מדינת ישראל-משרד התקשורת נ. חברת פרטנר תקשורת בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 9769/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9769/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות המערערת: מדינת ישראל-משרד התקשורת נ ג ד המשיבה: חברת פרטנר תקשורת בע"מ ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בת.א. 3280/01 מיום 3.10.06 שניתן ע"י כב' השופטת אורית אפעל גבאי תאריך הישיבה: י"ח בשבט התשס"ט (12.2.09) בשם המערערת: עו"ד יעל מימון בשם המשיבה: עו"ד יצחק פינק פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת א' אפעל גבאי) בו חויבה המערערת לשלם למשיבה סך של 13,810,632 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות ושכר טרחה בסכום של 700,000 ש"ח. 2. בחודש יולי 1997 פרסם משרד התקשורת מכרז למתן רישיון שמיועד היה להוסיף מפעיל של שירותי רדיו טלפון נייד בצד המפעילים הקיימים. המשיבה הייתה אחת מבין שלוש המתמודדות במכרז. היא הגישה את הצעתה ביום האחרון להגשת הצעות – 28.10.97. המשיבה הציעה לשלם דמי רישיון חד פעמיים בסכום של 1,407,804,000 ש"ח. המשתתפות האחרות הציעו סכומים נמוכים יותר. ביום 19.2.98 התכנסה ועדת המכרזים וקבעה כי המשיבה היא הזוכה במכרז. ביום 31.3.98 נדרשה המשיבה לשלם את דמי הרישיון עד ליום 5.4.98. בתנאי המכרז נקבע כי הזוכה תשלם את דמי הרישיון תוך 45 יום מאז ההחלטה בדבר הזכייה. ואכן המשיבה שילמה את הסכום אותו הציעה ביום 5.4.98. כחודש לאחר מכן נדרשה המשיבה על ידי חשב משרד התקשורת להוסיף סכום של 11,092,349 ש"ח. מדובר בסכום של הפרשי הצמדה על דמי הרישיון לתקופה שמיום 15.9.97 ועד ליום 5.4.98. המשיבה שילמה את הסכום האמור תחת מחאה, שכן לטענתה סכום זה נדרש על ידי המדינה בלא כל בסיס חוקי. התביעה שנדונה בבית המשפט המחוזי הייתה תביעתה של המשיבה להשבת הסכום האמור של הפרשי הצמדה. 3. המחלוקת בין בעלות הדין סובבת סביב סעיף 12.9 לתנאי המכרז. זו לשונו של סעיף זה: "כל סכום כסף או ערכו של נכס שעל המציע לנקוב, יהיה במחירים קבועים, בשקלים חדשים נכון ליום הגשת ההצעה, ויירשם בספרות; המדד שיש להתייחס אליו, הוא המדד שהתפרסם ביום 15 בספטמבר 1997; שער החליפין יהיה השער היציג של מטבע חוץ כפי שהוא התפרסם ביום 15 בספטמבר 1997; ...". המערערת טענה בבית משפט קמא וכן בפנינו כי לאור סעיף זה יש להוסיף הפרשי הצמדה לסכום של דמי הרישיון אותו הציעה המשיבה. לעומת זאת, המשיבה גרסה כי הוראותיו של המכרז אינן מחייבות הוספה של הפרשי הצמדה לדמי הרישיון שבהצעתה במכרז. יודגש, כי שתי בעלות הדין התמקדו בפרשנות של סעיף זה על רקע המכרז המסוים. לא הועלו טענות בעלות משמעות רחבה יותר, כמו נוהג בתחום המכרזים וכיוצא בזה. 4. בפסק דין רחב היקף ויסודי דן בית המשפט המחוזי בטענות הפרטניות של בעלות הדין והחליט, בסופו של יום, לקבל את עמדתה של המשיבה. טעמיו של בית המשפט המחוזי מקובלים עלינו ועל כן איננו רואים צורך לחזור ולהעלות את הטיעונים השונים ואת הקביעות של בית המשפט המחוזי. נסתפק בתמצית של הנימוקים שלאורם הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור: א. תנאי המכרז לא כללו כל הוראה אופרטיבית לפיה על הזוכה במכרז להוסיף הפרשי הצמדה לדמי הרישיון שבהצעתה. ב. סעיף 12.9, שאינו מנוסח בלשון אופרטיבית, ממוקם בחלק של המכרז שאינו כולל הוראות אופרטיביות. ג. לקיומו של הסעיף האמור יש הסבר: הסעיף נדרש על מנת שלוועדת המכרזים תהא אפשרות נוחה להשוואה בין ההצעות השונות במכרז. כלומר, הסעיף איפשר יצירת מכנה משותף להצעות. זאת במיוחד לאור העובדה שלא ניתן היה לדעת מראש מתי כל משתתפת תגיש את הצעתה. ד. בין משרדי הממשלה המעורבים נתגלעה מחלוקת בשאלה האם תנאי המכרז מחייבים את הזוכה להוסיף הפרשי הצמדה לדמי הרישיון שבהצעתה. משרד התקשורת, שהיה הגורם האחראי להוצאת המכרז, סבר כי אין להוסיף הפרשי הצמדה בעוד שמשרד האוצר הציג עמדה הפוכה. ה. תנאי המכרז נקבעו, כמובן, באופן חד צדדי על ידי המערערת. על כן יש להחיל את הכלל האומר כי במקרה של ספק פרשני יש לפסוק כנגד המנסח. 5. אשר על כן, הננו מחליטים לדחות את הערעור. המערערת תישא בשכר טרחת עורך דין בסכום של 50,000 ש"ח. ניתן היום, ב' באדר התשס"ט (26.2.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06097690_S17.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il