טיפול רפואי מידי ( טר"מ) נ. עזבון המנוחה אביגיל פסיה גרוס ז"

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 967/22 ע"א 1412/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט ח' כבוב המערערת ב-ע"א 967/22: טיפול רפואי מידי ( טר"מ) המערערים ב-ע"א 1412/22: 1. עזבון המנוחה אביגיל פסיה גרוס ז"ל 2. עזבון המנוחה יעל גרוס ז"ל 3. מיכל גרוס 4. שמעון גרוס נ ג ד המשיבים ב-ע"א 967/22: 1. עזבון המנוחה אביגיל פסיה גרוס ז"ל 2. עזבון המנוחה יעל גרוס ז"ל 3. מיכל גרוס 4. שמעון גרוס 5. יוסף צבי ברקן 6. חזן מרכז להדברה וחיטוי מי שתייה בע"מ 7. המשרד לאיכות הסביבה 8. משרד החקלאות ופיתוח הכפר 9. משרד הבריאות 10. הגרעין בע"מ הרשת המקצועית לגינון וחקלאות 11. מנורה חברה לביטוח בע"מ המשיבים ב-ע"א 1412/22: 1. יוסף צבי ברקן 2. טיפול רפואי מידי ( טר"מ) 3. חזן מרכז להדברה וחיטוי מי שתייה בע"מ 4. המשרד לאיכות הסביבה 5. משרד החקלאות ופיתוח הכפר המבקשת להצטרף: 6. משרד הבריאות הממונה על חדלות פירעון ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 45076-07-15 מיום 24.12.2021 שניתן על ידי כב' השופטת שירלי רנר תאריך הישיבה: ו' בניסן התשפ"ג (28.3.2023) בשם המערערת בע"א 967/22 והמשיבה 2 בע"א 1412/22: עו"ד ליאור פרי; עו"ד מאי אלבר בשם המערערים בע"א 1412/22 והמשיבים 4-1 בע"א 967/22: בשם המשיב 5 בע"א 967/22 והמשיב 1 בע"א 1412/22: בשם המשיבה 6 בע"א 967/22 והמשיבה 3 בע"א 1412/22: בשם המשיבים 9-7 והמשיבים 6-4 בע"א 1412/22: בשם המשיבה 10 בע"א 967/22: בשם המשיבה 11 בע"א 967/22: בשם המבקשת להצטרף: עו"ד חיים מאיר; עו"ד לירון יצחק עו"ד אסף פוזנר; עו"ד נתנאל פוזנר עו"ד ישראל שוייצר עו"ד שרון מן אוריין עו"ד רותם וייס עו"ד עזריאל רוטמן; עו"ד אתי עזר עו"ד ענבל אלוש-לוצאטו פסק-דין השופט י' עמית: שני הערעורים שלפנינו נסבים על אירוע שזעזע בשעתו את המדינה. 1. ביום 20.1.2014 בשעות הצהריים ביצע המשיב 1 בע"א 1412/22 (להלן: המדביר) הדברה נגד חרקים, בחדר הממ"ד בדירתם של משפחת המערערים, תוך שימוש בחומר הדברה חקלאי רעיל ביותר, אשר אסור לשימוש בדירות מגורים. החדר הסמוך לחדר הממ"ד היה חדר הילדים, ובסביבות השעה 22:00 החלו ארבעת ילדי המשפחה לחוש ברע ולהקיא. לאחר חצות הגיעו ההורים עם ארבעת ילדיהם אל המשיבה 2 (היא המערערת בע"א 967/22, להלן: טר"מ) לצורך קבלת טיפול רפואי. לאחר התייעצות עם אחד הרופאים בטר"מ, שוחררו הילדים, והמשפחה חזרה לביתה בסביבות השעה 03:00-03:30 לפנות בוקר. סמוך לשעה 10:00 בבוקר, הבחין האב כי יעל, הבת הצעירה, בת שנה ושמונה חודשים, אינה בין החיים. זמן קצר לאחר מכן, כאשר הגיעו לבית החולים שערי צדק בירושלים, נקבע גם מותה של הבת אביגיל, בת ארבע בלבד. גם שני הבנים נפגעו, אך חייהם ניצלו לאחר טיפול רפואי אינטנסיבי. 2. כנגד המדביר הוגש כתב אישום והוא הורשע בעבירות הריגה וחבלה חמורה, והושת עליו עונש של שלוש שנות מאסר בפועל ופיצוי לנפגעים בסך 200,000 ₪, סכום ששולם על ידו. 3. העזבונות של שתי הבנות הגישו תביעה לבית משפט קמא, היא התביעה מושא שני הערעורים שלפנינו. נספר לקורא כי בעת כתיבת שורות אלה, תלויה ועומדת גם תביעת נזקי גוף של ההורים ושני הילדים שנותרו בחיים (ת"א 49465-11-20). 