מדינת ישראל נ. יעקב אדרי

7 בבית המשפט העליון ע"פ 9788-08-24 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז המערערת: מדינת ישראל נגד המשיב: יעקב אדרי המבקש להצטרף: פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 29.7.2024 בת"פ 43425-03-23 שניתנה על-ידי כבוד השופטת מ' אגמון גונן תאריך הישיבה: כ"ד באב תשפ"ד (28 אוגוסט 2024) בשם המערערת: עו"ד עדי שגב, עו"ד הילה גבאי בשם המשיב: עו"ד טל שפירא, עו"ד רעות סרנת בשם המבקש להצטרף: עו"ד גיל עשת פסק-דין 1. בפני ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 29.7.2024 (ת"פ 43425-03-23, השופטת מ' אגמון גונן). בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את בקשת המדינה למתן צו איסור פרסום על הפרטים המזהים של עד המדינה בתיק. עיקרי העובדות וההליכים הקודמים 2. ביסודו של הערעור דנן ניצב הליך פלילי שעודנו מתנהל נגד המשיב, ראש עיריית אור עקיבא לשעבר, לצד נאשמים נוספים. כתב האישום נסב על פרשה שבה מיוחסות למשיב עבירות רבות המצויות בעיקר בתחום טוהר המידות בשירות הציבורי. 3. במהלך חקירת הפרשה, נחתם הסכם עד מדינה בהליך עם אדם, הוא המבקש להצטרף בהליך הנוכחי (להלן בהתאמה: ההסכם ו-עד המדינה). בו ביום בית משפט השלום בראשון לציון הוציא לבקשת המדינה צו שאסר על פרסום עצם החתימה על ההסכם וכל פרט שכלול בו, וכן פרטים מזהים שעלולים לחשוף את זהותו של עד המדינה (להלן: הצו הזמני) (פ"ר 53400-11-20, השופט ג' אבנון). 4. הצו הזמני הוארך מעת לעת לבקשת המדינה. ביום 24.4.2022 צמצם בית המשפט השלום את הצו האמור, לאחר דיון בבקשה להארכתו, והתיר לפרסם את דבר קיומו של הסכם עד מדינה (פ"ר 48868-03-22, השופט א' מלמד). למען הדיוק יצוין כי בית משפט השלום קבע בהחלטתו כך: "יובהר כי ההיתר הינו לצמצום צו איסור הפרסום הגורף, כך שיותר לפרסם כי בפרשייה נשוא הבקשה 'נחתם הסכם עם עד מדינה', הא ותו לא". 5. ביום 20.3.2023 המדינה הגישה לבית המשפט המחוזי את כתב האישום בפרשה. כתב האישום כולל עשרה אישומים ומייחס לנאשמים, בעיקרו של דבר, עבירות של שחיתות ציבורית, ובכללן עבירות של לקיחת שוחד, מתן שוחד וגניבה בידי עובד ציבור. כבר עתה יצוין כי תפקידו של עד המדינה בפרשה מופיע בחלקים רבים של כתב האישום, ואף יוחד בו פרק מסוים לתיאור טיב הקשר בינו לבין המשיב (להלן: פרק עד המדינה). 6. בד בבד עם הגשת כתב האישום, המדינה הגישה לבית המשפט המחוזי גם בקשה למתן צו איסור פרסום לפיו בפועל יישמר איסור הפרסום כפי שניתן בגדרו של הצו הזמני. כן התבקש איסור פרסום באופן ספציפי ביחס לפרק עד המדינה שנכלל בכתב האישום שהוגש. המדינה נימקה את בקשתה בכך שהצו נדרש עקב "החשש מפגיעה חמורה" בביטחונו של עד המדינה ובפרטיותו עם הגשתו של כתב האישום. בו ביום הורה בית המשפט המחוזי כי יינתן צו כמבוקש עד למתן החלטה אחרת (סגן הנשיא ב' שגיא). 7. מבלי לפרט, יצוין כי במשך מספר חודשים התקיים בהליך גישור פלילי שלא צלח. לאחר מכן, ביום 15.5.2024 קיים בית המשפט המחוזי דיון בתיק שבמהלכו הועלתה לראשונה סוגיית איסור הפרסום הנוגעת לשמו ולפרטיו של עד המדינה בתיק, ובא-כוח המשיב ציין כי בכוונתו להגיש בקשה לבטל את הצו שניתן בתוך מספר ימים. על כן, בית המשפט המחוזי הורה במהלך הדיון כי המשיב יגיש בקשה בכתב בעניין זה והמדינה תוכל להשיב לה (השופטת אגמון גונן). 