מגדי חלאילה נ. עיריית אלשאגור

פסק-דין בתיק רע"א 9779/06 בבית המשפט העליון רע"א 9779/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המבקשים: 1. מגדי חלאילה 2. עו"ד ג'מאל שעבאן 3. כריים גאנם נ ג ד המשיבה: עיריית אלשאגור בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.11.06 בבר"ע 753/06 שניתן על-ידי כבוד השופט יצחק כהן תאריך הישיבה: ה' באדר ב התשס"ח (12.3.2008) בשם המבקשים 1 ו-3: עו"ד מגדי חלאילה, עו"ד האני מנסא בשם המבקש 2: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד דקל קורש, עו"ד נעמה חליל פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו בקשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (בר"ע 753/06 ו-בר"ע 754/06), בגדרו נענה בית המשפט לבקשת המערערים לערער על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בחיפה מיום 21.9.2006, אך דחה את הערעורים לגופם. רקע עובדתי 2. ביום 23.11.2003 ניתן לטובת המערערים 1 ו-2 פסק דין בבית משפט השלום בחיפה (כבוד הרשמת ש' פומרנץ) בתיק א 17445/03. בפסק הדין חייב בית המשפט את המשיבה בתשלום סך של 1,369,140 ש"ח למערערים 1 ו-2, בהיעדר בקשת רשות להתגונן. כן קבע בית המשפט בפסק הדין כי הוא מאשר את צו העיקול הזמני שניתן בתיק ומורה לבנק אוצר השלטון המקומי (להלן: אוצר השלטון המקומי) ולמשרד הפנים להעביר את הכספים המוחזקים בידיהם או העתידים להיות מוחזקים בעבור המשיבה, לחשבון בא כוחם של המערערים. 3. ביום 20.5.2003 קיבל בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט ש' שר) הסכם פשרה בין המערער 3 והמשיבה, בו נקבע כי המשיבה ונתבעת נוספת תעברנה למערער 1 סכום של 350,000 ש"ח, ונתן לו תוקף של פסק דין. עוד נקבע בפסק הדין כי צו העיקול הזמני שניתן בתיק יעמוד בתוקפו אך יועמד על הסכום של 150,000 ש"ח, וכי כספים אלו יועברו לחשבון בא כוח המערער 3. להלן יכונו שני פסקי הדין האמורים – "פסקי הדין". בעקבות מתן פסקי הדין ולאחריהם ננקטו מספר הליכים מקבילים על ידי המערערים, המשיבה ואוצר השלטון המקומי, בבית משפט השלום ובפני ראש ההוצאה לפועל, כפי שיפורט להלן. 4. לשם ביצוע פסקי הדין פתחו המערערים שני תיקים בלשכות ההוצאה לפועל, לשם מימושם. לימים, נפתח כנגד המשיבה תיק איחוד (08-99790-06-2) בעבור נושיה הרבים (להלן: תיק האיחוד). לתיק זה צורפו, במועדים שונים, שני תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו על ידי המערערים. כפי שעולה מפלטי התיקים בהוצאה לפועל, במסגרת איחוד התיקים ניתן צו עיכוב הליכים בתיקי המערערים – ביום 2.2.2006 בתיקם של המערערים 1 ו-2, וביום 2.4.2006 בתיקו של המערער 3. ביום 9.5.2006 הורה ראש ההוצאה לפועל (א' אוחיון) על ביטולו של העיקול אצל אוצר השלטון המקומי, במסגרת תיק האיחוד. ראש ההוצאה לפועל לא פרט בהחלטתו באיזה עיקול מדובר, אך להחלטה צורפה רשימת התיקים המצורפים ובהם גם תיקיהם של המערערים. בעקבות זאת, פנתה המשיבה לבית משפט השלום בחיפה בבקשה כי יבטל את העיקול שנקבע בפסק דינו. ביום 18.6.2006 קיבל בית משפט השלום (כבוד הרשמת ש' פומרנץ) את הבקשה, והורה על ביטול העיקול. בית המשפט ציין, כי הדבר נעשה נוכח הצורך לשמור על עקרון השוויון בין כל הנושים וכדי לאפשר למשיבה לעמוד בהתחייבויותיה בתיק האיחוד. ביום 3.7.2006 הגישו