על ראית הסיוע לעמוד בשלושה תנאים מצטברים: הראשון, כי מקורה עצמאי ונפרד מהראיה הטעונה סיוע. השני, כי היא מסבכת או לכל הפחות נוטה לסבך את הנאשם בביצועה של העבירה והשלישי, כי היא נוגעת לנקודה ממשית השנויה במחלוקת בין בעלי הדין (ראו למשל: ע"פ 7320/07 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.5.2009); ע"פ 1301/92 מדינת ישראל נ' שוורץ, פ"ד נ(5) 749, 759 (1997)). בנוסף, נקבע בפסיקה כי ככל שניתן לראיה הטעונה סיוע משקל רב יותר, כך ניתן להסתפק בראיית סיוע שמשקלה מועט יותר (ראו למשל: ע"פ 7832/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.5.2006; ע"פ 1121/96 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 353, 360 (1996) באופן דומה, אף רוחב יריעת המחלוקת בין בעלי הדין יש בו כדי להשליך על אופייה של ראית הסיוע הנדרשת. בהתאם לכך נפסק, כי ככל שהכחשת הנאשם גורפת, אופי ראיית הסיוע הנדרשת לשם ביסוסה של הרשעה יהיה מוגבל יותר (ראו למשל: ע"פ 7150/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.6.2008, בפסקה 53)). בענייננו, כאמור, התקבלה גרסת המתלוננת, במלואה, כאמינה, וזאת בניגוד לגרסת המערער. בנוסף, המערער מכחיש מכל וכל את המעשים המיוחסים לו ומאשר אך את העובדה שהמתלוננת נהגה מעת לעת לעשות לו מסאג' בגב וברגליים. על כן, די בסיוע בעל משקל נמוך על מנת לספק את הדרישה הקבועה בחוק. 22. בית המשפט המחוזי בחן את הראיות והעדויות שהונחו בפניו ומצא כי ישנן די ראיות אשר יש בהן, במצטבר, כדי להוות סיוע לגרסת המתלוננת כנדרש בחוק. בחנתי אף אני את החומר הראייתי והגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בקביעה זו של בית המשפט המחוזי. ראשית, העובדה שהמתלוננת ידעה לתאר בפירוט את הצלקת על בטנו של המערער מהווה פרט מוכמן אשר יש בו כדי להוות סיוע שכן כפי שקבעתי במקרה אחר: "כאשר עד שעדותו טעונה סיוע יודע פרטים מיוחדים מסבכים, הנקראים גם פרטים מוכמנים, אשר אותם היה יכול לקלוט רק בנסיבות המוצגות על-ידיו והמערער מתכחש לנסיבות אלו, עשויה ידיעת הפרטים הללו לשמש סיוע, שכן ניתן לראותה כראיה עצמאית נפרדת ביחס לעדותו של העד בדבר התרחשות מעשה העבירה. ידיעת 'פרטים מיוחדים' אצל העד שעדותו טעונה סיוע- כגון: כאשר קורבן של אינוס, כמו במקרה דנן, יודעת על קיומם של סימנים מיוחדים במקומות אינטימיים בגוף החשוד ואילו הוא מכחיש קיומו של כל מגע אתה- תוכל לספק סיוע, על אף שלכאורה מקור הראיה בעדות הטעונה סיוע; וגם זאת - משום שבנסיבות העניין יש להתייחס אל 'ידיעה' כזו כאל ראיה עצמאית" (ע"פ 6279/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.2.2004)). המתלוננת העידה בפני חוקרת הילדים כיצד נהגה ללטף את בטנו של המערער: "ח: בואי תספרי לי, מה את יכולה לספר לי על הבטן, על המקום שבו ליטפת. ... י: נכון יש פופיק לכל אחד. ח: נכון. י: אז זה עיגל? ח: כן? י: אז מ.. אמ.. אני עשיתי (מדגימה) עם היד ככה, [הממ] מסתובבת אחרי זה. ... ח: ואיפה הפופיק שאת מסובבת? ... י: זה באמצע. אבל לא, לא ללטף את הפופיק, כי בגלל שאם נוגעים בפופיק אז זה כואב לו, כי זה היה במלחמת יום כיפור. וזה לא כל, זה לא כמו כל האנשים, הבנים, זה לא כמו ב... זה כמו עיגול" (ת/1 עמוד 32). תיאור זה מקבל משנה תוקף לאור העובדה שכאשר נשאל המערער האם היה עירום בעת שהמתלוננת עשתה לו מסאג', הוא ענה, באופן חד משמעי, כי לא היה עירום (עמוד 456 לפרוטוקול). בנוסף, יש לזכור כי מדובר בבית חרדי אשר בו לא נהוג כי גבר יסתובב בעירום חלקי בנוכחות ילדות קטינות, לבטח כאשר הן לא בנותיו הביולוגיות. על כן, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה מדובר בפרט מוכמן אשר יש בו כדי להוות סיוע. שנית, בית המשפט המחוזי קבע כי גרסתו של המערער הינה בלתי אמינה וכי היא רצופת סתירות, אבסורדים וטיעונים חסרי כל הגיון. מדובר בקביעה בדבר מהימנות אשר אין מקום להתערב בה. בייחוד בולטות בגרסת המערער שתי סתירות מהותיות אשר יש בהן כדי לחזק את התשתית הראייתית המהווה סיוע לגרסת המתלוננת. הראשונה, עניינה בבעיית האין אונות ממנה סובל המערער. בעוד שבחקירתו במשטרה טען שאינו מתפקד מבחינה מינית (ת/19, הודעתו השנייה במשטרה מיום 23.8.2005, בעמוד 2), לא הצליח להסביר בעדותו כיצד נכנסה אשתו להריון (עמוד 463 לפרוטוקול). אשתו, לעומת זאת, העידה כי הם השתמשו באבקה טבעית שלפעמים עזרה וכך גם הצליחו להיכנס להריון (עמודים 425, 429 לפרוטוקול). השנייה, עניינה בשאלה האם קילח המערער את המתלוננת לבדו, מבלי שאשתו היתה נוכחת. בעוד שבחקירתו במשטרה הכחיש המערער כי רחץ את הבנות (ת/19), בעדותו בפני בית המשפט אישר כי היו מקרים בהם רחץ את המתלוננת לבדה (עמוד 481 לפרוטוקול). 23. אשר על כן, נראה כי די בעובדה שהמתלוננת ידעה לתאר פרט מוכמן בגופו של המערער, בצירוף שקריו שתוארו לעיל וכן בצירופן של הראיות האחרות אותן תיאר בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו, בכדי לספק את דרישת הסיוע המופיעה בחוק הגנת ילדים. סוף דבר 24. כאמור, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה יש להעדיף במקרה זה את גרסתה של המתלוננת על פני גרסתו של המערער. המתלוננת, באופן תמים וילדותי פירטה בפני חוקרת הילדים את המעשים הנוראים אשר ביצע בה המערער וזאת מבלי לנסות ולהפלילו (כך העידה גם חוקרת הילדים, בעמוד 92 לפרוטוקול). יתרה מכך, המתלוננת אף ניסתה להגן על המערער ואמרה שעשה את שעשה בגלל ש"היצר הרע חייב אותו" (ת/3, עמוד 14). בנסיבות אלה, ולאור כל האמור לעיל נחה דעתי כי בצדק הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות שיוחסו לו. 25. אשר על כן, לו תשמע דעתי, דין הערעור להדחות. ש ו פ ט השופט א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, י' בניסן התשע"א (14.4.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08098040_H05.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il