מדינת ישראל נ. יניב יונה

פסק-דין בתיק ע"פ 972/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 972/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית המערער: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: יניב יונה ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 28.12.2010 (ת"פ 22365-05-10, כב' השופט י' נועם) תאריך הישיבה: י"ד סיוון התשע"ב (4.6.2012) בשם המערער: עו"ד רחל זוארץ-לוי בשם המשיב: עו"ד רובי שרעבי פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 28.12.2010 (ת"פ 22365-05-10, כב' השופט י' נועם). בית המשפט גזר על המשיב, בין היתר, 6 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי . 2. בכתב האישום המתוקן, שבו הודה המשיב, נכללים שני אישומים. על פי האישום הראשון, באוקטובר 2009 הציע מייקל מנדל למשיב לנסוע לפרו לצורך יבוא קוקאין תמורת 200,000 ₪. המשיב נענה להצעתו של מנדל, וביום 4.12.2009 טס לפרו, שם נפגש עם אדם שזהותו אינה ידועה (להלן: פלוני). לאחר מכן חזר המשיב ארצה. ביום 29.12.2009 טס המשיב בשנית לפרו, מסר לפלוני 4,000 דולר, וקיבל ממנו מזוודה שבדפנותיה הוסלקו כ-2.5 ק"ג קוקאין. המשיב שלח את המזוודה לישראל באמצעות חברת משלוחים, ושב בגפו ארצה. בסופו של דבר לא נשלח הסם לישראל, שכן ביום 13.1.2010 נבדקה המזוודה על ידי הרשויות בפרו ונתגלו הסמים שהוטמנו בה. לנוכח זאת הואשם המשיב, והורשע, בעבירה של ניסיון לייבוא סם מסוכן מסוג קוקאין. על פי האישום השני, סמוך לחודש מרץ 2010 הציע רנדי ובמן למשיב לייבא לישראל מארצות הברית קוקאין. בהמשך מסר המשיב לרנדי כתובת בירושלים, לשם יוכל רנדי לשלוח חבילה שבה יוסלק קוקאין. ביום 16.3.2010 הודיע רנדי למשיב כי ישלח אליו, לישראל, את החבילה ובה הסם, באמצעות חברת משלוחים. החבילה, שהכילה כ-11 גרם קוקאין, הגיעה לישראל ביום 17.3.2010, אך נתפסה על ידי משטרת ישראל בטרם הועברה לידי המשיב. לנוכח זאת הואשם המשיב, והורשע, בעבירה של ייבוא סם מסוכן מסוג קוקאין. יצוין כי בשנת 2001 הורשע המשיב בארצות הברית בעבירה של קשירת קשר לייבוא סם מסוכן מסוג אקסטזי, וריצה בגינה 58 חודשי מאסר בפועל. בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הודגש כי עבירות הסמים "היו לנגע של ממש שפשֹה במקומותינו", והן מסבות נזק כבד למשתמשים עצמם ולחברה בכללותה. אשר על כן נדרש בית המשפט להטיל עונש חמור ומרתיע. יש לנקוט בגישה מחמירה כלפי כל החוליות שבשרשרת ייבוא הסם והפצתו, לרבות מי שמכונים "בלדרים". זאת במיוחד בענייננו, כאשר המשיב נטל חלק פעיל בהוצאת התוכנית העבריינית אל הפועל. מן הראוי להשית על המשיב מאסר ממושך - לנוכח חומרת העבירות, היקף הסמים שניסה לייבא, מהות הסם, הישנות העבירות, עברו הפלילי בתחום הסמים וכִשלון ההרתעה במאסר הממושך שהושת עליו בעבר. לצד הקולא צוינו הודאתו של המשיב, החרטה שהביע ונסיבותיו האישיות (חובות אליהם נקלעו הוא ובני משפחתו). סיכומו של דבר נגזרו על המשיב, כאמור, 6 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. מכאן הערעור שלפנינו. 