מאזן קיסוואני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9695/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9695/03 בפני: כבוד המשנה לנשיא ת' אור כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת א' חיות המערער: מאזן קיסוואני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.9.03 בע"פ 3211/02 שניתן על ידי כבוד השופטת מ' מזרחי תאריך הישיבה: י' בשבט תשס"ד (2.2.04) בשם המערער: עו"ד יוסי זילברברג בשם המשיבה: עו"ד דגנית כהן ויליאמס פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות ובעבירה של היזק בזדון. בגין עבירות אלה נגזר עליו עונש מאסר לתקופה של 44 חודשים לריצוי במצטבר למאסר שהוטל עליו בתיק אחר (ת.פ. 5405/00 (בימ"ש שלום בירושלים)). כן הוטל עליו מאסר על תנאי למשך 12 חודשים ותשלום פיצוי למתלוננים בסכום של 15,000 ₪. לפנינו ערעור על חומרת העונש. 2. המערער וארבעה מחבריו קשרו קשר לבצע שוד בביתם של המתלוננים באבו-טור. המערער ושותף נוסף נכנסו לבית המתלוננים בתחבולה. בהיותם בדירה דרשו השניים מהמתלוננת, שהיתה אותה עת לבדה בדירה כי תמסור להם את הכסף המצוי בבית בעוד השותף מאיים עליה בסכין מטבח גדול. המתלוננת הראתה להם היכן נמצאים תכשיטיה אולם השניים לא הסתפקו בכך, וקשרו אותה למוט ברזל וסתמו את פיה בסרט דביק. בעל הבית, המתלונן ובנו בן השנתיים נכנסו לאחר זמן לבית, בעוד המערער ושותפו מצויים במקום. השניים דרשו מהמתלונן תוך איומי סכין על צווארו של הילד (שנעשו על ידי השותף) להראות להם היכן מצוי הכסף בבית. המתלונן מסר להם את כל הכסף שהיה ברשותו ואז קשרו אותו השניים בידיו וברגליו, סתמו את פיו בסרט דביק, והמשיכו בחיפושיהם בדירה. בעוזבם את המקום השאירו המערער ושותפו את המתלוננים כשהם קשורים כאמור, כשברשותם 2 ק"ג זהב ו-4,200 ₪ שנלקחו מהמתלוננים, שהוחזרו רק בחלקם. בעת היותו במעצר, גרם המערער, במעשה השתוללות חסר רסן, נזק כבד לתא עיכוב בו הוחזק, תוך שעקר אריחי קרמיקה מהקירות ועקר מעקות ברזל. בהליך האחר בת.פ. 5405/00 נדון המערער למאסר של 21 חודשים בגין עבירות פריצה לרכב וכניסה למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, אותן ביצע בדצמבר 2000. 3. בית המשפט המחוזי בחן את מכלול שיקולי הענישה, ובהם את החומרה המופלגת הנילווית למעשה השוד החמור, על האכזריות והאלימות שנילוו אליו, ואת קיומן של עבירות קודמות בעניינו של המערער. עם זאת הוא הדגיש גם טעמים לקולא – את העובדה כי המערער לא היה הדומיננטי מבין שני השותפים במעשי השוד, את גילו הצעיר, ואת עובדת הודאתו באשמה. 4. בערעור שבפנינו העלה הסניגור מספר טענות לצורך הקלה בעונש: לדבריו, המערער נדקר בעת היותו בכלא, אף כי אין זה ברור מה היה הרקע לדקירה. כן חזר על הטענות שהושמעו בערכאה הדיונית לפיהן חלקו של המערער במעשה השוד היה פחות מזה של שותפו, ובעיקר – את גילו הצעיר, את התנהגותו החיובית בכלא ואת תסקיר המבחן החיובי לגביו. עוד טען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא הורה על ניכוי ימי מעצרו של המערער מעונש המאסר בפועל שהוטל עליו, אשר צורף במצטבר לעונש המאסר האחר שהוא מרצה. 5. נתנו דעתנו לטיעוני ההגנה, שקלנו את מכלול נסיבות הענין, ובאנו לכלל מסקנה כי העונש שנגזר על המערער הינו פרי איזון ראוי של מכלול שיקולי הענישה שראוי היה לשקול במקרה זה. זאת, במיוחד בשים לב לחומרה הרבה של מעשי המערער ולרקע הפלילי הקודם העומד לחובתו מחד, ובהתחשב בהיבטים לקולא, ובכלל זה תיפקודו החיובי והתקין של המערער בבית המאסר, מנגד. עם זאת, החלטנו לקבל את הערעור בנקודה אחת בלבד, וזאת בהסכמת התביעה, במובן זה שימי מעצרו של המערער מיום 14.12.02 יחושבו במנין תקופת המאסר שהוטלה עליו. שאר טענות הערעור נדחות. ניתן היום, י' בשבט תשס"ד (2.2.04). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03096950_R04.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il