4. לאחר שמיעת ראיות קבע בית משפט קמא את הקביעות העובדתיות והאופרטיביות כלהלן: (-) במישור העובדתי, קיבל בית המשפט את גרסת ההורים כי סיפרו לרופא בטר"מ שבאותו יום בוצעה הדברה בדירה. (-) בית המשפט חילק את האחריות למותן הטרגי של הבנות ביחס של 65% על המדביר ו-35% על טר"מ, וחייב אותם ביחד ולחוד. (-) נדחתה הטענה לאשם תורם של ההורים. (-) נדחתה התביעה כנגד המדינה (המשיבים 9-7 בע"א 967/22), נגד יבואנית החומר (המשיבה 6, להלן: היבואנית) וכנגד מוכרת החומר (המשיבה 10). (-) סכום הנזק הכולל לכל אחד מהעזבונות חושב על פי 30% מהשכר הממוצע במשק למשך שנות ההשתכרות ובהיוון כפול, בצירוף נזק לא ממוני בסך 1 מליון ₪ לכל עזבון. סה"כ נפסק לזכות העזבונות הסך של 3,470,276 ₪ (בניכוי הסך של 200,000 ₪ ששילם המדביר במסגרת ההליך הפלילי), בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור של 23.4% והוצאות האגרה ועלויות חוות הדעת. (-) בית המשפט חייב את העזבונות בהוצאות היבואנית בסך 100,000 ₪, בציינו כי הוצע כבר בשלבים מוקדמים של ההליך לשקול את המשך ההליכים נגדה; ובהוצאות המדינה בסך 50,000 ₪ בצירוף עלויות חוות הדעת. 5. על פסק הדין נסבים שני הערעורים שלפנינו. בערעור ההורים והעזבונות (ע"א 1412/22) הלינו המערערים על יחס חלוקת האחריות בין טר"מ למדביר, באשר לשיטתם אחריותה של טר"מ צריכה להיות גבוהה יותר מ-35%; על דחיית התביעה כנגד היבואנית והמדינה; על כך שסכום הנזק הלא ממוני לכל עזבון צריך היה לעמוד על 1.6 מליון ₪; על סכום ההוצאות שנפסק לחובתם; ועל כך שהחיוב בשכר טרחה והוצאות שנפסק לזכות העזבון כנגד המדביר וטר"מ אינו "ביחד ולחוד". בערעור טר"מ (ע"א 967/22) נטען, בין היתר, כנגד קביעתו של בית משפט קמא כי ההורים סיפרו לרופא על אודות ההדברה בניגוד לרשומה הרפואית; על כך שהאחריות שהושתה על טר"מ היא "ביחד ולחוד" עם המדביר; על כך שגובה האחריות של טר"מ הועמד על 35%; על אי פסיקת אשם תורם של ההורים; ועל כך שסכום הנזק הלא ממוני לכל עזבון צריך היה לעמוד על כ-600,000 ₪. 6. בתום הדיון שנערך לפנינו, המלצנו לצדדים לחזור בהם מערעוריהם. טר"מ ביקשה לעמוד על ערעורה ועל טענותיה, למעט הטענה כנגד החיוב "ביחד ולחוד", בעוד שההורים והעזבונות הסכימו לחזור בהם מערעורם, למעט טענתם כי גם החיוב בהוצאות הוא "ביחד ולחוד". 7. פסק דינו של בית המשפט קמא סדור ובהיר, בבחינת דבר דבור על אופניו, ומצאנו לאמץ אותו מכוח סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. משכך, דין שני הערעורים להידחות. 8. מצאנו להתייחס לטענת ההורים והעזבונות כי החיוב "ביחד ולחוד" חל גם על שכר הטרחה וההוצאות, באשר למיטב ידיעתי סוגיה זו לא זכתה לניתוח מפורש בפסיקה. העקרון של "ביחד ולחוד" קבוע בסעיף 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה). סעיף זה דן באחריותם של מעוולים יחד (Joint Tortfeasors) וקובע כלהלן: מעוולים יחד היה כל אחד משני בני-אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד. סעיף זה, בצירוף סעיפים 77(א), 83(א) ו-84 לפקודה: "מלמד כי כל אחד מהמעוולים אחראי כלפי הניזוק למלוא הנזק; הניזוק רשאי לתבוע כל אחד מהמעוולים בלי לצרף את האחרים; הניזוק אינו יכול להיפרע יותר מכפי נזקו; ואילו ביחסים הפנימיים בין המעוולים הם זכאים להשתתפות ולשיפוי מלא בינם לבין