3. במסגרת הערעור טוענת המדינה כי יש להחמיר בגזר דינו של המשיב. העונש שנגזר עליו איננו הולם את חומרת המעשים שביצע. מעשים אלו מלמדים על מסוכנותו הרבה של המשיב, על תעוזתו, נחישותו ומעורבותו העמוקה בעולם הסם ובשרשרת הפצת הסם. גזר הדין איננו מייחס די משקל לכמות הסם בעסקאות שבהן היה המשיב מעורב, סוג הסם ותכיפות העבירות. כמו כן, המדינה טענה כי ניתן משקל רב מדי לנסיבות המקלות של הנאשם. המשיב, מצידו, טען כי העונש שנגזר עליו איננו סוטה מנורמת הענישה באופן שמצדיק את התערבותו של בית משפט זה. בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין השיקולים השונים לקולא ולחומרא, בהתחשב בנסיבות התיק ובמאפייני העבירה, ואין עילה להתערבות. 4. את נגע הסמים יש לעקור מן השורש. ייצור, הפצה, סחר וכמובן גם שימוש בסמים – כל אלו מסבים נזק עצום. הנזק נגרם לא רק למעגל הסגור של המעורבים הישירים בביצוע העבירות, אלא גם לחברה בכללותה. ייתכן ועבירות הסמים הקשים הן כה נפוצות עד שהתרגלנו אליהן, ואולי אף אבדה לנו הרגישות למחיר שלא רק החברה משלמת אלא גם המשתמש עצמו. הקוקאין נחשב, ולא בכדי, לסם קשה. זאת הן בשל השפעותיו על גוף האדם, והן בשל פוטנציאל ההתמכרות הגבוה שטמון בו. על פי רוב, לאחר נטילת הסם חווה המשתמש תחושה חזקה של אופוריה. לאחר האופוריה מגיעה ההתרסקות, שמתאפיינת בתשישות, שינה, דיכאון ממושך – וצורך עז להשיג מנת סם נוספת. נמצא גם שהמוח מסתגל במהירות לאפקט האופוריה, וכתוצאה מכך המשתמש צורך כמויות הולכות וגדלות מהסם. הגדלת מנת הסם מעצימה את הפגיעה שנגרמת למשתמש ובכלל זאת פרנויה, פאניקה ושיבוש בפעילות החשמלית של הלב עד כדי פוטנציאל להתקף או לדום לב (עוד על השפעות הקוקאין ראו באתר הרשות למאבק בסמים, בכתובת: http://www.antidrugs.org.il/pages/924.aspx). הפגיעה ביחיד חוזרת חלילה לפגיעה בחברה. השימוש בסם מסוג קוקאין יוצר צורך להמשיך ולהשתמש. כתוצאה מכך עליו לחפש מקורות כספיים למימון רכישת הסם, לאו דווקא בדרכים חוקיות, תוך שהוא חווה הידרדרות מתמדת בתפקוד הפיזי והקוגנטיבי שלו. בישראל – כמו בכל מדינות המערב - המאבק בסמים נמצא בעיצומו, והוא צפוי (כך נראה היום) לעבור עוד כברת דרך ארוכה. חומרת התופעה מודגמת, בין היתר, באמצעות סקר שערכה הרשות הלאומית למלחמה בסמים במהלך שנת 2009. בסקר זה נדגמו 7,700 תלמידים בכיתות ז'-י"ב. למעלה מ-10% מן התלמידים דיווחו על שימוש בסם בלתי-חוקי כלשהו במהלך השנה שקדמה לעריכת הסקר. כ-6% דיווחו על שימוש בסמים המוגדרים קשים, ובהם קוקאין, אקסטזי ומתדון (דו"ח המחקר המסכם מצוי אף הוא באתר הרשות). לצורך ההכרעה בערעור זה אין צורך לקבל את הסטטיסטיקה האמורה כמשקפת את האמת להווייתה. די לומר כי אף חלק מהנוער נשאב אל תוך מערבולת הסמים. זהו נימוק נוסף לחומרת המעשים. למאבק בנגע הסמים יש שותפים רבים. חלקם מתמקדים בחינוך מניעתי ובהסברה. אחרים מסייעים בהליכי הגמילה. לצידם פועלים גם אנשי אכיפת החוק, שתפקידם לסכל את עבירות הסמים וללכוד את העבריינים. אף בית המשפט נוטל חלק חשוב במאבק, באמצעות הטלת עונש מרתיע על מי שהורשע בעבירות סמים. בכל