בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
9701/01
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערערת: רשות העתיקות
נגד
המשיבה: קיטל נכסים בע"מ
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט
השלום
בכפר-סבא מיום 29.11.2001 בת.א.
1645/01
שניתנה על ידי כבוד השופט רמי אמיר
בשם
המערערת: עו"ד יורם בר סלע
פסק-דין
ערעור על החלטת בית משפט השלום בכפר-סבא (כב'
השופט ר' אמיר) מיום 29.11.01, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 1645/01.
1. המשיבה הגישה כנגד המערערת תביעה כספית לתשלום
פיצויים בגין הוצאות ונזקים שנגרמו לה לטענתה בעקבות דרישתה הבלתי חוקית של
המערערת כי המשיבה תממן את ביצועה של חפירת הצלה ארכיאולוגית. במסגרת הדיון
בתובענה התקיימו שלוש ישיבות קדם משפט. בישיבת קדם המשפט הראשונה מיום 26.2.01,
יידע בית המשפט את הצדדים כי היה מעורב לפני כעשר שנים, בשם רעייתו, בדין ודברים
עם המערערת, אשר דרשה מרעייתו סכום מסוים עבור עבודות פיקוח במגרש שבבעלותה. כך גם
טיפל במסגרת עבודתו כעורך דין בתיק מסחרי בין חברת יישומים של אוניברסיטת באר
שבע, אשר עבדה בשעתו עם המערערת, לבין מנהל חפירות שעבד עמה, בקשר למערך ההתחשבנות
ביניהם. בעקבות דבריו של בית המשפט, ביקש ב"כ המערערת כי בית המשפט יורה על
הפסקת הדיון על מנת שיוכל יוכל לשקול האם לבקש את פסילת בית המשפט. לאחר התייעצות,
הודיע ב"כ המערערת לבית המשפט כי אינו מבקש את פסילתו. בהמשך הדיון העלה בית
המשפט בפני הצדדים הצעת פשרה, במסגרתה הביע בית המשפט את דעתו הלכאורית בשאלת
תחולתו הרטרואקטיבית של פסק דין שניתן על ידי בית המשפט הגבוה לצדק בעניין אחר בו
היתה מעורבת המערערת (בג"ץ 4146/95 עזבון המנוחה לילי דנקנר נ' רשות
העתיקות, פ"ד נב(4) 774 (להלן: בג"ץ דנקנר), בו נקבע בית המשפט כי
המערערת אינה רשאית להטיל את עלות חפירות ההצלה על יזמים ועליה לשאת בעלויות אלה
בעצמה.
2. בתום ישיבת קדם המשפט השלישית שהתקיימה ביום
29.11.01, ביקשה המערערת כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתובענה שהוגשה נגדה.
המערערת טענה כי במהלך הדיונים שהתקיימו הסתבר לה כי לבית המשפט עמדה קדומה
ושלילית נגדה וכי בית המשפט כבר גיבש עמדתו בסוגיות העומדות לדיון עד כדי
"נעילת" דעתו באופן אשר לא יאפשר למערערת לזכות ביומה בבית המשפט. את
טענתה ביססה המערערת על שני אדנים: האחד, המגעים שהיו בעבר לבית המשפט עם המערערת.
השני, נעוץ בעובדה שבית המשפט הביע באופן חד משמעי את עמדתו בשאלת תחולתו של
בג"ץ דנקנר, ובכך למעשה חרץ את גורלה של סוגיה משפטית מרכזית שהתעוררה בתיק.
כן טענה המערערת, כי במהלך הדיון ייחס בית המשפט למערערת פעילות
"שרירנית" כלפי יזמים, ובכך הביע את דעתו השלילית כלפי המערערת. לבסוף
טענה המערערת, כי בית המשפט, על אף שהעיד על עצמו כי הינו שופט מוקד, הודיע לצדדים
כי את התיק הזה אינו מתכוון להעביר לשופט אחר, אלא לנהל אותו עד תומו. המשיבה
התנגדה לבקשת הפסילה בנימוק שהעלאת הטענה בעניין קשריו של בית המשפט עם המערערת
נגועה בחוסר תום לב, מהטעם שבתום הדיון הראשון החליט ב"כ המערערת, לאחר
התייעצות, שלא לבקש את פסילת בית המשפט מטעם זה. כן טענה המשיבה, כי בית המשפט
רשאי במסגרת הליכי קדם משפט ובמסגרת נסיונותיו להביא את הצדדים לידי פשרה לומר את
דעתו הלכאורית.
