פלוני נ. בית הדין השרעי לערעורים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 965/24 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין השרעי לערעורים 2. בית הדין השרעי בסחנין 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד שירין נסאר פסק-דין השופטת ג' כנפי-שטייניץ: לפנינו עתירה המופנית נגד פסק דינו של המשיב 1, בית הדין השרעי לערעורים (להלן: בית הדין לערעורים) מיום 4.12.2023, בו התקבל חלקית ערעורה של המשיבה 3 (להלן: המשיבה) על החלטת המשיב 2, בית הדין השרעי בסח'נין (להלן: בית הדין) מיום 26.6.2023. במוקד ההחלטות עומדת סוגיית שילובם של ילדי העותר והמשיבה במוסדות חינוך – האם בעראבה, מקום מגורי האב, או באכסאל, מקום מגורי האם. העותר והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 2013 ולהם ארבעה ילדים, כולם קטינים. הזוג גידל את ילדיו בעיר עראבה עד שיחסיהם עלו על שרטון, והם התגרשו. במהלך שנת 2022, העתיקה המשיבה את מגוריה, יחד עם ארבעת ילדיה, לישוב אכסאל. על רקע זה הגישו העותר והמשיבה תביעות משמורת הדדיות לבית הדין, שנדונו במאוחד (תיקים 1170/2022 ו-307/2023. להלן: התביעות). במסגרת תביעת המשמורת הוסיף העותר והגיש בקשה לסעדים דחופים, בהם בקשה לאסור על המשיבה להעתיק את מקום מגורי הקטינים, ואת מקום לימודיהם, לישוב אכסאל. בהחלטת בית הדין מיום 27.9.2022, המיוסדת על הסכמת הצדדים, נקבע כי הקטינים ישולבו מחדש בבתי הספר בעיר עראבה. יוער כי ככל שניתן ללמוד מן ההחלטות והמסמכים שצורפו, שני הילדים הגדולים שולבו מחדש במסגרות חינוכיות בעראבה, ואילו שני הילדים הקטנים נותרו באכסאל. ביום 21.3.2023 הגישה המשיבה, במסגרת תביעת המשמורת, בקשה להשיב את שני הילדים הגדולים למוסדות חינוך באכסאל, על רקע קשיים שונים הכרוכים בנסיעותיהם היומיומיות לעראבה. בית הדין הורה על הגשת תסקיר בעניין זה, וביום 12.6.2023 הוגש התסקיר אשר המליץ על שילובם של כל הקטינים במסגרות חינוכיות באכסאל. בהחלטתו מיום 26.6.2023, לא ראה בית הדין לקבל את המלצות התסקיר וסבר כי יש להוסיף "לחקור ולברר את טובת הקטינים" תוך הותרת המצב על כנו. לצד זאת, הורה על מינוי אפוטרופוס לדין לייצוג הקטינים וכן על מינוי פסיכולוג מומחה, על מנת שיגיש חוות דעתו בעניינם של הקטינים. על החלטה זו של בית הדין, הגישה המשיבה ערעור לבית הדין לערעורים (ערעור מס' 275/2023). בפסק דינו מיום 4.12.2023, קיבל בית הדין לערעורים את הערעור באופן חלקי. אשר להחלטת בית הדין להותרת המצב על כנו עד להכרעה בתביעות, נקבע כי זו לא נומקה כנדרש, ויש לשנותה ולקבוע כי הילדים כולם ישולבו במוסדות חינוך באכסאל. אשר להחלטת בית הדין למנות אפוטרופוס ופסיכולוג לבחינה נוספת של הסוגיה, נקבע כי מדובר בהחלטת ביניים שאין עליה ערעור לפני בית הדין לערעורים (להלן: פסק הדין בערעור). לשם שלמות התמונה יוער, כי ביום 12.12.2023 נתן בית הדין "החלטה" בסוגיית משמורת הקטינים (המהווה לשיטת העותר פסק דין סופי בתביעות המשמורת, וראו בסעיף 47 לעתירתו) – במסגרתו הותיר את החלטת בית הדין לערעורים, בסוגיית מוסדות הלימוד של הקטינים, על כנה, באופן שארבעת הקטינים ילמדו במוסדות חינוך באכסאל. העותר מבקש בעתירתו להורות על ביטול פסק הדין בערעור. לטענתו, פסק הדין האמור הכריע בסוגיית מקום לימודיהם של הקטינים בטרם מוצה הדיון בבית הדין, ומבלי שניתנה לבית הדין הזדמנות לקבל חוות דעת נוספות בנושא ו"להשלים את מלאכתו". עוד טוען העותר כי פסק הדין בערעור "סיכל את זכותו לערער" על החלטת בית הדין בסוגיית המשמורת, הקשורה בטבורה להכרעה בסוגיית המסגרות החינוכיות בהן ישולבו הקטינים. העותר מעלה טענות נוספות בעתירתו, ובהן, בין היתר, כי החלטת בית הדין מיום 26.6.2023 ולפיה הקטינים יוסיפו ללמוד בעראבה, היא החלטת ביניים שאין בעניינה זכות ערעור לפני בית הדין לערעורים; כי העברת הקטינים למסגרות חינוכיות באכסאל אינה מגשימה את טובת הקטינים; וכי העברתם ללמוד באכסאל מנוגדת להסכם קודם שנכרת בין העותר והמשיבה. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא מלפנינו, כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים, ובכלל זה בתי הדין השרעיים. התערבותו של בית משפט זה בהחלטות אלה שמורה למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, עיוות דין או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי (ראו מבין רבים: בג"ץ 6865/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (8.10.2020); בג"ץ 1318/11 פלונית נ' בית הדין השרעי לערעורים, פסקה 4 (23.11.2011); בג"ץ 758/12 פלונית נ' בית הדין השרעי הגבוה לערעורים בירושלים, פסקה 8 (31.1.2012)). כוחו של כלל זה יפה במיוחד מקום שמדובר בהחלטת ביניים של בית הדין הדתי, שאינה מכריעה סופית בזכויות הצדדים (ראו למשל: בג"ץ 2695/18 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים, פסקה 10 (27.5.2018); בג"ץ 6355/07 אבומוך נ' בית הדין השרעי לערעורים, פסקה 4 (12.8.2007)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם המקרים החריגים המצדיקים התערבות. כך במיוחד, מקום שפסק דינו של בית הדין השרעי לערעורים, העומד במוקד העתירה – נוגע אך לקביעת מקום הלימודים הזמני של הילדים עד להכרעה סופית בתביעות המשמורת (והשוו: בג"ץ 10063/06 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים, פסקה 4 (30.1.2007)). לא מצאתי בעתירה כל תשתית משפטית לטענת העותר כי בקביעתו זו חרג בית הדין לערעורים מסמכותו, ואף בטעמי צדק או בשיקולים שבטובת הילד לא נמצא בסיס להתערבותו של בית משפט זה. זאת בפרט, לנוכח מסקנות התסקיר שהונח לפני בית הדין. גם טענות העותר לפגמים שונים שנפלו בפסק הדין בערעור, נושאות בעיקרן אופי ערעורי – וממילא אינן מצדיקות את התערבותנו. טענות העותר מכוונות, למעשה, כלפי החלטת בית הדין הדיוני בתביעות המשמורת מיום 12.12.2023, אשר הותירה בפועל את החלטת בית הדין לערעורים, בסוגיית מוסדות הלימוד, על כנה. חרף זאת, המערער לא השיג על החלטה זו, ובמובן זה דין העתירה להידחות גם בשל אי-מיצוי הליכים וקיום סעד חלופי (השוו: בג"ץ 5051/19 סכולטס נ' הרב נחום שמואל גורטלר, דיין בית הדין הרבני האזורי רחובות, פסקה 7 (12.9.2019)). העתירה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתנה היום, ‏כ"ו בשבט התשפ"ד (‏5.2.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 24009650_X01.docx מנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il