ליאור קסלר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9707/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9707/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר המערער: ליאור קסלר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 22.10.07, בת.פ. 40029/07, שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר עודד מודריק תאריך הישיבה: ט"ו בשבט התשס"ט (09.02.09) בשם המערער: עו"ד קינן אורי בשם המשיבה: עו"ד ג'ויה שפירא פסק-דין השופט א' א' לוי: המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בעבירת שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, ובעקבות כך נדון לחמש שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר מותנה בן שנתיים שעמד נגדו, כאשר 15 חודשים מתוכו במצטבר. העובדות שעמדו בבסיס ההרשעה היו אלו: בתאריך 17.1.07 הגיע המערער עם אשתו ובנו התינוק לעסק של חלפנות כספים בפתח-תקוה שבבעלות מיכאל ביזוב (להלן: המתלונן). במהלך אותו מפגש גילו הנוכחים כי קיימת קרבת משפחה ביניהם. ביום המחרת, 18.1.07, הגיע המערער לאותו עסק בשעה 09:00, וטען כי הוא מבקש להמיר מטבע. נוכח ההיכרות ביניהם הכניס המתלונן את המערער לחלקו הפנימי של העסק, ולאחר שהשניים לגמו קפה, הודיע המערער כי ישוב בשעות אחר הצהרים כדי להשלים את העסקה. ואכן, בשעה 14:30 הגיע המערער למקום, ולפתע שלף אקדח אותו הצמיד לראשו של המתלונן. המערער הורה לקורבנו לשכב על הרצפה, ולאחר שאזק אותו, הוא דרש לקבל את מפתחות הכספת. המתלונן נאלץ לציית לאותה דרישה, ובעקבות כך גנב המערער ממגירות שונות מטבע חוץ בסכום כולל של 155 אלף ש"ח. במרכז ראיותיה של המשיבה כנגד המערער, שהכחיש מכל וכל את ביצוע העבירה, עמדה עדותו של המתלונן שהזעיק את השוטרים מיד לאחר השוד וזיהה את המערער במסדר זיהוי בתמונות. בית המשפט המחוזי האמין למתלונן, ולכך תרם אירוע נוסף שהתרחש בלילה שלאחר השוד במלון "הילטון", בתל-אביב, שם התאכסן המערער. מהראיות עולה, כי שניים מבני משפחתו של המתלונן הגיעו למקום ובינם למערער פרצה קטטה. בעקבות כך נדרש המערער לפנות את חדרו, ומשהגיעה המשטרה למקום, ערך קצין הביטחון חיפוש בחדר ובאחת המגירות גילה סכום גדול של מטבע חוץ. לכל אלה מצטרפת עובדה נוספת ששוב אינה שנויה במחלוקת, היינו, שבעקבות השוד שילם אחיו של המערער לאחיו של המתלונן סכום של 70 אלף דולר. המערער סבור כי חרף אותן ראיות היה נכון לזכותו מהעבירה שיוחסה לו. לעניין זה הוא הצביע על מה שהוגדר בפיו כמחדלי חקירה – אי נטילת טביעת אצבע מהכספת בעסקו של המתלונן, והעדר חקירה בכל הנוגע למקור הסכום של 70 אלף דולר ששילם אחיו של המערער לאחיו של המתלונן. טענות אלו נבחנו לעומקן בידי בית המשפט המחוזי, ומסקנתו היתה כי אין בהן כדי ליצור ספק באשר לאחריות המערער בפלילים. במסקנה זו לא ראינו מקום להתערב. ראשית, הואיל ומדובר בהכרעה עובדתית המצויה בתחום סמכותו של השופט השומע את העדים ומתרשם, באופן ישיר ובלתי אמצעי, ממהימנותם. שנית, זיהויו של המערער על ידי המתלונן כמבצעו של השוד, תפיסת המט"ח בחדרו של המערער במלון, והשבת הסכום של 70 אלף דולר משלל הגניבה, כל אלה מלמדים על מעורבות המערער בעבירה שיוחסה לו, ומכאן דעתנו כי לא נפל פגם בהכרעת הדין. הערעור מופנה גם כנגד העונש, וגם ממנו לא ראינו מקום לשנות. למערער הרשעות קודמות רבות, והוא אף נשא לא אחת בעונשי מאסר. חרף זאת הוא לא נרתע מלחזור לסורו, וחמורה בעינינו במיוחד העובדה שהוא עשה זאת בעת שהיה במעמד של אסיר משוחרר על-תנאי, וכאשר מאסרים על-תנאי מרחפים מעל לראשו. אכן, תקופת המאסר בה עתיד המערער לשאת אינה פשוטה כלל ועיקר, אולם זו תוצאתה של עבריינותו הנמשכת, כאשר הפעם גם לא היסס לאיים על קורבנו בנשק חם. נוכח האמור, הערעור נדחה. ניתן היום, ט"ו בשבט התשס"ט (09.02.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07097070_O07.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il