שקיל נינה נ. משרד הפנים- רשות מינהל האוכלוסין (עפולה)

פסק-דין בתיק בג"ץ 9740/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9740/16 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שהם העותרים: 1. שקיל נינה 2. ברזן אלאונורה נ ג ד המשיב: משרד הפנים – רשות מינהל האוכלוסין (עפולה) עתירה למתן צו על תנאי (ולסעד ביניים) בשם העותרים: עו"ד רומן כצמן בשם המשיב: עו"ד נועם זמרן פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. העותרת 1 בעתירה שלפנינו (להלן: העותרת) מבקשת מזה זמן רב לקבל מעמד חוקי בישראל. לשם כך פנתה לשלושה אפיקים: בקשה לקבלת מעמד עולה לפי חוק השבות, התש"י-1950, המסתמכת על גיור שעברה באוקראינה; בקשה למעמד לפי נוהל 'הורה קשיש'; ולאחרונה, בקשה לרישיון שהייה מטעמים הומינטריים. בעבר סורבה בקשתה לפי נוהל הורה קשיש לנוכח טענת זיוף מסמכים, וסורבה בקשתה על סמך טענת הגיור, בשל העדר מסמכים מתאימים. 2. העותרת הגישה על כך עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 1294/15), ולאחר דיון נמחקה העתירה, תוך שבית המשפט ציין כי העותרת רשאית להגיש בקשה על בסיס הומניטרי, וכן "לחדש את בקשתה לעניין גיור, תוך הידרשות לכל הרכיבים המנויים בתגובת המשיב מיום 27.3.2016 פסקה 6, ובכפוף לכל דין" (פסק דין מיום 30.3.2016). לשם ההבהרה אציין כי בתגובת המשיב הנ"ל מפורטת רשימת מסמכים נדרשים לשם הכרה בגיור, ובכללם "תצהיר מפורט של העותרת על הליך הלימודים והגיור; תצהיר מפורט מהרב המכין לגיור על הליך הלימודים והגיור; תצהיר מפורט מהרב המגייר על הליך הלימודים והגיור והסבר לקשר בין הרב המכין לגיור לבין בית הדין המגייר; תצהיר על השתייכות לקהילה יהודית לאחר הגיור בארץ, היות ומיד לאחר הגיור נכנסה לישראל ללא השתייכות לקהילה יהודית בחו"ל". 3. לאחר שניתן פסק הדין הנ"ל הגישה העותרת שלוש בקשות חדשות, לפי נוהל 'הורה קשיש', על בסיס הומניטרי, ולפי חוק השבות – על סמך טענת הגיור. שלוש הבקשות נדחו, ועל כך העתירה החדשה שלפנינו, הממוקדת בעיקרה בסוגיית הגיור, הגם שבשוליה מועלות טענות נוספות. לפי המתואר בעתירה, ביום 31.7.2016 נדחתה בקשתה של העותרת בעניין מעמדה מכוח גיור, אולם באופן לאקוני וללא הנמקה; לאחר שפנה ב"כ העותרת למשיב (להלן: משרד הפנים) בעניין זה, נשלח לעותרת מכתב מיום 15.8.2016 ובו פירוט המסמכים החסרים לצורך הכרה בגיור, רשימה מקבילה לזו שצוינה לעיל. עוד נאמר במכתב, כי ניתנת לעותרת שהות של 90 ימים לצורך המצאת המסמכים. יום למחרת נשלח מכתב נוסף ובו קוצרה השהות ל-30 ימים. כמו כן, בו ביום, נדחתה בקשת העותרת לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים; כמה ימים קודם לכן, ביום 9.8.2016, נדחתה גם הבקשה החוזרת מכוח נוהל 'הורה קשיש'. 4. העותרת מכוונת כאמור את עתירתה להחלטה בעניין המסמכים הדרושים לביסוס טענת הגיור. זאת, משום שמספר ימים לאחר מתן החלטה זו, ביום 18.9.2016, ניתן על-ידי בית הדין הרבני האזורי בחיפה אישור על דבר תוקפו של הגיור שעברה העותרת. מסמך זה, שכותרתו 'אישור גיור', ניתן על-ידי מותב תלתא של בית הדין, ובו מאשר בית הדין כי העותרת "התגיירה ביום חמישי ה' כסלו תשע"ב וקיבלה עליה עול מצוות וטבלה לשם גרות בפני שלשה בבית הדין הרבני באוקראינה