פלוני נ. עיריית טמרה ולשכת הרווחה לידה

פסק-דין בתיק בג"ץ 9767/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9767/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט נ' הנדל העותרים: 1. פלוני 2. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. עיריית טמרה ולשכת הרווחה לידה 2. עמותת מט"ב – גוף זכיין ומפעיל שירותי אומנה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: בעצמם פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. העותר 1 והעותרת 2 (להלן – העותרים) הם בני זוג. עתירתם עוסקת בהחלטת רשויות הרווחה משנת 2007 בעניין סידור אומנה לילדים, אחייניו של העותר, בביתם של העותרים. 2. העותר הוא דודם של חמישה ילדים, שלושה מהם עודם קטינים. עניינם של הילדים מצוי בטיפול רשויות הרווחה זה למעלה מעשור. במהלך שנת 2005 קבעה ועדה של רשויות הרווחה כי שלושה מבין הילדים ישהו במשפחה אומנת. עם זאת נקבע, כי סידור זה לא יוכל להיות בבית העותרים, שכן אינם מתאימים לשמש כמשפחה אומנת להם. בהמשך אותה שנה, ביום 23.6.05, קבעה ועדת ערר אזורית בעכו, כי יש להכיר במשפחת העותרים כמשפחה אומנת לחמשת הילדים. בשלב מסוים נשללה מהעותרים האפשרות לשמש כמשפחת אומנה לילדים והם עתרו על כך לבית משפט זה (בג"ץ 2372/06). בפסק הדין שניתן בעתירה ביום 31.5.06 הוצע לערוך בדיקה נוספת לעניין התאמת העותרים לשמש כמשפחת אומנה. בעקבות המלצה זו, התכנסה ועדה מקומית של משרד הרווחה במחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית טמרה (להלן – הוועדה) על מנת לדון בעניינם של הילדים. בהחלטת הוועדה מיום 7.11.07 נקבע כי העותרים אינם מתאימים לשמש כמשפחת אומנה. העתירה שבפנינו נסבה על החלטה זו. 3. לשם השלמת התמונה יצוין, כי חודשים ספורים לפני הגשת העתירה שבפנינו, פנו העותרים בעתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (עת"מ 108-09-09). עתירתם נמחקה ביום 9.11.09. מפסק הדין שניתן שם עולה, כי העתירה, שהופנתה כלפי עמותה בשם מט"ב ועובדיה, עסקה בתרומתה של העמותה להחלטה לפיה אין ביכולתם של העותרים לשמש כמשפחת אומנה. עיריית טמרה צורפה באותה עתירה כמשיבה פורמלית בלבד. בפסק הדין צוין, כי קשה היה להבין מהעתירה מהי ההחלטה אותה מבקשים העותרים להביא לבחינתו של בית המשפט. עוד ציין בית המשפט, כי מי שהוסמך לקבל החלטה בעניינם של העותרים היא הוועדה, וכי על החלטתה ניתן להשיג בפני ועדת ערר. ערר כאמור לא הוגש. עוד עולה מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, כי לדברי העותרים הם למדו על קיומה של החלטת הוועדה מיום 7.11.07 רק בעת הדיון בבית המשפט. ואולם, גם לאחר שהוצע לעותרים בדיון ביום 8.11.09 להגיש את הערר מבלי שתועלה נגדם טענה כי חלף המועד להגשתו, בחרו הם שלא לעשות כן. העתירה נמחקה כאמור. 