ההתאחדות לכדורגל בישראל נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 98/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין העותרים: 1. ההתאחדות לכדורגל בישראל 2. מועדון הכדורגל מ.ח ביתר בירושלים (2001) בע"מ 3. מנהלת ליגות הכדורגל המקצועניות בישראל 2014 בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. תומר בן יוסף 3. אריאל הרוש 4. אוהד סיידוף 5. שי חדד 6. רועי זיקרי 7. ברק משה 8. ההסדרות הכללית החדשה - הסתדרות המעו"ף עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת 1: עו"ד אבישי איפרגן בשם העותרת 2: עו"ד רוני מוזסון; עו"ד שני סדוף פרל בשם העותרת 3: עו"ד מוטי ברונשטיין פסק-דין השופט י' אלרון: לפנינו עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה א' איטח, השופטים ל' גליקסמן ור' פוליאק, ונציגי הציבור ע' אלטשולר זמני וד' בן חיים) בבר"ע 39365-03-20 מיום 23.11.2020, בגדרו התקבלה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (הנשיא א' אברהמי ונציגי הציבור י' קשי וי' אופנהיים) בסע"ש 57268-08-18 מיום 17.2.2020. המשיבים 2–7, שחקני כדורגל בעבר ובהווה אשר שיחקו בשורות מועדון הכדורגל מ.ח. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ (העותרת 2; להלן: הקבוצה), הגישו נגדה תביעה לבית הדין האזורי, אשר במרכזה תביעתם לפיצויי פיטורים. בתום דיון שהתקיים ביום 10.1.209, דחה בית הדין האזורי בקשה לעיכוב ההליכים לשם יישוב המחלוקת בין הצדדים בהליך בוררות. לצד זאת, הורה בית הדין האזורי על צירוף ההתאחדות לכדורגל בישראל (העותרת 1; להלן: ההתאחדות) להליך. בתום דיון נוסף שהתקיים ביום 5.5.2019, ולאחר שהוגשה עמדת ההתאחדות בעניין, סבר בית הדין האזורי כי יש לשוב ולבחון אם ראוי להורות על עיכוב הליכים לשם בירור התביעה בבוררות לפי הסכמי העסקת המשיבים 2–7, סעיף 10 לחוק הספורט, התשמ"ח–1988, וסעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח–1968. משכך, נקבע כי על הצדדים להגיש עמדותיהם בסוגיה זו. משהוגשו עמדות הצדדים, קיבל בית הדין האזורי את הבקשה לעיכוב הליכים בהחלטתו מיום 17.2.2020, והפנה את הצדדים לבירור התביעה במסגרת בוררות. על החלטה אחרונה זו הגישו המשיבים 2–7 בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי. בית הדין הארצי קיבל את הבקשה, דן בה כבערעור, והורה על קבלת הערעור תוך החזרת הדיון בתביעה לבית הדין האזורי. בפסק דינו, קבע בית הדין הארצי, בין היתר, כי הבקשה לעיכוב הליכים לא הוגשה על ידי הקבוצה במועד; וכי משהורה בית הדין האזורי, בהחלטתו מיום 10.1.2019, על דחיית הבקשה לעיכוב הליכים – לא היה מקום להידרש לסוגיה זו בשנית. בעתירתם, טוענים העותרים כי נפלו פגמים שונים בנימוקי פסק דינו של בית הדין הארצי המצדיקים את ביטולו. בכלל זה, נטען כי לא היה מקום להידרש לטענות המשיבים 2–7 באשר לפגמים פרוצדוראליים שנפלו בהחלטת בית הדין האזורי, מאחר שאלו לא נטענו בסיכומיהם; כי הוגשה בקשה לעיכוב ההליכים במועד על ידי נתבע אחר; כי לא היה מקום לבטל את החלטת בית הדין האזורי מטעמים פרוצדוראליים בלבד, בלי להידרש לסוגיות העקרוניות שהונחו בפני בית הדין הארצי; וכי קביעות בית הדין הארצי לגוף העניין שגויות. דין העתירה להידחות על הסף, אף בלי להידרש לתגובת המשיבים. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דינו של בית הדין הארצי לעבודה. התערבותו תיעשה במקרים חריגים בלבד, כאשר נפלה בהם טעות משפטית מהותית בסוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב, או כאשר הדבר מתחייב משיקולי צדק (בג"ץ 9190/20 מועדון הכדורגל הפועל חיפה מילניום בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (31.12.2020)). העתירה שלפנינו אינה נמנית עם מקרים חריגים אלו. טענות העותרים הינן טענות "ערעוריות" מובהקות, אשר אינן מעוררות סוגיות עקרוניות כלשהן. ממילא, אין מקומן להתברר בבית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק. אשר על כן, העתירה נדחית. העותרים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה על סך 3,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ו בטבת התשפ"א (‏10.1.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21000980_J01.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1