פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק עע"ם 9756/09
בבית המשפט העליון
עע"ם 9756/09
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערערת:
י.ינקוביץ בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. יעקב מליח "חי" בע"מ
2. שירות בתי הסוהר
3. גג אדום בע"מ
4. מיכאל את דוד בע"מ
5. אחים קייס בע"מ
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב
(השופטת ר' רונן) מיום 19.11.2009 שלא לפסול עצמו
מלדון בתיק עת"מ 2230/08
בשם המערערת: עו"ד ישראל הרפז
בשם המשיבה 1: עו"ד דן פרידמן
פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת ר' רונן) מיום 19.11.2009 בעת"ם 2230/08, לפיה נדחתה בקשת המערערת כי יפסול עצמו מלדון בעניינם.
1. המשיבה מס' 1 (להלן: המשיבה) הגישה עתירה מנהלית לבטל את החלטת המשיב מס' 2 לפסול על הסף את ההצעה שהגישה במכרז לביצוע עבודות בינוי במתקני שירות בתי הסוהר ברחבי הארץ, וזאת בשל פגם מהותי שנפל בערבות הבנקאית שצירפה. הזוכים במכרז ובהם המערערת חתמו על חוזים והחלו בביצוע עבודות המכרז. בתיק התקיימו מספר ישיבות והאחרונה מיום 19.11.2009 נועדה לחקירת נציג שירות בתי הסוהר על האמור בתצהירו לפיו נוסח הערבות שנפסל על הסף על ידי וועדת המכרזים של המשיב מס' 2 אושר על ידו בשיחה טלפונית.
2. המערערת טוענת כי כבר בפתח הישיבה הודיע בית המשפט כי החקירה מיותרת מפני שכבר כתב את פסק הדין המקבל את העתירה. לאור הודעה זו ביקש בא כח המערערת כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק. לטענת המערערת, בית המשפט רשם בפניו את הבקשה, אך לא נתן בה החלטה אלא המשיך בדיון ואיפשר ביצוע החקירה הנגדית, תוך שהוא רומז כי אין בעיניו כל חשיבות לחקירה שכן דעתו כבר ננעלה. המערערת טוענת עוד כי בית המשפט דחק בבאי כח הצדדים לקצר ביותר בחקירה הנגדית בשל ביקור שר המשפטים אותה עת בבית המשפט. המערערת טוענת עוד כי בשל שביתת קלדניות בית המשפט קיבלה את פרוטוקול הדיון שהוקלד על ידי בית המשפט רק כשבוע לאחר הדיון וכי בסופו קראה לראשונה את החלטת בית המשפט שהחליט שלא לפסול עצמו.
3. המערערת טוענת כי היה מקום שבית המשפט יתן החלטתו בבקשת הפסלות עוד בטרם ימשיך בדיון הכולל את חקירת המצהיר ויתן הוראה בדבר הגשת סיכומים בתיק. לטענתה, החלטת בית המשפט כי "עמדתי המקדמית ביחס לטענות ולמצב המשפטי אינה נחרצת", מנוגדת להודעתו בתחילת הדיון לפיה כבר כתב את פסק הדין. לדעתה, העובדה שכבר כתב את פסק הדין ואופי הערותיו בעת חקירת המצהיר מלמדים כי דעתו של בית המשפט ננעלה ולכן יש להעביר את הדיון לידי שופט אחר.
4. המשיבה השיבה לערעור. לדעתה, הגשת הערעור הינה חלק מניסיונה של המערערת להלך אימים על בית המשפט קמא ולעכב את ההליך המשפטי במטרה לרוקן את העתירה מתוכן עקב חלוף הזמן מאז הגשתה. המשיבה טוענת כי בדיון שנערך ביום 18.5.2009 קבע בית המשפט כי בהעדר הסכמה בין הצדדים תינתן שהות למשיבה להשיב לטענות ולאחר מכן יינתן פסק הדין ללא חקירות. המערערת מתארת את השתלשלות הדיונים בפני בית המשפט עד לחקירת נציג המשיב 2 ביום 19.11.2009, וטוענת כי המערערת מעולם לא ביקשה לחקור אותו ואף לא דרשה הגשת סיכומים, אלא במועד הדיון האחרון. המשיבה טוענת כי המערערת כלל לא ביקשה להפסיק את הדיון בשל טענת הפסלות שהעלתה ואף עמדה על קיומו של המשך הדיון ועל הגשת סיכומים בתיק. בכך לדעתה, זנחה למעשה את טענת הפסלות ולא הודיעה כי בכוונתה לערעור על ההחלטה. המשיבה חוזרת על קביעת בית המשפט לפיה עמדתו המקדמית נבעה מכתבי הטענות כפי שהוגשו עד כה, הניתנת לשינוי לאחר הגשת הסיכומים. לדעתה, לא היה בהתנהלות בית המשפט כל משוא פנים כלפי מי מהצדדים.
