עמותת אור תורה סטון נ. שר הפנים

החלטה בתיק בג"ץ 9786/07 בבית המשפט העליון בג"ץ 9786/07 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל העותרת: עמותת אור תורה סטון נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. הממונה על מחוז ירושלים - הגב' רות יוסף 3. משה לוי - מנהל הארנונה בעיריית ירושלים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ז' בטבת תשע"א (24.12.09) בשם העותרת: עו"ד ג' גרימברג בשם המשיבים 2-1: עו"ד ד' מארקס בשם המשיב 3: עו"ד נ' כליף-חזרתי פסק - דין השופטת ע' ארבל: עניינה של עתירה זו הוא בשאלה האם יש עילה להתערב בהחלטת שר הפנים שלא לפטור את העותרת מתשלום ארנונה כללית מכוחו של סעיף 5(י) לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: פקודת הפיטורין או הפקודה). רקע 1. העותרת היא עמותה רשומה הפועלת ללא כוונת רווח, המפעילה, בין היתר, מדרשה לנשים ולנערות מעל גיל 18 בשם "מדרשת לינדנבאום" או "מכללת ברוריה" (להלן: המדרשה). במדרשה מתקיימים מסלולי לימוד שונים המיועדים הן לתלמידות ישראליות והן לתלמידות המגיעות מחוץ לארץ (להלן: תלמידות חו"ל או תלמידות זרות), כאשר המשותף לכולם הינו לימוד תורה בעל אופי "ישיבתי" לנשים. פעילות המדרשה מתנהלת בנכס המצוי בשטח שיפוטה של עיריית ירושלים (להלן: העירייה). 2. במשך שנים רבות נהנתה העותרת מפטור מתשלום ארנונה כללית בגין הנכס נשוא העתירה (להלן: הפטור או הפטור מארנונה). בכתבי הטענות של הצדדים לא מצוין באיזו שנה קיבלה העותרת את הפטור והאם המקור הנורמטיבי עליו הוא נסמך היה סעיף 5(י) לפקודה, שעוסק ב"מוסד-מתנדב לשירות הציבור", שכיום מבקשת היא לזכות בפטור מכוחו. מתגובת העירייה עולה כי הפטור שהוענק לעותרת הוסדר כולו במסגרת הפנימית של העירייה, הגם שהסמכות ליתן פטור מכוח סעיף 5(י) לפקודה נתונה לשר הפנים. 3. בשלהי שנת 2003 הודיעה העירייה לעותרת כי היא אינה זכאית עוד לפטור ועליה לשלם את מלוא סכום הארנונה, החל מיום 1.1.03. עם ביטול הפטור, הפנתה העירייה את העותרת להגשת בקשה למתן פטור מארנונה לפי סעיף 5(י) לפקודה בהתאם לנוהל הקבוע בחוזר מנכ"ל משרד הפנים 2/99 (להלן: חוזר מנכ"ל 2/99), ככל שהיא חפצה בקבלת פטור כאמור. ואכן, בחודש ינואר 2004 הגישה העותרת את הבקשה לפטור בהתאם לנוהל. תחילה המליצה העירייה לדחות את הבקשה אך לאחר קבלת פירוט נוסף מהעותרת, הוחלט ביום 20.10.04 להמליץ למשיבה 2, הממונָה על מחוז ירושלים במשרד הפנים (להלן: הממונָה), על אישור הפטור לעותרת, שכן נמצא כי "שכר המנכ"ל סביר; כ-25% מהכנסות המוסד הינן מתרומות מתוך תקציב של כ-60 מיליון, דבר המאפשר פן התנדבותי; שכר הלימוד השנתי הינו כ-7,500 ש"ח, כולל מגורים ומזון, ולפיכך גובה התרומה נמוך ממחירי השוק." 4. הבקשה הועברה לטיפול משרד הפנים. ביום 28.11.04 התבקשה העותרת להמציא לנציגי הממונה פרטים נוספים, וביניהם הצהרה אודות מספר מקבלי השירות במוסד שהינם תושבי העיר ירושלים ופירוט על התמורה המתקבלת בעד מתן השירות ומחיר השוק לאותו סוג השירות שניתן על ידה. לטענת העותרת, בקשה זו התקבלה במשרדה רק ביום 21.2.06. העותרת הצהירה בתגובה כי במוסד לומדות 172 תלמידות, מתוכן 108 הינן תושבות ירושלים ו-64 תלמידות ישראליות שאינן תושבות ירושלים. כמו כן, הצהירה כי שכר הלימוד הנגבה על ידה הינו 10,000 ש"ח עבור שנת לימודים. 5. ביום 13.8.06 דחתה הממונה את בקשת העותרת, בטענה שהעותרת אינה עומדת במספר קריטריונים המעוגנים בחוזר מנכ"ל 2/99, שבהם חייב המוסד המבקש את הפטור לעמוד (להלן: הקריטריונים): 2. המוסד אינו גובה תמורה עבור פעולותיו או שהתמורה שהוא גובה נמוכה באופן משמעותי ממחירי השוק ומשקפת את הפן ההתנדבותי של המוסד. (להלן: קריטריון מספר 2) 4. מפעילי המוסד ופטרוניו לא מפיקים כל הנאה כלכלית אישית לבד משכר סביר שהוא פונקציה של תרומתם הישירה. (להלן: קריטריון מספר 4) 5. המוסד פועל בתוך קהילת הרשות המקומית ופעילותו משרתת בעיקר את תושבי אותה הרשות המקומית. (להלן: קריטריון מספר 5) 6. העותרת פנתה לממונה בשנית וטענה, בין היתר, כי היא משרתת בעיקר את תושבי הרשות המקומית וכי שכר הלימוד הנגבה על ידה נמוך באופן משמעותי ממחירי השוק. למרות זאת, הודיעה הממונה לעותרת ביום 25.12.06 כי הוחלט שלא להעניק לה את הפטור כיוון שאינה עומדת בקריטריון מספר 2 ובקריטריון מספר 5, הנזכרים לעיל. מתשובה זו עולה כי הממונה קיבלה את טענות העותרת לעניין קריטריון מספר 4, אולם יתר טענותיה נדחו. הקריטריונים לגביהם חלוקים הצדדים הם, אפוא, קריטריונים מספר 2 ומספר 5. טענות העותרת 7. העותרת טוענת כי