המערערים בקשה לבית משפט השלום במסגרתה ביקשו לעכב את החלטתו לבטל את העיקול, ולהשיבו לתוקף, לאור החלטה בסוגיה זהה שניתנה בבית המשפט המחוזי בחיפה, בעניינו של המערער 3, במסגרת בר"ע 563/06. בית משפט השלום (כבוד הרשמת ש' פומרנץ) נענה לבקשה ועכב את ביצוע החלטתו. במקביל, ביום 6.7.2006 הגישה המשיבה בקשה לראש ההוצאה לפועל להורות על ביטול העיקולים הפרטניים שניתנו בעניינם של המערערים, לאור סירובו של אוצר השלטון המקומי למחקם. ביום 3.9.2006 קיבל ראש ההוצאה לפועל את הבקשה, והורה על ביטול העיקולים. ראש ההוצאה לפועל ציין בהחלטתו כי הגם שאין זה בסמכותו לבטל עיקול זמני כל עוד התביעה מתבררת בבית המשפט, הרי שמשעה שניתן פסק דין, ובייחוד כשקיים תיק איחוד, אין מניעה בפני ביטול העיקול, אשר מקנה עדיפות בלתי הוגנת לזוכה שצו העיקול עומד לזכותו. בד בבד, באותו היום, בעקבות בקשת הבהרה שהוגשה על ידי אוצר השלטון המקומי, הבהיר בית משפט השלום כי הוא חוזר בו מהחלטתו מיום 18.6.2006, וקבע כי העיקול באוצר השלטון המקומי יעמוד על כנו כל עוד לא בוטל פסק הדין. עוד קבע בית המשפט כי על אוצר השלטון המקומי לפעול על פי העיקול, דהיינו לבצע את פסק הדין ולממש את העיקול המוטל על כספי המשיבה. יצוין כי החלטה דומה ניתנה כאמור בעניינו של המערער 3, בבית המשפט המחוזי בחיפה. למחרת היום, ביום 4.9.2006, העביר אוצר השלטון המקומי את הכספים שעוקלו לחשבונות באי כוחם של המערערים, בסך 962,873 ש"ח. יש לציין כי ביום 4.9.2006 שב ראש ההוצאה לפועל והורה על ביטול העיקולים אצל אוצר השלטון המקומי בכל התיקים הכלולים בתיק האיחוד, ובהם העיקולים שהוטלו בבית המשפט כעיקולים זמניים. 5. ביום 7.9.2006 הגישה המשיבה בקשה לראש ההוצאה לפועל, להורות על השבת הכספים הנ"ל, בהתבססה על הוראת סעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל). ביום 21.9.2006 קיבל ראש ההוצאה לפועל (א' אוחיון) את הבקשה. ראש ההוצאה לפועל קבע כי לשיטתו, הכספים טרם הועברו לידי באי כוח המערערים, ולכן החלטתו אינה להשבת הכספים אלא למניעת מימוש עיקול שכבר בוטל. כן קבע ראש ההוצאה לפועל, כי אין מדובר בכספים שהועברו מחוץ להליך ההוצאה לפועל, ולכן אין מניעה על מתן צו המורה על החזרת הכספים לאוצר השלטון המקומי. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 6. על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל מיום 21.9.2006 הגישו המערערים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (בר"ע 753/06 ו-בר"ע 754/06), בטענם כי החלטתו של ראש ההוצאה לפועל חרגה מסמכותו וסותרת את פסקי הדין. הדיון בבקשות אוחד ובית המשפט נענה לבקשת רשות הערעור אך דחה את הערעור לגופו. 7. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי אמנם בפסקי הדין הורו בתי משפט השלום לאוצר השלטון המקומי להעביר את סכומי הכסף שעוקלו ישירות לחשבונות הבנק של באי כוח המערערים, אך כיוון שאנו מצויים בשלב בו השרביט מצוי בידו של ראש ההוצאה לפועל, והוא עתה הגורם המוסמך ליתן הוראות בדבר מימוש העיקול, כי אז מוסמך ראש ההוצאה לפועל לשנות מהוראותיו של בית המשפט בנוגע למימוש העיקול. עוד קבע בית המשפט כי מעת מתן פסק הדין, ומכיוון שמימוש העיקולים נתון לסמכותו של ראש ההוצאה לפועל, אחת היא אם סכומי הכסף המעוקלים הועברו באמצעות לשכת ההוצאה לפועל או שלא באמצעותה. בית המשפט ציין כי הבקשות לביצוע שהגישו המערערים הן חלק מתיק האיחוד, ואין להסכים למצב בו אחד מהנושים השותפים לתיק האיחוד מקבל סכומי כסף מחוץ להליך הגבייה הקולקטיבי. 8. מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו. טענות הצדדים 9. לטענת המערערים, שגה בית המשפט המחוזי משהשאיר על כנה את החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 21.9.2006. לטענתם, פסק דינו של בית המשפט המחוזי נוגד את ההלכה שנקבעה בע"א 4199/97 אוריאלי נ' סמואל, פ"ד נג(2) 206 (1999) (להלן: הלכת אוריאלי), לפיה אין זה מסמכותו של ראש ההוצאה לפועל להורות, על פי סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, על השבתם של כספים שהועברו שלא במסגרת ביצוע פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל. לטענתם, ביצוע העיקול נעשה אך ורק מכוח פסקי הדין, ולא במסגרת תיקי ההוצאה לפועל, ומשכך חרג ראש ההוצאה לפועל מסמכותו שעה שהורה על השבת הכספים. 10. בענין זה מוסיפים המערערים כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי ראש ההוצאה לפועל קנה סמכות מתוקף סעיף 20(ב) לחוק ההוצאה לפועל, שכן אין מדובר בתשלום שנעשה בטעות, אלא על פי הוראה מפורשת של בית המשפט. 11. עוד טוענים המערערים, כי משנקבע בפסקי הדין כי העיקולים הזמניים יעמדו בעינם, אין זה מסמכותו של ראש ההוצאה לפועל לשנות מקביעה זו ולבטלם, ועליו לבצע את פסקי הדין ככתבם וכלשונם. 12. מנגד סומכת המשיבה את ידה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, החלטתו של ראש ההוצאה לפועל ניתנה כדין, כאשר שורש הבעיה הינה החרות שנטלו לעצמם המערערים לנקוט בהליכים מחוץ לתיק האיחוד, תוך פגיעה ביתר נושיה, וזאת בניגוד לצו עיכוב הליכים שניתן בתיק זה. לטענתה, ההלכה שנקבעה בענין אוריאלי אינה חלה על נסיבות המקרה, שכן אין מדובר בכספים שהועברו מחוץ לתיק ההוצאה לפועל, אלא שבמימוש שלא כדין של עיקול, בניגוד להחלטתו של ראש ההוצאה לפועל. דיון 13. לאחר שעייננו בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, ולאחר ששמענו את הצדדים בפנינו, שוכנענו כי יש להיענות לבקשה ולהעניק למערערים רשות ערעור. עם זאת, שוכנענו כי לגופו של ענין, דין הערעור להידחות. 14. כזכור, טענתה של המשיבה הינה כי בנסיבות הענין, מוסמך ראש ההוצאה לפועל להורות על השבת הכספים מתוקף סמכותו על פי סעיף 20(ב) לחוק ההוצאה לפועל. טענתה זו התקבלה על ידי ראש ההוצאה לפועל ואושרה על ידי בית המשפט המחוזי, ואף אני שותף לקביעה זו. 15. סעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל מורה כי: גביית יתר 20. (א) כל סכום שנגבה מהחייב מעל לחוק הפסוק ישולם לחייב, ואם נמסר לזוכה, רשאי ראש ההוצאה לפועל לצוות על החזרתו; הצו ניתן להוצאה לפועל כאילו היה פסק דין לטובת החייב כנגד הזוכה. (ב) שולם סכום כסף בטעות, תוך כדי הליכי הוצאה לפועל, רשאי ראש ההוצאה לפועל לפי בקשת צד מעונין לתת כל צו לתיקון הטעות; צו כאמור ניתן להוצאה לפועל כאילו היה פסק דין. 16. עינינו הרואות, כי כדי שיקנה ראש ההוצאה לפועל סמכות ליתן צו לתיקון טעות, נדרש כי יתקיימו שלושה תנאים מצטברים: תשלומו של סכום כסף, היות התשלום בשל טעות, והיותו תוך כדי הליכי הוצאה לפועל. 