ירמיהו אלוני נ. בית המשפט המחוזי בתל אביב-כבוד השופט ניסים י

פסק-דין בתיק בג"ץ 9629/05 בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק בג"ץ 9629/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין העותר: ירמיהו אלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו 2. עיריית פתח תקווה 3. דר' סיגלית הבר (סעאתי) עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד אופיר בלום, עו"ד זיו יעקובי בשם המשיבה 2: עו"ד יחזקאל ריינהרץ בשם המשיבה 3: עו"ד יוסף קמר פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. עתירה זו מכוונת כנגד קביעות מתוך פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ה"פ 944/04, כבוד השופט נ' ישעיה), שניתן בתאריך 4.8.05. וזו תמציתם של דברים: במסגרת משא-ומתן, שהתנהל בין משיבה 2, עיריית פתח-תקווה, לבין משיבה 3 – ונגע לחלקת מקרקעין שהייתה בבעלותה של משיבה 3, אותה ביקשה העירייה לרכוש – הוסכם בין הצדדים על מינויו של העותר כשמאי, שקביעתו בדבר שווי הקרקע תהא מחייבת. לאחר שהתברר למשיבה 2 כי שווי הקרקע, על-פי קביעת העותר, עולה פי כמה וכמה על הערכת-שווי שביצע עבורה שמאי אחר מטעמה, היא חקרה בדבר ומצאה, לטענתה, כי בא-כוחה של משיבה 3 עמד בקשרים מקצועיים הדוקים עם העותר. לא זו אף זו, העותר עצמו היה בעל מקרקעין בתחומיה של משיבה 2. כל אחד משני אלה – ומקל וחומר הצטרפותם יחדיו – הקימו, לטענת משיבה 2, חשש למשוא פנים מצדו. משיבה 2 פנתה אפוא לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, בהליך נושא העתירה שבפנינו, וביקשה כי יבטל את "פסק" השמאי, ויורה על הערכה מחודשת של הקרקע. 2. בית-המשפט המחוזי קיבל את התובענה, וקבע כי לאור קיומו של קשר חוזי בין הצדדים, ומכוחה של חובת הגילוי שיסודה בעקרון תום-הלב, היה על בא-כוחה של משיבה 3 לגלות למשיבה 2 את דבר קשריו עם העותר, ועל העותר מוטלת הייתה חובת גילוי דומה. מאחר שקיים ספק אם בנסיבות של גילוי נאות הייתה משיבה 2 מסכימה לקבל עליה את שמאות העותר, ומשהופרה חובת תום הלב, מן הדין הוא לבטל את התניה החוזית בה הוסכם על המינוי. 3. העותר חש עצמו נפגע מפסק-הדין, אשר לטענתו מציג אותו באור שלילי. הוא מלין על כי לא ניתנה לו זכות הטיעון בפני בית-משפט קמא, ופורשֹ את גרסתו-שלו לעובדות המקרה. בעתירתו הוא מבקש כי נורה על בטלותם של אותם חלקים בפסק-הדין, בהם מופיעות הקביעות בענינו. 4. חוששני כי דינה של עתירה זו להדחות על הסף. אכן, היא מעוררת שאלה שאינה נטולת עניין וטעם – דינו של מי שנאמרו בעניינו דברים על ידי בית משפט בלא שהיה צד או אף עד בתיק. העותר אף פנה במקביל גם להליך ערעורי, ומטבע הדברים, לא נביע דעה באשר לאותו הליך וטיבו, שאינו נמצא בפנינו, וגם לא לגופן של הקביעות כלפיהן משיג העותר. עם זאת, כלל יסוד במשפטנו כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כבית-משפט של ערעור על הכרעותיהן של ערכאות שיפוטיות (ראו בג"ץ 3481/02 קריב נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נו(6) 869, 873; בג"צ 188/96 צירינסקי נ' סגן נשיא בית משפט השלום בחדרה ואח', פ"ד נב(3), 721). חריגים לכך יהיו נדירים שבנדירים, ומקרה זה אינו נופל בתוכם. העתירה שבפנינו מכוונת לצורך אחד – ביטולן של קביעות שיפוטיות, וזה סעד אותו לא נוכל להושיט במסגרת עתירה זו. העתירה נדחית. בנסיבות המקרה לא ראינו מקום לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ו' בכסלו תשס"ו (7.12.2005). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05096290_O02.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il