יוסף חזיזה נ. בית הדין הארצי לעבודה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9779-03-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותר: יוסף חזיזה נגד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד יעקב פלדשטיין פסק-דין עתירה המופנית נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 3498-06-25 מיום 1.2.2026, שדחה את טענת העותר לפיה יש למנות מומחה רפואי נוסף מכיוון שהמומחה שמונה שולל באופן קטגורי קיומו של קשר סיבתי קונקרטי בתביעות מיקרוטראומה. 1. העותר, עובד ברכבת ישראל משנת 2003 כבודק קרונות ולאחר מכן כמנופאי מטענים, הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (ב"ל 5700-09-23) שבה נטען כי הוא סובל מפגימה בצוואר, ועתר להכיר בה כתאונת עבודה על דרך מחלת מקצוע או מיקרוטראומה. הצדדים הסכימו כי ימונה מומחה רפואי בתחום האורתופדיה על מנת שיבחן קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה ובין תנאי העבודה. ביום 20.3.2024 מונה ד"ר שי פריימן כמומחה רפואי מטעם בית הדין (להלן: המומחה). עוד באותו היום הגיש העותר "בקשה דחופה להחלפת זהות המומחה" בטענה כי המומחה שמונה לא מכיר בכלל בקשר סיבתי קונקרטי בתביעות מיקרוטראומה. ביום 27.3.2024 בית הדין דחה את הבקשה "בשים לב לכך שד"ר פריימן נמצא ברשימת המומחים ולא עולה מהבקשה שיש מניעה למנותו". בקשה לעיון מחדש נדחתה תוך שנקבע כי תינתן לעותר אפשרות להוכיח טענותיו במסגרת שאלות הבהרה. ביום 31.5.2024 ניתנה חוות דעתו של המומחה לפיה השינויים הניווניים בצוואר העותר תואמים לגילו ולא ניתן לקבוע כי לתנאי עבודת העותר השפעה של מעל 20% על כך. בקשת העותר למנות מומחה נוסף נדחתה בהחלטת בית הדין מיום 14.6.2024 ונקבע כי קודם על העותר להגיש שאלות הבהרה למומחה. לאחר שהוגשו שאלות הבהרה מטעם העותר, קבע המומחה כי אין מקום לשינוי חוות דעתו. בקשה נוספת למינוי מומחה נוסף נדחתה בהחלטה מיום 18.12.2024. ביום 28.5.2025 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי (הנשיא י' גלם ונציגי הציבור א' הינו וי' אהרון לוי), שבו נקבע כי חוות דעתו של המומחה ברורה וקוהרנטית, ותשובותיו לשאלות ההבהרה עקביות; כי לא עלה בידי העותר להוכיח שהמומחה דוגל באסכולה רפואית מסוימת כנדרש לפי ההלכה הפסוקה; וכי בהתאם לחוות דעת המומחה, קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודת העותר ובין הפגימה בצוואר, אולם היא פחותה מאוד ביחס להשפעת גילו של העותר. נוכח האמור, תביעת העותר נדחתה. 2. העותר הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 3498-06-25), שבו חזר על טענותיו ביחס למומחה שמונה וביקש כי ימונה מומחה נוסף. ביום 1.2.2026 ניתן פסק הדין הדוחה את הערעור (ממלא מקום הנשיא א' איטח, השופטים א' גנדלר וד' ספיבק, ונציגי הציבור מר א' מנור וש' קופר). נקבע כי על הטוען לקיומה של אסכולה מחמירה מוטל הנטל לשכנע בקיומה של אסכולה כזו באמצעות חוות דעת רפואית או על סמך פסיקה קודמת, אולם העותר לא עמד בנטל זה. עוד נקבע כי העותר לא הציג למומחה שאלות הבהרה שהיו יכולות לבסס את טענתו כי הוא מוטה; וכי הניתוח הכמותי שהציג העותר נעדר דיון איכותי בנסיבותיהם של התיקים האחרים. מכאן העתירה שלפנינו. 3. העותר טוען, בעיקרם של דברים, כי הותרת פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה על כנו תוביל לפגיעה קשה במראית פני הצדק ובאמון הציבור במומחים הרפואיים המתמנים מטעם בית הדין. לטענת העותר, הגם שהמומחה מכיר על פניו בקשר סיבתי מושגי בין תנאי עבודה ובין מיקרוטראומה צווארית/גבית, בבחינה הקונקרטית של כל תיק ותיק הוא קובע כמעט ללא יוצא מן הכלל כי גיל התובע או מחלת ה-DISH ממנה סובל תרמו תרומה משמעותית בהרבה ביחס לתנאי העבודה ומשכך התביעה נדחית. לתמיכה בטענותיו, העותר מציג שורה ארוכה של הליכים שבהם לטענתו נתן המומחה חוות דעת דומה השוללת באופן קטגורי קיומו של קשר סיבתי קונקרטי בין המחלה ובין תנאי העבודה. לשיטת העותר, יש בטענותיו כדי לעמוד בתנאים שנקבעו בפסיקה לקבלת עתירה על בית הדין לעבודה שכן מדובר בסוגיה בעלת חשיבות ציבורית כללית והצדק מחייב התערבות בה. 4. לאחר שעיינתי בעתירה ובפסקי הדין של בתי הדין לעבודה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף וכך אציע לחבריי. