עוזי שור נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9647/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9647/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: עוזי שור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 18.10.2009 בת.פ. 8012/09 שניתן על ידי כב' השופט נ' זלוצ'ובר תאריך הישיבה: כ"ט בתשרי התשע"א (7.10.10) בשם המערער: עו"ד שולמית הדני - דורפמן בשם המשיבה: עו"ד ג'ויה שפירא מטעם שירות המבחן למבוגרים: הגב' שושנה אלימלך פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט זלוצ'ובר) מיום 18.10.09 בת"פ 8012/09, בגדרו הושתו על המערער 5 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצר (למעט כאלה שנמנו כמאסר); הפעלה במצטבר של 6 חודשי מאסר מותנה שעמד לחובת המערער; 18 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות לפי סעיפים 329 ו-379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 או עבירה לפי פרק י"א לחוק העונשין (למעט עבירות לפי סעיפים 413 ו- 431 לחוק) בתוך 3 שנים מיום סיום מאסרו; 8 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות לפי סעיפים 10 ו- 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 או עבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין ולפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 בתוך 3 שנים מיום מאסרו; חילוט התחייבות בסך 7,500 עליה חתם המערער (במסגרת ת"פ 1721/06); פסילה מקבלת רשיון נהיגה למשך 3 שנים מיום שחרורו. רקע והליכים קודמים ב. המערער, יליד 1983, הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה; החזקת סמים לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) פקודת הסמים המסוכנים; והפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין. ג. לאחר הרשעתו, כאמור, ביקש המערער להודות במיוחס לו בכתב האישום בת"פ 5855/08 (להלן כתב האישום הנוסף), ולפיכך הורשע בעבירות של חבלה במזיד, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין; תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין והתנגדות למעצר, לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969. ד. לפי כתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, בליל ה- 3.1.09 (בסביבות 2230) הגיעו הוא וחברו לתחנת הדלק בניר גלים, והורו למוכר שעבד באותה שעה בתחנה, להיכנס לתוך החנות; הם נכנסו בעקבותיו. שותפו של המערער שלף אקדח צעצוע, הנחזה להיות אמיתי, ואיים באמצעותו על המוכר, שלא ידע כי מדובר באקדח צעצוע. המערער הוביל את המוכר לקופת החנות, פתח את הקופה וגנב את תכולתה, בסך 600 ₪, וכן נגנב מארז של חפיסות סיגריות. בנוסף לכך, גנב המערער את מחשבו הנייד של המוכר. השניים נמלטו מהמקום; המערער נהג ברכב חרף פסילת רשיונו. בהמשך אותו לילה נעצרו המערער ושותפו בסמוך לביתו של המערער, בחשד לביצוע העבירות הנזכרות. במעמד המעצר התגלה, כי המערער החזיק על גופו, שלא כדין, סמים מסוכנים לצריכה עצמית. עבירות אלו נעברו שעה שעל המערער היה לשהות במעצר בית בבית הוריו באשדוד במסגרת הליכים נגדו בתיק אחר. ה. על פי כתב האישום הנוסף, לפנות בוקר 26.5.05, בהיותו בגילופין, גרם המערער לתקר בגלגל רכבה של מתלוננת; משהגיעו שוטרים למקום, התנגד למעצרו והשתולל, ואף תקף קצין משטרה, שכתוצאה מנשיכת המערער ברגלו נזקק לטיפול רפואי. ו. ביום 19.4.09 הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, וביום 21.6.09 הורשע במיוחס לו בכתב האישום הנוסף. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר של שירות המבחן. בתסקיר תוארו רקעו המשפחתי והאישי הקשה של המערער, עברו הפלילי והמלצות קודמות של שירות המבחן בעניינו. צוין, כי בשיחות שנערכו עמו לאחר מעצרו בגין העבירות בנידון דידן, הביע המערער את רצונו להביא לשינוי חיובי באופן ניהול חייו. צוין, כי המערער לקח אחריות למעשיו וטען כי הפסיק לצרוך סמים. עם זאת, נוכח חומרת העבירות שיוחסו למערער, ההידרדרות במצבו הכללי וההערכה כי מעצרו האחרון קטע רגרסיה שחלה במצבו- נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו. בקשת בא כוחו של המערער לתסקיר משלים, בו תיבחן אפשרות של תוכנית גמילה מסמים - נדחתה. ז. ביום 18.10.09 נגזר דינו של המערער. בית המשפט קמא הדגיש בפסק דינו את חומרת עבירת השוד. הוטעם, כי תחנות דלק ועובדיהן הפכו ל"טרף קל" לעבריינים המבקשים לממן בדרך זו את צריכת הסמים שלהם, וכי בכך נפגע בטחונם האישי של בעלי עסקים, של עובדיהם ושל הציבור הנזקק לשירותם. צוין, כי צרכי ההרתעה והחובה להשיב את הביטחון האישי לבעלי העסקים - מחייבים השתת עונשים כבדים בגין עבירות בהן הורשע המערער. בית המשפט הזכיר את עברו הפלילי של המערער, שראשיתו בשנת 1997, וציין כי עד כה נהגו בתי המשפט עמו בחסד וברחמים - אך המערער שב לסורו פעם אחר פעם. נאמר, כי אין ליתן אמון במערער ויש להגן על הציבור הרחב מפניו, בין היתר על ידי ענישה מרתיעה. לבסוף נאמר, כי אין להתרשם מטענות המערער בדבר רצונו להיגמל מסמים; התסקיר בעניינו אינו ממליץ על הליך שיקומי, והצורך להגן על הציבור מפני המערער גובר על שיקולי שיקום. עם זאת, ציין בית המשפט, יש לשקול לזכותו של המערער את הודאתו במיוחס לו, שייתכן שיש בה אף מידה של חרטה, את נסיבות חייו, המצב הסוציו-אקונומי הקשה שלו ושל משפחתו והאמור בתסקיר המבחן. הושתו העונשים שמנינו מעלה. נוכח מצבו הכלכלי הקשה של המערער ומשפחתו, נמנע בית המשפט מהטלת עונש כספי. לשלמות התמונה יצוין כי על שותפו של המערער הושתו ארבע שנות מאסר בפועל, הופעל במצטבר עונש מאסר מותנה בן 18 חודש, והושת מאסר על תנאי בן 18 חודש. גם כאן לא הוטל קנס, בשל מצבו הכלכלי של השותף. הערעור ח. בערעור נטען, בין היתר, כי גזר הדין חורג באופן ניכר מהעונשים שהוטלו במקרים דומים ואף חמורים יותר. נטען, כי העבירות בהן הורשע המערער נמצאות ברף הנמוך של עבירות מסוג זה, שכן הוא לא הפעיל אלימות כלפי המוכר, האקדח בו נעשה שימוש היה אקדח צעצוע והוצג על ידי שותפו, וסכום הגניבה נמוך. עוד נטען, כי שגה בית המשפט קמא שעה שלא ייחס את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של המערער ובכללן גילו הצעיר, הודאתו ונסיבות חייו אשר אף פורטו בתסקיר המבחן. הוזכר, כי המערער שיתף בעבר פעולה עם שירות המבחן, ואף הפסיק לצרוך סמים לתקופה מסוימת. נטען, כי השתת עונש מאסר של 5 שנים בנוסף על הפעלת עונש מאסר על תנאי, תביא לכך