סרגיי דבורקין נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9686/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9686/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: סרגיי דבורקין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 23.11.06 בתיק תפ 40285/05 שניתן על ידי כבוד השופט צ' גורפינקל תאריך הישיבה: ו' בחשון התשס"ח (18.10.07) בשם המערער: עו"ד אבי כהן בשם המשיבה: בשם שרות המבחן: עו"ד אלעד פרסקי גב' אדוה פרויד פסק-דין השופט א' א' לוי: בשנת 2004 נהג המערער להגיע לבית נטוש בתל-אביב, שם השתמש בסמים והריח דבק מגע. באותו מקום הוא נהג להיפגש עם גיאורגי קובליאנידזה המכונה "גיאה", ושניהם חלקו בסמים. בתאריך 12.12.04, בשעה 02:00 לערך, נתגלע ויכוח בין השניים שבמהלכו החל גיאה לדחוף את המערער ולהכותו באמצעות ידיו. בהמשך, החלו השניים לידות אבנים זה על זה, ואחת האבנים פגעה ברגלו של המערער והוא נחבל ונפל. כשראה את גיאה מתקדם לעברו, נטל המערער מוט-צינור והלם באמצעותו, בחזקה, שלוש פעמים בראשו של יריבו. בעקבות כך נגרמו לגיאה חבלות קשות בראש ובעצמות הפנים, וסמוך לאחר מכן הוא נפטר. בכתב האישום נטען עוד, כי בדרך שאינה ידועה למשיבה, אחזה אש בגופתו של גיאה והיא נשרפה כליל. המערער הודה בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, בו הומרה עבירת ה"הריגה" שיוחסה לו במקור, בעבירה על חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 לחוק העונשין. בהמשך, הרשיע בית המשפט את המערער על פי הודאתו, ודן אותו לחמש שנות מאסר ושנה מאסר על-תנאי. הערעור מופנה כנגד העונש. נטען, כי המערער הותקף על ידי גיאה שאותה עת היה נתון תחת השפעתם של סמים קשים; הוא אינו אדם אלים, ופעל כפי שפעל מתוך רצון להציל את חייו; עברו נקי מהרשעות קודמות; הוא היה נתון במעצר בית ממושך; ולבסוף נטען, כי מאז בוצעה העבירה לא שב המערער לחטוא בפלילים. נדמה כי אין צורך לומר עד כמה מפליגה חומרתה של העבירה אותה ביצע המערער. אפשר שמקור הרע להתנהגותו היא התמכרותו לסמים, וכדי להיגמל ממנה הוא שולב במהלך ההליכים בעניינו בפני הערכאה הראשונה, בטיפול בקהילה סגורה. עקב כך לא מיהר בית המשפט המחוזי לסיים את ההליכים בפניו, ככל הנראה מתוך צפייה שהמערער ימצה את הטיפול עד לסופו, דבר שעשוי היה לשמש לו נימוק להקלה בעונש. אולם, בחודש חשון התשס"ז (אוקטובר 2006), התברר כי המערער הושעה מהקהילה הטיפולית בעקבות הפרתם של כללי התנהגות בחופשות שניתנו לו, וגם כאשר שב לקהילה הוסיפה התנהגותו להיות בעייתית, עד שלבסוף הוחלט להרחיקו כליל. הנה כי כן, למערער ניתנה הזדמנות להוכיח כי עשה תפנית בחייו, אולם למרבה הדאבה נראה כי כוחו לא עמד לו. בנסיבות אלו נראה כי המסגרת היחידה אשר עשויה לסייע למערער להיגמל מצויה בבית האסורים, ומתוך תסקירו האחרון של שרות המבחן עולה כי שלטונות שב"ס אף פועלים בכיוון זה. נוכח האמור, וגם לאחר ששמנו לנגד עינינו את נסיבותיו של המערער, נסיבות האירוע, וחלקו הלא מבוטל של גיאה בהסלמה, לא מצאנו רכיב כלשהו של חומרה בעונש שהושת על ידי בית משפט קמא. לפיכך, נראה לנו כי ייטיב המערער לעשות אם ינצל את תקופת מאסרו כדי לטפל באותה התמכרות, ולא נותר לנו אלא לקוות ששלטונות שב"ס יסייעו לו בכך. ניתן היום, ו' בחשון התשס"ח (18.10.2007). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06096860_O02.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il