עיסא ע/קאדר טלב סוויתי נ. שירות הביטחון הכללי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9789/01 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' ריבלין העותרים: 1. עיסא ע/קאדר טלב סוויתי 2. הועד הציבורי נגד עינויים בישראל נגד המשיב: שירות הביטחון הכללי תאריך הישיבה: כ"ח בכסלו תשס"ב (13.12.01) בשם העותרים: עו"ד אלגרה פצ'קו בשם המשיב: עו"ד אבי ליכט פסק-דין העותר שלפנינו, תושב חברון, נעצר ביום 30 בנובמבר ומאז מוחזק הוא במעצר. לאחרונה, ביום 6 בדצמבר, הוארך מעצרו בבית-המשפט הצבאי - לאחר שמיעה, חליפות, בנוכחותו ובנוכחות באת-כוחו - עד ליום 24 בדצמבר. בהליך זה של הארכת מעצר חקרה באת-כוחו של העותר את האיש החוקר את העותר במעצרו. במקביל למעצרו של העותר, עשתה הרשות המוסמכת שימוש בסמכותה כהוראת סעיף 78ג לצו בדבר הוראות ביטחון (אזור יהודה ושומרון) (מס' 378), תש"ל1970-, וציוותה על איסור פגישתו של העותר עם עורך דין. הצו העומד כיום בתוקף הוא צו שמיום 12 בדצמבר, ולפיו נאסר על העותר לפגוש עורך-דין לתקופה של ארבעה ימים החל ביום 13.12.2001 (היום). צו זה של איסור פגישה ניתן, כאמור בו, בשל "טובת החקירה" ו"ביטחון האיזור". העותר תוקף את הצו האחרון, ובאת-כוחו השמיעה לפנינו את טענותיה במלואן. בראשית הדיון שאלנו את באת-כוח העותר אם מבקשת היא כי נשמע את המשיבים בדלתיים סגורות ושלא בנוכחותה, ותשובתה הייתה כי אין היא מבקשת זאת. המשיב מצידו ביקש להציג לפני בית-המשפט, במעמד צד אחד, חומר ראיות אשר יש בו, לדעתו, כדי להצדיק את צו איסור הפגישה; אך משהעותר עצמו לא ביקש זאת - ניתן לומר: אף סירב כי נעיין בחומר ראיות שלא בנוכחותו - ממילא אף אנו לא ראינו צורך לעיין בחומר בנוכחות המשיב בלבד. השאלה הנשאלת היא, איפוא, אם בחומר שהועמד לרשותנו יש כדי להצדיק את צו הרשות המוסמכת לאיסור פגישה בין העותר לבין עורך-דין. העותר נחשד בחברות בארגון עוין (הג'יהאד האיסלמי), בהחזקת אמל"ח ובמעורבות בביצוע פיגועים לקיפוח חיי אדם. כעולה מההליכים שהיו לפני בית-המשפט הצבאי שהאריך את מעצרו של העותר, לרבות החלטתו של בית-המשפט, חקירתו של העותר טרם נסתיימה ויש לא מעט "חורים שחורים" בהודעות שמסר לחוקריו. אנו דוחים איפוא את טענת באת-כוחו של העותר כי חקירתו של העותר נסתיימה וכי אין עוד לחקור אותו בדבר; נהפוך הוא. משידענו כי חקירתו של העותר טרם נסתיימה, שוב לא נמצא לנו טעם להפוך על-פיה את קביעתה של הרשות המוסמכת כי פגישה בין העותר לבין עורך-דין עלולה לפגוע בטובת החקירה או בביטחון האיזור. אכן, משעיינו בחומר אשר ניגלה לעינינו - אך לא בחומר החסוי - לא נמצאה לנו עילה לקביעה כי מניעת פגישתו עם עורך-דין הינה מניעה שלא כדין. העותר יודע שהוא מנוע פגישה עם עורך-דין; כי מיוצג הוא בידי עו"ד פצ'קו, ובחקירתו נאמר לו כי רשאי הוא לשתוק. בכך נענו אף יתר עתירותיה של באת-כוחו כדבר העתירה שלפנינו. מכל מקום, אם יועמד העותר לדין פלילי, זכותו, למותר לומר, שמורה לו להעלות כל טענה השמורה לנאשם במשפט פלילי, והכל כמקובל בשיטת המשפט בישראל. סוף דבר: אנו מחליטים לדחות את העתירה. היום, כ"ח בכסלו תשס"ב (13.12.2001). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 01097890.G02 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444