שמעון אדרי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 980/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 980/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: שמעון אדרי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט בית משפט השלום בבית-שמש מיום 10.1.2007 בת.פ. 1306/03, שניתנה על ידי כבוד השופט ש' שטיין תאריך הישיבה: ו' בניסן התשס"ז (25.3.2007) בשם המערער: עו"ד מוטי אדטו בשם המשיבה: עו"ד מורן סילס פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בבית שמש (השופט ש' שטיין) מיום 10.1.07 שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 1306/03. 1. המערער הועמד לדין בעבירות שונות של מרמה ולבית המשפט קמא הוגשה בקשת פסילה עקב מספר החלטות שניתנו על ידו במשך התנהלות ההליך, בהן החלטות בית המשפט לעצור את המערער עד תום ההליכים ולחלט ערבות בסך 5,000 ₪ לנוכח היעדרויותיו החוזרות ונשנות של המערער מהדיונים אליהם זומן. המערער מלין כי ההחלטות התקבלו במקור בהיעדר בא-כוחו ושלא על דרך בקשה כתובה מצד המשיבה. כן נטען כי כחלק מהליך המעצר עד תום ההליכים נחשף בית המשפט לקיומו של תיק אחר המתנהל כנגד המערער בבית המשפט השלום בירושלים. אף בתיק זה הוצא צו מעצר כללי כנגד המערער נוכח היעדרויותיו הרבות מהדיונים אליהם זומן. לטענת המערער, חשיפת בית המשפט לקיומם של הליכים פליליים אחרים פוסלת אותו מלשבת בדין. כן מלין המערער כי בית המשפט התעלם מסיבת היעדרויותיו מהדיונים בעניינו, והיא נכותו המנטאלית הנובעת מהיותו נכה צה"ל. כמו כן טוען בא-כוח המערער כי גם החלטת בית המשפט קמא להורות על אשפוזו הכפוי של המערער לשם הסתכלות, לה נלוותה פקודת מעצר, מהווה עילת פסלות. נטען כי גם החלטה זו ניתנה שלא במעמד הצדדים ובהפרת זכות הטיעון הקנויה למערער בהליך מסוג זה. כן נטען כי פקודת המעצר עליה הורה בית המשפט לשם אשפוזו ניתנה בחוסר סמכות. לטענת המערער, מרצף ההחלטות השגויות, אשר חלקן נתקבלו לטענתו אף בחוסר סמכות, ללא בקשה מטעם המדינה ואף בהיעדר סניגור, עולה כי בית המשפט קמא פסול מלדון בעניינו, שכן מהחלטותיו התגבש חשש ממשי למשוא פנים וגילוי של דעה קדומה כלפי המערער. 2. בית המשפט קמא דחה את בקשת הפסלות, תוך שהוא מדגיש כי החלטותיו נבעו מהתחמקותו השיטתית של המערער מהתייצבות במשפט, ותו לא, וכי אין בהן כל גילוי של דעה שלילית כלפי המערער. לגופו של עניין, בית המשפט ציין כי הפגם בהחלטה במעמד צד אחד לאשפז את המערער, תוקן לאחר שהחלטה זו בוטלה והתקיים דיון מחודש בנוכחות הצדדים. בית המשפט ציין כי אכן נפלה שגגה בהחלטתו להורות על מעצר המערער לשם ביצוע האשפוז, אך הדגיש כי תיקן את החלטתו מייד לאחר שנודע לו שניתנה בחוסר סמכות, והורה לבית החולים לאשפז את המערער גם בהיעדר פקודת מעצר. בהתייחסו לטענת הפסלות בגין ההחלטה לעצור את המערער עד תום ההליכים, החלטה שניתנה גם היא בהיעדר בא-כוחו, קבע בית המשפט כי על אף שהורה על המעצר בהיעדר בקשה בכתב, הרי שגם החלטה זו תוקנה בהחלטה מאוחרת. בית המשפט קמא התייחס גם להחלטת החילוט וקבע כי ההחלטה ניתנה בדין ובסמכות, ובנוכחות הסניגור. באשר לעובדה שבית המשפט נחשף לקיומם של הליכים אחרים המתנהלים כנגד המערער קבע בית המשפט קמא כי היה בכך צורך שכן גם בהליכים האחרים הוצא כנגד המערער צו מעצר בשל דרך התנהלותו והתחמקויותיו מהדיונים בעניינו. מאחר ולא היה בכך כדי לחשוף את עברו של הנאשם, אלא את עובדת צו המעצר הכללי הנוסף גרידא, הרי שגם באשר לטענה זו יש לדחות את טענת הפסלות. יצוין עוד כי לאחר הגשת ערעור הפסלות, נידון בבית משפט זה ערר על ההחלטות בדבר המעצר עד תום ההליכים וחילוט הערבות. השופט לוי (בש"פ 280/07 אדרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), מיום 21.1.2007) קבע כי החלטת החילוט בטלה והורה לבית המשפט קמא לשקול מחדש את ההחלטה למעצר עד תום ההליכים. ואכן, בשלב מאוחר יותר בוטל על ידי בית המשפט קמא מעצרו של המערער עד תום ההליכים. 3. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, ואף שמעתי את הצדדים, שוכנעתי כי דין הערעור להדחות. נדמה כי בערעור זה אין מחלוקת כי מקצת מההחלטות ניתנו בשוגג. אולם בהחלטות שגויות, כשלעצמן, ואף אם מדובר ברצף של החלטות, אין כדי לבסס עילת פסלות (ראו ע"פ 1318/91 ענבטאוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(3) 152, 153). כלל מבוסס בפסיקתנו הוא כי על החלטות דיוניות שנתן בית המשפט לגופו של ההליך ניתן יהיה להשיג בערעור על פסק הדין הסופי, אך לא במסגרת בקשה לפסילת בית המשפט (ראו יגאל מרזל דיני פסלות שופט (התשס"ו), 174-176 (להלן – מרזל)). כלל זה מקבל משנה תוקף בהליך הפלילי, בו לא רשאי בעל דין לערער, ברגיל, על החלטות ביניים שנתן בית המשפט (ראו ע"פ 7689/01 טאהא נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענייננו, על פי הוראת סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, רשאי היה המערער להגיש ערר על החלטת בית המשפט לעוצרו עד תום ההליכים, וכך גם עשה. משהתקבלו מקצת טענותיו בבית משפט זה, ודאי שהתייתרה טרונייתו הנקודתית. אולם גם באשר לטענתו כי מרצף החלטותיו של בית המשפט התגלה חשש ממשי למשוא פנים, הרי שגם מ"חיבורן האריתמטי של טענות דיוניות שנדחו את נתקבלו", כשלעצמן (ע"פ 6947/06 שפי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 3504/92 הלפרן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); מרזל, בעמ' 175), אין להסיק מסקנה בדבר חשש ממשי למשוא פנים. אף אם לא ניתן לערער על מקצת מהחלטותיו הדיוניות של בית המשפט, המערער רשאי יהיה לערער עליהן כחלק מטענותיו במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי. יצוין כי בענייננו השכיל בא-כוח המערער להפנות את תשומת לבו של בית המשפט לפגמים דיוניים שנלוו לחלק מהחלטותיו. משמצא בית המשפט לעיין מחדש בחלק מן ההחלטות, ואף מצא לתקן את חלקן, הוכיח בית המשפט כי הוא פתוח לשכנוע. על-כן, בנסיבות העניין שוכנעתי כי דעתו של בית המשפט לא "ננעלה" וכי לא נתגלה חשש ממשי למשוא פנים. 4. אשר לטענת המערער כי יש לפסול את בית המשפט לנוכח חשיפת קיומו של הליך פלילי מקביל המתנהל כנגד המערער, הרי שגם בטענה זו אין די בכדי להקים עילת פסילה. ראשית, כלל ידוע הוא כי חשיפת בית המשפט להרשעות קודמות של הנאשם אין בה, כשלעצמה, כדי לפסול את בית המשפט מקום בו לא נתגלה חשש ממשי למשוא פנים (ראו: ע"פ 1479/07 נומדר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); מרזל, בעמ' 302-304). כך גם מקום בו נחשף בית המשפט להליכים פליליים מקבילים המתנהלים כנגד נאשם, על ידי מותב אחר, ואשר טרם הסתיימו בפסק דין סופי. שנית, על מנת לבחון אם בית המשפט גיבש דעה קדומה נגד המערער, יש לבחון, בנסיבות העניין, את היקף המידע לו נחשף בית המשפט, הן מבחינת כמות המידע והן מבחינת איכותו. בענייננו, בית המשפט קמא נחשף אך לעצם קיומה של פקודת מעצר כללית שהוצאה בהליך המקביל, ותו לא. חשיפת המידע היתה קונקרטית וממוקדת. היא סייעה לבית המשפט להגיע להחלטה דיונית יעילה ועניינית. לא היה בה בכדי לרמוז על המעשים המיוחסים למערער בהליך המקביל או בכדי לפגום בסיכויו בהליך המתנהל בבית המשפט קמא. על-כן, הידיעה גרידא בדבר קיומה של פקודת המעצר, בנסיבות העניין שלפניי, אין בה די כדי לפסול את בית המשפט בשל חשש לדעה קדומה. בשולי פסק דיני זה אני רואה להעיר כי בפרשה זו התעוררו קשיים מעשיים בניהול ההליך עקב התנהגותו של המערער, אשר יתכן כי אמנם נעוצים הם במצבו של המערער עקב נכותו כפי שתוארה על ידי בא-כוחו. דומה, כי יש לעשות כל מאמץ לסיים את ההליכים בפרשה זו, ומן הראוי כי גם הסניגור מצידו יסייע במהלך מתבקש זה. מכל הטעמים לעיל, שוכנעתי כי דין הערעור כנגד ההחלטה שלא לפסול את בית המשפט להדחות. ניתן היום, כ"ב בניסן התשס"ז (10.4.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07009800_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il