8. ביום 28.5.2024 הגיש המשיב בקשה לביטולו של צו איסור הפרסום או לחלופין לצמצומו כך שיחול רק על טיב היחסים בין המשיב לעד המדינה, ולא על שמו. בבקשה נטען, בעיקרו של דבר, כי ההגנה על עניינו של עד המדינה בתיק אינה מצדיקה איסור פרסום בנסיבות מקרה זה. המשיב גם ציין כי במקרה דנן "קיים עניין ציבורי ואינטרס ציבורי מובהק", בהתחשב בכך שלטענתו לעד המדינה עבר גם בתחום הציבורי. כן הוסיף המשיב כי יש בצו איסור הפרסום כדי לפגוע בהגנתו (בהתחשב בכך שפרסום לציבור יכול לסייע בחשיפה וגילוי של פרטים נוספים בעלי רלוונטיות להגנה). 9. ביום 9.6.2024 הגישה המדינה את תגובתה לבקשה, ובה היא חזרה על עמדתה כי יש להותיר את צו איסור הפרסום על כנו. המדינה טענה כי ישנו "חשש קונקרטי כי ההד התקשורתי שייצור ביטול איסור הפרסום" ישפיע על העדות של עד המדינה. כמו כן, הטעימה המדינה כי האיסור על פרסום שמו נחוץ כדי למנוע פגיעה חמורה בפרטיותו. כן עמדה המדינה על האינטרס הציבורי הטמון בהותרת הצו על כנו, בשים לב לחשש שפרסום כאמור ירתיע עדי מדינה פוטנציאליים בהליכים הנוגעים לעבירות חמורות דומות. באשר לטענתו של המשיב לפגיעה בהגנתו, טוענת המדינה כי אין בצו כדי לפגוע בזכותו להליך הוגן. המדינה ציינה, בנוגע לעברו הציבורי הנטען של עד המדינה, כי מדובר בפעילות ציבורית מוגבלת וצנועה, שהסתיימה זמן רב קודם להתחלת החקירה ולחתימה על ההסכם. במסגרת זאת, ביקשה המדינה גם כי יתקיים דיון משלים בנושא, שבו תובא גם עמדת עד המדינה במעמד צד אחד. אולם, בו ביום דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקבעו כי ניתן יהיה להגיש את עמדת עד המדינה בכתב. 10. להשלמת התמונה, יצוין כי למחרת, ביום 10.6.2024, במהלך הדיון שהתקיים בתיק הגישה המדינה עמדה זו במעמד צד אחד. לאחר מכן, הורה בית המשפט המחוזי כי זו תוצג גם למשיב מבלי שתיסרק לתיק במערכת "נט המשפט". 11. ביום 29.7.2024 נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו הנזכרת בפתח הדברים, ובה התקבלה בקשת המדינה באופן חלקי בלבד. בית המשפט המחוזי הניח ביסוד החלטתו את חשיבותם של עקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת, מחד גיסא, ואת זכותו של עד המדינה לשמירה על פרטיותו ובטחונו, מאידך גיסא. כל זאת, בהתאם לעקרון פומביות הדיון המעוגן בסעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה ולחריג שנקבע לו בסעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). 12. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי מיקד את הדיון בזכותו של עד המדינה לפרטיות. באופן יותר קונקרטי, בית המשפט המחוזי ציין כי אכן פרק עד המדינה בכתב האישום מכיל מידע ה"נמצא בליבת הזכות לפרטיות". אולם, הוא הוסיף וקבע כי חשיפת פרטיו של עד המדינה, להבדיל מאשר את הפרק האמור, לא תחשוף את המידע הרגיש המופיע בו. כמו כן, בית המשפט המחוזי דחה את מרבית טענותיה של המדינה ביחס לתוצאות הפרסום, אם כי ציין כי עולה חשש מסוים שפרסום פרטיו של עד המדינה או פרסומו של פרק עד המדינה עלולים לפגוע בעדותו. על רקע זה, ובשים לב לעניין הציבורי בהליך הנסב על עבירות שעניינן טוהר מידות של נבחר ציבור, קבע בית המשפט המחוזי כי ניתן לאזן בין הפגיעה האפשרית בפרטיותו של עד המדינה לבין הכלל בדבר פומביות הדיון באמצעות צמצומו של