פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

החלטה בתיק בע"מ 9752/08 בבית המשפט העליון בע"מ 9752/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין המבקשת: פלונית נ ג ד המשיב: היועץ המשפטי לממשלה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ש' שטמר, עמית וקינן) מיום 2.10.08 בבר"ע 3221/08 תאריך הישיבה: כ' בכסלו תשס"ט (17.12.08) בשם המבקשת: עו"ד זיו גרובר בשם המשיב: עו"ד דינה דומיניץ פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ש' שטמר, עמית וקינן) מיום 2.10.08 בבר"ע 3221/08, בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (סגנית הנשיא ברגמן) מיום 4.3.08 בהמ' אימוץ 38/07. ב. השאלה שבמחלוקת היא, האם יש להכיר במבקשת, סבתו של קטין שמתקיים לגביו הליך אימוץ, כצד לאותו הליך; על כך השיבו הערכאות הקודמות שלא בחיוב. לאחר קבלת תשובתו של המשיב וקיום דיון, הוחלט לדון בבקשה כבערעור. רקע והליכים ג. להלן בתמצית עובדותיו של מקרה מעציב זה, כפי שתוארו על ידי בית המשפט המחוזי: "המבקשת היא סבתו של הקטין ואם לשתי בנות, שאחת מהן היא אמו של הקטין. האם מכורה לסמים, והקטין נולד עם תסמונת גמילה. האם מתגוררת אצל המבקשת יחד עם אחותה, אף היא מכורה לסמים. המבקשת התחייבה ליטול אחריות על הקטין, ומשך ארבע שנים שהה הקטין בבית המשפחה, תוך סיוע ומעקב של שירותי הרווחה ותחת צו פיקוח והשגחה של בית המשפט לנוער. ברם, בשל ההתדרדרות המתמשכת במצבו של הקטין, ומשהגיע לגיל ארבע, הורה בית המשפט לנוער על הוצאת הקטין ממשמורת המשפחה המורחבת". ד. ביום 27.8.07 ביקש המשיב להכריז על הקטין כבר-אימוץ. ביום 20.6.07 הגישה המבקשת בקשה להתמנות כאפוטרופוס לקטין, ובקשה זו צורפה ביום 11.11.07 לתיק האימוץ. ביני לביני, ביום 30.8.07, הורה בית המשפט על העברת הקטין לרשות משפחה המיועדת לאימוץ. בדיון ביום 19.2.08 ביקשה המבקשת להשתתף כצד להליך האימוץ "באופן מלא, לכל דבר ועניין". ה. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה. בהחלטה מנומקת מיום 4.3.08 צוין, כי בהסכמת המשיב "קולה של הסבתא יישמע, וינתן לו ביטוי כפי שנעשה עד כה... הסבתא תהיה נוכחת בדיונים בבית המשפט"; ועוד נאמר, כי חלקה של הסבתא בחיי הקטין הוצג בהרחבה בתסקירים ובתצהירי עדות, ואלה יקבלו ביטוי בהליך. ואולם, לגוף הבקשה נקבע, כי אין למבקשת מעמד של צד להליך, וזאת בין השאר על סמך חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981, תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ופסיקת בית משפט זה. ו. ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה, בפסק דין מפורט. נקבע, כי חוק האימוץ עניינו התערבות בזכות הטבעית להורות, ומשום כך מתייחס ככלל להורים ולא לקרובים אחרים. נאמר, כי יש לפרש את סעיף 11 לחוק כמעניק מעמד של צד להליך להורי הורים, אך זאת רק כאשר ההורים עצמם אינם בין החיים. עוד צוין, כי הורי הורים יהיו צדדים להליך אימוץ אם ימונו כאפוטרופסים, כפי שביקשה המבקשת לעשות; אך כי בנסיבות המקרה, סיכויי הליך זה מועטים, וכי משהועבר הקטין לידי משפחה המיועדת לאימוץ, האפוטרופוס הוא פקיד הסעד. עוד התיחס בית