17. משנתקיים בענייננו התנאי הראשון, נדרשת בחינת התקיימותם של התנאים הנותרים – תנאי "הטעות" וביצוע התשלום תוך כדי הוצאה לפועל. נבחן תחילה את התנאי האחרון מביניהם. 18. כאמור, מקורו של התשלום הינו בעיקולים זמניים שהוטלו בבתי משפט השלום במסגרת התובענות אותן ניהלו המערערים כנגד המשיבה. משזכו המערערים בתובענותיהם, קבעו בתי המשפט כי העיקולים הזמניים יוסיפו לעמוד, והורו כי הכספים המעוקלים יועברו לחשבונות באי כוח המערערים. 19. קביעות אלו של בתי המשפט הינן בהתאם לאמור בהוראת תקנה 381 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), לפיה, בשונה מהאמור בתקנה 370(1) לתקנות סדר הדין האזרחי בדבר סעדים זמניים ככלל, עיקול זמני שניתן במהלך התביעה לטובת הזוכה לא יפקע עם מתן פסק הדין, אלא יעמוד בתוקפו עד לביצועו: עיקול זמני לטובת תובע שזכה בתביעתו 381. זכה התובע בתביעתו, ימשיך העיקול הזמני לעמוד בתוקפו עד שפסק הדין יבוצע; בפסק הדין רשאי בית המשפט או הרשם לחייב את הנתבע בהוצאות העיקול הזמני. על רקע ייחודו זה של העיקול הזמני, המתקיים אף לאחר תום ההליך, נקבע כי ביצועו הינו על פי חוק ההוצאה לפועל, אף לאחר מתן פסק הדין: החלת חוק ההוצאה לפועל 382. הוראות חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, יחולו על ביצוע עיקול זמני לפי סימן זה, ואם זכה התובע בתביעתו, ימשיכו בפעולות לפי אותו חוק. 20. מהוראות אלו עולה, כי משמסיים בית המשפט לומר את דברו בתובענה באמצעות מתן פסק דין, ממצה הוא, ככלל, את תפקידו בהליך. לאחר קביעתו של בית המשפט כי פלוני או אלמוני זכאי לסעדים אותם תבע, עובר הדיון המשפטי לזירת ההוצאה לפועל. בדרך זו, על אף שהסתיים ההליך העיקרי, ממשיך העיקול הזמני – שניתן מתוקף סמכותו של בית המשפט – להתקיים מתוקף סמכויות הביצוע של ראש ההוצאה לפועל, בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל. 21. ודוק: משניתן פסק דין, אמנם אין כל חובה שיתנהלו הליכי הוצאה לפועל, והדבר תלוי במידת שיתוף הפעולה מצד החייב על פי פסק הדין. אלא שמשניתן במהלך ההליך העיקרי עיקול זמני, והעיקול נותר על עומדו גם לאחר מתן פסק הדין, יש לקבוע, בהתאם לתקנה 382 לתקנות סדר הדין האזרחי, כי כל פעולה הנובעת מעיקול זה הינה "פעולה על פי חוק ההוצאה לפועל", בין אם פנה הזוכה לפתיחת תיק הוצאה לפועל ובין אם לאו. 22. בענין זה, קביעותיהם המפורשות של בתי המשפט בדבר קיומם של העיקולים ובנוגע לביצועם אינן מעלות ואינן מורידות. כאמור, משנתנו בתי המשפט את פסקי דינם סיימו הם את תפקידם, ומכאן והלאה חוסים העיקולים תחת סמכותו הבלעדית של ראש ההוצאה לפועל, שללשכתו הוגשו פסקי הדין לביצוע. 23. משכך, מצאתי כי מימוש העיקולים והעברת הכספים לחשבונות באי כוח המערערים הינן פעולות שבוצעו "תוך כדי הליכי הוצאה לפועל", כדרישת סעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל. לאור זאת, למותר לציין כי אין תחולה בענייננו להלכה שנקבעה בענין אוריאלי. 24. מקביעה זו אנו למדים אף על התקיימותה של הדרישה הנוספת. כאמור לעיל, ראש ההוצאה לפועל, מתוקף סמכותו האמורה, הורה, כחלק מאיחוד התיקים שנפתחו כנגד המשיבה, על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל כנגדה, ובהתאם על ביטול העיקולים הנדונים. חרף זאת, ובהתבססו על החלטתו של בית משפט השלום, העביר אוצר השלטון המקומי את הכספים שעוקלו לידי באי כוח המערערים. 