צו איסור הפרסום בגדרה של אחת משתי חלופות שניתן להותיר את הבחירה ביניהן למדינה. על-פי חלופה אחת, כך נקבע, יפורסם הפרק העוסק בעד המדינה ללא פרטיו המזהים (להלן: החלופה הראשונה). לעומת זאת, על-פי החלופה האחרת, יפורסמו פרטיו המזהים של עד המדינה אך הפרק הנוגע אליו יישאר לחסות תחת צו איסור פרסום (להלן: החלופה השנייה). לצד זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי בכל מקרה ייאסר פרסומם של פרטים אחרים שעלולים להביא לפגיעה חמורה בעד המדינה, לרבות הסכם עד המדינה עצמו, פרטים מהודעותיו של עד המדינה במשטרה, חומרים שנתפסו אצלו ועוד. בית המשפט המחוזי הוסיף ציין כי זהו האיזון הראוי בשלב הנוכחי כל עוד טרם הסתיימה עדותו של עד המדינה, וכי לאחר מכן יוכל המשיב, ככל שיהיה מעוניין בכך, לשוב ולבקש את הסרת הצו. במישור האופרטיבי, הורה בית המשפט המחוזי למדינה להודיע באיזו משתי החלופות היא בחרה, והוסיף כי עד אז יעמוד הצו הזמני בתוקפו. 13. בסיכומם של דברים ציין בית המשפט המחוזי כי הדיון בהליך העיקרי יתקיים בדלתיים פתוחות בכפוף לאיסור הפרסום שייקבע בהמשך. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 4.11.2024 צפויה להיפתח פרשת התביעה הכוללת את עדותו של עד המדינה. ההליך דנן 14. הערעור שבפני על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגש על-ידי המדינה ביום 5.8.2024, תחילה ללא נימוקים. בצדו של הערעור הוגשה בקשה מוסכמת לעיכוב ביצוע של ההחלטה האמורה, ובו ביום נעתרתי לה והוריתי על עיכוב ביצועה עד להכרעה בהליך שבפני. 15. ביום 11.8.2024 הגישה המדינה את נימוקי הערעור מטעמה, וטענה כי אין בשתי החלופות שפורטו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי כדי לספק מענה מתאים לפגיעה החמורה בפרטיותו של עד המדינה. באשר לחלופה הראשונה, טענה המדינה כי נוכח מידע שכבר נחשף עד כה בעניינו של עד המדינה בתיק, פרסום פרק עד המדינה יביא לחשיפת זהותו, אף מבלי לציין את פרטיו באופן ישיר. באשר לחלופה השנייה, ציינה המדינה כי טיב היחסים בין עד המדינה למשיב, המתואר בפרק עד המדינה, שלוב באישומים השונים נגדו וצפוי לעלות "לכל אורך המשפט, בהקשרים שונים". על כן פרסום כתב האישום, גם ללא פרק עד המדינה, לצד חשיפת פרטיו של עד המדינה, יביא לשיטת המדינה בסופו של דבר גם לחשיפת טיב היחסים. בשל כך, ציינה המדינה כי הניסיון לצייר "קווי גבול בין המותר בפרסום והאסור בפרסום" בעניין זה הוא בלתי ישים. עוד הודגש כי הדברים אמורים ביתר שאת בהתחשב בכך שההליך צפוי להתנהל בדלתיים פתוחות, ובכך שפרטים חסויים עלולים לעלות בעדויות אחרות שיישמעו ואשר צו איסור הפרסום אינו חוסה עליהן. על רקע זה המדינה אף הוסיפה כי הצורך באיסור פרסום יעמוד בעינו גם לאחר סיום עדותו של עד המדינה. 16. ביום 25.8.2024 הגיש המשיב את תשובתו לערעור, ובה טען כי דינו להידחות. המשיב הדגיש כי ההסכם שנחתם עם עד המדינה לא כלל כל התחייבות כלפיו לפיה לא יפורסמו פרטיו, וכי היה עליו להבין את ההשלכות הנובעות ממנו. באשר לפגיעה בזכותו של עד המדינה לפרטיות, המשיב טען כי המידע המצוי בפרק עד המדינה בכתב האישום אמנם מוגן במסגרת זכות זו, אך מצוי "ברף התחתון" שלה. לשיטת המשיב אין כל בעיה להפריד בין האמור בפרק עד המדינה ליתר סעיפי כתב האישום, והוא אף הגדיר את המידע הכלול בו כ"נסיבה פריפריאלית לכתב האישום". עוד הדגיש המשיב את האינטרס הציבורי בפרסום ההליך, באופן שמטה את הכף כנגד מתן צו איסור הפרסום. 