המשפט לחקיקה ופסיקה המגבילים להורים בלבד את זכות העמידה בעניינים שונים הנוגעים לקטין. צוין, כי הגישה שביסוד עמדת המבקשת מובילה לצירוף קרובי הקטין להליך, ולאו דווקא הורי ההורים בלבד – ואפילו במקרים בהם שוררת מחלוקת בין ההורים לבין הקרובים האחרים; וכי הדבר עלול להביא לסרבול ולהתמשכות ההליכים. הוזכר, כי בפועל ניתנה למבקשת האפשרות לנכוח בדיונים ולהביע את דעתה, ומסוגלותה ההורית נבחנה; וכי הומלץ על אימוץ "פתוח", שבגדרו יישמר הקשר בינה לבין הקטין. אציין בהטעמה נקודה אחרונה זו. טענות הצדדים ז. טענות המבקשת נשטחו בהרחבה בבקשת רשות הערעור, והדברים יובאו בתמצית בלבד. נטען, כי האופן בו התנהל התיק בבית המשפט לענייני משפחה מנע שלא בצדק בירור של בקשת האפוטרופסות; וכי מכל מקום, יש לראות במבקשת "אפוטרופוס למעשה". הטענה העיקרית בפי המבקשת היא, כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, ובעיקר נוכח טיפולה של המבקשת בקטין במשך מספר שנים, ושימור הקשר גם לאחר מכן, נוצר קשר אמיץ בין הקטין למבקשת, עד כי יש לראות במבקשת "הורה פסיכולוגי"; וכי פרשנות ראויה לחוק האימוץ תכיר בהורה כזה כ"הורה" לעניין מעמד כצד להליכי האימוץ. נטען, כי בפרשנות זו תומך, בין השאר, השיקול של "טובת המאומץ", שהוא עקרון יסוד בדיני האימוץ. לבסוף נטען, כי האפשרות שניתנה למבקשת לנכוח בדיונים לא היתה בעלת ערך רב, בשל קשיי שפה. ח. המשיב סומך ידיו על הכרעתו העקרונית של בית המשפט המחוזי ועל נימוקיו. בפרט הוטעם, כי השלב בהליך האימוץ בו עסקינן עניינו הכרזת הקטין כבר-אימוץ כלפי הוריו הביולוגיים; וכי בשלב מאוחר יותר "יבחן בית המשפט חלופות ובראשן החלופה של המשפחה המורחבת, ושם יהא מקום לסבתא או לקרוב משפחה אחר, להביע את דעתם ולהציע עצמם כחלופה". עוד נטען, כי אין להכיר ב"הורות פסיכולוגית", ביטוי עמום היכול להכיל "גם חבר טוב של ההורים, שכן, גננת וכיו"ב". באשר למקרה דנא הוסף, כי "למבקשת ניתן מעמד 'דה פקטו' לכל אורך ההליכים", ובין השאר נכחה בדיונים (נטען כי אין קשיי שפה של ממש), השמיעה דברה, הוגשו תצהירים מטעמה, ונבדקה מסוגלותה ההורית; על כן, נטען, לא יהיה ערך מוסף בצירופה כצד פורמלי להליך. עוד נטען, לגופה של הפרשה, כי ניתנה למבקשת האפשרות לגדל את הקטין במשך ארבע שנים, אך הדבר לא עלה יפה, ומצבו הלך והידרדר. ט. תסקיר משלים שהוגש עובר לדיון סקר את תולדות הקטין, הטעים את חוסר המסוגלות ההורית של האם – למרבה הצער – ותיאר את הכרוך במבקשת: "ניתן להתרשם מאשה נעימת הליכות, בעלת נכונות להתגייס להצלת נכדה, דהיינו למנוע מהלך הכרזתו כבר-אימוץ. בפועל מתקשה להיענות לצרכיו, שהינם מורכבים". תואר מצב כמעט "בלתי אפשרי" בו נתונה המבקשת, בשל הצורך להגן על בנותיה (מכורות לסמים) ועל הקטין כאחד. צוין, כי ניתנו הזדמנויות אחדות למבקשת לעניין הקטין, והן לא הניבו תוצאות טובות. עוד תואר מצבו של הקטין, על בעיותיו הרגשיות והזיקה שנוצרה למשפחה האומנת – אם כי המפגש עם המבקשת נעים לו. המסקנה בתסקיר היא כי חשובה לקטין מסגרת קבועה ויציבה, והחשש הוא כי המבקשת מתקשה להפנים את טובת הקטין ומקדימה צרכיה. י. בדיון בפנינו חזר בא כוח המבקשת והטעים, כי