פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9665/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9665/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ד' חשין המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 29.8.05, בתפ.ח. 811/05, שניתן על ידי סגן הנשיא צ' סגל והשופטים י' נועם ור' כרמל תאריך הישיבה: כ' בכסלו התשס"ז (11.12.06) בשם המערער: עו"ד רמי עותמאן בשם המשיבה: מתורגמן בית המשפט: עו"ד עו"ד יעל שרף איאד אברהים פסק-דין השופט א' א' לוי: פרשה קשה נגולה בערעור זה. המתלוננת ביטלה את ארוסיה עם המערער, אולם זה האחרון לא השלים עם כך. באחד מימיו של חודש ינואר 2005, בשעת צהרים, הוא אילץ את המתלוננת לעלות לרכבו, והחל נוסע לעבר העיר מודיעין. המתלוננת ביקשה מהמערער כי יניח לה, ואף ניסתה לקפוץ מהרכב תוך כדי נסיעה, אולם המערער אטם את אוזניו לתחנוניה ומנע ממנה בכוח מלהימלט. בסופו של דבר הוביל המערער את המתלוננת למקום מבודד, שם פשט את בגדיו, רדף אחר המתלוננת שגם בשלב זה ביקשה לנוס על נפשה, הפשיט אותה מבגדיה, ואנס אותה. בהמשך, צילם הערער את המתלוננת במערומיה, ואיים לפרסם את התמונות ברבים. כמו כן, החתים המערער את המתלוננת על מסמך לפיו כל מה שאירע ביניהם היה בהסכמתה ומרצונה. בגין עובדות אלו בהן הודה המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של חטיפה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואינוס, עבירות לפי סעיפים 369, 380 ו-345א(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. מכוח הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, הם הציעו לבית המשפט לגזור למערער בין 8 ל-11 שנות מאסר. לאחר שנשמעו הטיעונים לעונש, גזר בית המשפט למערער 10 שנות מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 25,000 ש"ח. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. נטען, כי בית המשפט המחוזי סטה מרמת הענישה המקובלת, ולא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער. עוד נטען, כי המערער ביצע את העבירות לאחר שנגזר עליו, עקב סכסוכים בין המשפחות, להיפרד מהמתלוננת לאחר 4 שנות אירוסין, ועם כך התקשה להשלים. אין בידנו להקל עם המערער. הוא חטא בשורה של מעשים שחומרתם מופלגת, ונדמה כי לא נפריז אם נניח שהם שינו את חייה של המתלוננת מן הקצה אל הקצה. הוא הוביל את אותה למקום מבודד, וחרף תחנוניה כפה עליה את עצמו, תוך שימוש בכוח ובאיומים. התנהגות זו, בה היו שלובים זדון ואטימות לב, היתה חייבת לזכות במענה עונשי הולם, הן כדי לגמול למערער על מעשיו, והן כדי להרתיע את הרבים מביצוען של עבירות דומות. מנקודת השקפה זו, אין בעונש שנגזר למערער סטייה מרמת הענישה הנוהגת. יתר על כן, נדמה שלא יהא זה מיותר לשוב ולהדגיש כי העונש נמצא בטווח העונשים אותם הציעו הצדדים לבית המשפט, ללמדך שגם הם היו משוכנעים בסבירותם. הערעור נדחה. ניתן היום, כ' בכסלו תשס"ז (11.12.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05096650_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il