17. ביני לביני, ביום 19.8.2024 הגיש עד המדינה בקשה להצטרף להליך (בהסכמת המדינה), נוכח הפגיעה שעלולה להיגרם לו, לפי הנטען, מהחלטתו של בית המשפט המחוזי. בו ביום הוריתי למשיב להגיב לבקשה זו. ביום 22.8.2024 הגיש המשיב את תגובתו, ובה טען כי דין הבקשה להידחות על הסף בשל כך שיש לראות בה מעין "ערעור נפרד", ומאחר שבאותה עת כבר חלף המועד להגשת ערעור. כמו כן, המשיב טען כי עד המדינה השתהה והחמיץ את ההזדמנות להפוך לבעל דין עוד בבית המשפט המחוזי. לאחר שהוריתי לעד המדינה להתייחס לדברים, ביום 27.8.2024 עד המדינה הגיש את תגובתו ובה חזר על טענותיו בדבר הפגיעות הצפויות בביטחונו ובפרטיותו עקב פרסום פרטיו. 18. ביום 28.8.2024 התקיים בפני דיון בנוכחות הצדדים. באת-כוח המדינה חזרה בו, בעיקרו של דבר, על טענותיה לפיהן החלופות שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו אינן ישימות ואינן נותנות מענה לפגיעה בפרטיות שהוכרה על-ידי בית המשפט המחוזי עצמו. מנגד, בא-כוח המשיב חזר על החשיבות הנודעת לפרסום פרטיו של עד המדינה נוכח האינטרס הציבורי הרב שיש בהליך זה הנסב על עניינו של ראש עיר, אשר התפטר מתפקידו עקב הגשת כתב האישום נגדו. בא-כוחו של עד המדינה, המבקש להצטרף להליך דנן, צידד בעמדת המדינה לפיה עד המדינה אינו דמות ציבורית והוסיף כי חלפו מספר שנים בטרם החלה החקירה מאז שהחזיק במשרה ציבורית. 19. להשלמת התמונה, יצוין כי במהלך הדיון שהתקיים בפני התברר כי החלטתו של בית המשפט המחוזי פורסמה לציבור במאגרים המשפטיים. ביום 11.9.2024 הודיעה המדינה כי לאחר הדיון בבית משפט זה הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי לאסור את פרסום החלטה ולהורות על הסרתה מן המאגרים המשפטיים הפומביים, אך זו נדחתה ביום 9.9.2024 נוכח חלוף הזמן מאז ניתנה ההחלטה והעובדה שזו לא כללה, לגישת בית המשפט המחוזי, "כל פרט מזהה משמעותי". דיון והכרעה 20. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. אקדים ואציין כי העקרונות המשפטיים שהתווה בית המשפט המחוזי ביחס לחשיבותו של עקרון פומביות הדיון מקובלים עליי, וכי על רקע זה הטלתו של צו איסור פרסום אמורה להיות החריג. אולם, במישור העובדתי השתכנעתי כי בנסיבותיו הספציפיות של המקרה דנן, הפגיעה החמורה בפרטיות שעלולה להיגרם לעד המדינה אינה ניתנת לאיון בדרכים שעליהן הורה בית המשפט המחוזי. 21. אכן, נקודת המוצא לדיון בענייננו הוא הכלל לפיו "בית משפט ידון בפומבי", בהתאם להוראתו של סעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה, כך שפרטי ההליכים המתנהלים בבתי המשפט יהיו לרוב גלויים לכל. לכלל זה נקבעו חריגים, ובענייננו רלוונטי זה המופיע בסעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט: "בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם...". מן המפורסמות היא שחריגים מסוג זה יש לפרש על דרך הצמצום (להרחבה ראו: ע"א 4963/07 ידיעות אחרונות נ' פלוני, פסקאות 11-7 (27.2.2008); בש"פ 6988/19 פלוני נ' הוצאת עיתון הארץ, פסקאות 26-24 לפסק דיני (26.11.2019). ראו עוד: מיכאל בירנהק "חשיפה מקוונת וחשיפה משפטית: על פרטיות ופומביות של פסקי דין ברשת" משפטים מח 31, 46-38 (2018)). 