רותם זוהר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9630/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9630/09 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' דנציגר המערער: רותם זוהר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.10.09 בת"פ 5157/06 שניתן על ידי כבוד השופט עודד גרשון תאריך הישיבה: ד' באב התש"ע (15.7.2010) בשם המערער: עו"ד יהלי שפרלינג בשם המשיבה: עו"ד אושרה פטל בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.10.2009 (ת"פ 5157/06, כבוד השופט ע' גרשון). המערער הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335, ו- 333(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, והחזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. המערער דקר באמצעות סכין את המתלונן בבטנו, ובעקבות כך הובהל המתלונן לבית החולים שם אובחן פצע דקירה בבטן שמאלית עם יציאה של חלק מרקמת הבטן. המתלונן נותח בהרדמה כללית ובגופו נמצאו 6 חורים מהם שני חורים בקיבה ושני חורים במעי הדק, והוא אושפז למשך שבוע ימים. ביום 19.10.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המערער 42 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ובנוסף הופעל עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים שהוטל עליו בתיק קודם, ונקבע שהוא ירוצה במצטבר לעונש שהושת בתיק דנן, כך שסך הכל יירצה המערער 54 חודשי מאסר בפועל. כמו כן, הוטלו עליו מאסרים מותנים לתקופה מצטברת של שנתיים ושבעה חודשים. בית המשפט המחוזי קבע כי חומרה מיוחדת קיימת במקרה זה בעובדה שהמערער נדון על ידי בית משפט השלום בקריות ביום 19.6.2006 ל- 12 חודשי מאסר על תנאי בגין עבירה של החזקת סכין שלא כדין, ועוד בטרם יבשה הדיו על גזר הדין האמור, בתוך פחות מחודשיים, עבר המערער את העבירות נשוא תיק זה. על כן נקבע כי המערער לא הפנים את האזהרה הגלומה בגזר הדין האמור ולא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו, ומהר מאוד שב לעבור עבירות. בנוסף נקבע כי עיון בתסקיר שירות המבחן מלמד כי המערער הותיר רושם שלילי על קצינת המבחן והתוצאה באה לידי ביטוי בכך שלא ניתנה כל המלצה טיפולית בעניינו. על כן, ולאור חומרת העבירה של שימוש בסכין נקבע כי יש להעדיף במקרה זה את טובת הציבור ושלומו על פני נסיבותיו האישיות של המערער, ויש לתת משקל פחות למידת הרחמים המתבקשת על ידי המערער המבקש להקל בעונשו לאחר שביצע את מעשיו. לצד זאת, לאחר שהובאו בחשבון גם טענותיו של הסנגור הושתו על המערער העונשים כפי שפורטו לעיל. מכאן הערעור שלפנינו. המערער טוען כי בית המשפט המחוזי גזר את עונשו לחומרה יתרה. לטענתו העונש שנגזר עליו חורג באופן קיצוני מרף הענישה הנהוג במקרים דומים, ובנוסף טוען כי לא ניתן משקל ראוי למעצר הבית הממושך בו הוא היה נתון במהלך שמיעת המשפט ולעינוי הדין שנגרם לו, שכן חלפו למעלה משלוש שנים מיום ביצוע העבירה ועד למתן גזר הדין. עוד הוא טוען כי יש לתת משקל יתר לנסיבותיו האישיות, ולעובדה כי הוא הקים משפחה במהלך שמיעת המשפט, ואף נולדה לו ילדה. על כן, לטעמו, באיזון ראוי בין כלל השיקולים יש להקל באופן משמעותי בעונשו. המשיבה טוענת כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק ואין מקום כי בית משפט זה יתערב בעונש שנגזר על המערער, זאת בייחוד לאור החומרה היתרה של מעשיו, אשר בוצעו בעת שרבץ לפתחו מאסר מותנה. על כן במקרה זה יש להעדיף את האינטרס הציבורי, בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה. הונח לפנינו תסקיר משלים מטעם שירות המבחן. מתוך עיון בתסקיר זה עולה כי המערער השתלב בעת מאסרו בפרויקט טיפולי ונראה כי מצוי במסלול חיובי. עוד צוין כי הוא עומד בדרישות