בראשות הרב יוסף חנוך בורדבקר שליט"א. מברור שערך בית הדין נמצא כי בית הדין הינו מוכר ברבנות הראשית [...] לאור האמור בית הדין מאשר את גיור המבקשת ומעתה ראויה היא לחסות תחת כנפי השכינה והכל שריר וקיים". ב"כ העותרת המציא מסמך זה לידי משרד הפנים, אולם זה סרב לסטות מהחלטתו הקודמת. בהחלטה מיום 26.10.2016 נאמר כי מאחר ולא צורפו המסמכים הנדרשים במסגרת בקשה זו, כמפורט לעיל וכפי שעוגן בפסק הדין בבג"ץ 1294/15, אין מקום לדון בבקשה מחדש. ב"כ העותרת השיג על החלטה זו במכתב נוסף, שמשרד הפנים ראה בו כערר על ההחלטה, אך דחה את הערר מאותו נימוק. 5. על החלטות אחרונות אלו מוסבת עיקרה של העתירה דנן. בעתירה נטען כי בהחלטות אלו מסמיך עצמו משרד הפנים, הלכה למעשה, להתערב בפסק דין של בית הדין הרבני ולערער על יהדותה של העותרת. בית הדין הרבני הוא האוטוריטה המוסמכת לדון ביהדותה של העותרת, ולאשר את תוקפו של הליך גיור שעברה בחו"ל. מעת שעשה כן, אין עוד נפקות לדרישת המסמכים העיקשת בה נתלה משרד הפנים בסרבו להעניק לעותרת מעמד מכוח חוק השבות. מדובר במסמכים שתכליתם אינה אלא לסרבל את ההליך המינהלי ולמשוך את העיתים. מהתנהלות משרד הפנים עולה כי אין בכוונתו לבחון באופן ענייני את בקשות העותרת, וכי הוא מוצא אמתלאות שונות לסרב לבקשותיה. 6. לפי עמדת משרד הפנים, כפי שבאה לידי ביטוי בתגובתו לבקשה לצו ביניים, אין פגם בהחלטתו שלא להסתמך על אישור הגיור של בית הדין הרבני, ולהמשיך לדרוש את המסמכים שנדרשו מעיקרא. רשימת המסמכים המבוקשת נדרשה מן העותרת עוד במסגרת ההליכים בבג"ץ 1294/15, ודרישה זו עוגנה בפסק הדין. מטרתם של מסמכים אלו היא לבחון את הליך הגיור ולוודא שלא נעשה ניצול לרעה של ההליך לצרכי קבלת מעמד בישראל. למשרד הפנים אינדיקציות המצביעות על חשש מפני ניצול שכזה, ומכאן חשיבות הבדיקה. ברם, בפרק הזמן שחלף מאז ניתן פסק הדין הקודם, לא המציאה העותרת אף לא אחד מן המסמכים הללו. באשר לאישור הגיור שניתן בבית הדין הרבני, הרי שלעמדת משרד הפנים נעדר מסמך זה משקל משמעותי לצורך בחינת שאלת כנות הגיור בהקשר של מעמד לפי חוק השבות. זאת, מפני שהסמכות לבחינת כנות הליך הגיור לצורך קבלת מעמד מוקנית למשרד הפנים, והוא אינו רשאי להתפרק מסמכותו ומאחריותו בהסתמך על החלטה של גורם אחר, הממלא תפקיד ציבורי אחר ואשר אינו פועל בהקשר של זכאות למעמד לפי חוק השבות. זאת ועוד, המסמך שהוצג אינו מפרט מה היה טיב ההליך שהתנהל בבית הדין הרבני, אלו ראיות הוצגו לפניו ומה היה טיב הבירור שנעשה. משרד הפנים היה מודע לכך שבית הדין שבו התגיירה העותרת הוא בית דין מוכר, ומוכן להניח כי הליך הגיור התקיים בקהילה יהודית מוכרת, ולפיכך אין כל חדש במסמך שהוצג, ואין הוא מניח את דעת משרד הפנים בכל הנוגע לשאלת כנות הגיור בקשר לחוק השבות. דיון והכרעה 7. לאחר העיון בעתירה, על נספחיה, ובתגובת המשיב לבקשה למתן צו ביניים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, בהעדר עילה להתערבותנו. 