עצמם" (ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן נ' עבד אלקאדר, פסקה 36 (7.9.2010)). בדומה, בדיני החוזים, סעיף 54 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים) קובע כי "שנים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם חייבים יחד ולחוד", וסעיף 55(א) לחוק החוזים קובע כי: שנים שחייבים יחד ולחוד, רשאי הנושה לדרוש את קיום החיוב, כולו או מקצתו, משניהם כאחד, או מכל אחד מהם בנפרד, ובלבד שלא ייפרע יותר מן המגיע לו. הן בדיני הנזיקין והן בדיני החוזים, הכוונה היא לחיוב המהותי החוזי או הנזיקי. כאשר בית המשפט פוסק בנוסף לחיוב המהותי גם תשלום הוצאות ושכר טרחה, הרי שמדובר בתשלום נלווה שאינו חל בהכרח על החיוב המהותי. כך, ייתכן כי בית המשפט ימצא להטיל הוצאות כבדות יותר על אחד החייבים או המעוולים, בשל התנהלותו הדיונית. ואכן, בפסיקה אנו מוצאים קביעה כי החיוב "ביחד ולחוד" לא יחול על הוצאות המשפט: "אשר לאופן חלוקת ההוצאות – נראה כי יש צדק בעמדתו של רשם המקרקעין, לפיה כל הנושאים באחריות על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הם בגדר 'יחידות אחריות' עצמאיות, באופן שאינו מצדיק את הטלת תשלום ההוצאות ושכר טרחת עורכי הדין ביחד ולחוד. הייתי מציע אפוא כי המשיב, רשם המקרקעין, מערער 1 ומערער 2 יישאו בהוצאות ובשכר הטרחה של יורשי המנוח בהליך קמא לחוד, ולא ביחד ולחוד, בחלקים שווים (ע"א 6894/15 ‏זלצר נ' אבירם, פסקה 29 (‏7.9.2017)). וכן: "בנקודה אחת כן הייתי מציע לחבריי להתערב, והיא חיוב המוסד והמערער בהוצאות ביחד ולחוד. יש ממש בדברי בא כוח המוסד – ובפרט לנוכח התנהלותו הנפסדת של המערער – כי אין מקום שהמוסד יישא באופן מעשי בהוצאות שהוטלו על המערער. יש לקבוע אפוא כי חיוב ההוצאות בערכאה קמא יהיה לחוד, ולא ביחד" (ע"א 9073/15 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 16 (4.9.2017)). עם זאת, ניתן לראות בחיוב בהוצאות ושכר טרחה חיוב משני אשר נגרר ונספח לחיוב המהותי-עיקרי, וככזה, רשאי בית המשפט להחיל את העקרון של "ביחד ולחוד" גם על שכר הטרחה וההוצאות. אומר בזהירות כי דומה שזו גם הפרקטיקה הנוהגת, ככל הנראה מאחר שבמרבית המקרים ממילא אין לסוגיה זו נפקות של ממש, אלא במקרים בהם אחד המעוולים אינו סולבנטי (כמו במקרה שלפנינו, שהמדביר נמצא כיום בהליכי פשיטת רגל). לנוכח האמור לעיל, אני סבור כי מכאן ואילך טוב יעשו בתי המשפט אם יבהירו בפסק דינם האם החיוב "ביחד ולחוד" חל על החיוב בהוצאות ושכר טרחה אם לאו. במקרה דנן, בית משפט קמא הבהיר בהחלטתו מיום 25.1.2022, שניתנה לאחר פסק הדין, כי "החיוב יחד ולחוד מתייחס לסכום הפיצוי ולא לחיוב בשכר הטירחה וההוצאות". משכך, ומשנתן בית המשפט דעתו לנושא ואף הבהיר את כוונתו, איני רואה להתערב בכך. 9. בהסכמת המשיבה 11 בע"א 967/22 (להלן: מנורה), אנו מורים למנורה לשלם להורים ולעזבונות את תגמולי הביטוח על פי הכיסוי הביטוחי של המדביר. בכפוף לכך, ובהסכמת ההורים, יש לדחות את התביעה כנגד מנורה בתביעה המתנהלת כיום בת"א 49465-11-20. 10. לנוכח התוצאה אליה הגענו – אין צו להוצאות בערכאה זו. פיקדונות יוחזרו למפקידיהם. ניתן היום, ח' בניסן התשפ"ג (‏30.3.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22009670_E15.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1