זאת תוך מתן משקל - בין היתר - לכמות הסם ואיכותו, טיב עבירת הסמים שבוצעה, תרומתו של הנאשם להתגשמות העבירה ועברו הפלילי (השוו: ע"פ 8031/10 אורוסקו-צ'אבז נ' מדינת ישראל (1.3.2012)). בענייננו, המשיב נטל חלק פעיל בניסיונות חוזרים להחדיר סמים למדינה למטרות מסחריות. המשיב ניסה לייבא כמות גדולה של סם מסוכן, 2.5 ק"ג קוקאין, ניסיון שכשל רק בזכות ערנותן של רשויות החוק בפרו. לאחר מכן ניסה המשיב, והצליח, לייבא למדינה 11 גרם קוקאין. בעברו הלא-רחוק אף הורשע המשיב בייבוא עשרות אלפי טבליות סם מסוג אקסטזי לארצות הברית, עבירה שבגינה ריצה עונש מאסר ממושך שם. חלקו של המשיב, כפי שנקבע בבית המשפט קמא, לא היה שולי כלל וכלל. המשיב, על פי הודאתו, היה שותף פעיל וחשוב ב"מבצע" ייבוא הסמים ארצה. זאת במיוחד באישום הראשון שבמסגרתו נסע המשיב פעמיים לפרו, נפגש עם אנשי הקשר הרלבנטיים, העביר את סכומי הכסף הנדרשים מיד ליד, ודאג למשלוח חבילת הסמים ארצה (משלוח שכאמור סוכל בידי רשויות החוק בפרו). כל אלו מביאים למסקנה כי מעשיו של המשיב מצויים במדרג גבוה של עבירות הסמים. בראיה זו, ולנוכח חומרת העבירות ואופן ביצוען, יש לתת משקל מופחת לנסיבותיו האישיות של המשיב ולרקע שהביא אותו (על פי טענתו) לבצע את העבירות. האירוניה היא שהשיתוף בין העבריינים לבצע עבירות סם באופן שחוצה גבולות, גורם לשיתוף פעולה מנגד בין רשויות האכיפה במדינות שונות. 5. צו השעה הוא להחמיר בענישה בעבירות סמים. הואיל והעונש חייב להיות צודק והולם, אין מנוס מפירוק המקרה למרכיביו. בדרך זו, ענישה בעבירות הסמים תעמוד ביחס סביר לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. כאן עסקינן כאמור בשני אישומים בעבירות של סחר וייבוא סמים, שכללו מספר נסיעות לחו"ל והעברת כמות סם משמעותית ביותר – 2.5 ק"ג וכ-11 גרם קוקאין. כמויות אלו יש לבחון על פי אמת המידה שנקבעה בחוק, ולפיה החזקת סם מסוג קוקאין מעל לשיעור של 0.3 גרם יוצרת חזקה משפטית כי הסם נועד שלא לשימוש עצמי (סעיף 31(3) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973). לכך יש להוסיף את הרשעתו הקודמת של המשיב בעבירה דומה בארצות הברית, בגינה נידון ל-58 חודשי מאסר. בחינת הנתונים מלמדת כי עונש המאסר בפועל, כפי שהוטל, איננו הולם את נסיבות המעשה והעושה. השארת העונש על כנו עלולה, שלא במכוון, לפגוע בכלי ההרתעה הפרטני והכללי של בית המשפט נגד נגע הסמים. אמנם צודק הסנגור כי גם העונש, כפי שהוטל, חמור הוא. אך צודקת המדינה בגישתה שהחומרה איננה מספקת. לנוכח כל האמור, ולאור הנוהג לפיו ערכאת הערעור איננה ממצה את הדין, דעתנו היא כי יש להחמיר בעונשו של המשיב ולהעמידו על 8 שנות מאסר בפועל. 6. אשר על כן הערעור מתקבל, במובן זה שעונשו של המשיב יעמוד על 8 שנות מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר דינו של בית המשפט המחוזי - יעמדו בעינם, לרבות ניכוי המעצר כפי שנקבע. ניתנה היום, י"ד תמוז התשע"ב (4.7.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11009720_Z01.doc יק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il