המבקשת היא ההורה הפסיכולוגי, ה"אמיתי", "אמא בפועל" של הקטין. נטען, כי קשייה של המבקשת בגידול הקטין בעבר אינם צריכים לעמוד למכשול בפני מתן מעמד כצד להליך האימוץ, כפי שלא היה נמנע מעמד מהורים ביולוגיים שכשלו. קולה האמיתי, כך נטען, לא נשמע – הגם שאין ספק באהבתה לילד ובאהבת הילד אליה. באת כוח המשיב הדגישה, כי במקרה דנא מעמד כצד להליך היה מוסיף סרבול בלבד. הוטעם, כי בתיקים כגון זה, פקיד הסעד הופך אפוטרופוס, והוא שמביא בפני בית המשפט את כלל השיקולים הרלבנטיים והחלופות האפשריות. עוד נטען, כי לגוף העניין, הקטין הוצא מבית המבקשת במצב חירום, ואינו רואה בה את אמו, ועם זאת – נאמר כי הומלץ על צמצום תוצאות האימוץ כלפי המבקשת (קרי, "אימוץ פתוח"). הכרעה י"א. לאחר העיון, לא ראינו מקום להיעתר לערעור, חרף ההשתתפות בצער בני המשפחה, והמבקשת בפרט, נוכח המצב המשפחתי העגום. ככלל, מקובלת עלינו הנמקתו המפורטת של בית המשפט המחוזי, ונביא כאן עיקרי דברים בלבד. י"ב. נזכיר תחילה, שבית משפט זה ציין בעבר, כי "בהליך של אימוץ נתונה זכות עמידה רק להוריו של הקטין. ובנתון לחריג אחד (המוסדר בסעיף 11 לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981)... אין נתונה זכות כזאת למי מבני משפחתו האחרים" (ע"א 6991/95 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מט(4) 210, 212, השופט – כתארו אז – מצא, להלן עניין פלונית; ע"א 2130/97 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (לא פורסם, 10.1.99)); וכי סבתם של ילדים שהוכרזו כבני-אימוץ "מחוסרת כל מעמד" (בג"ץ 4/85 אלמונית נ' פקידת סעד לחוק אימוץ ילדים, פ"ד לט(1) 475, 475, המשנה לנשיא בן פורת, להלן עניין אלמונית); אמנם הדברים נאמרו שלא בפירוט רב. י"ג. נפנה להוראות החוק הרלבנטיות, אליהן נתנו גם בתי המשפט הקודמים דעתם. במוקד מצויות הוראות חוק האימוץ ותקנות סדר הדין האזרחי, העושות שימוש במונחים "הורה" ו"הורים". ההליך בו עסקינן עניינו הכרזת קטין כבר-אימוץ; סעיף 13 לחוק האימוץ מזכיר בקשר להליך זה את הורי הקטין ("באין הסכמת הורה") ואת היועץ המשפטי לממשלה ("רשאי בית משפט, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו"), והם המוגדרים כצדדים להליך בתקנות סדר הדין האזרחי: "276. הגשת בקשה ותסקיר (א) בקשה להכרזת ילד כבר-אימוץ תוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה או נציגו... (ג) לבקשה יצורף תסקיר מאת פקיד סעד... 277. המשיבים (א) כל הורה שלא הסכים לאימוץ יהיה משיב לבקשה. (ב) הורה שנפטר או שאין אפשרות סבירה לזהותו או למצאו, אין צורך לציינו בכתב הבקשה כמשיב..." י"ד. המשיבים בבקשה למתן צו אימוץ הם ה"הורים", איפוא. טוענת המבקשת, כאמור, כי את הדיבור "הורה" יש לפרש ככולל "הורה פסיכולוגי", ולאו דווקא "הורה ביולוגי". פשיטא, שפרשנות זו רחוקה מן המשמעות הפשוטה והטבעית של המונח, זו שתינתן לו על ידי אדם מן היישוב, על כל המשתמע מכך כשיקול פרשני: "המקור העיקרי לתכלית החקיקה הוא לשונה הטבעית והרגילה... המבחן הלשוני שיש לנקוט הינו 'מבחן השכל הישר, או: ההיגיון הבריא והפשוט של חיי המציאות'... עמד על כך השופט אגרנט, בציינו: 'בראש