פסק-דין בתיק ע"פ 9691/03
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 9691/03
ע"פ 10005/03
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' גרוניס
המערער בע"פ 9691/03:
המערער בע"פ 10005/03:
מחמוד עבד אל רחמן
מחמד מחמוד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים
מיום 17.9.2003, בתפ"ח 5016/02, שניתן על ידי כבוד
השופטים: י' הכט, מ' רביד, י צבן
תאריך הישיבה:
כ"ט בטבת התשס"ה
(10.01.2005)
בשם המערער בע"פ 9691/03:
בשם המערער בע"פ 10005/03:
בשם המשיבה:
בשם שרות המבחן:
עו"ד לאה צמל
עו"ד אנדרה רוזנטל
עו"ד דניאלה ביניש
גב' ג'ודי באומץ
פסק-דין
המערערים הורשעו – לאחר שהודו בעובדות
כתב האישום המתוקן – בשתי עבירות של נסיון לרצח ובחברות בארגון טרוריסטי. המערער
מס' 1 הורשע גם בשידול לחברות בארגון טרוריסטי. בין הצדדים הוסכם כי המדינה תעתור
לעונש של 22 שנות מאסר בפועל לעניין המערער מס' 1, ו-20 שנות מאסר בפועל לעניין
המערער מס' 2, וכי הסניגוריה תהיה חופשית במעשיה. כן התקבלו תסקירים. על המערער
מס' 1 הוטלו 19 שנות מאסר ועל המערער מס' 2 הוטלו 17 שנות מאסר. הערעור הוא על
חומרת העונש.
העונש שהוטל על המערערים אינו קל. הוא
משקף את חומרת המעשה. עם זאת, הננו סבורים כי בהתחשב במכלול הנסיבות, מן הראוי
להעמיד את עונשו של מערער מס' 1 על 17 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי,
והתנאי הוא שהוא לא יעבור עבירת פשע ועבירה על פי פקודת מניעת טרור, התש"ח-1948,
בתוך שנתיים משחרורו. את עונשו של מערער מס' 2 אנו מעמידים על 15 שנות מאסר בפועל
ושנתיים מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהוא לא יעבור עבירת פשע ועבירה על פי פקודת
מניעת טרור, התש"ח-1948.
הושמעה בפנינו הטענה כי יש שוני מהותי
בין רמת הענישה במקרה כמו אלה שלפנינו, לבין רמת הענישה במצבים דומים בהם הנאשמים
הם יהודים. כל עניין לעובדותיו. השוויון בין ערבים ליהודים במדינתנו הוא גם שוויון
בענישה במקרים דומים.
התוצאה היא כאמור לעיל.
ניתן היום, כ"ט בטבת התשס"ה
(10.01.2005), בפני באי כוח הצדדים.
ה נ ש י א ש ו פ
ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03096910_A01.doc/דז/
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il