המסגרת ואין בעיות מיוחדות בתפקודו. לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק היטב, והוא הביא בחשבון את כלל השיקולים לחומרה ולקולה. במקרה הנדון, לפני מתן משקל לנסיבותיו האישיות של המערער ולשיקולים הפרטניים, יש לשוות לנגד עינינו את המעשים הקשים אותם ביצע, את הנזק והטראומה שנגרמו לקורבנו, ואת האלימות הקשה והאכזרית אותה נקט, וכן יש להביא בחשבון את עברו הפלילי. אלימות קשה ואכזרית שכזו צריכה לגרור ענישה משמעותית ומרתיעה ביותר מאחורי סורג ובריח. "בית המשפט אינו יכול ליתן ידו למציאות בה כל דאלים גבר. את הסלידה, ההוקעה והצורך בשירושה של תופעה זו מן החברה שומה עליו לבטא בענישה מחמירה המרתיעה" (בע"פ 2583/08 עמר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.9.2006)). כמעט ולא יעבור יום שלא נשמע בו על מעשה אלימות נוראי בו אדם תקף את רעהו, ופעמים רבות תוך שימוש בכלי נשק קר, כסכין. מעשי האלימות היו כמגפה הפושטת במדינתנו ומותירה אחריה חללים ופצועים ונראה כי אין יכולת לעמוד בפניה. על כן על בתי המשפט להרים תרומה לעצירת מגפת האלימות הנוראית. תרומה זו פירושה הוא הטלת עונשים חמורים על מי שנמצאו מדביקים אחרים ומסייעים למגפה להוסיף ולהתפשט, "והכל מתוך ידיעה שענישה בלבד, ואפילו ענישה חמורה, תהווה תרומה חלקית בלבד למאבק בנגע הסכינאות" (ע"פ 3251/05 מלול נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.1.2007)). על כן, עלינו להכביד את ידנו, ויפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי חברי השופט א' לוי: "על התנהגות מסוג זה יש להגיב ביד קשה, ואם לא כך ננהג, תשתלט האלימות על כל תחומי חיינו. אכן, בתי המשפט התריעו, ולאחרונה אף ביתר שאת כנגד נגע האלימות. אולם, הגיעה השעה לעשות מעשה, ובראש וראשונה, להבהיר בדרך הענישה לעבריינים בכוח ... כי המענה לאימות תהיה כליאה ממושכת, ולתקופות מאסר שעלולות להיות משמעותיות. עם זאת, אין כוונתי לומר שיש לזנוח כליל שיקולים של שיקום העבריין ... אולם המציאות בה אנו חיים מציאות חירום היא, ועל כן שיקולים מסוג זה הינם שניים במעלה, וקודמים להם שיקולי גמול והרתעה" (ע"פ 3562/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.7.2005)). מגוון השיקולים לחומרה ולקולה במקרה שלפנינו, כפי שהוצגו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, מצדיקים את העונש שנגזר על המערער אשר לא השכיל לנצל את הזדמנות שניתנה לו בעבר. יפים לענייננו דברים שנאמרו על ידי השופט מ' שמגר בפרשה אחרת: "המערער לא היה נכון לנצל את ההזדמנות שניתנה לו ולנתק עצמו ממעשי עבירה, אלא במקום זאת חזר וביצע עבירות מאותו סוג ממש, כאשר רק נקרתה ההזדמנות לפניו ... בנסיבות כגון אלה לא היה מקום לכך שבית-משפט קמא ישליך יהבו על הבטחותיו החדשות של המערער שלא יחזור לסורו, תוך שסמך, בין היתר, על ההנחה אשר אין לה תימוכין בנסיון החיים, בדרך-כלל ובמקרה שלפנינו, בפרט" (ע"פ 384/78 מדינת ישראל נ' משאלי, פ"ד לב(3) 245, 248 (1978)). מובן כי יש לברך על כך שהמערער החל לנסות לשקם את עצמו והשתלב בתוכנית טיפולית, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, וכפי שהוא טוען. אולם, אין בכך כדי לאיין את חומרת מעשיו ואת הצורך להענישו באופן המשקף נכונה את סלידתה של החברה ממעשים קשים אלו. על כן לטעמנו במקרה זה ידו של האינטרס הציבורי על העליונה. יש לקוות כי המערער ימשיך במאמצים לשיקומו במסגרת המאסר וכי הדבר יצלח בידו, והוא יפתח דף חדש לאחר שחרורו. סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. ניתן היום, ט' באב התש"ע (20.7.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09096300_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il