8. כפי שציינתי, העותרת מכוונת טענותיה בעיקר לסוגיית ההכרה בהליך הגיור שעברה. כעניין מקדמי ראוי לציין כי כדין עשתה כן, שכן החלטות משרד הפנים בנוגע לנוהל 'הורה קשיש' ולבקשה מטעמים הומניטריים – החלטות בעניין רישיון ישיבה – הן החלטות מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, וככאלו ניתן להשיג עליהן בבית הדין לעררים (ואם טרם הוקם, בבית המשפט לעניינים מינהליים), ולא בבית משפט זה (ראו: סעיף 13כג לחוק הכניסה לישראל, ופריט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000). שונים הדברים באשר להחלטה בדבר מעמד לפי חוק השבות; זו אכן ניתנת להשגה לפני בית משפט זה בשבתו כבג"ץ. 9. טענת העותרת לפיה אם הכיר בית הדין בגיורה, יהא זה בלתי מתקבל על הדעת שמשרד הפנים לא יעניק לה מעמד, שובה את הלב. דא עקא, יש הבדל בין הכרה בגיור במשמעותו ההלכתית, לבין הענקת מעמד מכוחו לפי חוק השבות. אכן, הלכה פסוקה היא כי לעניין חוק השבות יש להכיר בגיור שנעשה בחו"ל במסגרת קהילה יהודית מוכרת (בג"ץ 2597/99 טושביים נ' שר הפנים, פ"ד נט(6) 727 (2005)); אולם, בד בבד יש לוודא כי מדובר בגיור כן, ולא בניצול לרעה של הליך הגיור שכל מטרתו לקבל מעמד חוקי בישראל. כפי שנזדמן לי לציין, "הנה כי כן, לא רק "קהילה יהודית מוכרת"; ברי כי מקום שבו עולה חשש שהליך הגיור לא היה כּן, רשאית המדינה שלא להכיר בגיור זה לצרכי חוק השבות (בג"ץ 2154/12 ברוקס נ' שר הפנים, פסקה 12 (4.2.2015); ראו גם בג"ץ 9201/10 קובאץ' נ' מדינת ישראל - משרד הפנים‏ (2.7.2015); בג"ץ 3994/12 אספחו נ' משרד הפנים (15.6.2015)). המשיב מחויב אפוא לבחון את הגיור שנערך לעותרת, וכזאת הוא עושה, באמצעות דרישתו להמציא מסמכים שונים אשר ניתן יהיה באמצעותם לבחון שאלה זו. המשמעות היא שיתכן – מבלי להביע עמדה כמובן – כי הגיור תקף מבחינה הלכתית, אך מניעיו אינם מצדיקים באופן אוטומטי ליתן מכוחו מעמד לפי חוק השבות. זאת ועוד: דרישתו של משרד הפנים להמצאת המסמכים האמורים נקבעה בפסק דין חלוט, ומאז ועד עתה לא הגישה העותרת ולוּ אחד מן המסמכים הללו. מן העבר השני, לטענת משרד הפנים יש בידיו אינדיקציות לכך שהגיור נעשה על מנת לקבל מעמד בישראל. במצב דברים זה, אינני רואה פגם בהחלטת המשיב לעמוד על דרישתו, המעוגנת בפסק דין, לקבלת המסמכים – חרף האישור שצורף מבית הדין הרבני. 10. לבסוף, יש לזכור כי אין מדובר בהשגה על החלטה סופית של משרד הפנים שלא להכיר בגיור העותרת לצרכי חוק השבות; העותרת רשאית כמובן להמציא את המסמכים הדרושים לצורך בחינת הגיור שנערך לה, ואזי תתקבל על-ידי משרד הפנים החלטה סופית בעניין. הדלת עודנה פתוחה לפני העותרת להגשת המסמכים המבוקשים, ולבחינת בקשתה למעמד לגופה. כאשר תואיל העותרת לעשות את אשר הוטל עליה זה מכבר, בפסק דין שניתן בבית משפט זה, אזי תוכל להתברר סוגיית כנות הגיור שעברה כדבעי, כפי שמחויב המשיב לעשות. עמידתה של העותרת על סירובה להמציא ולוּ מסמך אחד מן המסמכים שהתבקשו, מעניקה הצדקה נוספת לחשדנות מסוימת שבה נוקט המשיב. 11. לפיכך אציע כי נדחה את העתירה, ובנסיבות העניין יהא זה ללא צו להוצאות. עוד אציע, הרבה לפנים משורת הדין, כי תינתן לעותרת שהות אחרונה של 60 יום בישראל לצורך המצאת המסמכים ומיצוי ההליך המינהלי. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שהם: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נֹעם סולברג. ניתן היום, ‏כ"ד בניסן התשע"ז (‏20.4.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16097400_O09.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il