עיזבון המנוח מוחמד שואהין נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"א 9790/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9790/07 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית המערערים: 1. עיזבון המנוח מוחמד שואהין 2. עאליה שואהין 3. מאלק שואהין 4. טארק שואהין 5. נגואה שואהין 6. נאצר שואהין 7. פאטמה שואהין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 6330/04 שניתן ביום 25.9.07 על ידי כבוד השופט מ' דרורי תאריך הישיבה: כ"ח באייר התש"ע (12.05.10) בשם המערערים: עו"ד עמוס גבעון בשם המשיבה: עו"ד דינה דומיניץ פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 25.9.07 (כב' השופט מ' דרורי) בת"א 6330/04. 1. עניינו של הערעור שבפנינו בתביעת נזיקין שהגישו המערערים, יורשי המנוח מוחמד שואהין (להלן: המנוח), שנורה ונהרג על ידי קצין מג"ב. אין חולק כי המנוח נהרג שעה שעסק בהסעת שוהים בלתי חוקיים לשטח ישראל והמחלוקת העובדתית בין הצדדים נסבה על נסיבות הירי. לאחר שמיעת הראיות ולאחר ביקור במקום האירוע, ביכר בית משפט קמא את גרסת המשיבה ודחה את התביעה. 2. ואלו העובדות הצריכות לעניין, כפי שנקבעו בפסק הדין. ביום 4.7.04 סמוך לשעה 10:00, באזור נס הרים, היו שני שוטרי מג"ב - פקד חיים ניר והרכז רפי לוי (להלן ובהתאמה: השוטר ניר והשוטר לוי) בסיור על קו התפר, שבאותה עת נחשב כאזור "חם" מבחינה בטחונית באשר דרכו חדרו שוהים בלתי חוקיים ומפגעים אל תוך ישראל. משהבחינו השניים ברכב מסוג GMC (להלן: הרכב), ביקשו מהמנוח שנהג ברכב לעצור את הרכב לבדיקה. המנוח, שבדיעבד נתברר כי הוביל ברכב 16 שוהים בלתי חוקיים, לא עצר את הרכב אלא המשיך בנסיעה תוך הוא מאץ את הרכב ופוגע בברכו של השוטר ניר. השוטר ניר נאחז במראה החיצונית של הרכב, השתחל בפלג גופו העליון לתוך הרכב, תוך שהוא ממשיך לצעוק למנוח "עצור, משטרה", אך המנוח המשיך בנהיגה תוך כדי שהוא מנסה לדחוף את השוטר ניר מהרכב. תוך כדי מאבק הסיט השוטר ניר את ההגה של הרכב חזרה לנתיב הנסיעה על מנת למנוע התדרדרותו לתהום הסמוכה. או-אז עזב המנוח את ההגה וקפץ מהרכב תוך כדי נסיעה דרך חלון הנוסע בצד השני (המושב ליד הנהג). הרכב החל להתדרדר לאט - בעוד השוטר ניר עדיין עומד על מדרגת הרכב - עד שפגע בתמרור והתנגש באבן דרך מבטון שמנעה התדרדרותו לתהום על נוסעיו. לאחר שהרכב נעצר, קפץ השוטר ניר מהרכב והחל במרדף אחר המנוח, שבמהלכו צעק לו בעברית ובערבית, "עצור או שאני יורה". לאחר שהמנוח לא עצר, ירה השוטר ניר מספר יריות באוויר, ומשלא נעצר המנוח ירה לצידי גופו שני כדורים נוספים, אך המנוח המשיך בבריחתו ונעלם מעיניו של השוטר ניר, עד שנתגלה לעיניו בערוץ נחל סמוך שהיה נמוך בכשני מטרים מדרך העפר בה עמד. בנקודת זמן זו, משנוכח השוטר ניר כי המנוח עלול להימלט, ומשחשד כי המדובר במפגע, כיוון את הנשק לרגליו של המנוח וירה במנוח, תוך שהוא מכוון לפלג גופו התחתון. ברם שתי יריות שפגעו במנוח גרמו למותו. 3. נספר לקורא, כי המקרה נבדק על ידי המחלקה לחקירות שוטרים, שהגיעה למסקנה כי אין להעמיד לדין את השוטרים מחוסר אשמה. המערערים ערערו על החלטת מח"ש לפרקליטות המדינה, וביום 19.5.05 הודיע המשנה לפרקליט המדינה כי הוא דוחה את הערר לאחר שהגיע למסקנה כי על רקע נסיבות הארוע ומכלול הראיות, הירי היה מוצדק לכאורה. 4. בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי הירי בוצע כדין. לעניין זה נקבע על ידי בית משפט קמא כי המנוח הבין היטב כי מדובר בשוטרים המנסים לעוצרו, וכי מבחינתם של השוטרים היה מדובר ברכב חשוד שהסב את תשומת ליבם עוד בתחילת האירוע, עת נסעו לכיוון ההפוך והסתובבו חזרה כדי לעצור את הרכב. עוד נקבע, כי המנוח, שסיכן בהתנהגותו הפרועה לא רק את חייו של השוטר ניר אלא גם את חייהם של הנוסעים הרבים שנצטופפו ברכב, פעל כך מאחר שהיה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בגין עבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים (שב"חים), ומאחר שעמד להינשא במועד קרוב. עוד עלה מחומר הראיות, כי המדובר בשיטה של המנוח, שאך חודשים קודם לכן פעל באותו אופן אך הצליח