25. בנסיבות אלו, אין מנוס מפני קביעה כי העברת הכסף מקורה בטעות. אין מדובר אמנם בטעות בזיהוי או בתשלום ביתר, אלא בטעות בדרך ביצועו של פסק הדין, בשל מה שנדמה היה כסתירה בין החלטות בית המשפט וראש ההוצאה לפועל. כפי שמציין בענין זה המלומד בר אופיר: "אם שולם סכום כסף בטעות, במהלך ביצוע הליכי ההוצאה לפועל, רשאי ראש ההוצאה לפועל לתת צו לתיקון הטעות. הצו יינתן לפי בקשת כל צד מעוניין, ויבוצע בהוצאה לפועל כאילו היה פסק דין. בדרך זו ניתן לגבות למשל כספים שהמוציא לפועל שילם לאדם כלשהו מתוך טעות בזיהויו או בזכותו לקבלם (סעיף 20 לחוק)." (דוד בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות 753 (מהדורה שישית, עדכון מס' 5, 2008) (להלן: בר-אופיר)). 26. בענייננו, העברת הכספים נעשתה כאמור כחלק מהליכי ההוצאה לפועל, ובוצעה תוך טעות של אוצר השלטון המקומי בנוגע לזכותם של המערערים לקבלם. אמנם, העברת הכספים נעשתה, לכאורה, על פי הוראה מפורשת של בית משפט השלום, בהחלטתו מיום 3.9.2006. אלא שיש להבין החלטה זו על רקע החלטת בית המשפט מתאריך 18.6.2006, בגדרה ביקש בית המשפט להשיב את המצב לקדמותו, ולהבהיר כי משניתן פסק הדין, אין זה מסמכותו להכניס בו שינויים. דבר זה עולה בבירור אף מלשונה המפורש של החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בבר"ע 563/06, בעניינו של המערער 3 – עליה התבססה החלטתו של בית משפט השלום ביחס למערערים 1 ו-2 – בה נקבע כי "מאחר ומדובר בהליכי גביה במסגרת ההוצל"פ, ממילא מי שהוסמך לדון בתוקפם של עיקולים, עיכוב ביצועם ו/או ביטולם, הוא ראש ההוצל"פ" (פסקה 14 להחלטה). בהתאם, החלטתו של ראש ההוצאה לפועל לבטל את העיקולים במסגרת איחוד התיקים אינה סותרת את פסקי הדין ואינה חורגת מהאמור בהם, אלא מביאה לביצועם במסגרת הסמכות המוקנית לראש ההוצאה לפועל. 27. בהפעלת סמכותו כפוף אמנם ראש ההוצאה לפועל לפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט, אולם המטרה אותה אמורה היא לשרת חורגת ממטרתו של בית המשפט במתן פסק דינו. אכן, כפי שמציין המלומד בר-אופיר: "[מערכת ההוצאה לפועל] משמשת מכשיר חוקי וחברתי שמטרתו העיקרית לעזור לכל אדם לממש את החיובים שנפסקו לטובתו. זוהי הזרוע המבצעת של הרשות השופטת, והיא מתחילה את פעילותה הביצועית לאחר שפסק הדין כבר ניתן או כאשר הגיע מועד מימושו של חיוב שאיננו פסק דין. תפקידה הסטטוטורי הוא להפוך את פסק הדין ממסמך משפטי עיוני שקובע זכויות וחובות, לנכס כלכלי מניב פירות." (בר-אופיר, בעמוד 1) בעוד שסמכותו של בית המשפט מופעלת לשם הגשמת המטרה עליה הוא אמון – מתן מענה משפטי לסכסוך בין הצדדים, הרי שמטרת ראש ההוצאה לפועל הינה תרגום קביעותיו המשפטיות של בית המשפט למציאות, תוך שימוש בכלים שמטרתם לאפשר לזוכה בפסק הדין ליהנות מפירות זכייתו. במסגרת זו נחשף ראש ההוצאה לפועל למידע הנוגע לביצועו של פסק הדין בעולם המעשה, מידע שלא פעם אין לו כל נגיעה להליכים שהתנהלו בבית המשפט. בהתאם, לשם הגשמת המטרה עליה הוא אמון, עשוי ראש ההוצאה לפועל לחרוג בעת הפעלת סמכותו מהמתווה שהותווה בפסק הדין, בכל הנוגע לביצועו. אמנם, על חריגה זו להיעשות בזהירות רבה, ותוך שמירה מלאה על הוראותיו של פסק הדין. חשוב לא פחות, עליה להיעשות אך ורק במקרים בהם מוקנית לראש ההוצאה לפועל סמכות בדין לעשות כן, ותוך היצמדות להוראות הדין המסמיך. 