פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9797/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9797/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 13.11.2007, בת.פ.ח. 1102/05, שניתן על ידי סגן הנשיא ס' רוטלוי, והשופטים ע' סלומון צ'רניאק, וד"ר ק' ורדי תאריך הישיבה: כ"ח בטבת התש"ע (14.01.10) בשם המערער: עו"ד ספרד מיכאל ; עו"ד שלומי זכריה בשם המשיבה: עו"ד גורדון אוהד פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי במהלך חודש אוגוסט 2004 נרקמו בין המערער למתלוננת – נ.א., ילידת שנת 1981, יחסים רומנטיים. בעקבות יחסיהם של השניים הרתה המתלוננת ועברה הפלה. לבסוף, החליטה המתלוננת לנתק את קשריה עם המערער ושבה לבית הוריה בצפון הארץ, אולם הוא לא הרפה ממנה. נטען, כי הוא נהג להתקשר אליה בתדירות גבוהה, ולאיים עליה כי אם תפסיק את קשריה עמו, הוא יחשוף את סוד יחסיהם ברבים, וכן את העובדה שהרתה והפילה. בהמשך, דרש ממנה המערער להגיע פעמים בשבוע לתל-אביב, במטרה לקיים עמה יחסי מין בבית מלון. המתלוננת צייתה לדרישתו עקב האיומים שהשמיע, תוך שהיא שבה ומבהירה כי היא אינה מעוניינת לקיים עמו יחסי מין. אולם המערער דחה את סירובה, ולעתים כפה עליה את עצמו תוך שימוש בכח. כתוצאה מיחסיה עם המערער הרתה המתלוננת בשנית, וערב ביצוע ההפלה שהתה בבית מלון, לשם הגיע המערער ששב ודרש ממנה לקיים עמו יחסי מין תוך שהוא נוקט נגדה באלימות. לבסוף, נטען כי המערער נהג להתקשר לבני משפחתה של המתלוננת בתדירות גבוהה, ורמז להם כי יש באמתחתו מידע עליה העלול לפגוע בכבוד המשפחה. 2. במהלך משפטו טען המערער, כי את יחסי המין עם המתלוננת הוא קיים בהסכמתה וללא שימוש בכח ואיומים. כמו כן, הכחיש המערער כי הוא גרם להריונה הראשון של המתלוננת, אך לא שלל את האפשרות כי ההיריון השני נגרם בעטיו. המערער הוסיף והכחיש את ההטרדות הטלפוניות שיוחסו לו. גרסה זו של המערער עברה תמורות במהלך עדותו בבית המשפט, ולסופו של יום היא לא זכתה לאמונו של בית המשפט המחוזי, הואיל והמשיבה הציגה נגדה מארג ראיות מוצק ואמין, ובין היתר, דברים שהקליטה המתלוננת מפיו של המערער עצמו בלי ידיעתו. נוכח האמור הורשע המערער בעבירות אינוס, סחיטה באיומים, תקיפה, איומים והטרדה במתקן בזק. לאחר שקוימו ההליכים לעניין גזר-הדין, נדון המערער לתשע שנות מאסר שתי תקופות של מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של חמישים אלף ש"ח. 3. הערעור שבפנינו הופנה מלכתחילה נגד הרשעת המערער והעונש, אולם בחודש דצמבר 2009 הודיע המערער כי החליט לצמצמו לגזר-הדין בלבד. לעניין זה הוא טען, בין היתר, את אלה: העונש חורג מרמת הענישה הנוהגת, ובמערער חלו שינויים ניכרים מאז כליאתו בשנת 2007 – הוא הפנים את חומרת מעשיו, הביע חרטה כנה, ומתפקד בכלא כאסיר-עבודה, תפקיד שיוחד לאסירים מעטים שלא חטאו בעבירות משמעת. עוד נטען, כי מאז נכלא פנה המערער, בעצמו ובאמצעות בא-כוחו, לשלטונות הכלא בבקשה לשלבו בתכנית שיקומית, אולם נדחה הואיל ומועד שחרורו רחוק. לפיכך, עותר המבקש כי נקצר באופן משמעותי את תקופת המאסר שהושת עליו, ולאחר שבחנו את טענותיו בכתב ועל-פה, לא מצאנו מקום להיעתר לו. 4. המערער חטא בעבירות מופלגות בחומרתן. המתלוננת אשה צעירה ממוצא ערבי-נוצרי, הכירה את המערער בשנת 2004, ובמשך הזמן הם החלו לקיים יחסי מין. למתלוננת לא היו ציפיות כי המערער ישא אותה לאשה, הואיל ואותה עת הוא היה מאורס לאחרת. אולם, בשלב כלשהו, לאחר שהרתה לראשונה, החליטה לנתק את יחסיה עמו. מכאן ואילך הפך המערער את חייה לסיוט מתמשך. המתלוננת חששה כי דבר יחסיה עמו ייחשפו ברבים, ומקל וחומר קיומם של יחסי קרבה עמו, הואיל ובחשיפת הפרשה כרוכה פגיעה אנושה בשמה ובכבוד משפחתה. אולם לבו של המערער היה גס בכל אלה, והוא גמר אומר להוסיף ולקיים עמה יחסי מין גם בכפייתם עליה תוך שימוש באיומים ובכח. מחשש שיבולע לה, נאלצה המתלוננת לרקוד על פי חלילו תקופה לא מבוטלת, עד ששבה והרתה ממנו. הנה כי כן, אין לנו עניין עם מי שכשל לראשונה וחטא בעבירת מין יחידה, אלא במי שחטא במעשי אינוס ממושכים, תוך שהוא כופה את קיומם באיומים ובאלימות על קורבנו. בדרך זו חמס המערער את גופה של המתלוננת תוך שהוא עושה בו כבתוך שלו, ורמס את כבודה כאדם וכאשה עד עפר. התנהגות מסוג זה היתה ראויה לתגובה עונשית מחמירה, ולא מצאנו בעונש חומרה יתרה שהיא המצדיקה את התערבותו של בית משפט שלערעור. ובאשר להליך השיקומי, נוכח מגבלותיהם של רשויות הכלא בכסף וכח אדם, מהווה יתרת מאסרו של אסיר מרכיב חיוני בהחלטה מתי לשלבו בתהליך מסוג זה. אכן, יש לברך על החלטת המערער להיטיב את דרכיו ולהסתייע בגורמי הטיפול, ומותר להניח שכאשר יגיע זמנו ישולב אף הוא בתכנית אשר תכין אותו לקראת שחרורו. נוכח האמור, דינו של הערעור להדחות, וכך אנו עושים. ניתן היום, כ"ט בטבת התש"ע (15.01.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07097970_O07.doc אז+הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il