שהמערער ישהה זמן רב במחיצת עבריינים -דבר העלול לקרבו אל עולם הפשע ולגדוע את תקוות השיקום בעניינו. ט. בתסקיר עדכני של שירות המבחן מיום 19.9.10 נאמר, כי נעשה בבית הסוהר ניסיון לשלב את המערער במסגרת חוץ-אגפית, אך זה הופסק נוכח חוסר המוטיבציה שגילה. צוין, כי ביולי 2010 הוגשו מספר דו"חות משמעת בעניינו של המערער, אף כי בבדיקות שנערכו לו לא נמצאו שרידים לשימוש בסמים. לבסוף נאמר, כי במאסרו הנוכחי פגע בעצמו פעם אחת, אך כעת מצבו יציב ומאורגן. הדיון י. בדיון בפנינו טענה באת כוחו של המערער, עו"ד דורפמן, גם לאפליה על רקע פערי הענישה בין המערער לבין שותפו לעבירה; לשיטתה הנסיבות השונות בעניינו של המערער אינן מצדיקות פערים אלה. צוין, כי בדיקות שנערכו למערער מעידות שאינו צורך סמים מזה תקופה ארוכה. באת כוח המדינה, עו"ד שפירא, טענה כי מדובר בתיק בו מתקיימות נסיבות מחמירות; בין היתר, העבירה נעברה שעה שעל המערער היה לשהות במעצר בית, ואף המתין לערעור בתיק אחר. נשללה טענת המערער לפיה סכום הגניבה אינו גבוה, שכן בנוסף לתכולת הקופה ומארז הסיגריות, נגנב גם מחשב נייד. נטען, כי צדק בית המשפט קמא בקביעתו שאין ליתן אמון במערער לאחר שזה הפר פעם אחר פעם אמון שניתן בו. לעניין טענת האפליה, הסבירה עו"ד שפירא, כי אכן יש להשוות מבחינת הפרשה בין המערער לשותפו, אך לרעת המערער עומדים עברו הפלילי העשיר, הרשעתו בעבירות חמורות נוספות - חבלה במזיד ואחזקת סמים והפרת תנאי מעצר הבית בו שהה. לעניין הפעלת המאסר על תנאי, נטען כי מדובר בעבריין מועד. בתגובה לדברי באת כוחה של המדינה, ציינה עוה"ד דורפמן, כי אין ליתן משקל לכמות ההרשעות הקודמות של המערער, אלא לכך שעסקינן בעבירות שאינן חמורות; העבירות הנוספות בהן הורשע המערער - כנטען - הן מסוג עוון, ולא ראוי להשית בגינן עונש חמור כפי שנעשה. נטען, כי בניגוד לאמור בתסקיר המבחן, פעיל המערער בבית הסוהר במסגרת חוץ אגפית, והוא לומד כיום במטרה להשלים את לימודיו; הפסקת עבודתו במסגרת החוץ אגפית הנזכרת בתסקיר, נובעת מפגיעה ברגלו. הכרעה יא. לאחר העיון לא ראינו מקום להיעתר לערעור. נדרשו לתיק בעדשת המעשה והעושה. אשר למעשים, העבירה העיקרית בה עסקינן היא השוד. שוד כשלעצמו מן החמורות שבעבירות הוא, ועסקינן בשוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין, שעונשו המירבי עשרים שנות מאסר. שוד בתחנת דלק בשעות ליל ניתן להשוותו למשל, לשוד נהג מונית, שעל חומרתו עמד בית משפט זה לא אחת ולא שתיים, ורוב מלים אך למותר; הצד השוה ביניהם הוא הפגיעה במי שנכון לשרת את הציבור, לפרנסתו, גם באישון לילה, והוא חשוף לזדון הזולת. נהג המונית הוא בודד, וכך על פי רוב המתדלק הלילי. דרך יחידה שבתי המשפט יכולים לבטא בה את עמדתם הנחרצת כלפי החוטאים בכגון דא, ולתרום להגנת המתדלקים, היא בענישה. לכך מצטרפים "מעשים טובים" נוספים של המערער שעליהם הוא נותן את הדין בתיק זה, בעבירת הסמים, בהפרת ההוראה החוקית, ובתיק שצורף, שם הזיק לעוברת דרך באישון לילה (0330) על-ידי תיקור צמיג מכוניתה; ואחר כך הגדיל לעשות בהשתוללות בעת מעצרו ובנשיכת קצין משטרה. כל אלה מצביעים על שילוח רסן בעבירות לסוגיהן, שההגנה על הציבור, ראשית לכל ביעדי האכיפה, מחייבת ענישה הולמת בהן. יב. על