28. כך, בכל הנוגע לעיקולים זמניים, לאחר מתן פסק הדין, אמון ראש ההוצאה לפועל על ביצועם, כחלק מביצועו של פסק הדין, ולשם הגשמתה של מטרה זו. סמכות זו הינה סמכות המסורה לו מפורשות בתקנה 382 לתקנות סדר הדין האזרחי, ובאפשרותו להפעילה באופן עצמאי. סמכות זו אינה נלמדת אך מלשון התקנות, אלא אף נדרשת מתוך הגיונם של דברים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בצורה משמעותית בנסיבות המקרה שבפנינו. יש לזכור, כי בשעה שנותן בית המשפט את פסק דינו, ניצבים מולו אך ורק הצדדים לסכסוך הנדון. אין בפניו כל מידע הנוגע ליכולת לבצע את פסק הדין, ובכלל זה כל מידע הנוגע לצדדים שלישיים שלהם ענין באופן ביצועו. כך, כבמקרה שבפנינו, בשעה שישנם נושים רבים המעוניינים בחלוקת נכסיה של המשיבה, התמקדות אך ורק בזכויותיהם של המערערים הפרטניים – כפי שאלו נקבעו בפסק הדין – תקפח, הלכה למעשה, את זכויותיהם של יתר הנושים. הפלייה שגויה זו אין בידי בית המשפט למנוע. מנגד, ראש ההוצאה לפועל הינו הגורם המוסמך ובעל היכולת לשקול את השיקולים הנוגעים לזכויותיהם של כלל הנושים, בכוח ובפועל, ולאזן בינן לבין עצמן ובינן לבין זכויות החייבת. נטילת סמכות זו מראש ההוצאה לפועל תעקר את מטרת איחוד התיקים, ותמנע כל שימוש מעשי בכלי חשוב זה. 29. לסיכום האמור, החלטתו של ראש ההוצאה לפועל לבטל את העיקולים נעשתה בסמכות, ואין בה כל סתירה לאמור בפסקי הדין. מנגד, אין להבין את החלטתו של בית המשפט מיום 3.9.2006 כסותרת את החלטת ראש ההוצאה לפועל, או כמכוונת להצרת סמכויותיו, אלא אך כחזרה על האמור בפסק הדין המקורי. הגם שהדבר אינו עולה בצורה מפורשת מלשון ההחלטה – ומכאן הטעות המצדיקה את ההשבה – הרי שמקריאת ההחלטה לאור החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.8.2006 בעניינו של המערער 3, ברי שכוונת בית המשפט הינה להותיר את הסמכות לדון בביטול העיקול בידי ראש ההוצאה לפועל. משכך, התבססותו של אוצר השלטון המקומי על החלטה זו, וכתוצאה מכך העברת הכספים, מקורם בטעות, הנובעת ממצג משפטי שגוי שעלה מההחלטה, בניגוד למובנה האמיתי. 30. מן האמור עולה, כי התקיימו התנאים הנדרשים לשם הפעלת סמכותו של ראש ההוצאה לפועל על פי סעיף 20 (ב) לחוק ההוצאה לפועל. 31. אשר על כן, אני מציע לחבריי לדחות כאמור את הערעור. 32. בנסיבות הענין, אני מציע כי לא ייעשה צו להוצאות. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: קראתי את חוות-דעתו של חברי השופט ג'ובראן ואני מצטרף לנימוקיו ולתוצאה שאליה הגיע. יוער כי אפילו היתה קיימת סתירה בין החלטתו של בית המשפט מיום 3.9.2006 לבין החלטתו של ראש ההוצאה לפועל מיום 3.9.2006 לבטל את העיקולים, לא היה בכך, לדעתי, כדי לשנות מן התוצאה שאליה הגיע חברי השופט ג'ובראן. סעיף 382 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובע במפורש כי ההוראות הכלולות בו יחולו על ביצוע עיקול זמני, ולפיכך הסמכות לעניין הליכי הגבייה, גם לאחר מתן פסק הדין, נתונה לראש ההוצאה לפועל והוראותיו לעניין זה הן הקובעות. המשנה לנשיאה השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, י"ח בטבת התשס"ט (14.1.2009). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06097790_H07.doc שצ \רכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il