3. בית המשפט, בהחלטתו מיום 29.11.01, דחה את
בקשת הפסילה. בית המשפט קבע כי בקשת ב"כ המערערת כיום כי יפסול עצמו פסילתו
בשל המגעים שהיו לו בעבר עם המערערת, על יסוד עובדות שהיו ידועות כבר בישיבה
הראשונה, ולאחר שב"כ המערערת הודיע לבית המשפט הודיע לאחר שיקול דעת כי אינו
מבקש את פסילתו, מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. למען הסר ספק, ציין בית המשפט כי
אין לו שום נגיעה או יריבות אישית עם המערערת. באשר לטענת המערערת כי בית המשפט
הביע את דעתו באופן החורץ את הדין בשאלה מרכזית משפטית בתיק, קבע בית המשפט, כי
הצעת הפשרה בה הביע דעתו הועלתה עוד בישיבה הראשונה מיום 26.6.01, והמערערת לא
היתה צריכה להמתין לישיבה השלישית על מנת לבקש את פסילתו. בית המשפט הוסיף וקבע כי
לא חרץ את הדין בעניינה של המערערת, כי אם העלה אפשרויות שונות לשאלת פרשנותו של
בג"ץ דנקנר, וציין מהי הפרשנות הנראית לכאורה נכונה. בית המשפט הכחיש את טענת
המערערת כי אמר שהיא פעלה "בשרירנות", וקבע שכל שציין הוא שהמשיבה
טוענת שהמערערת פעלה בשרירות, וכי אין לו בשלב זה עמדה בעניין. באשר לשמיעת
התיק כולו, קבע השופט כי בנוסף להיותו "שופט מוקד" הוא שומע גם תיקי
הוכחות, ומכל מקום אין חשיבות לדברים.
4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערת טוענת
כי במהלך שלושת הדיונים שהתקיימו, במסגרת נסיונו של בית המשפט להביא את הצדדים
לידי פשרה, התבטא בית המשפט באופן המצביע על עמדתו השלילית כלפי המערערת. בין
היתר, אמר בית המשפט כבר בדיון הראשון, כי המערערת "עשתה מעשה שלא
ייעשה" כאשר גבתה כסף מיזמים עבור מימון חפירות הצלה וכי היא מתעלמת מפסיקה.
גם במהלך הדיון השני גילה בית המשפט את נטייתו השלילית כלפי המערערת, באומרו כי
המשיבה עשתה בדיוק מה שצריך כאשר תבעה את המערערת. כמו כן, בתגובה לסירובה של
המערערת להשיב על השאלון שמסרה לה המשיבה, החל בית המשפט להפעיל על המערערת לחץ על
מנת שתיאות להשיב על השאלון. המערערת חוזרת על גרסתה לפיה בית המשפט נקט במלה
"שרירנות" באשר לתיאור התנהגותה וטוענת כי נוכח עמדתו של בית המשפט,
תחושתה היא כי לא יהיה לה יומה בבית המשפט ולא תזכה למשפט צדק, חסר פניות. לטענתה,
התבטאויותיו של בית המשפט בהצטרפן לעובדה כי בית המשפט היה מעורב בעבר בדין ודברים
עם המערערת, מובילים למסקנה כי בית המשפט גיבש את עמדתו וחרץ לכאורה את הדין בכל
הנוגע למחלוקות המשפטיות נשוא ההליך ולאופייה של המערערת.