ובראשונה יש לעמוד על כוונתו של המחוקק, ואותה יש להסיק... ממשמעותו הרגילה והמקובלת של אותו מונח'... ההנחה היא כי השימוש שנעשה בחוק בלשון הוא שימוש טבעי, פשוט ורגיל, וכי שימוש זה הוא המשקף את תכלית החקיקה, ונותן משמעות משפטית לחוק" (אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שני – פרשנות החקיקה 584, 587­588 (1993), תוך הפניה לע"פ 31/50 מלצקי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ד 555, ולע"פ 121/53 היועץ המשפטי לממשלה נ' אוחנה, פ"ד ח 92; וראו לאחרונה רע"א 4223/06 כץ נ' גוטליב, פסקה כו (לא פורסם, 25.5.08)). המבקשת, סבתו של הקטין – ויהא מקומה בחייו מרכזי ככל שיהא – אינה "הורה" בגדרי משמעות טבעית ופשוטה, ושכל ישר. אין בכך כדי לגרוע מזיקת הורי הורים לנכדיהם, זיקה אנושית הראויה שיינתן לה ביטוי; לעניינים מסוימים אמרו חכמים "בני בנים הרי הם כבנים" (בבלי יבמות ס"ב, ב'), ובהיקש ניתן לומר שתיתכן זיקה נפשית עמוקה של הורי הורים לנכדיהם, והיא מדרך הטבע; ועדיין ככלל אין הורי הורים הורים לכל דבר כל עיקר. ט"ו. בהיבט המילוני-אטימולוגי, מובנו של הדיבור "הורים" הוא לבטח מובן ביולוגי: "הוֹרֶה" הוא "אב, מוליד", ו"הוֹרָה" היא "אם, יולדת" – וגם "ראשית התרקמות העובר ברחם אמו" (מלון אבן שושן, מחודש ומעודכן לשנות האלפים (2003)). קיצורו של דבר – המושג "הורות" יסודו ב"הריון" ובשותפים לו (למן ההורות האנושית הראשונה – "והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין" (בראשית ד', א')). ט"ז. בהקשרים נוספים נתפרש המונח "הורה", ובהתאמה המונחים "אם" ו"אב", כמכוונים להורות ביולוגית: "'הורים', וכן 'אב' ו'אם', משמעם ההורים הטבעיים-ביולוגיים" (בג"צ 243/88 קונסלוס נ' תורג'מן, פ"ד מה(2) 626, 638, המשנה לנשיא אלון); "אין החוק הישראלי, להבדילו מן החוק האנגלי, מכיר במעמד של אב חוקי להבדילו מן האב הטבעי" (ע"א 86/63 אל-צפדי נ' בנימין, פ"ד יז 1410, 1425, השופט – כתארו אז – ח' כהן). לאחר סקירה של דברי חקיקה שונים, ציין השופט – כתארו אז – מ' חשין: "לא חרשנו את החקיקה לעומקה, והנה קיבצנו על-יד בנקל חוקים עוד ועוד, וכולם עניינם בילדי הטבע ובאבות מן הטבע" (ע"א 3077/90 פלונית נ' פלוני, פ"ד מט(2) 578). י"ז. עולה מן האמור נקודת מוצא, לפיה ה"הורים המשפטיים" של קטין הם הוריו הביולוגיים (השוו רות זפרן "של מי אתה ילד? על פגמיו של ההסדר הקיים בדין הישראלי בשאלת קביעת האבהות" הפרקליט מו 311, 315­316, 325 (2002); ערן שילה "'כי יסיר את בנך' – עוד על תפיסת ההורות בהלכה" פרשת שבוע 324 (אביעד הכהן ומיכאל ויגודה עורכים, פרשת ואתחנן תשס"ח); יוער, כי "הורות פסיכולוגית" מקבלת לעתים משקל משפטי, בעיקר בגדרי טובת הילד: ראו למשל בע"מ 377/05 פלונית ופלוני ההורים המיועדים לאימוץ הקטין נ' ההורים הביולוגיים, פ"ד ס(1) 124). הליך אימוץ משמעותו ניתוק ההורות המשפטית ה"אוטומטית" מן ההורים הביולוגיים, ועל כן מתבקש כי הללו דווקא יהיו המשיבים להליך. י"ח. על שיקולים אלה, שבלשון ושבמהות, להגבלת המעמד של צד להליך האימוץ להורים ביולוגיים, נוספים (כפי שציין בית המשפט המחוזי) שיקולים פרקטיים רבי-חשיבות. המציאות