להימלט. הוסיף בית משפט קמא וקבע, כי המנוח בהתנהגותו הכניס עצמו למצב של הסתכנות מרצון, וכי השוטר ניר פעל על פי הנהלים ובהתאם להלכת ע"פ 486/88 אנקונינה נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד מ(2) 353 (1990) (להלן: אנקונינה) שאומצה בפסיקה מאוחרת יותר (ראו למשל: ע"א 3889/00 לרנר נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 304 (2002) (להלן: לרנר)). סיכומו של דבר, שבית משפט קמא הגיע למסקנה שהמעצר היה חוקי, ודרך פעולתו של השוטר ניר היתה כדין, וזאת על רקע התראות "חמות" שהיו באותה תקופה בדבר נסיונות כניסה לישראל של מפגעים מהציר המדובר. במצב דברים זה, כאשר השוטר ניר היה סבור כי המנוח עשוי להיות מעורב גם בפעילות חבלנית עוינת עתידית, היתה הצדקה לירי לעברו למרות הימלטותו. 5. על כך נסב הערעור שבפנינו, במסגרתו תקפו המערערים כמעט כל תג ותג בפסק הדין. לטענת המערערים, המנוח לא היה חייב לציית לשוטרים שלבשו בגדים אזרחיים ולא חבש כובע משטרה. המנוח נורה כשגבו מופנה אל השוטר ניר, מטווח קרוב מאוד, בהיותו פצוע ושוכב על הרצפה חסר אונים, כפי שעולה, לטענתם, מזוית הירי ומהדו"ח הפתולוגי. כן נטען, כי המנוח לא סיכן בעת הירי את השוטרים מאחר שנמלט על נפשו, וכי נתגלעו סתירות בעדותם של שני השוטרים לגבי המרדף, מספר הכדורים שנורו וכיוצא בזה. כן טענו המערערים, כי הירי בוצע ברשלנות, בעמידה ולא בכריעה ותוך הפרה של הוראות הפתיחה באש. 6. אומר בקצרה, כי הערעור נסב רובו ככולו על ממצאים שבעובדה ובמהימנות, וכידוע, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בכגון דא אלא בחריגים שאינם חלים בענייננו (ראו: ע"א 8126/07 עזבון המנוחה ברוריה צבי נ' בית החולים ביקור חולים (לא פורסם, 3.1.2010), בפסקה 29 והאסמכתאות שם; ע"א 989/03 א' חוטר-ישי, משרד עורכי-דין נ' חיננזון, פ"ד נט(4) 796, 807 (2005)). ממכלול הראיות עולה, כי המנוח היה מודע לכך שהוא נדרש לעצור על ידי שוטרים בשל הסעת שב"חים. טענת המערער כביכול נורה המנוח ליד הרכב אין לה על מה לסמוך, בלשון המעטה שבהמעטה, וכפי שציין בית משפט קמא בפסק דינו, קשה להלום כי גופת המנוח הועברה מרחק מאות מטרים ממקום הימצאה בוואדי ועד לרכב, מבלי שנתגלו כתמי דם לאורך מסלול זה. שלא כטענת המערער, לא ניתן ללמוד מדו"ח הפתולוג ד"ר חן קוגל ומחקירתו בבית המשפט כי המנוח נורה מטווח קרוב. המערער הצביע על כך שהשוטר ניר עמד במקום גבוה יותר מהמנוח ותמה הכיצד כיוונו של אחד הקליעים הוא מלמטה למעלה. אך כפי שעולה מחוות דעתו של הפתולוג, הדבר אפשרי נוכח העובדה שהיריות נורו שעה שהמנוח היה בריצה, וייתכן כי לאחר שנפגע מהקליע הראשון הוא השתופף תוך כדי ריצה ועקב כך הכדור השני שפגע בו מייד לאחר מכן יצא "מלמטה למעלה". לא למותר לציין, כי תרמילים של הכדורים שנורו נמצאו לאורך מסלול המרדף של השוטר ניר אחר המנוח. 7. בהתחשב בכך שהמנוח לא ציית לקריאות השוטר לעצור, ניסה לדרוס את אחד השוטרים ואף פצע אותו, נהג בצורה פראית שסיכנה את השוטר שנתלה על הרכב והפקיר את הרכב תוך סיכון חיי הנוסעים הרבים שהסיע - לא ייפלא כי עלה חשדם של השוטרים כי המנוח הוא מפגע המנסה להימלט בכל מחיר. בנסיבות אלה הירי היה מוצדק ובוצע כדין בהתאם להוראות הפתיחה באש והמבחנים שנקבעו בהלכת אנקונינה. וכפי שנאמר בעניין לרנר, בעמ' 320: "חשדם של החיילים בדבר היותו של המערער מפגע, אשר דקות ספורות קודם לכן ירה על חבריהם, ואשר דהר לעברם בלי לשעות לאיתותיהם וליריות באוויר שנועדו להזהירו, היה חשד מבוסס היטב. האפשרות ש'מפגע' זה יצליח להימלט וימהר לעבר יעדי פיגוע נוספים יצרה סכנה חמורה. בדין סברו החיילים כי מחובתם למנוע סכנה זו, ולנוכח התנהגותו של המערער בכל שלביו הקודמים של האירוע אין לומר כי ביצוע ירי, מצד מי מהם, לעבר המשאית גופה חרג מגדר האמצעים הסבירים". והדברים יפים לענייננו. 8. סופו של דבר, שדין הערעור להדחות על כל חלקיו וראשיו. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, ט"ז בתמוז תש"ע (28.6.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07097900_E10.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il