החלטת הממונה בעניינה מוטעית היות שהיא עומדת באופן מלא בכל הקריטריונים שנקבעו בנוהל. לעניין קריטריון מספר 2, נטען כי שכר הלימוד הממוצע הנגבה על ידי העותרת מהתלמידות הישראליות הלומדות במדרשה עומד על סך של 6,000 ש"ח, שהינו סכום נמוך ב-50% משכר הלימוד אשר נגבה במוסדות דומים, דהיינו סכום נמוך משמעותית ממחיר השוק. טענתה זו נתמכת בחוות-דעת כלכלית שהוגשה מטעמה, בה נערכה השוואה בין שכר הלימוד שנגבה על ידי העותרת לשכר הלימוד שנגבה על ידי מוסדות שונים להשכלה גבוהה במדינה. עוד ציינה העותרת, כי מתלמידות חו"ל נגבה שכר לימוד נמוך, אם כי לא בשיעור משמעותי לעומת שכר הלימוד הנגבה במדרשות אחרות ברחבי העיר המיועדות לתלמידי חו"ל. לשיטת העותרת, מנתונים אלה עולה כי היא עומדת בקריטריון מספר 2 באופן מלא, ולחילופין עומדת היא בו בשיעור של 67%, המהווה את אחוז התלמידות הישראליות הלומדות במדרשה, שאין ספק כי התמורה הנגבית מהן עומדת בקריטריון (6,000 ש"ח, כזכור). העותרת מוסיפה וטוענת כי היא מופלית לרעה ביחס למוסדות אחרים בעיר, שגובים שכר לימוד בסכום דומה לזה הנגבה על ידה, וחרף זאת זכו בפטור או שהוכרו כמקיימים את קריטריון מספר 2 (אך לא זכו בפטור מטעמים אחרים). בעתירה לא צוינו שמות המוסדות ביחס אליהם נטענה ההפליה. אשר לקריטריון מספר 5, ציינה העותרת כי למעלה מ-30% מתלמידות המדרשה הינן תושבות ירושלים במקור, במנותק מלימודיהן במדרשה. העותרת סבורה כי יש לראות גם ביתר התלמידות "תושבות הרשות המקומית" אף שאינן תושבות העיר מקדמת דנא. לשיטתה, מאחר שרוב התלמידות הישראליות, שאינן תושבות ירושלים במקור, עוברות להתגורר בעיר לצורך הלימודים וחלקן אף משנות את כתובתן בתעודת הזהות, יש לראותן כתושבות ירושלים. בדומה, נטען כי גם התלמידות הזרות הינן תושבות העיר, שכן גם הן מתגוררות בעיר בזמן לימודיהן. העותרת מטעימה כי עיריית ירושלים תומכת בעמדתה זו. היא מוסיפה, כי יש ליתן משקל רב לעמדת הרשות המקומית בעניין זה מאחר שמדובר בקריטריון היורד לשורש אופייה של העיר ולהרכב אוכלוסייתה. לבסוף, צוין כי העותרת מקיימת פעילות ענפה לטובת תושבות העיר בדרך של ארגון ימי עיון ושיעורי תורה הפתוחים לקהל הרחב, וכן כי תלמידות המדרשה נוהגות להתנדב בארגוני חסד שונים ברחבי העיר. מכאן, טוענת העותרת, כי היא עומדת בקריטריון מספר 5, לאמור: המדרשה פועלת בתוך קהילת הרשות המקומית ופעילותה משרתת בעיקר את תושבי העיר ירושלים. 8. טענת הפליה נוספת בפי העותרת נוגעת לפטור מארנונה שקיבלו מוסדות מוכרים להשכלה גבוהה דוגמת אוניברסיטאות ומכללות, וזאת בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוזר מנכ"ל משרד הפנים 4/04 (להלן: חוזר מנכ"ל 4/04), שקובע כי מוסד להשכלה גבוהה יהיה זכאי לפטור מארנונה לפי סעיף 5(י) לפקודה, אף אם לא התקיימו בו התנאים המפורטים בקריטריונים שבחוזר מנכ"ל 2/99. לטענת העותרת, החלטת הממונה שלא להעניק לה את הפטור מביאה למצב בו מוסדות אחרים להשכלה גבוהה, המתוקצבים בצורה משמעותית על ידי משרדי הממשלה והגובים שכר לימוד גבוה פי שניים מהעותרת, זכאים לפטור, בעוד שהעותרת נושאת בתשלום מלוא הארנונה למרות שהיא בעלת מאפיינים דומים למוסדות הפטורים. 9. לבסוף, מעלה העותרת טענה חלופית, לפיה ככל שיוכרע כי היא אינה עומדת בקריטריונים ולכן אינה זכאית לפטור מכוח סעיף 5(י) לפקודה, הרי שעליה לשלם את מלוא סכום הארנונה החל משנת המס 2007, ממועד החלטת הממונה הדוחה סופית את בקשתה לפטור, ולא החל משנת 2003, כפי שהורתה לה העירייה. טענות המשיבים 10. המשיבים 1 – 2 סבורים כי לא נפל פגם בהחלטת הממונה שלא לאשר את מתן הפטור מארנונה, שכן העותרת אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו בנוהל. נטען כי די בכך שהעותרת הצהירה בטופס בקשתה כי היא גובה "שכר לימוד כמקובל במוסדות חינוך מקבילים" וכי שכר הלימוד שהיא גובה מתלמידות חו"ל אינו נמוך משמעותית משכר הלימוד שגובים מוסדות דומים, כדי להסיק שהעותרת אינה עומדת בקריטריון מספר 2, באשר מחיריה אינם נמוכים באופן משמעותי ממחירי השוק. עוד צוין כי קיימת אי-קוהרנטיות מסוימת בנתונים שנמסרו על ידי העותרת, באשר בהזדמנויות שונות הצהירה על שכר לימוד בסכומים שונים. מכאן, נטען כי כלל לא עלה בידי העותרת להוכיח כי היא גובה תמורה בסך 6,000 ש"ח, כטענתה. המשיבים 1 – 2 הוסיפו וטענו כי העותרת לא הציגה כל תימוכין לטענתה, כי היא מופלית ביחס למוסדות אחרים בעיר שזכו בפטור. לשיטת המשיבים 1 – 2, העותרת אינה עומדת גם בקריטריון מספר 5, שכן אחוז התלמידות שניתן להגדירן כ"תושבות הרשות המקומית" נמוך מ-50% מכלל תלמידות