מזמנת מקרים ממקרים שונים, אשר אין לצפותם מראש, בהם נודעת השפעה מכרעת על מהלך חייו של קטין, וקשרים רגשיים אמיצים בכלל זה, לקרובי משפחה – ולאו דווקא הורי הורים; לעתים דווקא הדודים, למשל, הם הממלאים תפקיד "הורי" – וכן לחברים, לשכנים, וכיוצא באלה. הכרה ב"הורות פסיכולוגית" כ"הורות" בהקשר דנא משמעותה שכל אלה עשויים להפוך צדדים להליך האימוץ, על כל המשתמע מכך לעניין סרבולו והתמשכותו (ונזכור, כי לכך משקל קריטי בהליכי אימוץ); אין להלום זאת. המדובר, בסופו של יום, בשאלה של קביעת הגבול: ניתן היה לקבל גם נורמה אחרת, בה מוגדרים גם אחרים – כגון הורי הורים, או דודים, או מי שטיפל בקטין תקופה ארוכה – כצדדים להליך האימוץ, ולולא דמסתפינא הייתי אומר שמבחינה זו הורי הורים, שיש להם קשר ביולוגי לקטין, עומדים במדרגה בעלת ייחוד (ראו גם פסקה י"ד לעיל ופסקה כ' להלן). אולם בודאי אין רבב בהסדר שנבחר בחוק, קרי, קביעת ההורים בלבד כצדדים להליך (ראו עוד עניין פלונית; נילי מימון דיני אימוץ ילדים 34­36 (1984), להלן מימון; על הצורך לקבוע גבולות במשפט, ראו למשל בג"ץ 8803/06 גני חוגה בע"מ נ' שר האוצר (לא פורסם, 1.4.07); בג"ץ 5193/99 קיבוץ יחיעם נ' ממשלת ישראל (לא פורסם, 7.2.2000)). אם לא כן, אין לדבר סוף. י"ט. יצוין, כי צו לפי חוק האימוץ אינו ניתן אלא לאחר קבלת תסקיר בכתב מאת פקיד סעד (סעיף 22 לחוק; תקנה 270 לתקנות סדר הדין האזרחי; ראו מימון, בעמ' 425­430). בבע"מ 6509/04 ההורים הביולוגיים נ' פלונית, פ"ד נט(1) 596, קבע הנשיא ברק: "היועץ המשפטי ופקיד הסעד הם הגורמים המתווכים בתהליך האימוץ... המידע הרלוונטי מרוכז כולו בידיהם. היכולת לערוך בדיקות וחקירות נתונה בידיהם. כל אלה מאפשרים לבא-כוחו של היועץ המשפטי להביא בפני בית-המשפט, במסגרת שלבי האימוץ השונים, תמונה עובדתית מלאה של הנסיבות כולן. תפקידו של בא-כוחו של היועץ המשפטי הוא להציג בפני בית-המשפט את האינטרסים של כל הצדדים הנוגעים בדבר כך שההכרעה השיפוטית תתקבל על-פי מערך השיקולים הכולל" (עמ' 620, ההדגשה הוספה – א"ר). על פקיד הסעד לדרוש ולחקור במסגרת תסקירו, בין השאר, גם היבטים הנוגעים לקרוביו ומבקשי טובתו של הקטין, במיוחד במקרים – כגון המקרה דנא – בהם מילאו הללו תפקיד רב-חשיבות בחייו (וראו סעיף ג' לטופס 31 בתקנות סדר הדין האזרחי – על תסקיר בבקשה להכרזת ילד כבר-אימוץ לפרט "אנשים זולת הורי הילד, שאימוץ הילד עשוי להשפיע על ענינם ועל קשריהם עם הילד, לרבות הורים של הורה שנפטר"). על כן, מניעת המעמד של צד להליך מקרובו של הקטין (למשל) אין משמעותה שלילת יכולתו להישמע ולבוא במניין השיקולים בהם יתחשב בית המשפט; אלא שהדבר נעשה, בדרך כלל, באמצעות פקיד הסעד והיועץ המשפטי לממשלה (במקרה דנא, כזכור, ניתנה למבקשת גם הזכות להופיע בפני בית המשפט עצמו, וטוב שכך). כ. לא נימנע מהזכיר, אף שטענות המבקשת הנטועות בהיותה סבתו של הקטין כבר אינן במוקד, כי להורי הורים ניתן בהקשרים מסוימים מעמד מיוחד בהליכי אימוץ. בסעיף 11 לחוק האימוץ נקבע, כי "בבוא בית המשפט ליתן צו אימוץ לגבי מאומץ שהוריו נפטרו, יתחשב בדעתם של הורי הוריו של המאומץ". ובתקנה 