22. על מנת להבהיר את תחום המחלוקת במקרה זה אדגיש, כפי שציינתי בעבר, כי "עובדת מעורבותו של אדם כעד במשפט פלילי, ולא כל שכן כעד מדינה, אינה ברגיל מידע 'פרטי', אלא דווקא מידע שהוא חלק מן הספירה הציבורית" (ראו: ע"פ 2117/12 פלוני נ' הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ, פסקה 8 לפסק דיני (23.9.2012)). על כן, עצם הפיכתו של עד המדינה לכזה, אינה מצדיקה כשלעצמה שלא לחשוף את פרטיו. כמו כן, אין למעט בחשיבותו של האינטרס הציבורי במתן פומבי להליכים פליליים מסוג זה, ובפרט כאלה שבמרכזם נבחרי ציבור. 23. במקרה דנן, אין חולק שהמידע המופיע בפרק עד המדינה, מבלי להרחיב על אודותיו, הוא מידע המצוי ב"ליבת הפרטיות" של עד המדינה (ראו: רע"א 382/16 יהל נ' פקיד שומה תל אביב 4, פסקה 22 (נבו 13.7.2016). כך גם הדגיש בית המשפט המחוזי, עת קבע בהחלטתו כי פרסום פרק זה לצד חשיפת זהותו של עד המדינה יביא לפגיעה בזכותו לפרטיות. לא למותר לציין, כי בניגוד לנטען על-ידי המשיב, עד המדינה אינו פועל בשנים האחרונות כנושא משרה ציבורית – נתון שיש לו השלכה על הערכת האינטרס הציבורי בפרסום. 24. באשר לחלופה הראשונה שהציע בית המשפט המחוזי בהחלטתו, לפיה יפורסמו פרטי כתב האישום המלאים ללא חשיפת פרטיו המזהים של עד המדינה, בשלב הנוכחי אין מדובר עוד באפשרות שיש לה היתכנות מעשית. הדברים אמורים בהתחשב בפרסומים שכבר נעשו בעבר ביחס לפרשה. פרסומים אלה יכולים לשמש בסיס לקישור בין האמור בכתב האישום המלא לבין פרטים מזהים של המעורבים בפרשה, וכתוצאה מכך גם לחשיפת זהותו של עד המדינה. 25. לצד זאת, גם החלופה השנייה, שעניינה פרסום מלא של הפרטים המזהים ללא פרק עד המדינה, מעוררת קושי יישומי של ממש. עיון בכתב האישום מעלה כי חלקו של עד המדינה בפרשה שזור לאורכה ולרוחבה, לרבות קשרים שניהל עם גורמים נוספים בקשר למספר אישומים. כפי שגם ציינה המדינה, חלקו של עד המדינה בהליך הוא משמעותי והמידע הנוגע אליו שיוותר אסור בפרסום עשוי לעמוד בבסיס חלק מן העדויות האחרות בתיק. לנוכח האמור התרשמתי כי חלופה זו גם כן אינה בגדר האפשר, ועלולה אף היא להביא לחשיפת המידע הכלול בפרק עד המדינה וכך לפגיעה חמורה בפרטיותו. 26. אכן, טוב עשה בית המשפט המחוזי בכך שבחן אפשרויות מידתיות יותר להגבלתו של צו איסור הפרסום. אולם, חלופות אלה התבררו, במישור המעשי, ככאלה שלא נותנות מענה למקרה שבפנינו. אשר על כן, אין מנוס מהטלת צו איסור פרסום במתכונת שהתבקשה על-ידי המדינה מלכתחילה – על פרטיו המזהים של עד המדינה כמו גם על פרק עד המדינה בכתב האישום, וכן על יתר הפרטים שצוינו בסעיף 11 לבקשת המדינה מיום 20.3.2023 (למעט עצם החתימה על הסכם עד המדינה). בהתאמה, יש לחסות ולהסיר מהמאגרים המשפטיים כל החלטה קודמת שיש בה כדי לחשוף פרטים החורגים מכך. 27. בשולי הדברים אציין כי איני סבורה שהשלמת השלב שבו תישמע עדותו של עד המדינה אמורה להשפיע על בחינת הבקשה לאיסור פרסום. כפי שציין בית המשפט המחוזי, סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט מגדיר שני חריגים לכלל בדבר פרסום ההליכים – הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון, או מניעת פגיעה חמורה בפרטיותו. הא – ותו לא. 28. סוף דבר: הערעור מתקבל כאמור בפסקה 26 לעיל. ניתן היום, כ"ט תשרי תשפ"ה (31 אוקטובר 2024). דפנה ברק-ארז שופטת