המדרשה. המשיבים 1 – 2 דוחים הטענה כי יש לראות בתלמידות שעברו להתגורר בעיר באופן זמני לצורך הלימודים במדרשה כתושבות הרשות, בין אם הן תלמידות ישראליות ובין אם הן תלמידות חו"ל. לטענתם, בנסיבות בהן השירות שמציע המוסד מוענק לתושבים שאינם תושבי הרשות, המגיעים להתגורר ברשות רק לצורך קבלת השירות, לא מתקיים הרציונל שבמתן הפטור, לפיו המוסד-המתנדב לתועלת הציבור מעניק לתושבי הרשות שירותים, שאחרת היה על הרשות המקומית להעניק לתושביה ולהקצות לצורך כך כספי ציבור. לבסוף, טענו המשיבים 1 – 2 כי אין בפעילות שמקיימת העותרת לטובת תושבות העיר דוגמת שיעורי התורה הפתוחים לקהל הרחב כדי ללמד שפעילותה משרתת בעיקר את תושבי הרשות. עיקר פעילותה הוא בהענקת השכלה לתלמידותיה המגיעות מרחבי הארץ ומחו"ל, והשירות אותו מציעה העותרת לתושבי העיר הינו משני בלבד. המשיבים 1 – 2 הדגישו כי חוזר מנכ"ל 4/04 קבע קריטריונים פרטניים למתן פטור מארנונה לאוניברסיטאות מוכרות על ידי המועצה להשכלה גבוהה, ששכר הלימוד הנגבה מתלמידיהן נמצא תחת פיקוח. 11. עיריית ירושלים הגיבה מטעמו של המשיב 3, מנהל הארנונה בעירייה. העירייה מצדדת בטענותיה של העותרת לעניין עמידתה בקריטריונים ולכן סבורה היא כי היה מקום להעניק לעותרת את הפטור המבוקש. על פי הנתונים שהיו בפני העירייה, שכר הלימוד הממוצע שהעותרת גובה הוא 7,500 ש"ח, סכום שעומד בתנאי קריטריון מספר 2, כך לשיטת העירייה. יתר על כן, העירייה סבורה כי כאשר מדובר במוסד שפעילותו מעודדת השתקעות תלמידים מרחבי המדינה ומחוצה לה בתחומי העיר, ואגב כך מקדמת את התפתחותה הכלכלית של העיר, יש לראותו כמוסד שעומד בקריטריון מספר 5. לצד זאת, העירייה חולקת על העותרת בכל הנוגע לטענתה החלופית כי העירייה לא הייתה מוסמכת לבטל את הפטור שהוענק לעותרת בעבר עד למתן החלטת הממונה בבקשתה. לגישת העירייה, יש לדחות טענה זו על הסף משום שהסמכות העניינית לדון בנושא מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים. בנוסף, נטען כי העותרת מבקשת לתקוף החלטה שהעירייה קיבלה לפני כארבע שנים ובנסיבות אלה חל שיהוי ניכר בהגשתה. לגופם של דברים נטען, בין היתר, כי הפטור שהעניקה העירייה לעותרת ניתן בחוסר סמכות, שכן העירייה אינה מוסמכת ליתן פטור מארנונה על פי סעיפים 4 ו-5(י) לפקודת הפיטורין וסמכות זו נתונה למשרד הפנים. על כן, הפטור שניתן לעותרת מהעירייה בטל מעיקרו. 12. בעקבות הדיון שהתקיים בעתירה, אפשרנו לעותרת בהחלטתנו מיום 24.12.09 להעביר למשיבים 1 – 2 רשימת מוסדות בעיר, ביחס אליהם טענה להפליה מאחר שהם זכו בפטור, אף שגובים הם שכר לימוד בסכום דומה לזה הנגבה על ידה. בהודעת עדכון מיום 28.3.10 התייחסו המשיבים 1 – 2 למוסדות ששמותיהם הועברו אליהם על ידי העותרת. לטענתם, מבירור שערכו בעניינם של מוסדות אלה עולה כי הם גובים שכר לימוד נמוך מזה שגובה העותרת, ולפיכך לא חל שינוי בעמדתם ביחס לאי-עמידתה בקריטריון מספר 2. ביום 22.4.10 הגיבה העותרת להודעת העדכון ועמדה על טענתה כי שכר הלימוד שנגבה על ידה מצוי בגבולות המחירים שגובים מוסדות דומים, אשר קיבלו פטור, ועל כן מופלית היא לרעה. דיון והכרעה 13. העותרת מבקשת לזכות בפטור מכוח סעיף 5(י) לפקודה, אשר זו לשונו: "פיטורים שונים הנכסים דלקמן יהיו פטורים מהארנונה הכללית, דהיינו: (א) ... (י) כל רכוש שמוסד-מתנדב לשירות הציבור משתמש בו אך ורק לשירות הציבור, בתנאי שאותו מוסד יתאשר על ידי שר הפנים לצורך פיטורין על פי סעיף זה". 14. כאמור לעיל, העותרת נהנתה מפטור מתשלום ארנונה במשך שנים רבות, שהוסדר במסגרת הפנימית של העירייה. בשנת 2003 הודיעה העירייה לעותרת, כמו גם למוסדות נוספים בעיר אשר נהנו מפטור דומה במשך השנים, על ביטול הפטור. הודעה זו נמסרה בעקבות עתירה שהגישו מספר רשויות מקומיות בשנת 1999 לבית משפט זה, בבקשה להורות לשר הפנים לבחון מחדש "פטורים היסטוריים" מתשלום ארנונה, שניתנו למוסדות שונים מכוח הוראות סעיפים 5(ז) ו-5(י) לפקודה (בג"צ 26/99 עיריית רחובות נ' שר הפנים, פ"ד נז(3) 97 (2003). להלן: הלכת עיריית רחובות). בגדרה של עתירה זו נפסק ביום 11.2.03 (בדעת רוב של השופטת ט' שטרסברג-כהן והשופט – כתוארו אז – א' ריבלין נגד דעתו החולקת של השופט י' אנגלרד), כי יש להיענות לעתירה במובן זה שייבחנו מחדש ה"פטורים ההיסטוריים" שניתנו לפני עשרות שנים ולא הוגבלו בזמן, נוכח חלוף הזמן הרב מאז שניתנו ושינוי הנסיבות. עוד נפסק, כי בחינת הזכאות לפטור בכל הנוגע לפטורים מכוח סעיף 5(י) לפקודה, תיעשה על בסיס הקריטריונים שנקבעו בחוזר מנכ"ל 2/99. בחוזר מנכ"ל 2/99, שפורסם בתאריך 11.2.99 