4. בעתירה שבפנינו מעלים העותרים טענות רבות. בין היתר טוענים הם, בדומה לנטען בעתירה המינהלית, כי החלטת הוועדה התקבלה תוך הסתמכות עיוורת על המלצת עובדת עמותת מט"ב – עמותה פרטית המייעצת לרשויות הרווחה, זאת תוך התפרקות משיקול הדעת המסור לרשות. בנוסף נטען, כי החלטת הועדה התקבלה על בסיס תשתית ראייתית חסרה ומבלי שניתנה לעותרים זכות להישמע ולטעון בעניין. העותרים מוסיפים, כי לקחו את הילדים לביתם תוך עידוד של המשיבה 1 ותוך שהובטח להם כי יוכרו כמשפחה אומנת להם. כן מציינים העותרים, כי לאור זאת מבקשים הם שבית המשפט יורה על השמת הילדים בביתם, כך שהם ישמשו כמשפחת אומנה. יחד עם זאת מציינים העותרים, כי אם אכן לדעת רשויות הרווחה הם אינם מתאימים לשמש כמשפחת אומנה, אזי מן הדין כי תתכבד המשיבה 1 ותספק פיתרון חלופי לילדים. 5. לאחר שעיינו בטענות העותרים, באנו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, וזאת בשל קיומו של סעד חלופי. הגורם המוסמך לדון בהשגות העותרים הוא ועדת ערר, הפועלת על פי סעיף 2 לחוק שירותי הסעד, התשי"ח-1958 (להלן – החוק) והתקנות שהותקנו מכוחו (תקנות שירותי הסעד (סדרי הנוהל בועדות ערר) התשכ"ו-1965). מסיבות שונות בחרו העותרים שלא לפנות לועדת הערר האמורה. העותרים טוענים לעניין זה, כי נודע להם לראשונה על החלטת הוועדה מיום 7.11.07 רק ביום 8.11.09 בדיון בבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, ומשכך לא יכלו להשיג עליה בשעתו. העותרים אף סבורים כי גם לאחר שנודע להם על דבר ההחלטה לא היתה הפנייה לוועדת הערר המסלול המתאים ללכת בו. לעניין זה מציינים העותרים, בין יתר טענותיהם, כי לוועדת הערר הפועלת על פי סעיף 2 לחוק לא הוקנתה סמכות לבטל או לשנות את החלטת הרשות ולכן פנייה לוועדת ערר בהשגה כגון זו של העותרים, כמוה כהליך סרק. עוד חוזרים העותרים על טענתם כי החלטת הוועדה אינה אלא חותמת גומי, כאשר מקבלת ההחלטות האמיתית לשיטתם היא עמותת מט"ב. העותרים סבורים כי מאחר שטענתם מופנית כלפי מעשה רשות הנגוע באי חוקיות ולא כלפי החלטת הוועדה גופה, אזי אין ועדת הערר מוסמכת לדון בהשגתם. לא מצאנו ממש בטענות אלה. ראשית לכל יש לציין, כי במכתבם של העותרים עצמם מיום 27.1.08 מוזכרת ההחלטה מיום 7.11.07. זאת בניגוד לטענתם בעתירה כי נודע להם על ההחלטה רק בדיון בבית המשפט ביום 8.11.09. אף אם נהיה מוכנים להניח כי העותרים לא הבינו את הדברים לאשורם וסברו כי ההחלטה בגינה עליהם להשיג היא החלטת עמותת מט"ב, הלוא משהועמדו על טעותם ולמדו על אפשרות ההשגה הפתוחה בפניהם, ומשהוצע להם כי פנייתם תידון לגופה מבלי שתישמע טענת חלוף המועד, הרי שזו הדרך אותה היה עליהם לנקוט. משנמצא כי בפני העותרים פתוחה האפשרות לקבל סעד חלופי הרי שדין עתירתם להידחות על הסף (ראו למשל: בג"ץ 6197/09 ועד ההורים של בי"ס על יסודי אלקאסמי נ' משרד החינוך (לא פורסם, 2.8.09)). נוסיף, כי חלפו למעלה משנתיים מאז ניתנה ההחלטה העומדת במוקד טענותיהם של העותרים. אפשר שהנתונים הרלוונטיים השתנו מאז. על כן, ייתכן שנושא השמתם של הילדים צריך להיבדק מחדש. מכל מקום, עניין זה נתון, כמובן, לשיקול דעתן של רשויות הרווחה. בכל מקרה, הדרך לתקוף את ההחלטות המתקבלות הינה זו של ערר בפני ועדת ערר שהוקמה לפי סעיף 2 לחוק. 6. העתירה נדחית איפוא על הסף. ניתן היום, ז' בטבת התש"ע (24.12.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09097670_S01.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il