280(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי: "נפטר אחד מהורי הילד או שניהם, יזמין בית המשפט את הורי הנפטר כדי לשמוע את דעתם לענין האימוץ". קיימת איפוא חובה, בנסיבות העצובות של פטירת הורה, לשמוע את דעתם של הורי ההורים, ולהתחשב בה, אך ספק אם ניתן להם מעמד של צד – ככל משפטו וחוקתו – להליך (דומה כי בית המשפט המחוזי ראה את הדברים אחרת, ולא נדרשת הכרעה בכך בענייננו); ואף זאת, כאמור, דווקא כשההורים עצמם אינם עוד בין החיים (עוד ראו עניין אלמונית; מימון, בעמ' 36, 149­155). במקרה דנא, לא זו בלבד שהתנאי האחרון אינו מתקיים, אלא שכאמור, ניתנה למבקשת האפשרות להישמע, לנכוח בדיונים, וכיוצא בזה, וכפי שהתחייב המשיב, כך ייעשה גם לעתיד (ומובן שככל שישנם קשיי שפה, על בית המשפט לתת לכך פתרון, שהוא כמובן בהישג יד על פי רוב). כ"א. ואחרון – איננו מביעים דעה בנושא ההחלטות בתיק האימוץ גופו, אך הוזכר כאמור כי הומלץ על "אימוץ פתוח", הקרוי בלשון סעיף 16(1) לחוק האימוץ "צמצום תוצאות האימוץ". "אימוץ פתוח" אינו קונצפט קל – אדרבה, הוא מורכב מאוד (ראו ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג(1) 241, 262; ע"א 653/95 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מט(2) 383, 391; רע"א 3534/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 21.5.06); בע"מ 3640/06 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 21.6.06); בע"מ 3646/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 21.6.06); בע"מ 6593/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 22.3.07)). אם יוחלט עליו, יהא צורך לבקש את האיזון העדין כל כך שבין הצורך ביציבות לקטין לבין "קשר הדם" (ראו דברי השופטת ארבל בבע"מ 6593/06). איננו נוטעים לעת הזאת מסמרות אם יהא מקום לתדירות גבוהה מזו שהומלצה מתחילה, מספר פעמים בשנה, או לפי הסדר הדרגתי, והדברים תלויים בנסיבות ועמן בשיקול הדעת ובאנושיות, ועל כולם טובת הקטין. אני מזכיר זאת כיוון שהנושא עלה, אך לא אקדים את המאוחר מעבר לכך. סוף דבר כ"ב. סוף דבר, אין מקום להיעתר לערעור, והמבקשת לא תוגדר כצד להליך האימוץ. נוסיף, כי יפה נהג בית המשפט לענייני משפחה באפשרו למבקשת (בהסכמת המשיב) להשתתף באופן ממשי בהליך, לרבות נוכחות בדיונים והבעת דעה בכתב ובעל פה. גם באין הוראת חוק מפורשת, יש לשאוף כי בפני בית המשפט תהא תמונה מלאה ככל האפשר, אף מעבר לתסקיר (תוך התחשבות בשיקולי סרבול, כאמור), ובין השאר באשר להשפעת האימוץ על קרובי המשפחה, ועל מי שמילא תפקיד מרכזי בחייו של הקטין. בנתון לכך לא נקבע כאן על דרך הכלל ולכל המקרים כיצד ישותפו סבות וסבים בהליכים אלה, וכל מקרה לנסיבותיו. גם בזאת ראש לכל היא טובת הקטין, ואליה כופפים עצמם השיקולים כולם, ולעולם כמובן לנגד עינינו סעיף 1(ב) לחוק האימוץ, שלפיו "צו אימוץ וכל החלטה אחרת לפי חוק זה יינתנו אם נוכח בית המשפט שהם לטובת המאומץ". בנסיבות אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, כ"ג בטבת תשס"ט (19.1.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08097520_T04.doc ימ + מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il