בטרם התבררה העתירה לגופה, נקבע נוהל חדש להענקת פטור מארנונה ל"מוסד מתנדב לשירות הציבור" מכוח סעיף 5(י) לפקודה (להלן: הנוהל). על פי הנוהל, הבקשות לפטור תוגשנה לרשות המקומית שבשטחה הנכס ולממונה על המחוז הרלוונטי במשרד הפנים. המוסד המבקש את הפטור יגיש טופס בקשה בצירוף המסמכים הנדרשים לרשות המקומית, וזו האחרונה, לאחר גיבוש המלצתה, תעביר את הבקשה לממונה על המחוז הרלוונטי במשרד הפנים, לו האציל שר הפנים את סמכות הענקת הפטור. המלצת הרשות המקומית, כמו גם החלטת הממונה על המחוז, תינתנה בהתאם לרשימת קריטריונים מצטברים המעוגנים בחוזר מנכ"ל 2/99 בהם חייב המוסד המבקש את הפטור לעמוד. מבחינת מעמדם הנורמטיבי, הקריטריונים הקבועים בנוהל הינם בגדר "הנחיות פנימיות" שהרשות קבעה לעצמה (בג"ץ 4725/07 מרכז משען בע"מ נ' שר הפנים, פס' 10 (לא פורסם, 7.8.08). להלן: עניין מרכז משען; דנ"א 10350/02 שר הפנים נ' מטר, פ"ד נח(3) 255, 266 (2004)). לכן, ככלל, על הרשות לפעול בכפוף לקריטריונים, אף על פי שגמישים הם מעצם טיבם, כפי שיפורט בהמשך. למען שלמות התמונה יצוין, כי במהלך שנת 2003 במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), התשס"ג-2002, תוקנה פקודת הפיטורין, כך שנוסף לה סעיף 5ג, הקובע כי גופים הפטורים מארנונה לפי סעיף 5 לפקודה, יחלו לשלם ארנונה בשיעורים הולכים וגדלים, עד לשיעור של שליש מהחיוב שהיה מוטל עליהם אלמלא הפטור ובכפוף לחריגים שנקבעו (ראו הלכת עיריית רחובות, בעמ' 118 – 119). 15. העותרת מבקשת אותנו להתערב בהחלטת הממונה, באשר, לטענתה, עומדת היא בקריטריונים שנקבעו בנוהל. עלינו לבחון אפוא את שאלת עמידתה בקריטריונים. שני דגשים בטרם נפנה לעשות כן. ראשית, יובהר כי על העותרת מוטל הנטל להוכיח כי היא עומדת בקריטריונים, היות שהיא הפונה בבקשה לקבלת הפטור. "העובדה כי העותרת אחזה ב"פטור היסטורי", אין בה כדי לשנות את נקודת המוצא האמורה" (עניין מרכז משען, פס' 15). שנית, הבחינה להלן תיעשה בהתחשב בכך שמדובר בקריטריונים מצטברים, כפי שנקבע בנוהל. קריטריון מספר 2 – התמורה 16. קריטריון מספר 2 דורש כי התמורה הנגבית על ידי המוסד המבקש את הפטור תהא נמוכה באופן משמעותי ממחירי השוק ותשקף את הפן ההתנדבותי של המוסד. ההנחה הגלומה בקריטריון זה היא כי "מקום בו הפרש המחירים בין מוסד "מתנדב" למוסד "מסחרי" רגיל אינו משמעותי, קשה לראות בכך – ולו מבחינת צרכן השירותים – כהתנדבות." (עניין מרכז משען, פס' 16). המשיבים 1 – 2 הצהירו כי על פי מדיניותם, תמורה הנמוכה בשיעור של 50% ממחיר השוק היא תמורה שעומדת בתנאי המפורט בקריטריון. מדיניות זו, הקובעת נתון מספרי שישקף את הפער ביחס למחיר השוק, נמצאה סבירה על ידי בית המשפט בעניין מרכז משען, והיא מקובלת גם עליי, באשר יש בה כדי לתרום לבהירות הקריטריון. 17. עיקר טענותיה של העותרת בהתייחס לקריטריון מספר 2 התמקד בשכר הלימוד שהיא גובה מהתלמידות הישראליות במדרשה, העומד, לדבריה, על סך של 6,000 ש"ח. כך למשל, חוות-הדעת הכלכלית שהגישה העותרת מתייחסת רק לשכר הלימוד שנגבה מן התלמידות הישראליות. שכר לימוד זה מהווה את הבסיס להשוואה שנערכה בחוות-הדעת אל מול מוסדות אחרים. בתגובתה מיום 22.4.10 אף טענה העותרת, כי "הוברר למשרד הפנים כי בקשת ההכרה כמוסד פטור מתייחס [צ"ל מתייחסת, ע.א] לפעילות המוסד לתלמידות ישראליות ועל כן אין משמעות לתשלום הנדרש מתלמידות חו"ל". ואכן, רק בשולי הדברים התייחסה העותרת לשכר הלימוד שהיא גובה מהתלמידות הזרות, בציינה כי מאלה נגבה שכר לימוד נמוך, אם כי לא בשיעור משמעותי בהשוואה למוסדות אחרים, וזאת מבלי שנקבה בסכום המדויק שנגבה מהן. העותרת ניסתה, אם כן, למקד את הדיון בשכר הלימוד שנגבה מהתלמידות הישראליות, כשנקודת המוצא לבחינת עמידתה בקריטריון היא תמורה בסך 6,000 ש"ח, ולצד זאת ניסתה "להצניע" את שכר הלימוד שנגבה מהתלמידות הזרות. ועוד, העותרת טענה כי יש ליתן לה לכל הפחות פטור חלקי מארנונה, בשיעור אחוז התלמידות הישראליות הלומדות במדרשה (67%, כזכור), מאחר שאין חולק כי ביחס אליהן עומדת היא בקריטריון, היינו כי נגבית מהן תמורה הנמוכה ב-50% ממחיר השוק. בעניין זה, מקובלת עליי עמדת המשיבים 1 – 2, כי אין מקום להפרדה בין שכר הלימוד הנגבה מהתלמידות הישראליות לבין שכר הלימוד הנגבה מהתלמידות הזרות, לצורך מתן הפטור מארנונה. קריטריון מספר 2 אינו מתעניין בזהות מקבלי השירות אלא בתמורה הנגבית בעבורו. הרציונל הטמון בו הוא, כי כאשר מוסד גובה תמורה נמוכה בצורה משמעותית ממחיר השוק, יש בכך כדי לבטא את הפן ההתנדבותי שלו, כאמור. העותרת גובה תמורה מכלל התלמידות הלומדות במדרשה לצורך מימון פעילותה, וכל התלמידות – ישראליות וזרות כאחד – נהנות מהשירות ואגב כך עושות שימוש בנכס נשוא העתירה. אם המוסד המבקש את הפטור מפיק רווח מתלמידות חו"ל, מהן נגבה מחיר "מסחרי" רגיל, נגרע הרציונל להכרה בו כמוסד-מתנדב הזכאי לפטור מארנונה. יוזכר גם כי לא מדובר באחוז מבוטל: עסקינן ב-33% תלמידות חו"ל מבין כלל תלמידות המדרשה. מכאן, שאין יסוד להבחנה שניסתה העותרת לערוך בין התמורה הנגבית מהתלמידות הישראליות לבין זו הנגבית מהזרות. 