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לא יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו מצומצמת למקרים חריגים בלבד שבהם מתקיימים שני התנאים המצטברים: נתגלתה בפסיקת בית הדין הארצי טעות משפטית מהותית, ובנסיבות העניין הצדק מחייב התערבות של בית משפט זה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986); בג"ץ 7325-03-26 פלוני נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 4 והאסמכתאות שם ‏(‏17.3.2026‏)‏). עוד נקבע כי יש לתת משקל לשאלה אם עניין לנו בסוגיה שבה יש לבית הדין לעבודה מומחיות מיוחדת (ראו, למשל, בג"ץ 513-01-26 וותד נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 8 ‏(‏4.2.2026‏)‏). 5. חרף ניסיונו של העותר לשוות לעתירתו נוֹפך עקרוני בסוגיה דיונית כללית לכאורה, שעניינה מינוי מומחה נוסף מטעם בית הדין, לא מצאתי כי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו. טענות העותר עניינן בתביעות מיקרוטראומה בעבודה, ומשכך, ברי כי הסוגיה מצויה בליבת מומחיותו של בית הדין לעבודה (השוו לבג"ץ 2578/24 קסטוריאנו נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 15 ‏(15.4.2024‏)‏; בג"ץ 6258/21 קלומיטי נ' בית הדין האזורי לעבודה, פסקה 9 והאסמכתאות שם ‏(‏7.10.2021‏)‏). זאת ועוד, בסמכות בית הדין לאמץ או לדחות חוות דעת מומחה שמונה מטעמו. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי העותר לא עמד בנטל שנקבע בפסיקה להוכחת השתייכותו של המומחה לאסכולה מחמירה באופן שיצדיק מינוי מומחה נוסף (ראו לעניין זה פסקה 7 לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה), ומשכך לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בפסק הדין, לא כל שכן טעות משפטית מהותית ואין כל עילה להתערבות (ראו גם בג"ץ 2031/06 בוזגלו נ' המוסד לביטוח לאומי ‏(‏19.3.2006‏)‏). יצוין כי אף לא מצאנו ממש בטענותיו הסטטיסטיות של העותר, אשר מבקש להיבנות משורה ארוכה של פסקי דין שבהם לטענתו נתן המומחה חווֹת דעת דומות שקבעו כי אין קשר סיבתי קונקרטי. ראשית יצוין כי ישנם הליכים שאוזכרו פעמיים ואף שלוש ברשימה (ראו, למשל, סעיפים 37 ו-56 לעתירה שעניינם ב"ל ‏(‏אזורי י-ם‏)‏ 66338-12-19 כלב - המוסד לביטוח לאומי ‏(19.1.2026‏)‏‏; סעיפים 57, 63 ו-67 לעתירה שעניינם ב"ל ‏(‏אזורי חי'‏)‏ 37971-08-21 יונס - המוסד לביטוח לאומי ‏(‏16.1.2023‏)‏; סעיפים 72, 84 ו-91 לעתירה שעניינם ב"ל ‏(‏אזורי ת"א‏)‏ 63830-01-22 ונה - המוסד לביטוח לאומי ‏(30.7.2024‏)‏‏; ואלו רק חלק מהדוגמאות). כבר בכך יש כדי להטיל ספק בנתונים שהוצגו. שנית, ועיקר. כעמדת בית הדין הארצי, גם אני סבור כי לא ניתן לבסס מסקנות כבדות משקל בהתבסס על נתונים סטטיסטיים חלקיים – העותר לא פירט כראוי מה היו נסיבותיו הקונקרטיות של כל תיק ותיק; ואף לא נעשתה השוואה למומחים רפואיים אחרים בתביעות מסוג זה באופן שעשוי להוכיח כי קביעות המומחה אכן חריגות. יפים לעניין זה דברי בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 17351-12-22 חסדאי – המוסד לביטוח לאומי, פסקה 21 (5.11.2023): "טענות מסוג זה הן מוקשות שכן כל תיק נבחן לגופו לפי מיטב שיפוטו המקצועי של המומחה ולפיכך מבלי לקבוע מסמרות – ככלל לא אמורה להינתן משמעות לבחינה סטטיסטית". 6. סוף דבר, שהעתירה נדחית. משלא התבקשה תשובה, לא יעשה צו להוצאות. ניתן היום, ה' ניסן תשפ"ו (23 מרץ 2026). יצחק עמית נשיא עופר גרוסקופף שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת