ועד מקומי בית יצחק נ. נשיא בית הדין הארצי לעבודה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 965/02 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס העותר: ועד מקומי בית יצחק נגד המשיבים: 1. נשיא בית הדין הארצי לעבודה 2. רחל לוי עתירה למתן צו-על-תנאי בשם העותר: עו"ד מאיר הפלר בשם המשיב 1: עו"ד מיכל לייסר אלבשן בשם המשיבה 2: עו"ד ד' לפידור פסק-דין 1. בעתירה שלפנינו מלין העותר על חיובו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ש"ח שהוטלו עליו בהחלטת נשיא בית הדין הארצי לעבודה (להלן: "הנשיא"), בה נדחתה על הסף בקשת רשות ערעור שהגיש העותר על החלטה של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו במסגרת הליך המתנהל בינו לבין המשיבה 2. לטענת העותר, נשיא בית הדין הארצי לעבודה לא היה מוסמך להטיל הוצאות לטובת אוצר המדינה, ולחילופין, אף אם מוסמך הוא לעשות כן, הוא היה מחויב לבקש את תגובת הצדדים לעניין זה. מאחר שעניינה של עתירה זו היא בהוצאות שנפסקו לטובת אוצר המדינה, התבקשה תגובת הפרקליטות לעתירה, כמייצגת את אוצר המדינה. לאחר שעיינו בעתירה ובתגובת המדינה, הגענו למסקנה שדין העתירה להידחות על הסף. 2. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה. הכלל הוא שבית המשפט הגבוה לצדק עשוי לשקול התערבות בפסק-דין של בית הדין הארצי רק בהתקיים יסוד ממשי למסקנה שפסק הדין לוקה בטעות משפטית מהותית ובהתקיים נסיבות המחייבות התערבות בפסק הדין לשם עשיית צדק [ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673]. לא מצאנו כי בענייננו קיימת עילה מוצדקת להתערבותו של בית משפט זה בהחלטתו של בית הדין הארצי. העותר פנה לבית משפט זה לאחר שפנה לבית הדין הארצי לעבודה ב"בקשה לביטול צו הוצאות", ובקשתו נדחתה בהחלטה מנומקת שניתנה על ידי הנשיא. בהחלטה זו קבע הנשיא כי סמכות בית הדין הארצי לעבודה להטיל הוצאות לטובת אוצר המדינה נובעת מתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, שבית הדין רשאי לנהוג לפיה בהתאם לאמור בסעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט1969-, וכי עניין זה נקבע כבר בפסיקות קודמות של בית הדין. בנסיבות העניין, משמדובר בהחלטה בהליך ביניים שעניינה הוצאות שהושתו על העותר, לא מצאנו כי מתקיימות אותן נסיבות מיוחדות המחייבות התערבותו של בית משפט זה לשם עשיית צדק. זאת ועוד, על פני הדברים, לא נראה כי טענות העותר כנגד החלטה זו מבססות יסוד ממשי למסקנה שהחלטת הנשיא, המנומקת היטב, לוקה בטעות משפטית מהותית המחייבת את התערבותו של בית משפט זה. לסיום נעיר, כי טענת העותר בדבר החובה לבקש את תגובת הצדדים בטרם הטלת הוצאות לאוצר המדינה תמוהה בנסיבות העניין, מאחר שהעותר הביא את טענותיו לעניין זה במסגרת ה"בקשה לביטול צו הוצאות שהגיש". גם בעניין זה, אפוא, אין צורך להידרש לטענות העותר לגופו של עניין. העתירה נדחית. ניתן היום, יג' בסיון תשס"ב (24.5.2002). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 02009650.P03 /אמ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il