18. אוסיף, כי אין לקבל את הטענה, לפיה יש ליתן לעותרת פטור בשיעור יחסי לאחוז התלמידות הישראליות במדרשה, לגביהן אין חולק, כך העותרת, כי מתקיים קריטריון מספר 2. מתן פטור בשיעורים משתנים בהתאם לאחוז "ההתאמה" של המוסד לקריטריון זה או אחר, יגדיל בצורה משמעותית את מעגל המוסדות הפטורים. לגביית הארנונה חשיבות כלכלית רבה, בהיותה המקור העיקרי למימון הוצאותיה של הרשות המקומית, ולכן גם למתן הפטור ממנה השלכות מקבילות. שהרי, הענקת פטור מארנונה לפלוני, משמעותה הכבדת הנטל המוטל על יתר תושבי הרשות או פגיעה בהיקף השירותים הניתנים להם על ידי הרשות (ראו הלכת עיריית רחובות, בעמ' 122; בג"ץ 6741/99 יקותיאלי נ' שר הפנים, פ"ד נה(3) 673, 685 (2001)). משכך, החיוב בארנונה הוא הכלל ומתן הפטור הוא בגדר החריג לו. הרחבת מעגל הזכאים לפטור באופן המוצע על ידי העותרת תביא אפוא לכרסום משמעותי בתקציבה של הרשות ולהכבדת הנטל המוטל על תושביה שאינם פטורים. זאת ועוד, מתן פטור חלקי בהתאם לאחוז "ההתאמה" יחייב את הרשות לבחון בציציות של כל מוסד ולברר מהי מידת "התאמתו" לכל קריטריון מבין 13 הקריטריונים שבנוהל. בכך יש כדי לסרבל ולהאריך את הליך הבדיקה לצורך מתן הפטור. כבר נפסק, כי "אחת מתכונותיו של "מס טוב" שהוא "יעיל, כלומר ניתן לגבייה בקלות ובהוצאה מזערית כך שהשלטון ייהנה ממלוא המס שהאזרח משלם" (י' מ' אדרעי "בסיס מס כולל בישראל" [32], בעמ' 432)." (בג"ץ 5503/94 סגל נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד נא(4) 529, 541 (1997)). דברים אלה יפים גם ביחס למתן פטור ממס, ובמקרה דנא – פטור מתשלום ארנונה כללית. מרגע שהנישום מגיש בקשה למתן פטור ממס, בחינת זכאותו לקבלת הפטור הופכת לחלק בלתי נפרד מהליך גביית המס בעניינו. שהרי, בשביל לדעת האם חייב הוא במס אם לאו, עלינו לבחון את עמידתו בתנאי הפטור (זאת, במיוחד כשעסקינן בפטור חלקי ולכן גם אם הנישום יקבל הפטור, עדיין הוא יידרש לשלם מס בסכום מסוים. ראו סעיף 5ג לפקודה). מאחר שמתן הפטור מארנונה הוא למעשה חלק בלתי נפרד מהליך גבייתה, ובהינתן שאנו מעוניינים לייעל את הליך הגבייה עד כמה שאפשר, הרי שאין מקום להכביד ולסרבל את בחינת הזכאות לפטור, כפי שמשתמע מהסעד המבוקש על ידי העותרת (על חשיבות עיקרון היעילות בתפקודו של המינהל במובן רחב יותר, ראו גם: אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי כרך 1 354 (2009)). 19. המסקנה המתקבלת היא, כי עמידתה של העותרת בקריטריון מספר 2 צריכה להיבחן על סמך שכר הלימוד השנתי הממוצע שהיא גובה מכל התלמידות במדרשה. כפי שהצביעו המשיבים 1 – 2, העותרת לא גילתה עקביות במסירת נתון זה. לעיריית ירושלים מסרה העותרת כי שכר הלימוד השנתי הממוצע עומד על סך 7,500 ש"ח (ראו מכתבה מיום 24.6.04 והמלצת העירייה לממונה מיום 20.10.04), ואילו למשרד הפנים נמסר מאוחר יותר כי שכר הלימוד השנתי הוא 10,000 ש"ח (ראו מכתב העותרת מיום 23.3.06), כשבעתירה הובהר כי מדובר בממוצע של שכר הלימוד הנגבה בכלל התכניות השונות (ראו סעיף 14 לעתירה). מאוחר יותר, חזרה העותרת על הסכום של 7,500 ש"ח (ראו מכתבה מיום 14.9.06 הממוען לממונה). חוות-הדעת הכלכלית שהוצגה מתייחסת רק לשכר הלימוד הנגבה מהתלמידות הישראליות, כאמור, ולכן אין לה נפקות לעניין זה. סבורני כי בנסיבות אלה, לא עלה בידי העותרת להציג תשתית עובדתית סדורה המלמדת מהו שכר הלימוד שנגבה בפועל מתלמידותיה. מובן, שאדם הפונה לבג"ץ נדרש לבסס עתירתו על נתונים עובדתיים מוצקים (ראו, למשל: בג"ץ 240/98 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' השר לענייני דתות, פ"ד נב(5) 167, 191 (1998)). על כן, בדין קבעה הממונה כי היא לא עמדה בנטל להוכיח את עמידתה בקריטריון מספר 2. 20. משאלה הם פני הדברים, איני רואה צורך להיכנס לעובי קורת טענת ההפליה שהעלתה העותרת ביחס למוסדות אחרים בעיר, שגובים על פי הטענה שכר לימוד בסכום דומה לזה הנגבה על ידה, וחרף זאת זכו בפטור. די אם אומר כי גם בעניין זה לא הוכחה תשתית עובדתית מספקת. מאחר שלא ברור מהו שכר הלימוד הממוצע שגובה העותרת, הרי שלא ניתן לערוך השוואה בינה לבין המוסדות שזכו בפטור. בנוסף, העותרת לא פירטה מהן הוצאות האש"ל שהיא גובה מתלמידותיה (נתון שמופיע לכאורה בחוות-הדעת הכלכלית, אולם שם צוין כי לא מדובר בהערכה התואמת את המציאות), וכיצד המלגות שמעניקה העותרת לתלמידותיה (בגובה 360,000 ש"ח לשנה, על פי טענתה) משפיעות על שכר הלימוד הממוצע. מהודעת העדכון מטעם המשיבים 1 – 2, עולה כי נתונים אלה נחוצים לצורך ביצוע ההשוואה למוסדות אחרים. ואולם העותרת בחרה שלא למוסרם בתגובתה, ותחת זאת טענה כי מדובר בנתונים בלתי רלוונטיים. בנסיבות העניין, אין בידי את מלוא הנתונים כדי לקבוע האם הופלתה העותרת לרעה. יוטעם, שהנטל מוטל על העותרת להוכיח את טענת ההפליה שבפיה ואין הוא רובץ לפתחם של המשיבים, להוכיח כי לא הפלוה (ראו, למשל: בג"ץ 11075/04 גרבי נ' שרת החינוך התרבות והספורט, פס' 27 (לא פורסם, 5.12.07)). אדגיש, כי אין בכוונתי להכריע האם בבוא הממונה לבחון את התמורה הנגבית על ידי המוסד המבקש את הפטור, עליו להתחשב גם בתשלום שנגבה מהתלמידים עבור אש"ל ובהנחות המוענקות להם. יחד עם זאת, סבורני כי יש מקום לכך שהממונה יבהיר את דרך חישוב התמורה הנגבית על ידי מוסדות דוגמת העותרת, ובכלל זה, האם נבחן שכר הלימוד "נטו" כשהוא עומד לבדו, או תוך שקלול רכיבי האש"ל וההנחות האמורים. בטוחני, כי הבהרה זו תסייע בהבטחת עיקרון השוויון בין המוסדות השונים המבקשים את הפטור, כמו גם תבאר איזה פרטים על המוסד לכלול בטופס הבקשה לפטור המוגש למשרד הפנים. קריטריון מספר 5 – תושבי הרשות המקומית 21. משהגענו לכלל מסקנה, כי אין עילה להתערב בהחלטת הממונה לפיה העותרת אינה עומדת בקריטריון 2, ונוכח העובדה שהקריטריונים שבנוהל מצטברים הם, הרי שאינני נדרשת לרדת לשורש שאלת עמידתה של העותרת בקריטריון מספר 5, הקובע, בין היתר, כי על פעילותו של המוסד המבקש את הפטור לשרת בעיקר את תושבי הרשות המקומית, אשר בשטחה הוא שוכן. חרף זאת, ברצוני להעיר מספר הערות בהקשר זה. לגביית הארנונה חשיבות כלכלית רבה, בהיותה המקור העיקרי למימון הוצאותיה של הרשות המקומית, ולכן גם למתן הפטור ממנה השלכות מקבילות. שהרי, הענקת פטור מארנונה לפלוני, משמעותה הכבדת הנטל המוטל על יתר תושבי הרשות או פגיעה בהיקף השירותים הניתנים להם על ידי הרשות (ראו הלכת עיריית רחובות, בעמ' 122; בג"ץ 6741/99 יקותיאלי נ' שר הפנים, פ"ד נה(3) 673, 685 (2001)). משכך, החיוב בארנונה הוא הכלל ומתן הפטור הוא בגדר החריג לו. הרחבת מעגל הזכאים לפטור באופן המוצע על ידי העותרת תביא אפוא לכרסום משמעותי בתקציבה של הרשות ולהכבדת הנטל המוטל על תושביה שאינם פטורים. 22. ראשית, תשלום הארנונה נועד לממן את שירותי העירייה לתושבי העיר. הפטור מארנונה תכליתו להתחשב במוסדות המעניקים שירות לתושבי העיר, בשונה מהענקת שירותים לתושבי המדינה כולה. יפים לעניין זה דבריה של הנשיאה ד' ביניש, שנכתבו בעניינו של מוסד דומה להפליא לעותרת – מדרשה ללא כוונת רווח לנשים מעל גיל 18 – שאף הוא עתר להתערבות בהחלטת הממונה על המחוז, שלא להעניק לו פטור מארנונה מכוח סעיף 5(י) לפקודה: "עיקרו של הסירוב למתן פטור בנסיבותיה של העותרת נעוץ בכך שתלמידותיה באות ללמוד בירושלים, אך רובן אינן תושבות ירושלים והן באות מקצווי ארץ ואף מחו"ל, וחלקן, לטענת העותרת כ-30%, הן אכן תושבות העיר. באת-כוח העותרת עמדה על כך שהמוסד אותו היא מייצגת תורם לירושלים ולכן גם המליצה העירייה על מתן הפטור, אך המלצתה לא נתקבלה על ידי המשיבים. מוכנים אנו להניח כי אכן, כטענת באת-כוח העותרת, מדובר במוסד שמושך אליו תלמידות, אשר בתקופת לימודיהן מתגוררות בירושלים, גם אם לא שינו את כתובתן הרשומה, וחלקן אף תשארנה בעתיד בעיר. אולם, הפטור מארנונה לא נועד לתמוך במשיכתם של מוסדות שונים לפעול בירושלים ותכליתו המצומצמת יותר היא להתחשב במוסדות שנותנים לתושבי העיר שירות, שאלמלא כן היה על העירייה להעמידו לרשות התושבים, במסגרת סמכויותיה וחובותיה על פי חוק. תשלום הארנונה נועד לממן את השירות הבסיסי שהעירייה נותנת לכל המבנים המצויים בשטחה, וכל פטור מטיל את נטל התשלום הזה על תושבים שנושאים בעול צרכיה המרובים של עירם במתן אותו שירות בסיסי." (ההדגשה שלי, ע.א. בג"צ 4288/07 נשמת – מדרשה גבוהה לנשים נ' שר הפנים (לא פורסם, 17.3.10)). ראו גם את דברי השופט א' ריבלין, כתוארו אז, בעניינו של קריטריון מספר 5: "... הארנונה העירונית נועדה לשמש כמקור מרכזי למימון הוצאותיה של הרשות המקומית בתחומיה שלה, לרווחת תושביה. רשות מקומית אמורה לדאוג לקהילתה שלה, להבדיל מכלל קהילת המדינה (בג"ץ יקותיאלי הנ"ל, בעמ' 683). גריעה מתשלום ארנונה עשויה להביא לקיצוץ בשירותים הניתנים לתושבי העיר. על כן, אין פסול בהתניית מתן הפטור לגופים מתנדבים בכך שהם עצמם יעניקו שירותים לתושבי העיר, להבדיל ממתן שירותים לקהילת המדינה כולה (השוו בג"ץ יקותיאלי הנ"ל, שם נקבע מפורשות כי שר הפנים לא קנה לו סמכות להסמיך עירייה להעניק הקלות בארנונה לעידוד כלל ארצי). (ההדגשה שלי, ע.א. בג"ץ 1675/02 אדם, טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' שר הפנים, פס' 4 (לא פורסם, 18.11.02)). דברים אלה מבהירים מדוע אין לקבל את טענת העותרת, כי יש לראות את תלמידותיה הישראליות והזרות, שאינן תושבות העיר ירושלים במקור, כ"תושבות הרשות המקומית" לצורך הפטור מארנונה. גם במקרה שלפנינו, רק כ-30% מכלל תלמידות המדרשה הן תושבות ירושלים משכבר הימים, ואילו יתר התלמידות העתיקו את מקום מגוריהן לעיר באורח זמני לצורך הלימודים במדרשה. באשר על כן, התרשמתי כי לא נפל פגם בהחלטת הממונה גם בהקשר זה, חרף עמדת העירייה בסוגיה, שכזכור מהווה המלצה בלבד. 23. שנית, טוענת העותרת כי היא מופלית ביחס למוסדות להשכלה גבוהה, שלצורך קבלת הפטור מארנונה מכוח סעיף 5(י) לפקודה, אינם נדרשים לעמוד בקריטריונים שבחוזר מנכ"ל 2/99 ובכלל זה בקריטריונים "המקומיים", כל אימת שעומדים הם בתנאים המפורטים בחוזר מנכ"ל 4/04. איננו נדרשים להכריע בכך. אעיר רק כי על פניו קיימת הצדקה להסדר הפרטני שנקבע בעניינם של מוסדות אלה, הואיל ועוצמת האינטרס הציבורי בתמיכה בהם מצדיקה קביעת קריטריונים שונים מהקריטריונים שבהם נדרשת העותרת ומוסדות כדוגמתה לעמוד, כולל צמצום המשקל המיוחס לשיקולים המקומיים. זאת, בשים לב לכך שמדובר בגופים, אשר הוכרו על ידי המועצה להשכלה גבוהה, שהמדינה משתתפת בתקציבם ושכר הלימוד שהם גובים מפוקח על ידי הוועדה לתכנון ולתקצוב שליד המועצה להשכלה גבוהה. 24. שלישית, אעיר כי בכל הנוגע לתלמידות הזרות, מנסה העותרת להחזיק את המקל משני קצותיו – מהלך שאין לאפשרו. בגדרו של קריטריון מספר 2, טענה העותרת כי שכר הלימוד שנגבה מתלמידות חו"ל אינו רלוונטי לצורך בחינת עמידתה בקריטריון זה. בה-בעת, בגדרו של קריטריון מספר 5, ביקשה העותרת לראות בתלמידות הזרות "תושבות הרשות המקומית" כדי שניתן יהיה להגדירה כמי שמשרתת בעיקר את תושבי הרשות. אם כן, לגישת העותרת, קיומן של התלמידות הזרות הפך בהקשר זה לרלוונטי לפעילות המוסד. אין לאפשר לעותרת לעשות שימוש סלקטיבי בקיומן של התלמידות הזרות, במטרה להיכנס תחת הקריטריונים ולזכות בפטור. כפי שהובהר לעיל, עובדת קיומן של התלמידות הזרות הלומדות במדרשה צריכה להילקח בחשבון במסגרת חישוב התמורה הנגבית על ידי העותרת במסגרת קריטריון מספר 2. כך, קיומן נבחן גם בהקשרו של קריטריון מספר 5, שעניינו בחינת זהות מקבל השירות. 25. לאור האמור לעיל, נראה כי העותרת אינה עומדת גם בקריטריון מספר 5. סטייה מהקריטריונים 26. מצאנו כי העותרת אינה עומדת בשניים מן הקריטריונים שבנוהל. ואולם, אין הדבר פוטר אותנו מבחינת השאלה האם במקרה הספציפי שלפנינו יש מקום לסטות מהוראות הנוהל. כאמור, הקריטריונים שבנוהל הינם "הנחיות פנימיות" מבחינת מעמדם הנורמטיבי, ולפיכך גמישים הם באופיים: "... מבחינת מעמדן, הוראות הנוהל הן בבחינת "הנחיות פנימיות" (השוו: דנ"א 10350/02 שר הפנים נ' מטר, פ"ד נח(3) 255, 266 (2004) (להלן: עניין מטר)). "טיבן של הנחיות פנימיות שגמישות הן, והרשות מוסמכת - ולעתים אף חייבת - לשקול את אפשרות הסטייה מהן" (בג"ץ 7053/96 אמקור בע"מ נ' שר הפנים, פ"ד נג(1) 193, 213 (1999) (להלן: עניין אמקור)). מאידך, סטייה מהוראות ההנחיות היא בבחינת היוצא מן הכלל. "היכולת וההיתר לסטות מהנחיות, יכולת והיתר מוגבלים הם ... סטייה עמוקה או סטיות תכופות מהנחיות נושאות בצדן מחיר כבד של פגיעה בציפיות, בוודאות ובביטחון המשפטי. במקרים אלה עלולה להיפגע - לעתים באורח אנוש - יכולתה של הרשות לנהל מדיניות ראויה ועקיבה, ואף עלול להתעורר חשש כי סטייתה של הרשות מן ההנחיות יסודה בשיקולים זרים או במעשה בשל הפליה" (עניין מטר, בעמ' 267)... " (עניין מרכז משען, פס' 10). 