5. אחר הדברים האלה ביקשה המערערת לאפשר לה לטעון טענות נוספות. לטענתה, הדיון ביום 14.10.2009 התקיים חרף ההודעה כי בא כוחה מאושפז בבית חולים. לדבריה, חקירת המצהיר נדרשה בנסיבות העניין. עוד טוענת היא כי המשיבה אינה מתייחסת להודעת בית המשפט בתחילת הדיון לפיה כבר כתב את פסק הדין בו הוא מקבל את העתירה. לדבריה, לא זנחה את טענת הפסלות וכבר למחרת הדיון ביקשה לעכב את הגשת הסיכומים עד לאחר ההחלטה בבקשת הפסלות. המערערת טוענת כי הודעת בית המשפט האמורה אינה הערה בדבר התוצאה הצפויה של העתירה, אלא כי קיים כבר פסק דין כתוב שטרם נחתם. בנסיבות אלה מדובר בעמדה מגובשת של בית המשפט.
המשיבה ביקשה להורות על דחיית בקשת המערערת לאפשר לה לטעון טענות נוספות ולהוציאה מתיק בית המשפט שכן בניגוד לדין, כבר טענה את טענתיה בטרם מתן ההיתר ובלא שציינה מהם הטעמים המיוחדים לבקשתה. המערערת אף לא צירפה תצהיר לבקשה. לחלופין, מבקשת היא להתיר לה להגיש תשובתה לטענות הנוספות.
6. דין הערעור להידחות. אכן, נכונה טענת המערערת כי יש לדון ולהחליט בבקשת הפסלות לאלתר עם העלאתה (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 316 (2006)), ואילו במקרה דנן ניתנה ההחלטה לאחר חקירת המצהיר אך באותה ישיבה ואין בכך כדי לפגום בהחלטה לגופה. לגופו של עניין, לאור מהותה של טענת הפסלות המטילה צל כבד על השופט, יש לתת משקל לעמדת בית המשפט בדבר פסילתו. במקרה דנן קבע בית המשפט כי עמדתו המקדמית ביחס לטענות ולמצב המשפטי אינה נחרצת, אלא נובעת מכתבי הטענות כפי שהוגשו עד כה וכי עמדתו זו ניתנת לשינוי לאחר הגשת הסיכומים. כך כתב בהחלטתו ביום 19.11.2009. לפיכך יש לקרוא את הודעתו של בית המשפט, כפי שנרשמה בפרוטוקול הדיון, "כי הוא אכן סבור שיש לקבל את העתירה", על יסוד כתבי הטענות שהוגשו עד לאותו מועד ובטרם חקירת המצהיר והגשת הסיכומים. אין להבין מאמירה זו כי פסק הדין כבר נכתב על גבי הנייר והוא ממתין אך לחתימתו של בית המשפט. בהקשר זה יוער כי טענת המערערת לפיה בית המשפט הודיע כי פסק הדין כתוב אינה מופיעה בפרוטוקול הדיון וכי המערערת לא ביקשה לתקנו. גם ליתר טענות המערערת בנוגע לרמיזות שהשמיע בית המשפט במהלך חקירת המצהיר ולדחיקתו בצדדים לקצר בחקירה הנגדית אין כל סימוכין. לכן, טענותיה של המערערת בנסיבות אלה אינן אלא טענות בעלמא שאין לבסס עליהן עילת פסלות (ע"א 5827/09 דוד סטולר נ' נציגות הבית המשותף (לא פורסם, 19.8.2009)). לפיכך, לא מצאתי כי מעבר לתחושתה הסובייקטיבית של המערערת כי בית המשפט כבר גיבש עמדתו בעתירה, כי קיים חשש אובייקטיבי למשוא פנים כלפי המערערת המצדיק את פסילת בית המשפט. לבסוף אעיר כי לאור טיבה של העתירה ולוחות הזמנים שנקב המכרז מן הראוי להכריע בה במהרה. לאור התוצאה אליה הגעתי אין מקום להיעתר לבקשת המערערת לאפשר לה לטעון טענות נוספות ולפיכך אין מקום לאפשר למשיבה להשיב לבקשה.
הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיבה 1 בסך של 10,000 ₪.
ניתן היום, כ"ד בטבת התש"ע (10.1.2010).
ה נ ש י א ה
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09097560_N01.doc דז
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il