5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין
הערעור להידחות. ראשית, יצוין, כי חלק מההתבטאויות אותן מייחסת המערערת לבית המשפט
הועלו לראשונה בערעור שבפני ולא נטענו במסגרת בקשת הפסילה בבית משפט השלום, ומטעם
זה אין מקום כי בית משפט זה יזקק לטענות אלה לראשונה. מכל מקום, גם אם אניח
שהדברים אותם מייחסת המערערת לבית המשפט אכן נאמרו על ידיו, במסגרת נסיונותיו
להביא את הצדדים לידי פשרה, הרי שאין בהם כדי להצביע על גיבושה של דעה קדומה, בלתי
ניתנת לשינוי, במחלוקת הצדדים. תקנה 140 לתקנות סדר הדין האזרחי,
התשמ"ד1984-, קובעת כי קדם המשפט נועד לשם "בירור של נושא הריב ודרכי
הדיון בו, במגמה לייעל את הדיון, לפשטו, לקצרו ולהחישו או כדי לברר אם יש מקום
לפשרה בין בעלי הדין". הדברים שנטען כי אמר השופט - ואין צורך שאכריע אם
נאמרו הם אם לאו - אינם אלא דברים לכאורה, אשר נועדו לצורך ייעול הדיון, במסגרת
הדיון בקדם המשפט (ראו והשוו: ע"א 2501/00 עביר אבו כף נ' מוחמד אבו כף
וקרנית, (טרם פורסם); ע"א 131/00 סורפין נ' אמבר אגודה שיתופית חקלאית
מרכזית בע"מ (לא פורסם)). בית המשפט הביע עמדה לכאורית בלבד בשאלה משפטית
המתעוררת בתובענה, מבלי שהכריע בשאלה זו ומבלי שהכריע באופן ספציפי במחלוקת בין
הצדדים בתיק. כך גם יתר הדברים המיוחסים לבית המשפט - ככל שנאמרו - אינם אלא דברים
לכאורה, אשר נאמרו במסגרת נסיונותיו של בית המשפט להביא את הצדדים לידי פשרה. אין
בדברים אלו כדי להעיד כי "ננעל" ליבו של בית המשפט לפני טענות המערערת
או להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. כבר נפסק בעבר כי:
"ומעשים בכל יום, שתוך כדי
הצעת פשרה ועשייתה מביע בית המשפט דעה זו או אחרת על סיכויי התביעה וההגנה, דעה
שהיא רק בבחינת השערה לכאורה לפי שלב השמיעה שבו נתון הליך השיפוטי. הבעת עמדה כזו
על-ידי השופט, בסגנון זהיר, אין בה כדי לפסלו מלהמשיך בדיון משהצעת הפשרה לא עלתה
יפה." (רע"א 287/88 מנוף סיגנל חב' לפיננסים נ' סמיר עבדל ראזק,
פ"ד מד (3) 758, 760; ע"א 5054/96 דחלה נ' קרן קיימת לישראל (לא
פורסם); ע"א 8191/99 שי נ' בלומנפלד (לא פורסם)).
זאת ועוד: בהחלטתו הכחיש בית המשפט כי תיאר את התנהגותה
המערערת כ"שרירנות", וקבע כי רק ציטט טענה שהשמיעה המשיבה כנגד המערערת,
לפיה המערערת פעלה בשרירות. אכן, גם בקביעה זו של בית המשפט יש משום שלילת היסוד
תחת טענת המערערת בהקשר זה (ראו והשוו: ע"פ 344/99 זאב בשן נ' מדינת ישראל
(לא פורסם)).
6. כך גם אין בעובדה כי לפני למעלה מעשר שנים
ניהל השופט בשם אשתו דין ודברים עם המערערת, כדי להביא לפסילתו. ראשית, משבחרה
המערערת שלא לבקש את פסילת השופט מטעם זה - עליו נודע לה כבר בישיבה הראשונה - הרי
שלא היה מקום להעלות טענה זו בתום הישיבה השלישית. לגופם של דברים, הרי אין במגעים
אלה, אשר התנהלו לפני זמן רב, כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. גם
העובדה כי בית המשפט ידון בתיק כולו, לרבות בשלב ההוכחות, אינה מקימה חשש למשוא
פנים בניהול המשפט. נסיונה של המערערת לייחס לבית המשפט רצון למצות עמה את הדין,
אין לו על מה שיסמוך.
7. סיכומו של דבר - הלכה היא, כי אין די בתחושות
סובייקטיביות של מי מן הצדדים וכי יש צורך בחשש ממשי המבוסס על נסיבות
אובייקטיביות כדי להקים עילת פסלות (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ'
מדינת ישראל פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל
שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא
פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ'
סליימה פ"ד מד(3) 758, 760). "השאלה שיש לשאול היא... אם נתקיים חשש ממשי
למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין 'ננעלה', כך שניתן לראות בהליך כולו
כ'משחק מכור'" (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק
ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם). בנסיבות הענין
לא הצליחה המערערת לבסס חשש זה.
מטעמים אלה, אני מורה על דחיית הערעור.
ניתן היום, ה' בטבת התשס"ב (20.12.2001).
ה
נ ש י א
_________________
העתק
מתאים למקור 01097010.A01 /דז/
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית
המשפט פתוח להערות והצעות:
[email protected]