אלה בא העושה. המערער אמנם בעל רקע אישי ומשפחתי לא פשוט, התפתחותו – כאמור בתסקיר – אינה כתקנה, ובעינינו ראינו את שאומר תסקיר שירות המבחן, כי הוא נראה צעיר מגילו הכרונולוגי. משפחתו סובלת אף היא מבעיות רפואיות, הן אמו הן אחיו, וכן מקשיים כלכליים ואחרים, ואח אחד נפצע בפעולות טרור. המערער עצמו החל בפלילים בגיל צעיר. עיון בגליון הרישום הפלילי שלו מצער ביותר. הוא בן 27, וכבר הספיק - מגיל 14 - לעמוד פעמים לא מועטות לפני בתי המשפט בעבירות איומים, חבלה במזיד, פריצה לרכב, גניבה, תקיפה, הפרת הוראה חוקית, פריצה לבנין, שימוש ברכב ללא רשות (גניבת רכב), בריחה ממשמר חוקי והונאה בכרטיסי חיוב, החזקה או שימוש בסמים לצריכה עצמית ושלא לצריכה עצמית - ביחד עשרות רבות של מקרי עבירה. הוא גם ריצה מאסרים בפועל, ועתה לפנינו העבירות הנוכחית. פגיעתו איפוא רעה. תיארנו מעלה את האמור בתסקירי שירות המבחן. היינו רוצים לקוות כי אכן מבקש המערער לפתוח דף חדש, אף כי בגזר דינו בבית משפט השלום באשדוד ב-7.2.07 ציין בית המשפט לגבי המערער, כי "לדבריו פתח דף חדש, החל ללמוד לימודי חשמלאות בניין, אף מתלמד בעבודה זו ומעבידו מאוד מרוצה ממנו". ואולם מאז אותה הבטחה הספיק המערער במאי 2008 לגנוב רכב יחד עם עבירות נלוות, ואחר כך באו עבירת השוד הנוכחית והנלוה אליה. הכרעה יג. בית משפט זה כתב מפי השופטת ארבל, בתיק שוד בו הוחמר העונש (ע"פ 4177/06 מדינת ישראל נ' אבו הוידי (לא פורסם)), כי בעבירות כגון שוד הגורמות "לכך שהציבור מתנהל בתחושה של חוסר ביטחון אישי, בידיעה כי פורענות עשויה להתרגש עליו גם בהלכו לתומו הרחוב, מידו של מי אשר מבקש לעשות רווח קל... בגזירת הדין בעבירה מסוג זה ראוי כי בית המשפט יתן את הדעת, לצד נסיבותיו האישיות של הנידון והאפשרות לשיקומו, גם לצורך לשלוח מסר ברור לפיו מי שנכון לבצע מעשים מעין אלה צפוי לעונש משמעותי, שיבטא גם את פגיעתו הרעה בחברה, לצד שיקולי הענישה האחרים". כך – לצערנו – גם בענייננו. יד. אכן, העונש שהוטל על המערער אינו קל, ניתן למצוא בפסיקה עונשים קלים מזה. רקעו המשפחתי קשה. ואולם, לחובתו עומד עברו המכביד, והעובדה שחזר לעבירות חרף הבטחת "הדף החדש". חובתנו להגן על הציבור ככל הניתן, והרחקת עבריינים על-ידי מאסר היא אחד האמצעים לכך. בשקלול לא מצאנו כי המערער הופלה לעומת שותפו, שהרי כפי שביאר בית המשפט קמא, בסופו של יום הושת על השניים מאסר כולל זהה. ועם זאת, ככל שיתמיד המערער בניקיונו מסמים ויתנהג באורח ראוי בבית הסוהר, הדעת נותנת, בלא שניטע כל מסמרות, כי אלה יעמדו לו ביום שיידון עניינו בגדרי שחרור על תנאי. משאלתנו, נוכח כל אלה, היא כי שירות בתי הסוהר יתן דעתו גם בהמשך, ככל שהדבר נוגע לשיבוץ המערער, לתקוות השיקום, וכן למצבו הנפשי של המערער נוכח הניסיון האבדני. למערער עצמו מוצע כי ישתלב בתפקוד יצרני בשרות בתי הסוהר כפי שהוצע לו. פסק דיננו יועבר לשירות בתי הסוהר. בנתון לאלה איננו נעתרים לערעור. בסיום נאמר: המערער איש צעיר, וחייו לפניו. יש לקוות כי יתעשת ואכן יפתח בדרך חדשה. ניתן היום, ו' בחשון תשע"א (14.10.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09096470_T01.doc רח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il