27. בטרם ניגש לשאלת הסטייה מן ההנחיות, נדגיש כי ההנחיות בענייננו עוסקות במתן סיוע כספי עקיף למוסדות, על דרך של מתן פטור ממס. על רקע ההשלכות של הרחבת מעגל הזכאים לפטור מארנונה, עליהן עמדתי לעיל, סבורני כי נדרשים טעמים בעלי משקל של ממש לצורך סטייה מההנחיות שבנוהל, וזו לא תתבצע בנקל. בשים לב לאמור לעיל, לא התרשמתי כי במקרה דנן מתקיימים טעמים יוצאי דופן שיש בהם להצדיק סטייה מן ההנחיות. סטייה מההנחיות אינה יכולה למלא את שלא הסתייע בידי העותרת להוכיח. משאיננו יודעים בבירור מהי התמורה הנגבית על ידה, הרי שלא ניתן לדעת האם סטייה מקריטריון מספר 2 תהא כרוכה במחיר שאנו מעוניינים "לשלם" אם לאו. ודוק: קריטריון מספר 2 הינו קריטריון מהותי, שמטרתו לבחון את הפן ההתנדבותי של המוסד המבקש את הפטור. לא מדובר אפוא בקריטריון "פריפריאלי", שהגמשתו היא עניין של מה בכך. הדברים תקפים גם ביחס לטענת העותרת, כי יש להחיל עליה את "הוראת הגמישות" הפנימית הקבועה בנוהל (ראו הערה מספר 1 בנוהל), ולהקל עימה בכל הנוגע לקריטריון מספר 2, מאחר שהוכרה כ"מוסד ציבורי" לפי סעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961. גם לא מצאתי הצדקה בנסיבות המקרה לסטות מההלכה הברורה, שנקבעה בעניין מעמדם של תלמידים זרים לצורך קריטריון מספר 5. משאלה הם פני הדברים, לא מצאתי עילה להתערבות במקרה הנתון בפניי בהחלטת הממונה שלא לסטות מההנחיות שבנוהל. 28. לסיום אוסיף, כי אנו מכירים בחשיבותו ובתרומתו של המוסד שאותו מפעילה העותרת. לא נעלמה מעינינו העובדה, כי פעילותו אכן מקדמת את רווחתם של תושבי ירושלים, כמו גם של תושבי רשויות אחרות. יחד עם זאת וכאמור, מאחר שגריעה מתשלום הארנונה משמעה הכבדת הנטל על אחרים ועשויה היא להביא לקיצוץ בשירותים הניתנים לתושבי העיר, הרי שאין מנוס מהתניית הפטור בעמידה בקריטריונים, אשר מטבע הדברים מצמצמים את מעגל הזכאים, כך שרק חלק מהמוסדות התורמים לרווחת העיר זוכים בו. מועד ביטול "הפטור ההיסטורי" על ידי העירייה 29. טענתה החלופית של העותרת, כי עליה לשלם את מלוא סכום הארנונה החל משנת המס 2007, דהיינו ממועד ההחלטה הסופית של הממונה בעניינה, מכוונת נגד המשיב 3, מנהל הארנונה בעירייה. הסמכות לדון בהחלטה של רשות מקומית או של נושא משרה בה, שאינה טעונה אישור של שר הפנים, נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים (ראו: פריט 8(א) לתוספת הראשונה בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000; בג"ץ 8620/08 מכון פרדס לחינוך יהודי נ' שר הפנים (לא פורסם, 28.4.10); בג"ץ 8375/03 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' המועצה האזורית חוף הכרמל (לא פורסם, 11.11.03)). ואולם, העובדה שבית המשפט לעניינים מנהליים הוסמך בחוק לדון בהחלטה של הרשות המקומית כאמור, אינה שוללת את סמכותו של בג"ץ לדון בעניין זה, מאחר שמדובר בסמכות מקבילה (ראו: ע"א 9379/03 מיכאל צ'רני נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(3) 822, פסקה 11 (2006)). אמנם, ככלל, "במקום שלעותר עומד סעד חלופי ראוי ויעיל לפני ערכאת שיפוט אחרת, לא יידרש בג"ץ לעתירה" (בג"ץ 6274/03 מילאד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.12.03)). אולם, במקרה דנן סבורני כי שיקולי יעילות מטים את הכף לטובת הכרעה בסוגיה במסגרת העתירה שבפנינו, ובפרט משהסעד הדומיננטי שהתבקש בעתירה עוסק בנושא המצוי בסמכותו הייחודית של בג"ץ (ראו: בג"ץ 10/00 עיריית רעננה נ' המפקחת על התעבורה מחוזות ת"א והמרכז, פ"ד נו(1) 739, 766 (2001)). 30. לגופם של דברים, אין לקבל את טענת העותרת כי "הפטור ההיסטורי" שניתן לה צריך היה להמשיך לעמוד בתוקפו עד למתן ההחלטה הסופית של הממונה בעניינה. פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם הרציונל הטמון בהלכת עיריית רחובות, לפיו אין לנישום זכות קנויה לקבל את הפטור אך מהטעם שניתן לו בעבר. לא כל שכן, כאשר הפטור שממנו נהנתה העותרת במשך השנים ניתן בחוסר סמכות, באשר הסמכות להעניקו מסורה למשרד הפנים, כפי שעולה מתגובת העירייה – טענה שהעותרת אף לא ניסתה לסתור. משיצאה מלפני בית משפט זה הנחיה המורה לבחון מחדש פטורים שניתנו בעבר ושלא הוגבלו בזמן, ומשהתברר לעירייה כי כלל לא היתה בידיה הסמכות להעניק את הפטור, הרי שהחלטתה לבטל את הפטור ולא להוסיף ולהעניקו עד למתן החלטת משרד הפנים, היא סבירה ולא ראיתי להתערב בה. סוף דבר 31. נוכח הטעמים שלעיל, לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטת המשיבים 1 – 2 שלא לפטור את העותרת מתשלום ארנונה כללית, כמו גם בהחלטת המשיב 3 לחייב את העותרת במלוא תשלום הארנונה החל מיום 1.1.03. משכך, העתירה נדחית. העותרת תישא בשכר-טרחת באי-כוח המשיבים 1 – 2 בסך כולל של 10,000 ש"ח. סכום זהה ישולם לבא כוחו של המשיב 3. ש ו פ ט ת השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ארבל. ניתן היום, ‏א' באב תשע"א (‏1.8.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07097860_B12.doc עכ+הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il