פורסאן שרפי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9675/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9675/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר המערער: פורסאן שרפי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת.פ. 4114/09 מיום 22.11.09 שניתן ע"י כב' השופט ד' רוזן תאריך הישיבה: י' בניסן התש"ע (25.3.2010) בשם המערער: עו"ד אלדין סיף ותד בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד יעל שרף גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. המערער הורשע על פי הודאתו, בעקבות הסדר טיעון, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 382(א) וסעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) ובעבירה של חבלה במזיד (לפי סעיף 413ה בנסיבות סעיף 29(ב) לחוק). בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ד' רוזן) השית על המערער עונש מאסר של 24 חודשים לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי וקנס כספי בסך 10,000 ש"ח או ששה חודשי מאסר תמורתו. נוסף על כך חויב המערער לשלם פיצוי כספי למתלוננים בסכום של 5,000 ש"ח. הערעור הופנה במקור נגד גזר הדין. כשלושה חודשים לאחר הגשת הערעור עתר המערער לתיקון הודעת הערעור. מטרת התיקון היא להביא לביטול הסדר הטיעון וביטול ההרשעה. 2. כתב האישום שהוגש על המערער מתאר אירוע שהתרחש לפנות בוקר ביום 1.5.09. המערער (יליד שנת 1989) ושלושה מחבריו, אחד מהם קטין, נמצאו בכניסה למועדון בהרצליה פיתוח. בסמוך למקום עמדה קבוצה של ששה צעירים (להלן – החבורה האחרת). אחד מבני החבורה האחרת ניגש להביא את רכבו וחלק מחבריו צעדו עימו. שניים מבני החבורה האחרת נותרו בסמוך לכניסה למועדון. המערער קרא קריאות גנאי לעבר אחד מאלה שנותרו במקום. בהמשך התנהלו חילופי דברים. או אז פנה הקטין אל עבר השניים, שבר בקבוק זכוכית שהחזיק בידו ותפס בצווארו את אחד מבני החבורה האחרת. אחד מחבריו האחרים של המערער, שבידו הייתה אלה קפיצית מברזל, החל לרדוף אחרי אחד מן החבורה האחרת. בהמשך החדיר חברו של המערער את האלה לעינו של אחד מבני החבורה האחרת וגרם לכך שהלה איבד את כושר הראייה בעין. לאחר מכן התפתחה מהומה רבתי והמערער וחבריו תקפו את בני החבורה האחרת. תוך כדי כך היכה המערער באמצעות חתיכת עץ במכונית שהייתה במקום וניפץ את אחד מחלונותיה. 3. במהלך שמיעת הראיות הגיעו הצדדים להסדר טיעון ולפיו התשתית העובדתית תהא זו שבהודעתו של המערער במשטרה "במחובר לעובדות כתב האישום". בהסדר אף הובהר, כי על המערער לא מוטלת כל אחריות לפגיעה בעינו של בן החבורה האחרת. 4. בבקשה לתיקון הודעת הערעור, שמטרתה להביא לביטול ההסדר וההודיה, נטען כי בית המשפט המחוזי נטל חלק פעיל בהסדר הטיעון, כי ההסדר נעשה "במחטף", בלא שהמערער הבין במה הוא יורשע וכי ההסדר אינו בהיר דיו. יצוין, כי המערער היה מיוצג על ידי פרקליט. עורך הדין שמייצגו בערכאת הערעור אינו הסניגור שייצגו בערכאה הדיונית. 5. לא מצאנו לנכון להיעתר לבקשה שהגיש המערער. הניסיון לחזור מן ההודיה בא לאחר שניתן גזר דינו של בית המשפט המחוזי. במקרה מעין זה יוּתר לנאשם לחזור מן ההודיה רק בנסיבות נדירות, "שאם לא כן הסכמתם של נאשמים להסדרי טיעון תהא למעשה מותנית בחומרת העונש שמוטל עליהם בדיעבד" (ע"פ 5622/03 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נח(4) 145, 152, בין האותיות ה-ו (2004)). הפרקליט שייצג את המערער בפני בית המשפט המחוזי הגיש תצהיר בו נאמר כי בית המשפט הציע הסדר טיעון, והתייחס בדבריו ל"שריטות ושפשופים לבד". מדברים אלה לא עולה כי מעורבותו של בית המשפט המחוזי הייתה מעורבות חריגה, מעבר לנהוג ולמקובל. אף לא מצאנו בסיס לטענה כי ההסדר אינו בהיר דיו. אכן, ההסדר מתבסס בעיקרו על הודעתו של המערער במשטרה וזאת "במחובר לעובדות כתב האישום". לאחר שעיינו בהודעה במשטרה, ברור כי הכוונה בהסדר הייתה שמעורבותו של המערער במרכיב האלימות שבאירוע הייתה פחותה מזו של האחרים. מידת המעורבות הנמוכה יותר צוינה במפורש ככל שמדובר בפגיעה בעינו של אחד מבני החבורה האחרת. סיכומו של דבר, שלא מצאנו עילה להתיר תיקון של הודעת הערעור. לפיכך, ההרשעה עומדת על כנה. 6. המערער טוען, באופן חלופי, כי בית המשפט המחוזי החמיר עימו יתר על המידה. כך היפנה הסניגור המלומד לתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי, אשר בסיומו הומלץ להעמיד את המערער במבחן ולהטיל עליו שירות לתועלת הציבור בצד תשלום פיצוי למתלוננים. 7. דעתנו היא כי אין להתערב בעונש שהושת. יש לזכור, כי דברי הגנאי שהשמיע המערער כלפי אחד מבני החבורה האחרת הם שהובילו להתפתחותו של האירוע בו נעשה שימוש באלימות קשה. כל זה קרה שעה ששתי חבורות של צעירים נמצאו ברחובה של עיר. פרץ האלימות התרחש בהמשך לדבריו של המערער, והכל בלא שהייתה היכרות מוקדמת או יריבות מן העבר בין בני שתי החבורות. אכן, מעורבותו של המערער בהפעלת אלימות כלפי אדם הייתה פחותה מזו של חבריו. כפי שצוין, למערער לא הייתה כל אחריות או תרומה לכך שאחד מבני החבורה האחרת איבד את עינו. נזכיר עם זאת כי המערער אף גרם נזק לרכב שהיה במקום. במקרים מעין אלה ראוי לו לבית המשפט הגוזר את הדין להדגיש את הפן ההרתעתי על פני זה השיקומי. כך עשה בית המשפט המחוזי. העונש שנגזר אינו חורג מן המידה, ובוודאי שאינו מצדיק התערבות של ערכאת הערעור. 8. הערעור נדחה. ניתן היום, י"ג בניסן התש"ע (28.3.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09096750_S08.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il